שער אפרים/פח

שאלה פח

כבד ששרו במים מעת לעת אי נאסרת אם אין ששים במים נגדה או לא, גם נשאלתי בכבד ששהה ג' ימים בלא צלייה אי שרי לבשלה אחר ג' ימים אחר צלייה או אסורה לבשל כדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה על כולם יודנו מורנו ורבינו ושכמ"ה:

תשובה לכאורה י"ל שהיא אסורה שהרי פשוט בגמרא דכל הבשר ובפוסקים ראשונים ואחרונים דכבוש הרי הוא כמבושל ובנתבשל הכבד בלא מליחה וצלייה אסור ואף דקי"ל כר"י בן נורי דכבד אוסרת ואינה נאסרת לפי שאינה בולעת וא"כ אף שנתבשלה הכבד בלא מליחה מותר וכן פסק הרש"ל בתשוב' סי' פ"ד אבל כד מעיינת בפוסקים ובתשו' רש"ל הנ"ל תמצא שזהו דוקא לפי' ר"ת ושאר מפרשים שפירשו האבעי' בגמ' דכ"ה כבדא מה אתון ביה אי שרי לבשלו בלא מליחה או אפי' לפירש"י דבנמלח איירי וכמ"ש הרשב"א והרא"ש והמרדכי אבל אליבא דהרי"ף והרמב"ם פ"ו מהלכו' מ"א שפסקו דאפי' בדיעבד אסור כשנתבשל בלא צלייה וכן הכריע רמ"א בסי' ע"ג כדעתם ואנן דקי"ל כבוש כמבושל א"כ יאסור הכבד שנכבשה מע"ל במים. אבל אין להוכיח לאסור ממ"ש ש"ד ש"ג וכן באגור וז"ל בשר ששרה במים מע"ל רבותינו אוסרים ויש מתירין לצלייה וא"כ י"ל בכבד לא מבעיא לדעת האוסרים בבשר דגם בכבד אסור דמה בשר שאינו מרובה כ"כ בדמים וסגי במליחה ואפ"ה אסור בכבוש לצלי ומכ"ש כבד שמרובה בדמים ולא סגי במליחה רק בצלי' אליבא דהרי"ף והרמב"ם אף בדיעבד פשיטא שאסור בכבוש אלא אפילו לדעת המתירים בשר ששרו מע"ל נראה לכאורה דמ"מ בכבד אסור דבשלמא בשר שאינו מרובה כ"כ בדמים לכן שרי לצלותו אחר השרייה דאחר השרייה סליק חד דרגא אף שאינו יוצא דמו במליחה מ"מ יצא בצלייה משא"כ בכבד אליבא דהרי"ף והרמב"ם דדמו אינו יוצא ע"י מליחה אף בדיעבד כ"א ע"י צליה א"כ כשנשרה מע"ל י"ל דאסור אף לצלי וגדולה מזו נסתפק בהגש"ד בשם מהר"ח מווינא דבשר ששרו מע"ל דגם המליחה יועיל בו ומכ"ש צליה אליבא דדעת המתירים משא"כ בכבד, ודלא כת"ח בכלל ג' שהבין מדברי הגש"ד דנסתפק אי מהני מליחה אף אליבא דדעת האוסרים וז"ל בשר ששהה מע"ל אסור בצליה וכמ"ש דמליחה לא מהני ביה ואע"ג דהגש"ד מסתפק אי מהני מליחה לענין הלכה נראה דלא מהני כו' ודבריו תמוהים לענ"ד דאיך יעלה על הדעת דלא יועיל צלייה ויועיל מליחה דהלא זהו פשוט בגמ' ובפוסקים דצליה פולט יותר ממליחה, ואף שיש לתרץ דמ"ש בת"ח שבהגש"ד מסתפק אי מהני מליחה היינו מכ"ש שמתיר הגש"ד לצלייה וא"כ זהו סותר הפסק שלו שפוסק דאסור לצלייה אבל ז"א דא"כ למה מביא דעת הגש"ד לסיוע שיש מתירים לצלייה הלא גם בש"ד גופיה ובב"י תמצא כמה פוסקים דיש מתירים וה"ל להביא הש"ד גופיה. ועוד מה שמסיים ולענין הלכה נראה דלא מהני לא נשמע כן למעיין שם. אבל האמת יורה דרכו שכוונת הגש"ד שמסתפק היינו אליבא דדעת המתירים בצלייה ואז יש להסתפק אם גם מליחה יועיל בו. וכן נרשם בהדיא בש"ד הישינים הנדפסים שנת שכ"ד דקאי אדעת המתירים ודלא כמו שהבין בת"ח דקאי אדעת האוסרים. א"כ מכל הנ"ל מוכח דכבד שנכבשה מע"ל אסור אף לצלייה:

