35,289
עריכות
אין תקציר עריכה
(העלאה אוטומטית מתוך דיקטה + התאמה ראשונית) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''וע"ד''' הפלפול הנה מקום אתי ליישב קושי' האחרונים הנ"ל דהנה באמת הקשו המפורשים על הא דמוקי ר"ל בנפילה דא"כ איך קתני ירעו דמשמע דל"ל תקנה אלא ברעיי' הרי מיירי בכל הזבחים ואיכא נמי קרבנות שא"צ להיות דוקא בני שנה א"כ נמתין י"ב חודש ויכשרו דהרי טריפה אינה חי' י"ב חודש וביותר הקשו דהרי מבואר ביומא ס"ו ע"א דהיכי דיש אופן שיוכשר בזמן מה להקרבה ל"א רועה דחיישינן לתקלה ע"ש דקא' הך דבת הקרבה היא טריד בה וא"כ ה"נ יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ולא אסחי דעתי' מיני' וחיישינן לתקלה ואיך קתני ירעו. אמנם י"ל דר"ל מוקי לה למתניתין כר' יהודא דס"ל בע"ח נדחין וכדמוקי רבא לעיל ע"ג ע"ב משנה זו דאתיא כמ"ד בע"ח נדחין וא"כ כיון דקודם י"ב חודש נדחו מהקרבה תו אין חוזרין ונראין לאחר י"ב חודש וא"כ לא יהי' נראין לעולם להקרבה ולא חיישינן לתקלה ולפי"ז התינח בנפילה דאחזי ואדחי תו לא הדר אחזי משא"כ אי הוי מוקמינין בולד דרוסה הא עכ"פ אינו אלא ספק דרוסה כמבואר בשבו"י הנ"ל וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה הא יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ואמאי קתני ירעו ואי דיהי' פסול גם אחר י"ב חודש מטעם דיחוי ז"א דאי חל עלי' ספק דרוסה במעי אמו א"כ לא אחזי מעולם והוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ש דיחוי. והנה יש לה"ר לכאורה דטיפת הדריסה אינו מזיק לולד מדברי התוס' ביבמות ל' ע"ב שהקשו שם בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה וכן הקשו בחולין וכתב התבו"ש בסי' כ"ט דכונת התוס' הוא בס"ד דהוי חזקה שנתבררה דבודאי לא נולדה דרוסה משא"כ במים בראש ל"ש לאוקמי אחזקת היתר משום דהוי חזקה שלא נתבררה כמ"ש התוס' גבי גבינות ע"ש וא"כ אי איתא דנדרסה האם מזיק גם לולד א"כ גם בס"ד ל"ה חזקה שנתבררה דדילמא נולדה דרוסה שנדרסה האם. א"ו דאינו מזיק לולד אמנם לפי מה שכתבנו למעלה לדחות ראיית הגרמ"צ מייזלש זצ"ל גם ראי' זו נדחית כמובן והנה לדינא נלפענ"ד כיון שהאחרונים מחולקין בדין זה נלפענ"ד להכריע דאי ידעינן בבירור שהדריסה באם הי' כנגד חלל הגוף אז חיישינן גם לולד אבל בלא"ה הוי לגבי הולד כספק עאל דשרי וראי' לזה נראה מדברי הש"ס ב"ק מ"ט ע"א ראב"י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון ואר"פ לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכי דסליק בי' שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא ופירש"י שם כנגד כל החלל כולו ע"ש וא"כ אי ידעינן בודאי שנדרסה הבהמה כנגד החלל אז מגיע חמימות הדריסה גם לולד משא"כ בלא"ה הוי כספק עאל דשרי וכל זה הוא לענין דרוסה אמנם בנידן שאלתינו הרי באמת מבואר ביו"ד סי' ס' ס"ג ברמ"א לענין בהמה או חי' שנפסקו רגלי' דלדידן דל"ח לגילוי מים הואיל ואין נחשים מצויין בינינו לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה רק הש"ך ז"ל בסק"ו שם כתב דשאני גילוי דלא אתיליד ריעותא כ"כ ואין יכולין לעמוד עלי' מש"ה אין חוששין משא"כ בבהמה שנפסקו רגלי' כיון דאיכא ריעותא גדולה לפנינו ואיכא לברורי הלכך חוששין וצריך בדיקה ע"ש וזהו לענין גוף הבהמה דחזינן בה ריעותא משא"כ בולד הא ליכא ריעותא וא"צ לחוש לנשיכת נחש כנלפענ"ד והנה טרם אכלה לדבר לא אמנע מלרשום במה שראיתי בדרך העברה בס' ראש יוסף בחולין י"א שכ' על התוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה שכ' וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמינן אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה והקשה הראש יוסף אמאי לא הקשו התוס' בהא דיליף משעיר המשתלח דכתיב שעירים וקיי"ל שעיר בן שתים כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מעה"ק ה' י"ד. ותי' דלגי' הכ"מ דשעיר הוא בן שנה א"ש ולכאורה עדיין קשה דהרי בר"ה ו' אמרינן דבכור תם מונין לו שנה משעה שנראה להרצאה ע"ש א"כ יוכל להיות שכבר עברו י"ב חודש ומ"מ לא עברה שנתה דהשנה מונין משעה שנעשה שמנה ימים וא"כ איכא שפיר חזקה שלא נטרפה קודם שנעשה ח' ימים. אולם באמת לק"מ עפי"ד התוס' ערכין ח"י ע"ב ד"ה שנתו כו' שכתבו דהא דמונין משעה שנראה להרצאה הוא דוקא לענין בל תאחר אבל לענין מנין שניו לא אזלינן אלא בתר שעת הלידה דהא אפי' שעות פוסלות בקדשים ע"ש אך לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' ב"מ ס"ה ע"א ד"ה שכירות כו' שהקשו שם בהא דדייק דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מקרא דשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת והקשו מהא דא' בבכורות גבי בכור תאכלנו שנה בשנה איזהו שנה הנכנסת בחברתה הוי אומר זו שנה של בכור דלא מנינין לשנת עולם שאם נולד בכסליו שנת עולם מסיימת בתשרי יאכל עד כסליו והשתא הו"ל למידרש שלא יהא נאכל עד שנה אחרת ולא בתוך שנתו ותי' משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"ש והשתא האיך מוכח מקרא דביום השמיני דנאכל בתוך שנתו הרי משכחת שאם נולד זיין ימים לפני ר"ה ויום השמיני הוא ר"ה א"כ היא השנה השני' לשנת מנין עולם דהא השתא דנדרוש דבכור אינו נאכל אלא בשנה האחרת כקושי' התוס' הוי אזלינן בתר שנת עולם ואי דמונין משנה שנראה להרצאה הרי לדברי התוס' הנ"ל ז"א רק לענין בל תאחר ולא למנין שני' ויש ליישב ואין רצוני להאריך בדברים שאינם נוגעים לההלכה שאנו עסוקין בה ובזה הנני הדור"ש באהבה: | '''וע"ד''' הפלפול הנה מקום אתי ליישב קושי' האחרונים הנ"ל דהנה באמת הקשו המפורשים על הא דמוקי ר"ל בנפילה דא"כ איך קתני ירעו דמשמע דל"ל תקנה אלא ברעיי' הרי מיירי בכל הזבחים ואיכא נמי קרבנות שא"צ להיות דוקא בני שנה א"כ נמתין י"ב חודש ויכשרו דהרי טריפה אינה חי' י"ב חודש וביותר הקשו דהרי מבואר ביומא ס"ו ע"א דהיכי דיש אופן שיוכשר בזמן מה להקרבה ל"א רועה דחיישינן לתקלה ע"ש דקא' הך דבת הקרבה היא טריד בה וא"כ ה"נ יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ולא אסחי דעתי' מיני' וחיישינן לתקלה ואיך קתני ירעו. אמנם י"ל דר"ל מוקי לה למתניתין כר' יהודא דס"ל בע"ח נדחין וכדמוקי רבא לעיל ע"ג ע"ב משנה זו דאתיא כמ"ד בע"ח נדחין וא"כ כיון דקודם י"ב חודש נדחו מהקרבה תו אין חוזרין ונראין לאחר י"ב חודש וא"כ לא יהי' נראין לעולם להקרבה ולא חיישינן לתקלה ולפי"ז התינח בנפילה דאחזי ואדחי תו לא הדר אחזי משא"כ אי הוי מוקמינין בולד דרוסה הא עכ"פ אינו אלא ספק דרוסה כמבואר בשבו"י הנ"ל וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה הא יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ואמאי קתני ירעו ואי דיהי' פסול גם אחר י"ב חודש מטעם דיחוי ז"א דאי חל עלי' ספק דרוסה במעי אמו א"כ לא אחזי מעולם והוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ש דיחוי. והנה יש לה"ר לכאורה דטיפת הדריסה אינו מזיק לולד מדברי התוס' ביבמות ל' ע"ב שהקשו שם בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה וכן הקשו בחולין וכתב התבו"ש בסי' כ"ט דכונת התוס' הוא בס"ד דהוי חזקה שנתבררה דבודאי לא נולדה דרוסה משא"כ במים בראש ל"ש לאוקמי אחזקת היתר משום דהוי חזקה שלא נתבררה כמ"ש התוס' גבי גבינות ע"ש וא"כ אי איתא דנדרסה האם מזיק גם לולד א"כ גם בס"ד ל"ה חזקה שנתבררה דדילמא נולדה דרוסה שנדרסה האם. א"ו דאינו מזיק לולד אמנם לפי מה שכתבנו למעלה לדחות ראיית הגרמ"צ מייזלש זצ"ל גם ראי' זו נדחית כמובן והנה לדינא נלפענ"ד כיון שהאחרונים מחולקין בדין זה נלפענ"ד להכריע דאי ידעינן בבירור שהדריסה באם הי' כנגד חלל הגוף אז חיישינן גם לולד אבל בלא"ה הוי לגבי הולד כספק עאל דשרי וראי' לזה נראה מדברי הש"ס ב"ק מ"ט ע"א ראב"י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון ואר"פ לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכי דסליק בי' שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא ופירש"י שם כנגד כל החלל כולו ע"ש וא"כ אי ידעינן בודאי שנדרסה הבהמה כנגד החלל אז מגיע חמימות הדריסה גם לולד משא"כ בלא"ה הוי כספק עאל דשרי וכל זה הוא לענין דרוסה אמנם בנידן שאלתינו הרי באמת מבואר ביו"ד סי' ס' ס"ג ברמ"א לענין בהמה או חי' שנפסקו רגלי' דלדידן דל"ח לגילוי מים הואיל ואין נחשים מצויין בינינו לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה רק הש"ך ז"ל בסק"ו שם כתב דשאני גילוי דלא אתיליד ריעותא כ"כ ואין יכולין לעמוד עלי' מש"ה אין חוששין משא"כ בבהמה שנפסקו רגלי' כיון דאיכא ריעותא גדולה לפנינו ואיכא לברורי הלכך חוששין וצריך בדיקה ע"ש וזהו לענין גוף הבהמה דחזינן בה ריעותא משא"כ בולד הא ליכא ריעותא וא"צ לחוש לנשיכת נחש כנלפענ"ד והנה טרם אכלה לדבר לא אמנע מלרשום במה שראיתי בדרך העברה בס' ראש יוסף בחולין י"א שכ' על התוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה שכ' וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמינן אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה והקשה הראש יוסף אמאי לא הקשו התוס' בהא דיליף משעיר המשתלח דכתיב שעירים וקיי"ל שעיר בן שתים כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מעה"ק ה' י"ד. ותי' דלגי' הכ"מ דשעיר הוא בן שנה א"ש ולכאורה עדיין קשה דהרי בר"ה ו' אמרינן דבכור תם מונין לו שנה משעה שנראה להרצאה ע"ש א"כ יוכל להיות שכבר עברו י"ב חודש ומ"מ לא עברה שנתה דהשנה מונין משעה שנעשה שמנה ימים וא"כ איכא שפיר חזקה שלא נטרפה קודם שנעשה ח' ימים. אולם באמת לק"מ עפי"ד התוס' ערכין ח"י ע"ב ד"ה שנתו כו' שכתבו דהא דמונין משעה שנראה להרצאה הוא דוקא לענין בל תאחר אבל לענין מנין שניו לא אזלינן אלא בתר שעת הלידה דהא אפי' שעות פוסלות בקדשים ע"ש אך לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' ב"מ ס"ה ע"א ד"ה שכירות כו' שהקשו שם בהא דדייק דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מקרא דשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת והקשו מהא דא' בבכורות גבי בכור תאכלנו שנה בשנה איזהו שנה הנכנסת בחברתה הוי אומר זו שנה של בכור דלא מנינין לשנת עולם שאם נולד בכסליו שנת עולם מסיימת בתשרי יאכל עד כסליו והשתא הו"ל למידרש שלא יהא נאכל עד שנה אחרת ולא בתוך שנתו ותי' משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"ש והשתא האיך מוכח מקרא דביום השמיני דנאכל בתוך שנתו הרי משכחת שאם נולד זיין ימים לפני ר"ה ויום השמיני הוא ר"ה א"כ היא השנה השני' לשנת מנין עולם דהא השתא דנדרוש דבכור אינו נאכל אלא בשנה האחרת כקושי' התוס' הוי אזלינן בתר שנת עולם ואי דמונין משנה שנראה להרצאה הרי לדברי התוס' הנ"ל ז"א רק לענין בל תאחר ולא למנין שני' ויש ליישב ואין רצוני להאריך בדברים שאינם נוגעים לההלכה שאנו עסוקין בה ובזה הנני הדור"ש באהבה: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:תשובות מתאריך כ"ד אב ה'תר"ם]] | |||
[[קטגוריה:רבי שמחה גינצבורג: תשובות אליו]]</noinclude> | |||