אבן עוזר/בבא מציעא/מד/א
מסכת בבא מציעא
תוס' בד"ה הנחשת קונה כו' השתא נחשת דסגי טובא כו'. עכ"ל:
צ"ל דכוונת התוס' להקשות על רש"י. דלפירושו לשתוק ממעות רעות וליתי בק"ו. אי מרישא דהנחשת כו'. אי מסיפא דכל המטלטלין כו' משום די"ל הא דפירש"י מעות שנפסלו. ר"ל שנפסלו במדינה אחת ומ"מ יוצאין בכל העולם. ע"כ אפי' במקום שיוצאין הוין פרי נגד מעות היפות היוצאין בכל העולם. כיון דאיכא דוכתא דלא סגיין הוי פרי. וא"כ לאו ק"ו הוא מהא דכל המטלטלין כו' דשם איירי במדינה זו שנפסלו. ע"ז הקשו נילף ק"ו מנחשת דסגי טובא מכסף. אפ"ה הוי פרי כיון דאיכא דוכתא דלא סגיין. מכ"ש מעות רעות אפי' במקום שיוצאין אין יוצאין טפי מיפות. ואתי שפיר דנקטי התוס' בהק"ו דנחשת סגי' טובא כו'. ולכאורה בלא"ה איכא ק"ו. ולפמ"ש א"ש. אך על קושיא זו י"ל דרש"י איירי במעות שפסלוהו מלכות ואז יוצאין בכל העולם בצינעא. והשתא ליכא ק"ו מנחשת דאיכא דוכתא דלא סגי כלל. על פי' זה קשה הא ק"ו הוא מסיפא דכל המטלטלין. ומכח שני קושיות האלו נדחה פי' רש"י מכל וכל:
מיהו לפי' רש"י י"ל דלעולם מיירי שפסלוהו מדינה אחת. ואפ"ה ליכא ק"ו מנחשת. דשאני נחשת דכסף חשיב מיניה וגם איכא דוכתי דלא סגיין. ואף דנחשת סגי טפי מכספא. מ"מ כיון דכסף נמי חריף אף דנחשת סגי טפי לא חשיבא מעלה. כמו כסף לגבי זהב. דזהב אינו חריף וכסף חריף. אך התוס' לא ניחא להו בזה ויש להם הוכחה גדולה בסוגיא. דע"כ חשיבות הכסף מנחשת לא חשיב מעלה כלל למיהוי מש"ה טבעא לגבי נחשת. ודוקא חשיבות זהב חשיב מעלה נגד כסף. אבל חשיבות כסף לגבי נחשת לאו מעלה היא. משום דקשה להו להתוס' לקמן בדאמר רב אשי כילדותי' מסתברא מדקתני הנחשת קונה כסף. אא"ב הכסף קונה הזהב כו'. אא"א כספא לגבי דהבא טבעא הוי כו'. וקשה הא אפי' למ"ד הכסף קונה את הזהב נמי תקשה. השתא כסף דחריף הוי זהב לגבי מטבע הואיל וחשיבא. כסף דאיהו חשיב ואיהו חריף לגבי נחשת מבעיא:
ותו קשה מאי ס"ד דרב אשי בהא דפריך כספא דאיהו חשיב ואיהו חריף מבעיא. אטו לא ידע דבאתרא דסגיין סגי נחשא טפי מכספא ומאי ק"ו איכא. וע"כ צ"ל דהש"ס ורב אשי לא ידעי כלל איזהו הוה חריף בימי התנאים רק מכח הקושיא שלרב אשי ומשני הש"ס די"ל לתרץ קושייתו ולומר דבימי התנאים הוי נמי סגיין טפי. אך איכא דוכתא בימי התנאים דלא סגיין כלל. וא"כ קשה מנא לי' לרב אשי אימא בימי התנאים היה כסף שוה בחריפות לנחשת. או ה"ל לש"ס לשנויי הכי. ע"כ מזה הוציאו התוס' דהש"ס סבר. דע"כ חשיבות דהכסף לא חשיב כל כך מנחשת דליהוי מש"ה טבעא לגבי נחשת. ע"כ בשלמא אי הכסף קונה את הזהב אשמעי' התנא בסיפא דחריפות דכסף משוה ליה טבעא לגבי נחשת. אבל משום חשיבות לא היה טבעא כדפי' והשתא פריך רב אשי דע"כ כסף חריף בימי התנאים יותר מנחשת. דאל"כ אמאי הוי כסף מטבע לגבי נחשת דחשיבות דכסף לא חשיב מעלה כדפי'. ומשני די"ל באתרא דסגיין סגיין טפי מכספא כמו שהיה בימי חכמי הש"ס כן היה בימי חכמי המשנה. והא דחשיבי פירי. משום דאיכא דוכתי דלא סגי כלל. פי' בימי חכמי התנאי' היה דוכתי דלא הוי סגיין כלל. אבל רב אשי לא הוי ס"ד למימר הכי. ומזה הוציאו התוס' דחשיבות דכסף לאו מעלה היא למיחשביה מש"ה טבעא. אבל רש"י ס"ל דחשיבות דכסף לגבי נחשת הוא מעלה כמו זהב לגבי כסף. וע"כ לא קשיא לרש"י קושית התוס' דלאו ק"ו הוא מנחשת. ומה שהוכיחו התוס' מן הסוגיא אפרש לקמן בשיטת רש"י לפנינו בטוב טעם אי"ה. ועפ"ז אברר בתוס' ד"ה למקח וממכר שהתוס' ורש"י שם אזלי לשטתן אי"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |