הרי בשמים/א/כה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מכתבו''' הגיעני בעת אשר תלאות וטרדות רבות אפפוני מסביב. ועתה כאשר הרחיב ה' לי מעט. אמרתי להשיב לו על שאלתו בעובד' דאתא לקמי' באיש א' שמו מ' אברהם דוב בן מו"ה ישראל הכהן נשא אשה שמה הענא וזה כשתי שנים ומחצה נשתטית ויצאה מדעתה ר"ל והיתה בבית החולים בקרית וויען ועתה היא בבית החולים בעיר לבוב וכל הרופאים יענו ויאמרו שא"א למצוא לה תרופה והאיש אסור בחבלי עבותות העיגון והולך ערירי ודופק על פתחי כ"ת יום יום לנתק מעליו מוסרות חדרגמ"ה ז"ל ולהתיר לו לישא אשה אחרת עפ"י דתוה"ק עכ"ש:

'''ולענין''' מסירת הגט ביד שליח הולכה לתת בידה לכשתשתפה. הנה האחרונים ז"ל קיהו בזה מהא דא' ביבמות נ"ב ע"ב האומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמ' לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט ומבואר ברמב"ם פ"ג מגירושין וכן ברשב"א בחידושיו שם ובגיטין ב"ו דהטעם משום שאינה בת גירושין ממנו בשעת כתיבה ונמצ' שנכתב הגט שלא לשמה וא"כ מאי מועיל האי גיטא שימסור השליח בידה לאחר שיפוי' הא כיון דבשעת כתיבה לא היתה ראוי' להתגרש נמצא שנכתב שלא לשמה. ולפענד"נ בישוב זה דהרי באמת ברמ"א הנ"ל כלל הדין דנשתטית עם היכי שהוא מן הדין לגרשה דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל וא"כ הוא מותר לישא אשה אחרת עלי' בלא גט כלל אך י"ל דזהו רק היכי דנשתטית בכה"ג שמדאוריית' אינה בת גירושין כגון שא"י לשמור את גיטה אבל היכי שיכולה לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע. דד"ת שוטה כי האי מתגרשת ורק מדרבנן אינה מתגרשת משום גרירה כדאי' ביבמות קי"ג ע"ב בכה"ג בודאי צריך ליתן לה גט כיון דמדאוריית' יכולה להתגרש ובזה נתקנה הך תקנה שיתן הגט ביד שליח הולכה למוסרו לה לכשתשתפה אמנם כיון דבההיא שיעור' דא"י לשמור את גיטה יש פלוגת' בין הראשונים כמ"ש בתשו' רש"ל סי' ס"ה והובא בח"מ סי' קי"ט סק"ג ע"ש ואנן לא בקאינין בההיא שיעור' לכן תיקנו בכל ענין. והנה דעת הרמב"ם והראב"ד בפ"י מגירושין וסייעתייהו דבשוטה דרבנן אם עבר וגירש מהני וכ"פ המחבר בסי' קי"ט ס"ו וזה תלי' בחילופי גירסאות שבירושלמי הובא בתוס' יבמות קי"ג ע"ב ע"ש בב"ש ולפי"ז לא קשיא על תקנת הב"ח הנ"ל מדברי הרמב"ם והרשב"א שכתבו הטעם באומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דל"ה גט משום של"ש וא"כ ה"נ הוי של"ש ולהאמור נכון דעד כאן ל"א התם דכיון דל"ה בת גירושין ממנו הוי של"ש אלא כיון דבשעת כתיבה אינה כלל בסוג גירושין ממנו וכן הי' שייך לומר בשוטה דאוריית' שא"י לשמור את גיטה דאפי' בדיעבד אינה מגורשת שפיר י"ל דהוי של"ש כיון דל"ה בת גירושין כלל משא"כ בשוטה דרבנן הא לד' הרמב"ם הנ"ל ודעימי' בדיעבד מגורשת א"כ שפיר מיקרי בת גירושין ע' רש"י חולין דף ע"ב דכיון דבדיעבד מותר מיקרי בר דמים וע' בתוס' קידושין ס"ד ע"ב בהג"ה מתוס' ישנים שם ע"ש וא"כ לפי"ז כח התקנה הלזו במסירת הגט ביד שליח ליתן לה לכשתשתפה יפה אפי' אליבא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל ממ"נ אם הגיעה לשיעורא דא"י לשמור את גיטה ואינה בת גירושין מדאורית' הא א"צ כלל לגרשה שלא גזר רגמ"ה בכה"ג כנ"ל ואי עדיין לא הגיעה לשיעור זה דא"י לשמור את גיטה א"כ מהני שפיר מה שמוסר הגט ביד שליח להולכה ליתן לה לכשתתרפא דהא בכה"ג רק מדרבנן א"י לגרשה ומהני בעבר וגירש א"כ הא הוא בת גירושין וחשיב שפיר לשמה כנ"ל ובהכי אזדא נמי מה שחששו בזה חכמי קוש"ט הובא בהגהות מ"ל פ"ו מגירושין ובפנ"י בחי' גיטין ע' ע"ב מטעם הא דאמרי' בפ"ב דנזיר כ"מ דל"מ עביד השתא ל"מ משוי שליח ע"ש ולהנ"ל יהי' נכון עפימ"ש המ"ל בפ"ב מה' ביאת מקדש דהיכי דרק מדרבנן לא מצי עביד ל"ש כלל זה וסמוכין לדבריו נראה מהא דאי' בפסחים צ' ע"ב מדאוריית' מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בי' ויש להסביר שם מטעם כ"מ דלמ"ע כו' ולכך כשאינו רק מדרבנן שוחטין וזורקין עליו דשוב ל"ש הא דכל מילתא דלמ"ע כו' כיון דמדאוריית' מחזי חזי כו' ויש להאריך בזה בסוגי' שם ואכ"מ. א"כ בנ"ד מהני ממ"נ אי הויא שוטה מדאוריית' הא א"צ גט ואי ל"ה רק מדרבנן הא שפיר מצי משוי שליח. אמנם האי קושיא בלא"ה ליתא עפי"ד המח"א בה' שלוחין שכ' דהא דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח ז"א אלא היכי דהדבר בעצם לא יוכל לעשותו כמו בנזיר י"ב בעושה שליח להפריש חלה בעודו קמח דא"י להפריש בעצמו כיון דבקמח ל"ש חלה וכן שם בעושה שליח לקדש אשה שיש לה עדיין בעל דאין בידו לעשות בעצמו עצם הקידושין אבל היכי דגם הוא מצי עביד תכלית הענין ורק איסורא הוא דרביע עלי' שפיר מצי משוי שליח ע"ש ולפענ"ד יש להוכיח זה מדא' בש"ס הטעם דדשלד"ע משום דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין וקשה תיפוק לי' משום כ"מ דלמ"ע לא מצי משוי שליח ונרויח בזה דאפי' אם יהי' השליח שוגג לא תועיל השליחות א"ו דהיכי דרק איסורא הוא דרביע עלי' ל"ש לומר כ"מ דלמ"ע כו'. ודומה לזה מצינו בתוס' פסחים דף פ' ע"א לענין כל דלא חזי בראשון לא חזי בשני דזה לא שייך אלא בטמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני אבל היכי שהוא בדרך רחוקה שא"י לבא לעזרה מחמת איסור דחוץ לתחום עי"ז לא מיקרי לא חזי דשפיר חזי רק איסורא הוא דרביע עלי' ע"ש וע' בתוס' חגיגה דף ב' ע"א ד"ה איזהו קטן שכ' שם לענין קטן שהגיע לחינוך דקרבן ראי' שלו אינו רק בתורת נדבה וא"ק ביו"ט למ"ד נדונ"ד א"ק ביו"ט ולא קרב עד למחר ואפ"ה לא מיקרי לא חזי בראשון כיון דגופו חזי אלא שאין היום ראוי עכשיו ע"ש ושם י"ז ע"א ד"ה יום טבוח. וע' בפסחים ס"ט ע"ב גבי ט"מ שחל ז' שלו להיות שע"פ דהאי מיחזי חזי ותקוני הוא דלא מיתקן והכוונה כיון דאלו עבר ועשה הזאה שפיר מיתקן וחזי לאכילה לכן שפיר מיקרי ראוי כיון דרק איסור הזאה דשבת רביע עלי' וע' עירובין ע"ח ע"ב עשאו לאשירה סולם מהו כו' א"ד אפי' לרבנן פיתחא הויא וארי' דרביע עלי' ע"ש ודוגמא לזה מצינו בטו"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט שכ' בשם הב"ח דהיכי דעצם הדבר ראוי ורק איסור שבת רכיב עלה מיקרי ראוי לבילה ע"ש וע' בתשו' שאגת ארי' סי' ו' שהאריך בזה [ובחי' אמרתי לבאר בזה דברי התוס' בחגיגה ד' ע"א ד"ה אלא שכ' שם על הא דפריך התם במאי דממעט טומטום מראיי' וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא והיינו דכיון דנשים פטורות והאי אימא אשה הוא ממיל' הוי פטרינן לי' כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה והקשו דלייתי ע"ת ואם אשה היא ליהוי נדבה ותי' דמבטל לי' מסמיכה כו' ול"ד לערל וטמא משלחין קרבנותיהם וגם לקמן ממעטינן לי' משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא היא וארי' הוא דרביע עלי' שא"י לסמוך אבל האי לאו בר חיובא הוי דאימא איתת' הוא ע"כ ואמרתי בכונתם עפי"מ שהקשו ביבמות ק"ד ע"ב ובכ"ד היכי ערל וטמא משלחין קרבנותיהם הא כיון דא"ר לסמיכה כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ולכך כ' התוס' הכא דכיון דגבר' בר חיוב' הוא וארי' הוא דרביע עלי' הוי שפיר ראוי לבילה כד' הב"ת הנ"ל משא"כ הכא דדילמ' אשה הוא והוי א"ר לבילה וכה"ג מצינו בב"ב פ"א ע"ב גבי הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא בכורים ואינו קורא משום דספק הוא אי קנה קרקע או לא ופריך שם והא כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ע"ש הרי דחשיב א"ר לבילה מטעם ספק דילמ' לא קנה קרקע ולאו בכורים נינהו וא"ר לקריי' וה"נ הטומטום הוי א"ר לבילה דילמ' אשה היא' וז"פ וברור] וע' תוס' פסחים צ"ד ע"ב ד"ה ואין ולפי"ז ה"נ איהו שפיר מצי לגרש ורק האשה ידה הוא דכאיב לה דומי' דא' ביבמות ס"ו ע"א והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו ע"ש וע' בתוס' יבמות מ"ד ע"א שהקשו בהא דכל העולה ליבום כו' והרי חרש וחרשת שאינם עולין לחליצה ועולים ליבום ותי' דבני חליצה נינהו אלא פומייהו הוא דכאיב להו ע"ש וה"נ בנשתטית י"ל דבת כריתות הוא רק ידה הוא דכאיב לה והוי ד"א גרם לו ולא מיקרי לא מצי עביד ושפיר מצי משוי שליח. [ברם הא איכ' לעיוני מדברי הש"ס ב"מ ק"ב ע"א והשת' דאר"י א"ר אסור לזכות בביצה כ"ז שהאם רובצת עליהם כו' אפ"ת דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא לי' וכל היכי דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא לי' והשת' לפי סברא הנ"ל הא חצר הוא מתורת שליחות ואם בכה"ג דתכלית הענין יש כח בידו לעשותו ורק איסור' רכיב עלי' מצי משוי שליח ה"ה דהיל"ל דחצרו נמי יזכה לו וע' באס"ז שם שכ' חצרו נמי לא זכי' לי' פי' אפי' מדעתו ורצונו ובגניבה בלחוד הוא דרבי רחמנ' שיתחייב כפל ע"י חצרו מדכתי' אם המצא תמצ' ע"ש. ואפשר לומר דהתם אזיל אליב' דמ"ד חצר משום יד אתרבאי וצל"ע]:

'''והנה''' ראיתי מובא בשם שו"ת פמ"א ח"א סי' ד' שכ' בשם רב גדול אשכנזי א' דבנשתטית יש לזכות לה גט ע"י אחר עפ"י דתוה"ק שתהי' נידונית כפנוי' לא כא"א ובזה נוח לו לזכות לה גט דוקא כי אין אפטרופס לעריות והרבה יש לחוש לקלקולא ובפרט שהיא מבולבלת בדעתה א"י לשמור א"ע והפמ"א דחה דבריו שאדרבא אי נימא שהיא מתגרשת זו היא חובתה שכ"ז שאגידה בבעלה לא ינהגו בה מנהג הפקר כדאית' בר"פ חרש ותהי להיפך דזכות היא לה שלא תהא מגורשת. ולכאורה בלא"ה א"א לזכות לה גט דהרי קיי"ל דזכיי' היא מטעם שליחות כדא' בתוס' ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמ' ובתוס' כתובות י"א ע"א ד"ה מטבילין וברש"י גיטין ט' ד"ה יחזיר וקיי"ל דשוטה לאו בר שליחות הוא כדפרכינן בגיטין ובכ"ד על חש"ו והא לאו בני שליחות נינהו וע' בתוס' גיטין ס"ד ע"ב ונדרים ל"ו וסנהדרין ס"ח ואף דבקטן אע"ג דל"ל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן כדא' ב"ב קנ"ו זכין לקטן מ"מ בשוטה י"ל דל"מ בי' זכיי' דהא אמרי' בב"מ ע"ב ע"א דלהכי זכין לקטן כיון דאתי לכלל שליחות אבל שוטה ל"ה אתי לכלל שליחות דלא סמיא בידן כדא' בגיטין ע' ע"ב משא"כ בקטן זמן ממיל' קאתי [ורק לחד תי' בתוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כ' דחרש מיקרי בר כריתות הואיל לכשיתפקח ע"ש וע' בנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' ס"ג] ואף דכ' הרמב"ם בפ"ד מה' זכיי' הובא להלכה בח"מ סי' רמ"ג סט"ז דהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה ע' במח"א ה' זכיי' סי' ל"ב מ"ש בשם הרא"ש דל"מ רק בעתים חלים ואפי' לד' הרמב"ם כ' שם הטעם כמ"ש הראשונים דבמתנה הוי שלוחו של בעל הממון ולכך יכול לזכות לו מתנה. משא"כ לענין לזכות לה גט שתהי' מגורשת מיד בקבלת השליח את הגט ע"כ דנחשבי' שיהי' כאלו הוא שלוחו של האשה לקבלה א"כ הא אין שליח לשוטה וע' בס' קהלת יעקב בקונטרס תוספות דרבנן אות ז' שהאריך בזה והביא ד' הירושלמי בקידושין דיש פלוגתא בזה אם יש זכיי' לחרש ושוטה ע"ש וע' ב"מ ח' ע"א בשלמא חרש קנה דקא מגבה לה בן דעת כו' וע' בתשו' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ס"ח ובאמת נלפענ"ד להבי' ראי' דמהני זכי' לחרש ושוטה מש"ס סוטה כ"ה ע"א דמיבעי' לן שם בעוברת ע"ד ורצה בעל לקיימה מקיימה או אין מקיימה וקא' ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה כ' ואי' אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה עבדינן ב"ד מידי דדילמ' לא ניחא לבעל ופירש"י והאיך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיי"ל דאין חבין לאדם שלב"פ ומשני סתמ' דמילת' כיון דעוברת ע"ד היא מינח ניחא לי' ומשמע דכיון דמינח ניחא לי' זכות היא לו ומקנין לו מטעם זכיי' דזכין לאדם שלב"פ הרי דמהני זכיי' לחרש ושוטה. וגם בלא"ה י"ל דיפה כח הזיכוי דהא טעם מסירת הגט ביד שליח מבואר בפוסקים דהוא כדי לכשתתרפ' יהי' מוכן ליתן לה מיד ולא יחול עליו חדרג"ה וא"כ זיכוי הגט מועיל שפיר דלכשתתרפ' לא יחול עליו אפי' רגע א' איסור חדר"ג דהא לבסוף לכשתשתפה אגמ"ל דהויא עתידה להתרפאות וא"כ הויא אתיא לכלל שליחות א"כ שפיר הי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דהשיפוי ממיל' קאתי כמו בקטן דזמן גדולתו ממיל' קאתי וע' בסנהדרין מ"ז ע"א גבי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכ' דאי אשמעינן קמיית' משום דאיהו דחה נפשי' בידים אבל האי דממיל' קא דחי אימא כישן דמי וכ' התוס' וז"ל כלומר כישן דמי דאפי' דל"ה חזי אין ראוי להיות דחוי משום דממיל' מיתער והא נמי ממיל' משתפי ע"ש וה"נ י"ל לענין דחשיב אתי לכלל שליחות דלכשתשתפה אגמ"ל דהי' עומד לכך דומה לזה מצינו בש"ס כריתות כ"ד ע"ב אבל ההיא אין עומד ליזרק ע' פירש"י שם וכן בתוס' חגיגה ד' ע"א ופסחים י"ג ע"ב ובכ"ד וא"כ ממ"נ לא יתלה קולר חר"ג בצוארו דאי לא תתרפ' לעולם הא ל"ג רגמ"ה ול"ב גיטא כלל ואי תתרפא הא אגמ"ל דהויא אתיא לכלל שליחות והי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דמהני מטעם זה. אמנם בכל זאת הואיל והפוסקים האחרונים מיאנו בתקנת הזיכוי ובאמת יש בזה כמה עיקולי ופשורי לכן ימסור הגט ביד שליח הולכה וישליש כתובה ות"כ ונדיניא. ובעד מזונות הכל כמ"ש בב"ש ולצאת בזה מהחשש' שחששו חכמי קוש"ט הנ"ל מטעם כ"מ דלמ"ע כו' יעשה כמ"ש בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ג' ע"ש ואחר שיקיים כאמור הנני מסכים בשריות' דההוא גברא עפ"י התרה ממאה רבנים מג"א כאשר כבר התירו פרושים את הדבר וגם אנא מטינא שיבא בהדייהו דברי הדור"ש באהבה:

<noinclude>{{דיקטה}}