463
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
'''והנה''' לפום רהיטא עלה בדעתי לפי מה שנסתפק הגאון בעל פמ"ג בא"א סי' ש"ס ס"ק א' בהא דזרעים מבטלין הדירה אם הוא דוקא אם נזרע אחר שהוקף אבל הוקף אחר שנזרע יהי' מותר. וע"כ מקום הספק הוא דבשלמא נזרע אחר שהוקף הרי נתכוין לבטל הדירה דבזרעונים לא דיירי אינשי משא"כ בזרע ואח"כ הקיף. וא"כ אם נחזיק בסברא זאת דהא דזרעים מבטלין הדירה הוא רק בכיון לבטלה הא יש מקום לומר דכל דין זה לא שייך רק בשכל הקרפף הן מקום הנזרע והן שאינו נזרע שייך לאדם אחד, אבל כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר לא יתכן כלל דינא דזרעים מבטלין הדירה. דמה חילוק בין זה להא דתנינן בכלאים המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו הרי זה קדש כו' דברי ר' מאיר ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופסקינן הלכה כר"י ור"ש. הן אמת שהתוס' ביבמות דף פ"ג ריש ע"ב הקשו אר"י ור' שמעון דסוברים בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר, אך תירצו ע"ז דדינא דא"א אוסר דשא"ש לא שייך רק בדבר התלוי במחשבה, וכלאים נמי תלוי במחשבה עייש"ה. וא"כ אם נאמר דגם לענין זרעים מבטלים הדירה צריך כוונה לבטל, א"כ הא תינח כשכל הקרפף שייך לאותו אדם הזורע שפיר ביטל הדירה ואסור הטלטול, משא"כ כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר איך יכול זה הזורע לבטל הדירה ולאסור על חברו הטלטול הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וא"כ בנ"ד הי' מותר שאין בכח בעלי השדות הזרועות לבטל דירות אנשי העיר ולאסור להם הטלטול: | '''והנה''' לפום רהיטא עלה בדעתי לפי מה שנסתפק הגאון בעל פמ"ג בא"א סי' ש"ס ס"ק א' בהא דזרעים מבטלין הדירה אם הוא דוקא אם נזרע אחר שהוקף אבל הוקף אחר שנזרע יהי' מותר. וע"כ מקום הספק הוא דבשלמא נזרע אחר שהוקף הרי נתכוין לבטל הדירה דבזרעונים לא דיירי אינשי משא"כ בזרע ואח"כ הקיף. וא"כ אם נחזיק בסברא זאת דהא דזרעים מבטלין הדירה הוא רק בכיון לבטלה הא יש מקום לומר דכל דין זה לא שייך רק בשכל הקרפף הן מקום הנזרע והן שאינו נזרע שייך לאדם אחד, אבל כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר לא יתכן כלל דינא דזרעים מבטלין הדירה. דמה חילוק בין זה להא דתנינן בכלאים המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו הרי זה קדש כו' דברי ר' מאיר ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופסקינן הלכה כר"י ור"ש. הן אמת שהתוס' ביבמות דף פ"ג ריש ע"ב הקשו אר"י ור' שמעון דסוברים בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר, אך תירצו ע"ז דדינא דא"א אוסר דשא"ש לא שייך רק בדבר התלוי במחשבה, וכלאים נמי תלוי במחשבה עייש"ה. וא"כ אם נאמר דגם לענין זרעים מבטלים הדירה צריך כוונה לבטל, א"כ הא תינח כשכל הקרפף שייך לאותו אדם הזורע שפיר ביטל הדירה ואסור הטלטול, משא"כ כשחלק הבלתי נזרע שייך לאדם אחר איך יכול זה הזורע לבטל הדירה ולאסור על חברו הטלטול הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וא"כ בנ"ד הי' מותר שאין בכח בעלי השדות הזרועות לבטל דירות אנשי העיר ולאסור להם הטלטול: | ||
אולם אין בזה כדי סמיכה כלל. דכל המעיין בסוגיא ההיא דזרעים יותר מבית סאתים מבטלין הדירה בעירובין דף כ"ג ע"ב יראה בעליל שא"א לומר דהסוגיא מיירי רק באדם א', ואדרבא יראה דבתרי בני אדם חמור יותר, ואע"ג דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי ור' שמעון דסבירא להו בכלאים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל. ובאמת הסברא פשוטה דלא שייך כאן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף אם נאמר דתלוי במחשבה, שהרי כיון שזרע חלקו ונתכוין לבטל דירתו וממילא חשיבי המחיצות שבחלקו בלתי מוקפים לדירה הא ממילא גם חלק חברו אסור שהרי פרוץ למקום האסור והוה כעין אית ליה שותפות בגוי' דיכול לאסור כמבואר בש"ס חולין דף מ"א אף שעי"ז נאסר גם חלק חברו שהרי מעורב בשלו עיי"ש. ובאמת לפי"ז ל"ק גם קושית התוס' יבמות הנ"ל דאף שאינו יכול לאסור תבשיל של חברו מ"מ הרי חברו אסור לאכלו משום שמעורב בו הנבלה או החלב של זה ואין זה ענין כלל לאדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין תוס' מנחות דף ואו ע"א ד"ה דומיא כו' לענין ערלה שאינה חשובה היתה לה שעת הכושר דלא נאסרה המותר רק שאינו יכול להפרידו עיי"ש. וכן הוא בדבריהם בכמה דוכתי. ודוק כי קצרתי | אולם אין בזה כדי סמיכה כלל. דכל המעיין בסוגיא ההיא דזרעים יותר מבית סאתים מבטלין הדירה בעירובין דף כ"ג ע"ב יראה בעליל שא"א לומר דהסוגיא מיירי רק באדם א', ואדרבא יראה דבתרי בני אדם חמור יותר, ואע"ג דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי ור' שמעון דסבירא להו בכלאים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כנ"ל. ובאמת הסברא פשוטה דלא שייך כאן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף אם נאמר דתלוי במחשבה, שהרי כיון שזרע חלקו ונתכוין לבטל דירתו וממילא חשיבי המחיצות שבחלקו בלתי מוקפים לדירה הא ממילא גם חלק חברו אסור שהרי פרוץ למקום האסור והוה כעין אית ליה שותפות בגוי' דיכול לאסור כמבואר בש"ס חולין דף מ"א אף שעי"ז נאסר גם חלק חברו שהרי מעורב בשלו עיי"ש. ובאמת לפי"ז ל"ק גם קושית התוס' יבמות הנ"ל דאף שאינו יכול לאסור תבשיל של חברו מ"מ הרי חברו אסור לאכלו משום שמעורב בו הנבלה או החלב של זה ואין זה ענין כלל לאדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין תוס' מנחות דף ואו ע"א ד"ה דומיא כו' לענין ערלה שאינה חשובה היתה לה שעת הכושר דלא נאסרה המותר רק שאינו יכול להפרידו עיי"ש. וכן הוא בדבריהם בכמה דוכתי. ודוק כי קצרתי <ref>'''מלואת אבן:''' אמנם לפי"ז אכתי הי' מקום לצדד להתיר בנזרע רובו באין בו יותר מב"ס בשני בני אדם דהא בזה לא הוה פרוץ למקום האסור והי' מקום לפלפל עוד בסוגיא ההיא עיין ודוק</ref>: | ||
'''אולם''' אחרי העיון בדברי הפרמ"ג הנ"ל ראיתי שאין כוונתו כלל במה שנסתפק אם יש חילוק בין הקיף ואח"כ זרע לזרע ואח"כ הקיף משום דצריך כוונה בזריעה לבטל הדירה. אך החילוק פשוט דבהקיף ואח"כ זרע הרי עשה מעשה לבטל הדירה והוא עשה הזריעה משא"כ בזרע ואח"כ הקיף הרי משעה שהוקף לדירה לא נעשה שום מעשה המבטלת וז"ב בכוונתו ומלבד זה הלא העלה להלכה למעשה שאין חילוק וא"כ אין מכאן שום עזר וסמך לנ"ד: | '''אולם''' אחרי העיון בדברי הפרמ"ג הנ"ל ראיתי שאין כוונתו כלל במה שנסתפק אם יש חילוק בין הקיף ואח"כ זרע לזרע ואח"כ הקיף משום דצריך כוונה בזריעה לבטל הדירה. אך החילוק פשוט דבהקיף ואח"כ זרע הרי עשה מעשה לבטל הדירה והוא עשה הזריעה משא"כ בזרע ואח"כ הקיף הרי משעה שהוקף לדירה לא נעשה שום מעשה המבטלת וז"ב בכוונתו ומלבד זה הלא העלה להלכה למעשה שאין חילוק וא"כ אין מכאן שום עזר וסמך לנ"ד: | ||