אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/כח

יום ראשון כ"ח שבט - רבי מאיר פוזנר

מיקום בדי הארון

בפרשתנו (שמות כה יב-יד) נאמר: "ויצקת לו ארבע טבעות זהב, ונתתה על ארבע פעמותיו, ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. ועשית בדי עצי שיטים וצפית אותם זהב. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם".

רש"י מפרש ש'פעמותיו' היינו זוויותיו, ובזוויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים הטבעות ובהם הבדים נתונים. ולפי זה כשהיו נושאים הכהנים את הארון, היה הארון למטה מכתפות הכהנים, מגיע עד סמוך לארץ.

הרמב"ן תמה על פירושו של רש"י, וכתב שאין זה דרך כבדו שהארון יהיה למטה. הוא אף מביא את דבריו של האבן עזרא, המעיר שלא מצאנו בכל המקרא ש'פעמותיו' היינו זוויותיו. ולכן מפרש הרמב"ן שפעמותיו הם דוקא זוויותיו התחתונות של הארון, ו'פעם' הוא מלשון 'פסיעה' כמו שנאמר (שיה"ש ז ב) "מה יפו פעמיך בנעלים". ולפי זה מבואר היטב שכשנשאו הכהנים את הארון היה הארון מעל כתפם של הכהנים, דרך כבוד.

אלא שעל פירושו של הרמב"ן תמה רבי מאיר פוזנר בספרו בית מאיר (שבת צב.), שכן בפשוטו הוא נסתר להדיא מדברי הגמרא במסכת שבת (שם). הגמרא שם מביא שהמוציא משא למעלה מעשרה טפחים חייב, שכן כך היה דרך משאם של בני קהת. ומפרשת הגמרא, שכך היה דרכם בשעה שנשאו את הארון, כי מאחר והארון היה תשעה טפחים והכפורת עוד טפח, היה גובהו סה"כ עשרה טפחים. וכיון שדרך הנושא משא במוט ששליש המשא מעל כתפיו ושני שלישים מתחתיהם, ממילא נמצא שהארון היה בחלקו מעל עשרה טפחים. ומגמרא זו תמה הבית מאיר על דברי הרמב"ן שהסיק שטבעות הארון היו למטה ממש כדי שיהא כל הארון למעלה מכתף הנושא, הפך המבואר בגמרא בשבת. [נציין רק שכה"ק גם הפנים יפות והמנחת חינוך (מצוה צה) והביא כן גם בשם פירוש הטור על התורה שהקשה כן בשם אביו הרא"ש. וכה"ק מעשה חושב (פ"ח אות ג), הגהות בן אריה (שבת שם) ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן ע)].