אבל ז"א שהרי מצינו דדם כבד קל יותר משאר דם שהרי כבד כולו דם ואפ"ה שרי רחמנא וגם דם כבד אף שפירש אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' פכ"ה דף ק"י ד"ה כבדא מה אתון ביה ובהרא"ש שם משא"כ דם האברים שפירש אסור מדאורייתא וכמ"ש התוס' שם וא"כ י"ל איפכא דלא מבעיא לדעת המתירים בבשר כבוש פשיטא דגם בכבד מותר שהרי דם כבד דרבנן ואפילו לדעת האוסרים בבשר היינו דוקא גבי בשר לפי שדמו שפירש אסור מדאורייתא ויש לחוש שלא יצא בצלייה והוא ספק דאורייתא ומשא"כ. גבי כבד. ואף שי"ל דמ"ש התוס' דדם כבד דרבנן היינו אליבא דר"ת דפי' הסוגיא כבדא מה אתון ביה קודם מליחה ומשא"כ אליבא דהרי"ף והרמב"ם דאנן שקלינן וטרינן אליבייהו י"ל דדם כבד דאורייתא וכמ"ש הר"ן בפ' כ"ה ומוכיח כן מסוף הסוגיא רב דימי מתני כבדא עלוי בישרא אסור דם דאורי' וכמו שהקשו ג"כ התוס' שם ד"ה דם דאורי' והניחו בתימה מ"ש בפשיטות דדם הכבד דרבנן וכן מוכח מדברי הרמב"ם דדם הכבד דאורי' דעיקר הוכחת התוס' שם דדם הכבד דרבנן מדלא מני בפ' דם שחיטה דם הכבד בהדי דם הטחול כו' אבל הרמב"ם חשיב בהדיא דם הכבד וז"ל בפ"ו מהל' מ"א דם התמצית ודם האברים כו' ודם המתכנס ללב בשעת שחיטה ודם הנמצא בכבד אין חייבים עליו כרת אבל האוכל ממנו כזית לוקה א"כ מוכח בהדיא אליבא דהרמב"ם דדם הכבד דאורי' ואף שיש לדחות דהרמב"ם דייק בצחות לשונו דם הנמצ"א בכבד ולא תני ג"כ כמו גבי טחול וכליות אלא דאיירי בדם שבסמפונות הכבד דאתי מעלמא דומיא דדם המתכנס ללב בשעת שחיטה משא"כ דם הכבד עצמו הוא דרבנן וכמ"ש התוס' ד"ה וחתוכי לתחת דדם שבסמפונות חמירא וא"כ לפ"ז יש להקל בכבד שנכבשה מע"ל אף שמחמירים בבשר אבל זהו דוחק לומר דאיירי הרמב"ם בדם הנמצא בסמפונות דהא כתבו התוס' והרא"ש שם וז"ל ואי משום דם שבסמפונות הכבד צריך קריעה אף לצלי דהוי בכרת משמע דדם הסמפונות הוי בכרת וא"כ למה כתב הרמב"ם דאין בו כרת. ואף די"ל דמ"ש התוס' והרא"ש דדם שבסמפונות שמעלמא אתי חייב כרת לפי שסברי כהמפרשים שמביא המ"מ גבי דם שבלב שמעלמא סברי כגירסת הגמ' בכריתות אמר רב כו' אבל לב בהמה חייב כרת כו' כי רב בדם שבגופו כו' וכ"כ הרי"ף בהדיא וגם המ"מ אליבא דרמב"ם ולכן היקל הרמב"ם גם בדם דאתי מעלמא גבי כבד שאינו חייב כרת, אבל ז"א שהרי הרא"ש כתב ג"כ גבי כבד דדמא דאתי מעלמא גבי סמפונות חייב כרת ואפ"ה העתיק גבי לב ממש לשון הרי"ף ובאמת לא דמי להדדי לב הטעם דבשעת שחיטה מצריף משא"כ בכבד וי"ל גבי כבד כ"ע דדם שבסמפונות בכרת וא"כ לפ"ז למה כתב הרמב"ם שאין בו כרת וגם המעיין בר"ן מוכח שסוגיא דגמ' הנ"ל דדם עצמו דאורייתא אליבא דהרמב"ם ולא דם הסמפונות. ובר מכל דין תמוהים בעיני דברי הרמב"ם שהרמב"ם מונה שם דם שבכבד בין דם האברים ודם הטחול והעתיק המ"מ לשון המשנה דכריתות דם הטחול ודם הלב ודם הכבד וכד מעיינת בגמרא שלפנינו לא תמצא שום רמז מדם הכבד לא במשנה ולא בגמ' רק דם הטחול ודם הכליות ונלע"ד דהאמת יורה דרכו דהרמב"ם נוסחא אחרת היה לפניו במשנה דכריתות דם הטחול ודם הלב ודם הכליות ודם הכבד וכן היה גיר' המ"מ לפי מה שמעתיק לשון המשנה והגמרא וזה אפשר שהיה ג"כ נוסחת רב דימי במשנה דכריתות לכן אמר כאן בשמעתתא דכבד דדם דאורייתא וקאי על דם הכבד וכמו שמוכיח גם כן הר"ן ואף שמדברי הר"ן מוכח שהיה גירסתו בכריתות כגירסת התוס' והגמ' שלפנינו דאל"כ למה הוכיח מכחלא דדם הכבד דאורייתא אבל מ"מ נלע"ד דרב דימי עצמו היה לפניו הנוסחא במשנה דכריתות כמו גירסת הרמב"ם ולכן היה פשוט לו דדם הכבד דאורייתא אבל התוס' לא הרגישו בחילוף הנוסחאות ולכן כתבו בפשיטות דדם הכבד דרבנן מדלא מני בכריתות דם הכבד והניחו בתימא בתוספו' ד"ה דם דאורייתא ומשא"כ אליבא דהרמב"ם ל"ק קושית התוספות כפי מה שמביא המ"מ נוסח הגמרא ונפלאה בעיני על האחרונים הגש"ד והרש"ל בתשובתו הנ"ל שכתבו בפשיטות דדם הכבד דרבנן ולא הרגישו בכל הנ"ל דהלא קושית התוספות קושיא אלימתא היא ואלמלא דמסתפינא אמינא לישב בזה קושיא גדולה שהקשו כל האחרונים על הרמב"ם דמה ראה לדחות דברי ר"י בן נורי ופסק דכבד נאסרת לחומרא וכמבואר בהר"ן ובב"י אבל לפי מ"ש א"ש דהרמב"ם סבר דדם הכבד דאורייתא לכן אזיל לחומרא ואף שהרמב"ם לא פסק כרב דימי בכבדא עלוי בשרא אף דסבר דם דאורייתא היינו לפי שסבר לענין דיעבד לא עדיף עכ"פ מבישרא ע"ג בישרא וכמ"ש התוס' ד"ה כבדא עלוי בישרא וא"כ מכל הנ"ל מוכח אליבא דהרי"ף ורמב"ם דם הכבד דאורי' והדר' ספיק' דידן לדוכתיה דכבד שנכבשה יאסור כמו בשר:

אבל לענ"ד נראה עיקר דאף לפי הכרעת האחרונים כהרי"ף והרמב"ם גבי כבד שנתבשלה בלא מליחה וצלייה דנאסרה מ"מ מודים עכ"פ דבכבוש מותר דהלא מה שהכריעו כהרי"ף והרמב"ם היינו מטעם שכתב בסמ"ק ובהגש"ד שער ך"ד לפי שאין אנו בקיאים מהו שלוק ומהו מבושל ובשלוק אמרי' דנאסרה משא"כ במבושל וכמבואר בת"ח כלל ד"ד. ועכ"פ בכבוש אין כאן ספק זה דאף שאמרו בגמרא כבוש כמבושל מ"מ לא החזיקו בו דין שלוק ואף לפי דעת הפוסקים אין לו דין מבושל ממש רק שמבליע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה ברוטב וכמ"ש בת"ח כלל ג'. וא"ת הלא מ"מ כבוש מבליע ומפליט וא"כ יאסור מטעם זה. אבל ז"א שהרי פשוט בגמ' ובפוסקים שכבד אוסרת ואינה נאסרת לפי שאינו בולעת במבושל ועכ"פ אף שבמבושל אסור מטעם ספק שלוק אבל בכבוש לע"ד דכ"ע מודים דכבוש לא נכנס בספק זה:

