מגיד משנה/שבת/כו

מגיד משנה ‏ שבת כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל כלי האורג החבלים והקנים וכו'. פ' אלו קשרים (שבת קי"ג) אמר שמואל כלי קיואי מותר לטלטלן בשבת ואפי' כובד העליון וכובד התחתון אבל לא את העמודים. ושם בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר לואי כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת א״ל אין מטלטלין מ״ט לפי שאין ניטלין. ופסק רבינו כר' יהודה דלא כשמואל משום דמשמע דמדקא בעא מיניה ר' יוחנן דעדיף מיניה הוה וקי״ל ר' יוחנן ושמואל הלכה כר״י. וכתב רבינו ששאר כלי האורג הן ככלים שמלאכתן לאיסור והכובדין הרי הן כאילו אין עליהם תורת כלי אבל רש״י ז״ל פי' כלי קיואי מותר לטלטלן דחזו לתשמיש אחר ואשמעינן דאין גרדי מקפיד עליהן ולא הוי כלי שמלאכתו לאיסור עכ״ל. וכובדין נראה שהוא סבור שהם ככלים שמלאכתן לאיסור. ודברי רבינו נראין לי עיקר דהא משמע פרק כל הכלים (שבת דף קכ"ב קכ"ג) בהדיא דכל דמיוחד לאיסור אף על פי שאין מקפיד עליו אם משתמשין בו תשמיש אחר הוי כלי שמלאכתו לאיסור ואם מקפיד עליו שמא יפחת מדמיו הוה ליה מוקצה מחמת חסרון כיס כמו שמבואר:

וכן העמודים וכו'. מפורש שם (דף קי"ג) הדין והטעם:

ב

מכבדות של תמרה וכו'. פרק כל הכלים (שבת דף קכ"ד:) מפורש אמר רב דמכבדות של תמרה הן ככלי שמלאכתו לאיסור. ובהלכות והאידנא דקי״ל כר״ש ומותר לכבד את הבית הויין להו מלאכתן להיתר ואלו הן דברי רבינו. ואע״פ שבפכ״א כתב שאסור לכבד את הבית אלא אם כן הוא רצוף באבנים מ״מ כיון שברצוף מותר הם מלאכתן להיתר:

לבנים שנשארו מן הבנין וכו'. שם אמר ר"נ הני לבני דאישתיור מבנינא שרי לטלטולינהו משום דמיחזי למזגא עלייהו שרגינהו ודאי אקצינהו. ופירש"י ז"ל דאישתיור שהשלים בנינו ונותרו דהא השתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהן ותורת כלי יש עליהן עכ"ל:

ג

חרס קטנה מותר לטלטלה וכו'. שם חרס קטנה מותר לטלטלה ואסיק רבא אפי' ברה"ר כיון שראויה לכסות בה כלי בחצר וכתבו המפרשים ז"ל ודוקא חרס דאתי משברי כלים אבל אבן דלא אתי משברי כלים לא ופשוט הוא:

מגופת חבית שנתכתתה היא ושבריה וכו'. שם (דף קכ"ד קכ"ה) מגופה שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלן בשבת ואם זרקן באשפה מבע"י אסור ומפורש שם דדוקא מבע"י אבל זרקה בשבת כיון שבין השמשות היה תורת כלי עליה מותר:

כלי שנתרועע וכו'. שם (דף קכ"ד:) גבי מגופת חבית שנכתתה ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ובהלכות פירוש לא יספות לא יחתוך:

ד

מותר להכניס לבית הכסא וכו'. פ' המוציא (שבת פ"א) ת"ר בשבת ג' אבנים מקורזלות מותר אדם להכניס לבית הכסא ונחלקו שם בשיעורן ואמרו בברייתא אחרת שם נמנו וגמרו כמלא היד וכ"פ בהלכות. ופי' מקורזלות חדות שהן ראויות לקנוח ושיעור כמלא היד הוא בין שלשתן:

אבל אדמה וכו'. שם א"ר יהודה אבל לא את הפיאס. ופירשו בהלכות אדמה שהיא קרובה להתפרך ע"כ. ופירש"י ז"ל דהואיל ומיפרכא לא חשיב לקנוח ואתי לטלטל:

ומותר להעלות וכו'. בעיא (שם ע"א וב') ופירש"י ז"ל אי חיישינן לטרחא יתירתא כשהוא מעלן לגג או לא ופשטו שמותר:

ירדו עליהם גשמים וכו'. שם (פ"א) א"ל אביי לר' יוסף ירדו עליהם גשמים ונטשטשו מהו א"ל אם רשומן ניכר מותר ע"כ גרסת ההלכות. ופירשו ירדו גשמים על האבנים המקורזלות ונטבעו בקרקע מהו מי חיישינן שמא יהא כסותר או כטוחן או לא עכ"ל. ויש לרש"י ז"ל גירסא אחרת בזה ופי' אחר:

אבן שיש עליה טנוף וכו'. שם א"ר ששת אם יש עליה עד מותר. ופי' רבינו כפי' ההלכות וגם בזה יש לרש"י ז"ל פירוש אחר ודברי הגאונים עיקר:

ה

היו לפניו צרור וחרס וכו'. מחלוקת שם (דף פ"ב) פסק כהלכות ופי' רש"י ז"ל מקנח בצרור בשבת ואע"ג דלאו בר טלטול הוא ואינו מקנח בחרס משום סכנה. באוגני כלים שהן חלקים ואינן מקרעין הבשר עכ"ל:

היו לפניו צרור וכו'. ג"ז שם מחלוקת ופסק כמ"ד מקנח בעשבים ואין מקנח בצרור והקשו שם מדתניא המקנח בדבר שהאור שולטת בו שניו נושרות ותירצו לא קשיא הא בלחין הא ביבשין. ופירש"י ז"ל לחין אין אור שולט בהן וכ"נ מדברי רבינו אבל בהלכות מצאתי בהפך ודוקא עלין יבשין אבל לחין משירין השנים וכ"כ בספר העתים:

ו

שירי מחצלאות שבלו וכו'. פרק כל הכלים שם (שבת דף קכ"ה) אמר שמואל קרומים של מחצלת מותר לטלטלן בשבת מ"ט מחצלת גופא למאי חזיא לכסויי בה עפרא האי נמי חזיא לכסויי בה טנופא. ובהלכות פירשו שירי מחצלאות שבלו וכתב הרמב"ן ז"ל אם היו קרומיות מבע"י וזרקן אסורין דהוו להו כצרורות שבחצר ודמיא לשברי חביות שזרקן לאשפה מבעוד יום דאסירי עכ"ל:

אבל שירי בגדים וכו'. שם שירי פרוזמיות אסור לטלטלן אמר אביי במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזו לא לעניים ולא לעשירים. ופירשו בהלכות בלאות של טליתות וכדאמרינן במסכת סוכה תכלתא לפרוזמא דאינשי ביתיה ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל נראה משום דפחות מכן לא חזו כלל וסתמן אדם משליכן לאשפה. אבל ראיתי בשם הראב"ד ז"ל דהכא בשירי טלית של מצוה עסקינן דאינו מקנח בו טנוף הא שירי טליתות דעלמא אפי' פחות מכן מותר דלא גרע מחרס קטנה שראויה לקנח ע"כ. ורבינו סובר דבכל טליתות אסור וקצת מפרשים סוברים כדברי הראב"ד ז"ל:

שברי תנור מותר לטלטלן וכו'. מחלוקת תנאים שם ופסק כר' מאיר כדאיתא בהלכות וכמבואר פ' כ"ה דכל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין והוא שעושין מעין מלאכה:

כירה שנשמטה אחת מירכותיה וכו'. פרק תולין (שבת דף קל"ח:) כירה שנשמטה אחת מירכותיה מותר לטלטלה שתים אסור לטלטלה רב אמר אפי' אחת אסור לטלטלה גזירה שמא יתקע. ובהלכות והלכה כרב ע״כ. ופי' רש״י ז״ל ירכותיה פטפוטין שלה כעין רגלים:

ז

סולם של עליה וכו'. זה למד רבינו מיו"ט שאסרו בו סולם של עליה אפילו בהטיה כדאיתא פ"ק דיו"ט (דף ט') וכ"ש בשבת וסולם של שובך הותר שם בהולכה מחלון לחלון בחצר אבל לא ברה"ר לדעת רבינו כמבואר פרק חמישי מהלכות יו"ט ומשם למד דבשבת אפי' בחצר אסור ששם לא התירו אלא משום שמחת יו"ט כמ"ש שם. ובשבת אינו יכול לצוד ולא ליטול יונים מן השובך ולפיכך אסור. זה דעת רבינו ובהשגות א"א אין כאן מקום לזה ע"כ:

קנה שמוסקין וכו'. פ' כל הכלים (שבת קכ"ג) משנה קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת. וכתב רבינו אם יש עליו תורת כלי בדוקא. ולמד כן מדין קנה שהתקינו בעל הבית שיתבאר בסמוך דבעיא תורת כלי ויש מחלקין ביניהם דשאני התם שעשוי לשמש את הקרקע ודעת רבינו עיקר:

קנה שהתקינו וכו'. ברייתא שם (דף קכ"ז) קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי פותח ונועל בו אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו רשב"ג אומר מתוקן אע"פ שאינו קשור א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואמרו שם דבעינן שיהא עליה תורת כלי וכן העלו בהלכות. ופירוש תורת כלי זכרתיו פכ"ה בבבת כל כסויי הכלים:

ח

דלת שהיה וכו'. בהמוצא תפילין (עירובין ק"א) משנה הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה ומחצלת אין נועלין בהן אא"כ היו גבוהין מן הארץ ובגמרא ורמינהי דלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת ואצ"ל ביו"ט אלמא לא בעי גבוהין ותירץ רבא הא דלא בעי גבוהין בשהיה להן ציר ואע"ג דהשתא לית להו ציר מוכח מלתא. ומתני' דבעו גבוהין בשלא היה להן ציר מעולם כך נראה פי' השמועה וכן פירשו ז"ל. ולפי זה יקשה לשון רבינו שלא חלק בגבוהין אלא שאין צריכין תליה וקשירה ולא אמר אע"פ שלא היה להן ציר והסוגיא שלשם מוכחת בפירוש דגבוהים אע"פ שלא היה להם ציר מותרין ואפשר שאף לזה נתכוין רבינו:

ט

דלת שהיה וכו'. שם תני ר' חייא דלת אלמנה נגררת ואין נועלין בה בשבת. היכי דמי דלת אלמנה א"ד דלית לה כשימא פירשו בהלכות אסקופא התחתונה שאין לה כן א"ד דחד שיפא פי' בהלכות לוח אחד ופסק רבינו כשני הלשונות להקל שאינה אסורה אלא כשהיא של לוח אחד ואין לה כן וכן עיקר:

וכן נגר וכו'. משנה שם (ק"א ק"ב) נגר שיש בראשו קלוסטרא ר"א אוסר ור' יוסי מתיר. ובגמרא בניטל באגדו כ"ע ל"פ דשרי כי פליגי בשלא נטל באגדו ר' יוסי סבר כיון שיש בראשו קלוסטרא תורת כלי עליו ומר סבר כיון שאין ניטל באגדו לא. ובהלכות והלכה כר"י ופירש"י ז"ל נגר לאקיבל"ה בלעז שתוחבין אותה באסקופא לנעול הדלת. שיש בראשו קלוסטרא שראשו עבה וראוי לכתוש בו פלפלין ותורת כלי עליו עכ"ל:

י

נגר וכו'. משנה וברייתא (שם דף ק"ב) נחלקו ואמר ר"י נגר שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ אף במדינה מותר אלא אי זהו נגר הנגרר שבמדינה אסור ובמקדש מותר כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית אמר שמואל הלכה כר' יהודה אמר רבא והוא שקשור בדלת. והקשו והא ר' טבלא איקלע למחוזא חזייה לההוא נגרא דהוה תלי בעיבורא דדשא ולא אמר להו מידי ותירצו ההוא ניטל באגדו הוה. ומדברי רבינו שכל שניטל באגדו א"צ שיהא קשור אפי' בעיבורא דדשא ודר' טבלא מעשה שהיה כך היה. ומדברי ההשגות דבעי נמי שיהא קשור בבריח הדלת וכבר כתבו בתוס' כדברי רבינו וכן הוכיח הרשב"א ז"ל וכתב רבינו אבל אם היה אגדו וכו' שאין תורת כלי עליו האריך בזה להפריש בין זה לדין פקק החלון שנתבאר פכ"ב שאע"פ שאינו קשור ואינו תלוי מותר לפקוק בו את החלון. והחלוק שביניהם משום דהתם יש כל שהוא מתוקן לכך יש תורת כלי עליו וכאן כיון שאין בנגר זה אחת מן הדברים הנזכרים אין עליו תורת כלי ואסור אלא א"כ קשור ותלוי וכן פסקו בהלכות והמפרשים ג"כ כתבו חילוק זה ואליו נתכוין רבינו:

יא

מנורה של חוליות וכו'. מסקנא בגמרא בכירה (שבת מ"ו) הילכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה גדולה נמי ואית בה חידקי אסורה גזירה משום גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה ואית בה חידקי מר סבר גזרינן ומ"ס לא גזרינן וקי"ל כמאן דשרי דס"ל כר"ש דלית ליה מוקצה. ושם נתבאר שגדולה היא שניטלת בשתי ידים. וכתב הרשב"א ז"ל בספרו דהא דהכא אין צריך לומר בשאינה רפויה כלל אלא אפי' רפויה ואינה רפויה אסור לטלטלה. אבל רפויה לגמרי אפילו להחזירה מותר וכבר נתבאר בדברי רבינו בפרק כ"ב:

יב

מנעל שע״ג אמום וכו'. סוף פ' תולין (שבת דף קמ"א:) תני חדא שומטים מנעל מע״ג האמום ותניא אידך אין שומטין ובהלכות הביאו הא דשומטין לבד ומוכרח הוא בגמרא ואפילו אינו רפוי. ובהלכות אמום דפוס של מנעל ע״כ:

מכבש של בעלי בתים וכו'. משנה שם (דף קמ"א) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו ר' יהודה אומר אם היה מותר מע"ש מתיר את כולו ושומטה ופירוש מכבש ידוע מתירין שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים אבל לא כובשין דהיינו צורך חול עכ"ל פירוש רש"י ז"ל. ושל כובסין לא יגע בו פירש רבינו ז"ל מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס וכן נ"ל עיקר ולא כדברי רש"י ז"ל שפי' מפני שהוא רוצה לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומהדק והתרה שלו דומה לסתירה. ואם כדבריו קשה לי למה נחלק ת"ק על ר' יהודה באם היה מותר מע"ש ודאי משמע דפליגי. ואפשר לדבריו דת"ק גזר דאי שרית ליה ליטול כליו במותר יבא להתירו:

וכן גזי צמר אין מטלטלין אותן וכו'. משנה פ' במה טומנין (שבת דף מ"ט.) טומנין בגזי צמר ואין מטלטלין אותן. ובגמרא ל״ש אלא שלא יחדן להטמנה אבל יחדן להטמנה מטלטלין אותן וכן בהלכות. ויש שם אוקימתא אחרת ומשמע מינה דגזי צמר שאינן מן האוצר כל שטמן בהן אע״פ שלא יחדן להטמנה מותר לטלטלן וכשהן מן האוצר צריכין יחוד וכן דעת הרשב״א ז״ל בשם רבו ז״ל ודברי רבינו כדברי ההלכות:

השלחין מותרין לטלטלן וכו'. במשנה שם (דף מ"ט) טומנין בשלחין ומטלטלין אותן והעלו בהלכות בשם הגאונים ז"ל שאפי' שלחין של אומן מטלטלין אותן. ופירש"י ז"ל שלחין עורות תרגום והפשיט ואשלח:

יג

כל דבר מטונף וכו'. סוף פ' כל כתבי (שבת דף קכ"א:) מבואר זה גבי צואה של קטן וכפי גרסת ההלכות שם עיקר:

רוק שע"ג קרקע וכו'. שם רוק דורסו לפי תומו ופי' דורסו לפי תומו כתבתיו פי"א כדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

מטלטלין כנונא מפני אפרו אע״פ שיש עליה שברי עצים מפני שהוא כגרף של רעי. דין זה סוף כירה (שבת דף מ"ז) ואיני יודע לתרץ הסוגיא אשר שם לפי מ״ש רבינו מפני שהוא כגרף של רעי אא״כ נאמר דה״פ אלא אמר רבא במחתא באפרא ליכא משום גרף של רעי משום דמיכסי והוא עיקר הטעם אבל בכנונא שהוא כלי שעושין אותו להתחמם בו והוא מגולה הרי הוא כגרף של רעי ומטלטלין אותו וכבר הושג רבינו מזה ואיני יודע לו תירוץ אחר. וגם זה דחוק ונראה שעקר הנוסחא ראויה להיות בספריו מפני שראוי לגרף של רעי כלומר האפר שהזכיר ראוי לכסות גרף של רעי ונמצא הכנונא בסיס לאפר שמותר בטלטול ולעצים שאסורין ובסיס לדבר המותר והאסור מותר לטלטלו וכן פירשו ז״ל. אי נמי משום דשברי עצים לא חשיבי ובטלי וכן עיקר דכל דחשיב אף על פי שיש עמו דבר המותר לא בטיל ואסור לטלטלו:

ואין עושין גרף של רעי וכו'. כבר הזכרתיו זה בפרק כ"ה בבבת נותנין כלי תחת הדלף:

יד

שמן היוצא מתחת הקורה וכו'. פ"ק (דף י"ט:) שמן של בדדין ומחצלות של בדדין רב אסר ושמואל שרי תמרי דעסקא פלוגתא דר' יהודה. ור"ש ובהלכות שמן של בדדין שיוצא מתחת הקורה בשבת. והלכתא כשמואל דקאי כר"ש דלית ליה מוקצה לענין שבת ע"כ. ופי' תמרי דעסקא העומדים לסחורה וכ"ש לכלים המוכנים לסחורה ושאם הוא צריך להם שמותר לטלטלם שהרי פירות אלו הותרו אפי' באכילה.

ומ״ש רבינו אפי' אוצר של תבואה או תבואה צבורה. מבואר ריש פ' מפנין (שבת דף קכ"ז) דלר״ש דלית ליה מוקצה בשבת מותר להתחיל באוצר ובתבואה צבורה להסתפק מהן. ומ״ש רבינו חוץ מגרוגרות וצמוקים מבואר פ' כירה (שבת דף מ"ה) אמר שמואל אין מוקצה לר״ש אלא גרוגרות וצמוקים בלבד ובהלכות הביאו ירושלמי דאמר מאי שנא הני הואיל ומסריחות בינתים ע״כ:

חבית שנתגלתה וכו'. תוספתא פט"ו. ועיקר הנוסחא ואבטיח שנקרה כלומר שנקר בה נחש וכן הוא בתוספתא:

מותר השמן שבנר ושבקערה וכו'. פ' כירה (שבת דף מ"ד) מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור״ש מתיר ונפסקה הלכה פ' מי שהחשיך (שבת דף קנ"ז) כר״ש חוץ ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בשבת:

טו

אוצר של תבואה ושל כדי יין וכו'. (דף קכ"ו קכ"ז) ר"פ מפנין אפי' ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני בטול ביהמ"ד אבל לא את האוצר ובגמ' השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא ופי' שמואל ד' וה' כדאמרי אינשי ואיכא מאן דגרסי ואי בעי אפי' טובא מפנין ואין זו גרסת רב אחא משבחא ולא גרסת רבינו ומאי אבל לא את האוצר שלא יגמור את האוצר כולו אבל אתחולי מתחיל ומני ר"ש היא דלית ליה מוקצה ויש שם אוקימתא אחרת וזו עיקר לדעת רבינו. ומדקתני מפני האורחים ומפני בטול ביהמ"ד למד רבינו דדוקא להני אבל לדבר הרשות לא דאי לא ה"ל למיתני סתמא וזה מוכרח שם. ומ"ש וכיצד מפנין אותו כל אחד ואחד ממלא ד' או ה' קופות הכין משמע בגמרא דכל חד וחד מפני לנפשיה:

ולא יכבד קרקעיתו. משום אשוויי גומות. וכתב רבינו כמו שביארנו והוא ריש פכ"א. ומ"ש אלא נכנס ויוצא בו מדברי הגמרא (דף קכ"ז) נראה שבמקום שאינו רשאי לפנות היא הכונה ויאמר רבינו שלדברי הרשות אסור להתחיל ולפנות אלא עושה בו שביל וכן כתב הרמב"ן ז"ל שרבותיו מעמידין ברייתא אין מתחילין באוצר תחלה אבל עושה בו שביל בדבר הרשות וא"א לפרש בדבר מצוה דכיון שגומרין אע"פ שאין מכבדין מה צורך יש בשביל ומה ענין לו בכאן והברייתא מוכחת כמו שכתבתי. ודע שנסתלקה מכאן השגת הר"א ז"ל שכתב א"א זה המחבר מזכי שטרא לבי תרי הוא שמפרש משנתנו כרב חסדא וכשמואל ע"כ. ועם גרסת רב אחא משבחא שאינו גורס בדשמואל אפי' טובא נמי דברי רבינו הם כשמואל בדוקא ואף לגרסא האחרת יש להעמיד דבריו בחדא כרב חסדא ובחדא כשמואל וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

טז

כל שהוא ראוי למאכל וכו' כיצד וכו'. דין התורמוס משנה שם (דף קכ"ו:) כלשון רבינו ובגמרא (דף קכ"ז קכ"ח) דוקא יבש אבל לח כיון דמריר לא אכלה. עוד בגמרא ת״ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים וכתובה בהלכות. ואני תמה היאך כתבו היתר בחרדל שהרי במשנה (דף קכ"ו:) שנינו ולא את הלוף ולא את החרדל והיא סתם משנה בלא מחלוקת וטעמא דתנא דמתני' משום דרוב חרדל למאכל אדם קאי וכיון דהשתא לא חזי ליה אף ע״ג דהוא נמי מאכל ליונים אסור בטלטול דמידי דחזי ליה מקצה ליה מיונים וכ״כ הרשב״א ז״ל ופסק כתנא דמתני' וצ״ע. ודין העצמות ברייתא שם (דף קכ"ח) ומטלטלים את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים. ומ״ש ושאינן ראויין אוכל את האוכל וזורקן לאחריו מבואר סוף פרק נוטל (שבת דף קמ"ג) רב ששת זריק להו בלישניה רב פפא זרק להו אחורי המטה אמרו עליו על זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו לאחורי המטה וזורקו. פירוש וטעם לאחוריו כדי שלא יעשו כגרף של רעי לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה וכן נראה שם. ודין בשר תפוח ברייתא פרק מפנין (שבת דף קכ"ח:) כלשון רבינו. ודין הדג והבשר ברייתא מפורשת שם (דף קכ"ח):

יז

אין מטלטלין שברי זכוכית וכו'. שם במשנה התיר רשב"ג את הלוף ובגמרא התיר שברי זכוכית והעמידו דבריו בשטה דקסבר כל ישראל בני מלכים וראויים לגדל עופות שאינן מצויין ואין הלכה כמותו כמבואר בהלכות. ואיסור חבילי זמורות מוסכם בברייתא שם:

יח

חבילי קש וכו'. שם (דף קכ"ו:) משנה כלשון רבינו והטעם דבעינן התקינן משום דסתמן להסקה קיימי ואע"ג דחזו למאכל בהמה בסתמא לא קיימי להכי:

חבילי סיאה פואה ואיזוב וקורנית וכו'. ברייתא שם (דף קכ"ח) כלשון רבינו. ומיני עשבים הם ראויים להסקה וראויים למאכל בהמה לפיכך הכל הולך אחר מחשבתו. וכן בשאר מיני תבלין שהן כיוצא באלו:

יט

אין גורפין מאכל מלפני הפטם וכו'. משנה פרק תולין (שבת דף ק"מ) גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי ר' דוסא וחכמים אוסרין ובגמרא מפרש דחכמים אתרווייהו פליגי. עוד שם אמר רב חסדא מחלוקת באבוס של כלי אבל באבוס של קרקע דברי הכל אסור פי' ורבנן גזרו של כלי אטו קרקע וכולה חדא גזרה היא ופי' המשנה שור שמפטמין אותו וגורפין מלפניו בשבת לתת בתוכו תבן ושעורין ע״כ לשון רש״י ז״ל:

ונוטלין מלפני החמור וכו'. משנה שם ומסקנא דגמרא מקמי חמרא לגבי תורא שקלינן מקמי תורא לגבי חמרא לא שקלינן.

וכן עלין וכו'. שם אמר רב חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטולי ואי לא אסיר. אמר רב האי תלאי דבשרא שרי לטלטולי דכוורי אסור. ופירשו בהלכות תלאי דבשרא העץ שתולין בו הבשר מטלטלין אותו דתורת כלי עליו דרגילות הוא דכוורי לא אלא כל שנשתמש בו זורקו לבין העצים ע"כ כתב הרשב"א ז"ל וכן עיקר:

כ

אע"פ שאסור לטלטל וכו'. כל זאת הבבא משניות וברייתא פ' שואל (דף קכ"א) קרוב ללשון רבינו. ופירש"י ז"ל לא יזיז בו אבר לא יגביה לא את ידו ולא ריסי עיניו. וקושרין את הלחי של מת שהיה הולך ונפתח קושרין את לחיו כדי שלא יפתח פיו יותר ולא שתעלה להסגר ממה שנפתחה דהיינו מזיז אבר אלא שלא תוסיף להפתח. כלי מיקר כגון כלי זכוכית. ואין מעמצין משום דדמי למזיז בו אבר עכ"ל:

כא

מת המוטל בחמה וכו'. פ' כירה (שבת דף מ"ג:) אתמר מת המוטל בחמה א״ר יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה רב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו. היכא דאיכא ככר או תינוק כ״ע לא פליגי דשרי כי פליגי דליכא וקי״ל כרב באיסורי. עוד שם אין מצילין את המת מפני הדליקה אריב״ל שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ואסיקנא בדליכא ככר או תינוק פליגי והלכה כריב״ל ואפי' לרב מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. ומבואר בהלכות:

ולא התירו וכו'. מימרא פ' נוטל (שבת דף קמ"ב:) במסקנא ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד:

כב

היה מוטל בחמה וכו'. שם (דף מ"ג:) תנא שילא בר מרי מת המוטל בחמה באין שני בני אדם ויושבין בצדו חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עליהן זה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאליה. וכתבו המפרשים ואע"פ שאין עושין אהל עראי לכתחלה כיון שמשנה שהוא עושה אותו מלמעלה למטה בשביל המת התירו:

כג

מת שהסריח בבית וכו'. בהמצניע (דף צ"ד:) ההוא שכבא דהוה בדרוקרת שרא להו ר"נ בר יצחק לאפוקיה לכרמלית ואסיקנא טעמא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה. ופי' הראב"ד ז"ל דכבוד החיים קאמר מפני שהיה מסריח וכדי לסלק מהם ריחו התירו. וזה דעת רבינו ועיקר. ונחלקו המפרשים ז"ל אם צריך ככר או תינוק לטלטלו יש מי שאומר שצריך שכל שנוכל לתקן ולגרוע איסור הטלטול נתקן והרמב"ן ז"ל אמר שאינו צריך כדי שלא יהא מרבה בהוצאה והרשב"א ז"ל הכריע כדעת האחרים בזה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף