יצחק ירנן/שבת/כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת כו

ג

חרס קטנה וכו' הואיל וראוי וכו'. וכתב הטור בסי' ש"ח חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראויה לכסות בה כלי מותר לטלטלה אפי' במקום שאין כלים מצויין שם וכו' עכ"ל. והקשה מרן וז"ל אך תימה דכיון דחזי לכסות כלי אפי' נשבר בשבת נמי לאו נולד הוא לת"ק דר' יהודה כמו שנתבאר בסמוך וכיון דרבינו כתב בסמוך דאפילו נשברה בשבת שרי לטלטלן כיון שראויין לכסות כלים וכדברי ת"ק איך כתב כאן דנשברה בחול וכו' ועיי"ש מה שנדחק וכן הב"ח והיד אהרן נר"ו ובכולן איכא למשדי נרגא ולענ"ד י"ל דשאני ההיא דבסמוך דפסק כת"ק משום דאיירי ברה"י דשכיחי כלים שם ומכסה בהו בהנהו שברים הכלים וכיון דאיכא כלים שם לא הוי מוקצה אבל ברה"ר דלא שכיחי כלים שם אם נשבר הכלי שם בשבת השברים אינן מועילים דשם אינן שכיחי כלים ואי אפשר לו להוליכם לרה"י דאיכא כלים ומשו"ה חשיב מוקצה ומשו"ה דוקא בנשברה בחול דבאותה שעה היה יכול להוליכם ברה"י לכסות כלים וחשיב ככלי ודוק.

ז

קנה וכו'. עיין בסוגייא דף קכ"ו ובמ"ש הרא"ש וז"ל תימה דרי"ף פסק וכו' עד ג' חלוקים בדבר ואין לדקדק דא"כ דחריות שאני וסגי במחשבה מאי מקשה בש"ס שם ע"ב וז"ל וכי תימא ה"נ דאיכא תורת כלי ומי בעי רשב"ג תורת כלי והתניא חריות של דקל וכו' ומאי קושיא שאני חריות של דקל דסגי במחשבה דקושית הש"ס היא לרבי יוחנן ור"י משוה פקק החלון לנגר וכבר כתב הרא"ש דפקק החלון שוה לחריות ודוק.

יא

מנורה של חוליות וכו' מפני כובדה וכו'. ועיין למרן מה שהאריך ונדחק ולענ"ד פשוט דרבינו פסק כריש לקיש דבעלת חדקים בקטנה שרי ובגדולה אסור והיינו טעמא דגדולה כיון דהיא כבדה אתי לנפילה והרואה סובר שהיא של חוליות וכשנופל ההיא דחוליות מפרקה ונמצא עושה כלי אבל קטנה כיון שאינה נופלת ליכא למיחש לכל זה וק"ל.

יב

מנעל שעל [גבי] האמום וכו'. עיין בש"ס דף קמ"א ויש להקשות שם לאביי דמוקי ליה ברפוי והיינו אליבא דחכמים דמטמאים דהא מוקי הברייתות הא ר' אליעזר והא רבנן היאך אפשר לאוקומי כן והא בהדייא תני ר"א דברפוי שרי וא"כ חכמים בהכרח יסברו דשרי אף באינו רפוי ויש לומר דיסבור אביי דלא פליגי הברייתות וחדא מיירי ברפוי וחדא באינו רפוי והוו ככו"ע אך קשה להחידושי הלכות שם כתב וז"ל הכא במאי עסקינן ברפוי וכו' והשתא הוה מצי לאוקומי הני ב' ברייתות כרבנן והא ברפוי הא באינו רפוי וכן לרבא וכו' אלא כיון דב' סתמא קתני משמע דבחדא גוונא איירו עכ"ל. ודבריו תמוהים דהא לאביי בהכרח צ"ל דלא פליגי אלא חדא איירי ברפוי וחדא באינו רפוי וכדכתיבנא וצ"ע.

יג

מטלטלין וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד עד וגם זה דוחק. וקשיא לי דהא בש"ס קאמר אמר רבא ב' תשובות בדבר חדא גרף של רעי מאיס והאי לא מאיס ועוד גרף של רעי מגלי והאי מכסי פי' אפילו אם נאמר דמאיס י"ל ומה גם דלא מאיס ודוק.

טו

אוצר של תבואה וכו'. ופי' דבריו עיין להרב המגיד ז"ל ברם מ"ש רבינו בפי' המשנה דבריו תמוהים שכתב וז"ל ואמרו אפי' ד' וה' על דרך הרבוי כאילו אמר אפילו מנין גדול וכו' והיינו כשמואל וכגי' ואפי' טובא וסיים וז"ל ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' או מה' אלא כל חד מפני לנפשיה עכ"ל. והיינו כרב חסדא וסותר עצמו מדידיה אדידיה ומדברי רבינו אלו שכתב כל אחד מפני לנפשיה נראה סותר למ"ש מרן בדעת רבינו וז"ל ומ"מ נ"ל וכו' אלא אחרים יכולים לפנות וכו' ודוק.
גם מדברי רבינו אלו סתירה למ"ש הרה"מ בדעת רבינו דגריס כרב אחא משבחא יעו"ש וכמו שהקשה ג"כ הרב מרכבת המשנה נר"ו ועיין להרב ב"ח סי' של"ג ס"ק א' מ"ש בביאור דברי רב חסדא ושמואל ודבריו אינם מובנים על פי סוגיית הש"ס ורש"י בסוגיין דף קכ"ז גריס כגירסת ר' אחא משבחא שכתב ד"ה כדאמרי אינשי והוא הדין אפי' טובא ועיין במ"ש רש"י בביצה ריש דף ל"ו ד"ה התם תנן יעו"ש.

יט

אין גורפין וכו'. וקשה דבש"ס מוכח דטעמא דאיסורא דסילוק לצדדין משום דלא חזי דנמאס וכמ"ש רש"י ומוכרח דאל"כ מאי בעי ארישא פליגי או אסיפא פליגי וכו' והא כולה מתני' מטעמא חדא הוא וי"ל דאה"נ דבפרושא דארישא פליגי או אסיפא פליגי צ"ל כפרש"י אבל בפירושא דאו אתרוייהו פליגי פירושו משום דבין רישא ובין סיפא מטעמא חדא הוו וא"כ כד פשיט ליה דאתרווייהו פליגי נמצא שניהם מטעם אחד נינהו ואפשר דפי' כן משום דתני בברייתא אחד זה ואחד זה דמשמע דמטעם אחד הוי ועיין במ"ש התוס' שם ד"ה אבל ומ"ש בפרק המצניע דף צ"ה ועיין פסקי תוס' שם פרק תולין דכתבו וז"ל אסור לגרוף אבוס שבקרקע ודבריהם תמוהים וזה היפך ממ"ש בש"ס יעו"ש.

וכן

עלים וכו'. הכי איתא בשבת דף ק"מ ע"ב אמר רב חסדא האי כישתא דירקא אי חזיא למאכל בהמה וכו' אמר רב האי תליא דבשרא שרי לטלטולי דכוורי אסור ופרש"י בשר מליח התלוי ליבשו ומלא החבל קרי תליא שרי דנאכל [חי] באומצא ע"כ והקשה הרשב"א בחידושיו וכן התוס' לעיל דף ל"ט דלפי פי' למה מזכיר תליא והו"ל להזכיר בשר מליח גם הו"ל לאומרה לעיל פ' מפנין ועוד מוכח לעיל פ' מפנין דדג מליח חזי לאומצא.
ולענ"ד נראה דלא קשיא כלל לרש"י דיש הפרש בין מליח למליח דיש מליח דעבר זמן עליו ונתבשל מחמת המלח וההוא כו"ע אוכלין אותו ויש מליח שנמלח ולא עבר עליו זמן כלל והרי הוא חי ומי שאוכל אותו הוא מי שאוכל חי באומצא ולכן מאי דנקט הכא תליא היינו טעמא דאיירי שלא עבר זמן על בשר מליח הלזו וצריכה היא להיות תלויה ומשו"ה לא אמרו פ' מפנין דמליח דהתם היינו שנתבשל מחמת המלח וכאן הוא חי וכן הוא בדג וק"ל.
אך בהלכות פי' דתלא היינו העץ שתולין בו הבשר וזהו שכתב הרב המגיד ופי' בהלכות תלא דבשרא העץ שתולים בו הבשר לאפוקי מפי' רש"י ומ"ש אח"כ מטלטלין אותו עד סוף הלשון הוא מדברי הרשב"א ולא הוי הכל מדברי הרי"ף וראיה שסיים ע"כ כתב הרשב"א ומ"ש בתחילת דבריו ליתיה בהרשב"א וא"כ אין מקום למה שתמהו מרן בב"י והב"ח עליו דבהלכות כתבו איפכא יעו"ש.

כב

היה מוטל בחמה וכו'. ועיין מ"ש מרן בכ"מ ובב"י סוף סימן שי"א הוסיף וז"ל ובהכי אתי שפיר מה שהכריח הרי"ף וכו' ובמ"ש נתיישב דלא הוה מצי לאקשויי ליה מדר' יצחק כיון דלפום קושטא לא ס"ל כוותיה ע"כ ודבריו תמוהים דעדין קשה קושית הרז"ה במ"ש הרי"ף דלא קי"ל כר"י משום דרב הונא דהיתה בהמתו טעונה וכו' דלפי דבריו דההיא דרב הונא הוא היפך מר"י איך קאמר ליה ר"ש לרבי יצחק כבר תרגמה ר"ה לשמעתיך הרי ר"ה ס"ל היפך אלא וודאי ליתא לדהרי"ף דאיך קאמר הכי והא רב הונא אי אפשר שיסבור הכי וצ"ע.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.