ואף שקצתם מפקפקים במ"ש בת"ח שכבוש אין לו דין מבושל ממש מכל מקום לפי מה שאכתוב בסמוך נראה מבואר דלאו לכל הדברים כבוש כמבושל ואפי' לשלוק שהוא גרוע ממבושל אינו דומה כבוש וכמו שמוכח ממתניתין דתרומה שאכתוב בסמוך:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. מצאתי ראיתי בס' צמח צדק סי' קכ"א שהשיג על אמ"ו הגאון זצוק"ל וכתב וז"ל הנה בנה מכ"ת יסודו על מ"ש הרב בת"ח דמ"ש כבוש כמבושל לא לכל מילי אמרו כו' וכבר דחה מהרש"ל בא"ו שלו כו' לסברא זו ואינו מחלק בין כבוש למבושל כו' עכ"ל:

אמנם מצאתי און לאמ"ו הגאון זצוק"ל תניא דמסייע לו ואעידה לו עדים נאמנים הרבנים בעל ט"ז ובעל ש"ך בסי' ס"ט סט"ו גם המה ראו הת"ח והרש"ל הנז' ואפ"ה כתבו דיש לסמוך ולהקל כפסק רמ"א בת"ח ע"ש:]

כי נ"ל שיש ב' מיני שלוק והא' גרוע ממבושל כי דברי רש"י סותרים זא"ז דכאן בשמעתין דכבד פירש"י ד"ה שלוקה הרבה מאוד משמע דעדיף ממבושל ובנזיר דף מ"ה במשנה היה מבשל שלמים או שלקן פירש"י שלקן שאינו מבושל יפה וא"כ הוא גרוע ממבושל וצ"ל באמת שיש ב' מיני שלוקים ומה שבאמת פירש"י בנדרים שאינו מבושל יפה לפי שקשה דאם הוא עדיף ממבושל א"כ הוא זו ואצ"ל זו לכן כ' רש"י דגרוע ממבושל והוי לא זו אף זו ואף שקצתם מכנים הפי' בנזיר לדברי המפרש ולא לדברי רש"י וגם התוספו' חולקים שם על זה הפירוש אבל מ"מ מוכח מסוגיא דכבד שיש ב' מיני שלוק וכמ"ש ברוקח סי' תמ"ה שמביא בשם תוספתא הגירסא בדר"י בר"י בן ברוקה שלוקה אוסרת ואינה נאסרת ומפרש ברוקח דאותה שלוקה הוא בישול מעט וגרוע ממבושל:

וכן מוכח ממתני' דתרומות דכבוש אין לו ספק שלוק והוא גרוע מכולם. וז"ל בפ"י כל הנכבשים זע"ז מותרים כו' רי"א כל הנשלקים רע"א כל המתבשלים כו' וכתב הרמב"ם בפי' המשנה המאמר הנקדם התיר הכבישה ואמר ר"י אפי' השלוקים והוסיף ר"ע אפי' המבושלים כו' ואינו מותר אלא המכובשים בלבד כו' ע"ש ושם מוכח עכ"פ דאיירי בשלוק שהוא גרוע ממבושל דאל"כ מהו שהוסיף ר"ע ואפ"ה כבוש גרוע מכולם ומכ"ש כבוש אינו נכנס בספק שלוק שהוא עדיף ממבושל ועיין בתשובת ריק"ו שורש קנ"א קצת מה ששייך לזה. ואף שבנדרים פ' הנודר מן המבושל פי' הר"ן דשלוק הוא בשיל ולא בשיל היינו דוקא גבי נדרים וכמ"ש הר"ן בעצמו הביאו ב"י סי' רי"ז וז"ל דנהי דשלוק משמע נמי מבושל יותר מדאי כדאמרינן בפ' כל הבשר שלוק דהכא בשיל ולא בשיל דבנדרים הולך אחר ל' ב"ח וגם הרא"ש חולק שם וכתב דשלוק הוא מבושל יותר מדאי ומביא ראיה מכל הבשר ודברי הכל דכבוש גריע מכולהו וכמו שמוכח למעיין שם לכן נלע"ד בנדון הנ"ל להיתר:

ומינה ג"כ יש קצת להתיר בכבד ששהה ג' ימים בלא שריה וצליה דאף שהחמירו הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלא שריה דאסור לבשלו הצליה היינו לפי שבישול פולט יותר וחוזר ומבליע בבשר ומשא"כ בכבד שפולטת ואינה בולע' וא"כ נראה להתיר ואף שיש קצת לפקפק בזה אבל מאחר שחומרא זו לא מצינו בתלמוד רק חומרת הגאונים ומקילים בזה בשאר דינים כגון אם נתערב באחרות וכמבואר בת"ה הובא בש"ע סי' ס"ט וא"כ ה"ה בנ"ד יש להקל והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף