תומים/חושן משפט/נד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט נד

(א) יש מי שאומר שאין שומעין לו דברים. אלו למדם הרב בעה"ת בשער ל"ח ח"א מהא דאמרינן כתוב' דף ט"ז אבדה כתובתה כהטמינה בפנינו דמי וש"מ דמפשט פשיטא ליה דהטמינה בפנינו אין לה כתובה עד שתחזיר הכתובה והקשה הגי"ת דאדרבא משם מוכח להיפוך דבברייתא קתני נשרפה כתוב' אבדה הטמינה וכו' אם יש לה עדים כתוב' מאתים ואמרינן עלי' זאת אומרת כותבין שובר ר"פ אמר לעולם אין כותבין שובר ובמקום שאין כותבין וכתב לה ומה אבדה אבדה באור ופריך והא הטמינה קתני ומשני ה"ק אבדה סתם כהטמינה בפנינו דמי ולא יהיבינן ליה וכו' עכ"ל הרי דלמ"ד כותבין שובר לא קשי' כלל מהך דהטמינה וא"צ לשום תי' כלל וש"מ דאפי' הטמינה גובה כתובה ע"י שובר ובאמת לק"מ דדייק הבע"ת מהא דאמר אבדה כהטמינה בפנינו דמי מה זה הא היא היא אי אבדה או הטמינה הא למ"ד אין כותבין שובר אין כותבין עד שידוע שנאבד באור אלא ברור אם הטמינה בפנינו לכ"ע אין כותבין שובר וכ"כ הרא"ה והריטב"א לכתובות בהדיא והא דלא פריך למ"ד כותבין שובר מהך דהטמינה משום די"ל כמ"ש הרא"ה דהטמינה ואינה יודעת איך הטמינה ולכך כותבין שובר אבל למ"ד אין כותבין שובר מה בכך דאינה יודעים סוף כל סוף היא הכתובה בעולם ואין כותבין שובר ומשני הגמרא אבדה כתובה כהטמינה כתובה בפנינו ר"ל אם הטמינה בפנינו לכ"ע אין כותבין שובר והוא מילתא דפשיטא דלית בי' חולק אף אבדה כתובתה כן ותלי' הגמרא אבדה כהטמינה בפנינו דהוא מילתא דפשיטתא לכ"ע ומזה דייק הבעה"ת דהטמינה בפנינו לכ"ע אפילו כותבין שובר אין מועיל וכ"כ הרא"ה והריטב"א הנ"ל ולאין ספק שהגי"ת לא ראה הרא"ה וריטב"א ואלו רא' לא היה מקשה כלום אך עם כל זה דעת התו' בב מ דף י"ז ע"ב אפילו שטר כתובה בידה והוא טוען החזר לי כי אולי יאבד שוברי ואע"ג דגם בלי כתובה תגבה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ יהיה לו מגו דלא קדשתיך משא"כ בכתובה בידה מכל מקום אינה מחויב' להחזיר לו וכותב שובר ונר' דהתו' דייקי ליה כמ"ש הגי"ת מדלא פריך מן הטמינה להך שינוי' דכותבין שובר ש"מ אפילו בידה א"צ להחזיר ותי' הרא"ה הנ"ל לא סבירא ליה ועוד עשיתי סמוכי' לדברי התו' מהא דאמרינן ב"מ גבי מצא שובר ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ובין כך זבנ' לכתובתה ואם תכתוב עכשיו שובר לא תועיל דכבר קדמה המכירה אבל אם תחזיר שובר מניסן יפסידו הלוקחים שלא כדין אמרינן ש"מ איתא לשמואל וכו' ואביי אמר אפי' ליתא לדשמואל בשטר כתוב' תחת ידה הא אילו אינו הוה חיישינן לאביי דלמא זבנה וקשה אם כן הא דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובתה גובה כתובה ומוקי לה ר"י במקום שכותבין וכותבין שובר וכ"כ התו' שם דגם אביי סבירא ליה הכי בתר דקבלה מרבא ע"ש וכ"כ התו' בב"ב פ' ג"פ ע"ש וקשה איך תגבה כתובה הא ריעותא לפנינו דאין כתוב' בידה ומהכ"ת לא שמרה כדאמרינן בעלמא בנפל איתרע דה"ל לשמור ואם כן אולי מכרה כתוב' לאחר דהא אין כתובה בידה ויבא אחר כך הלוקח ויגבה מבעל ומה שהיא נותנת עכשיו שובר לבעל ל"מ כיון דלא קי"ל כשמואל דתוכל למחול כמו שאמר אביי ואבדה באור לא סבירא ליה לתו' שם לר"י ואביי ע"ש ולכך סבירא ליה לתו' דפי' ואין עמה כתובה דאין מראה לב"ד אבל ידוע שיש כתובה בידה דליכא למיחש דמכרה דהא כתובה ברשותה ומכל מקום גובה כתובה בלי החזרת כתובה רק בשובר כמ"ש התו' ודברי תו' מוכרחים. שוב מצאתי קושי' זו דילמא זבנ' ברא"ה בפ"ב דכתובות והודיתי לה' שהאיר עיני בזה (ונר' דתו' בכתובות דתי' לאביי באבדה באור ומקשי' אם כן הגמרא נמי יתרץ כך ונר' דלאביי י"ל דמשנה נקט סתם אין עמה כתובה וסמכה דאיירי באבדה באור דאל"כ בלא"ה דילמא זבנה דהא ליתא לדשמואל אבל אנן דקי"ל כשמואל אם כן אין הכרח דאיירי אבדה באור ואם כן ל"ל דאבדה באור דאיך יתנו סתמא הא י"ל כותבין שובר דהא פליגי תנאי בכך בפ' ג"פ ואם כן איך מסתם סתם ואין עמה כתוב' במקום דיש לטעות ודוק) וגם רשב"א בתשובה אלף ק"י וקי"ג כתבו להלכה ולא למעשה הך דינ' דבעה"ת הרי דנסתפק בי' ודוחק לומר דסבירא ליה לטור ולמחבר בדעת התו' דשם בב"ב אמרי' ר"י ור"ל סבירא להו כותבין שובר ורב ושמואל ס"ל אין כותבין ואמרי' מסתברא דכותבין דאם אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף ליה אביי יאבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי אמר ליה אין עבד לוה לאיש מלוה ולפי סברא זו דוקא במקום דשייך אבד שטרו יאכל הלה וחדי אבל בשטרו בידו קושי' אביי במקומו אבד שוברו וכו' דהא בידו להחזיר שטרו ולא יאכל הלוה וחדי וכ"נ מדברי רשב"א הנ"ל שמהך ראיה לדין הנ"ל וזהו מה דסתמא דגמ' הכריע כר"י ור"ל מכח הך סברא אבל ר' יוחנן גופי' לא מטעם זה סבירא ליה דכותבין שובר מחמת יאכל הלה וחדי רק מסתם דעבד לוה וכו' ולכך לא קאמר ר"י הך טעמא וא"כ התו' בב"מ דכתבו זה כתבוהו אמילתא דר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד כו' ובר"י אמת כתבו אבל לדידן נקטינן כהכרעת הגמרא דנתן טעם משום יאכל הלה וכו' וזהו לא שייך בשטרו בידו. אך כל זה דוחק דודאי גם ר"י סבירא ליה מטעם זה ובפרט לפמ"ש לאביי ואביי ודאי סבירא ליה כמ"ש התו' דקבלהו מרבא. ולכן יותר נראה לומר דודאי הך סברא דלא שייך יאכל הלה וחדי סברא אלימתא היא רק סבירא ליה לתו' ה"מ אם אין המלוה צריך ליתן שובר ללוה רק החזרת שטר אם כן שכיר יטעון הלוה ל"ל שמירת שוברי החזר לי שטרי אבל במקום דלא סגי בהחזרת שטר רק מכל מקום צריך שובר בזו לא מחייבין למלוה תרתי שטר ושובר ועבד לוה וכו' ובלא"ה שמירת שובר על הלוה ואם כן למה לנו אטרוחי כולי האי למלוה מחשש רחוק ודי בנתינת שובר ולכך בכתובה דסבירא ליה לתו' אפילו במקום שכותבין ואין כתובתה בידה נאמנת לתבוע כתוב' דקי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אם כן אף דמחזרת לו כתובה מכל מקום לא סגי דיקח שובר דאולי תתבע אותו בעידי קדושין וכדומה דל"ל מגו דלא קדשתיך ויהיה מחויב לפרוע שני' וע"כ דלוקח שובר ואם כן כתובה ג"כ ל"ל ואי דאולי יאבד שוברו והיא תבוא לגבות ואין אתה עדי קדושין ויהיה נאמן במגו דלא קדשתיך כולי האי לא מחייבין למלוה ולא חיישינן למ"ד כותבין שובר. אבל בשטרי מלוה דאם הוא מחזיר גוף השטר ללוה תו א"צ כלום ולא מצי עוד לטעון דבר על הלוה לכ"מ דיש רשות ביד הלוה לעכב על המלוה עד שיחזיר לו שטר דאם יאבד שוברו יאכל הלה וחדי ולהיפוך לא שייך דיש בידו להחזיר לו השטר כנ"ל וא"ש ואם כן בשטר לכ"ע מודים כבעה"ת והרא"ה וריטב"א הנ"ל. ולדידן דלא קי"ל כתו' בזה בהטוען אחר מעשה ב"ד כי אם כהרי"ף במקום שכותבין כתובה ואין כתובה בידה אין נובה כלום אם כן חזר דין כתובה לדין שטר דא"צ שובר כלל רק החזרת כתובה ולכך לעולם צריך להחזיר וגם בא"ע לא הביא מחבר דעת התו' ודוק. אך מכל מקום אם השטר בעיר אחרת וטורח גדול למלוה יש להביאו ובין כך חשש שיתקלקל הלואה ביד הלוה לכמה טעמים אופנים ודאי כ"ע מודים דכותבין שובר והמלוה יקבל על עצמו בב"ד ליתן לו שטר כשיגיע לידו. וכן משמע בתשובת רשב"א תתק"ל ועיין גי"ת וכה"ג ונכון הוא:

(ב) כשכותבין שובר כו'. כתב בתשובת מהר"א ששון ששובר מוקדם כשר ואפילו שלא בעצת הנמחל ואפי' בכוונה וכ' הש"ך דהוא מילתא דפשיטא שאיך יעלה ע"ד לפסול השובר שהוא לתועלת הלוה בשביל שהקדימו וגרעו כחו ולדידי תמיה רבתי דהא אמרינן בגמרא הנ"ל במצא שובר ואמאי יחזיר דילמא כתב ליתן בניסן וכו' ומשני ש"מ איתא לשמואל דיכול למחול ואביי משני בשכתובה יוצא מתחת ידה והקשו התו' דילמא מכרה לכתוב' במעמד שלשתן וא"י למחול ותי' דגבי כתוב' לא שייך מ"ג וכן מהרש"ל הקשה דילמא חייב לאחרים וא"י למחול דמדר"נ א"י למחול ותי' דבכתובה לא שייך מדר"נ ע"ש ועמש"ל בסי' מ"ז. וכל הנך תי' לא שייכי' בשט"ח ואם כן קשה איך שובר מוקדם כשר דילמא מכר לשט"ח באייר במעמד ג' דלית בי' משום מחילה או דחייב לאחרים באייר דג"כ לית בי' משום מחילה והוא נפרע בסיון ואם כן אינו מועיל לגבי הלוקחי' וכמו כן למי שחייב מדר"נ אבל הם העדים שהקדימו השובר לניסן א"כ פקע זכות הב"ח או הלוקח דקודם שמכר או לוה כבר נמחל השטר וא"כ מגרע כח לוקח וב"ח שלא כדת וע"ז חששו חכמים מבלי להחזיר ומ"ש דבנפל אין להחזיר ומ"ש בעדים דיקדימו השובר בכוונה. ולכן דין זה צל"ע ולהיות כי עיקר מקומו לקמן בסי' ס"ה סי"ח ע"ש מ"ש שם באריכו':

(ג) שובר כו'. זה אמרו בגמ' דמתחילה תקנו שיכתבו בשטר שטרא דנא אחרנוהו ולבסוף דלא היה כותבים כן תקנו כך לכתוב שובר בלתי זמן וכו' ויש להבין למה לא תקנו חז"ל שלא יאחרו שטר ומה לנו לחרדה הזאת לכתוב כך או כך וצ"ל דלפעמים קונין בניסן והמלוה חושב דהלוה יפרע לו בימים מועטים ואינו רוצה להטריח לעדים וסופר לכתוב ולהפיש בשטרא על הלוה ואם רואה אחר כך שאין נפרע הולך לעדים ומבקש שטרו והעדים כבר שכחו זמן קנין וצריכין לכתוב מאותו יו' והרי כאן מאוחר ולכן הניחו חז"ל התקנה דשטרי מאוחר כשרים ותקנו כנ"ל לכתוב או שטרא דלא אחרנוהו או שובר בלי זמן. ובהכי ניחא קושי' הגי"ת דהק' א"כ דתקנו לכתוב בשטרי מאוחר אחרנוהו למה לא תקנו כן ג"כ בשטרי מכר דיכתבו אחרנוהו ואם כן תו ליכא למיחש דילמא הדר זבני' מיניה דלמה לנו לתקן כך הלא יותר טוב לתקן לבל יאחרו שטר כלל וטעם שכתבתי לא שייך גבי מכר כלל דלא ע"ד כן קנהו וגם אם קונה ע"ת כן מכל מקום צריך מכירה חדשה ולא סגי בביטול קנין ואם כן תקנו שלא יאחרו שטר וא"צ כלל לשום דבר:

(ד) אם זוכרים כו'. כתב הש"ך אם העדים יודעים זמן שטר אין להם לכתוב שובר בלי זמן רק לכתוב בו זמן ולכתוב זמנו של שטר דלא יפסיד המלוה דלא יוכל ללות ללוה סך הנזכר בשובר אם לא שיודיעו ואם לא עשו כן השובר פסול וראש דבריו אמת דיותר טוב לכתוב בשובר זמן השטר כדאמרינן בגמרא אי ידעית' יומא דשטרא כתבו אבל שיהיה קפידא בדיעבד דבר זה לא נראה כלל דבעה"ת כתב להדיא בשער נ"ו ח"א דין ג' בסופו וכל שובר דינו להיות כתוב סתם ומאן דלא עביד אפסיד אנפשי' הרי דכתב כל שובר והש"ך כתב דלשונו מגומגם ואיני רואה בו גמגום ועיקר ראי' נגד הש"ך הם דברי התו' ב"ב דף קס"ט ע"ב ד"ה בעלמא. דהקשו למה אין כותבין שני שטרי הלואה יכתבו שובר דגבי הלואה לא שייך שובר אצל לקוח' ליכא דהם שואלים פי הלוה ותי' דא"כ יפסיד כל הלואות מכאן והלאה שלא יהיה זכור משובר ואיכא נעילת דלת (וזהו ג"כ דלא כש"ך דמחלק בין הודיעו למלוה או לא הודיעו דאם יש חשש בלא הודיעו אף בהודיעו יש חשש דילמא ישכח) והקשו לכתוב בר מזמנא דא ולהלן ושמא אנו גוזרין עכ"נ פי' דאולי יטעו ויכתבו שובר בלי זמן והמלוה ישכח ויבא לידי פסידא. והתם מיירי דנודע זמן שטר כדמשמע שם בברייתא דבאו עדים אנו כתבנו וכו' וכל ענין שם אי לכתוב שטר מזמן ראשון ע"ש בתו' ד"ה לבי וכו' וגם אי לא ידעו בלא"ה א"א לכתוב שובר בזמן דילמא אחרוהו ופשוט שם בגמרא להדיא דידעו זמן שטר ואם כן לדברי הש"ך צריכין בע"כ לכתוב בשובר זמן ואי לא כתבו כן פסול דיהיה הפסד למלוה ואם כן איך שייך אנו גוזרין דלא יכתבו זמן הא בע"כ צריכין לכתוב זמן ואם לא עשו כן השובר פסול ואפילו הודיעו למלוה לדעת התו' דחיישינן דישכח ויפסיד הלואתו. ואם כן מה גזרה יש כאן ומה פסידא דמלוה ונעילת דלת יש כאן כיון שעל כרחך צריכין לכתוב זמן בשובר וכך חובתן של עדים וכי נימא דעדים יטעו לכתוב שובר פסול אלא ע"כ כך טיבו של שובר לעולם לכתוב בלי זמן הן יודעים זמנו של שטר והן א"י כמ"ש הבע"ת וכך נוסחו של שובר ולכך גבי שני שטרות הלואה לא רצו חכמים לתקן שיכתבו דוקא זמן כיון דסדרו של שובר לכתוב בלי זמן אתו למטעי ולכתוב בו ג"כ כזו. וגזרינן הא אטו שובר דעלמא וזהו ראיה מבוררת דלא כש" ולכאורה הייתי מביא ראי' להש"ך מהא דפרכינן בב"מ מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ודילמא מכרה כתובתה לאחר בטובת הנאה וכו' ודייקינן מינ' דאיתא לשמואל דיכול למחול וכו' וקשה מה קושי' אם רצונה לעשות ערמה וקנוני' תאמרה לעדים אבדה כתובתה ושורת הדין דכותבין שובר בלי זמן כלל ומוסרים לבעל ואם כן כשיבאו הלוקחי כתובה מניסן יוציא הבעל שובר בלי זמן ויאמר שוברי קודם והממע"ה ומי יוציא מיד הבעל בספק ול"ל דאי ליתא לדשמואל אין רשאים לכתוב שובר בלי זמן שלא להפסיד ללוקחי' כנ"ל והא דקי"ל בב"ב דכותבין היינו לפי דקי"ל כשמואל והרי יכול למחול. דאין זה מספיק בשטר אולי מכרה במעמד ג' וכמש"ל סק"ב ומכ"ש לי"א דכתב הרא"ש דאין הטעם משום מגו דמחיל' רק כל לגבי בעל ודאי מחלה וזה אין שייך בשאר שטרו'. ומכל מקום קי"ל דכותבין שובר בלי זמן ודוחק לומר אם יכתוב שובר בלי זמן חושש אולי יחפש הלוקח שטרו אחרי עדים יעידו באיזה זמן ונכתב שובר כיון דאין בו זמן כלל העדים נאמנים לומר ביום פלוני חתמנו משא"כ אם יחזור שובר שזמנו בניסן יפסיד הלוקח בודאי דא"כ עדיין קשה למה יועיל שובר סתם אולי שטרו מאוחר והוא המלוה יברר בעדים אימת נכתב שובר ויפסיד כי שטרו מאוחר ודוחק לומר דמ"מ מועיל דטענינן דשטר מאוחר הוא דהא עידי שובר יעידו דנאבד שטרו דא"כ יכתוב זמן בשובר ויכתוב על שטר שנאבד ואם כן יטעון מאוחר הוא ודוחק לחלק אך לפי דעת הש"ך לק"מ דכי כותבין שובר בלי זמן היינו ביש חשש מאוחר אבל זולת זה צריכין לכתוב זמן אם כן בכתובה ליכא למיחש למאוחר כלל דלא מבעיא לדעת הש"ך לקמן בסי' קט"ו ס"ק כ"ט דדאקני לא מהני בכתובה אם כן כתוב' מאוחרת פסול כקושי' הגמרא בב"ב וכמ"ש כל הפוסקים דבלי דאקני מאוחר פסול ובכתובה הוי כדלא כתוב דאקני כיון דלא מהני כלל אלא אפילו ליתא לדעת הש"ך כמש"ל בסי' קט"ו באריכ' אין לאחר הכתובה דאין השעבוד חל אלא מזמן הכתוב בשטר כמ"ש בפ"ק דע"ז ובגט מאוחר דעת התו' בפ"ב דגיטין דאין הגירושין חלי' אלא מזמן הכתוב בגט ואם כן אשה זו הנשאת בניסן ונתאחר כתובת' עד תשרי היא יושבת תחת בעלה בלי כתוב' כלל ובעילת' בעילת זנות ובפרט לתקנת שמעון בן שטח שיהיה צריך להיות כל נכסים אחראין לכתוב' וכאן עד זמן האיחור ההוא אין שעבוד כלל ואם כן דאין לאחר כתובה אף העדים כותבין זמן בשובר כדעת הש"ך וליכא למיחש לערמה כלל. ובהכי ארווח לן קושי' מהרש"א דהקשה למה לא הקשה הגמרא הך קושי' וליחוש וכו' על המשנה מצא שוברין הא אמר תנו נותנים ע"ש דבשובר בשטר דיש בו חשש מאוחר כותבין שובר בלי זמן ואם כן מ"ש במקומו דאם רוצה להערים יכול לכתוב שובר בלי זמן כנ"ל משא"כ מכתובה שפיר דייק דלית ביה חשש מאוחר וא"ש וא"כ מצינו ראיה לדברי הש"ך. אך באמת אין זו ראיה דכבר כתבתי לעיל סי' מ"ח ע"ש מ"ש דמבואר בגט פשוט דף קמ"א דעד זמן רב ספרא היו כותבים בשובר זמן ובאמת היה שטר מאוחר פסול אם לא דכתב ביה בשטר שטרא דנא אחרנוהו וכו' ור"ס הוא דאנהוג כן לסופרים שיכתבו שובר בלי זמן וא"כ הברייתא דנשנית מקודם לא היה חשש זה דיכתוב שובר בלי זמן ולכך שפיר דייק וליחוש וכו' ולק"מ ועיין מש"ל סי' ס"ה בזה (ובהא דבזמן המשנה היו כותבים זמן בשובר ישבתי דברי הרי"ף דפוסק דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום היינו במקום שאין כותבים ואעפ"י שכתב לה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ אבל לא במקום שכותבין. והקשו מנ"ל כן ונראה דהרי"ף דחיק' ליה לפרש בשמעת' הוציאה גט ואין עמה כתובה דפריך הגמ' ש"מ כותבין שובר דהקשו התו' הא לא אפשר דאף דתחזיר הכתובה יצטרך נשמור שוברו דהטוען אחרי מעשה ב"ד וכו' ותירץ תו' דמ"מ יש לו מגו דאלמנה נשאתיך או אין את אשתי וזהו הכל בתכלית הדוחק דקשה דילמא פסידא דלא שכיח כי האי לא חיישינן כיון דעכ"פ צריך לשמור שוברו ועיין בכתובות דף י"ו ע"ב ד"ה זאת אומרת ובמהרש"א שם דג"כ הרגישו בעצמן בקושי' זו ולכך כתבו הואיל ובעלמא א"צ לשמור שוברו כאן דאינו עבד לוה כלל נחית חד דרגא אפילו במקום פסידא דלא שכיח חיישינן וזהו כוונת התו' ומהרש"א שם בבירור למעיין שם וזהו מהדוחק וגם קש' קושי' מהרש"א א"כ דאין כותבין שובר ולעולם לא ישלם רק בהחזרת הכתובה מה הועילו חז"ל בתקנתן דהקילו בשמירת כתובה ואמרו הטוען וכו' דכי היה כל עיקר תקנה אם יהי' נאבד הכתובה באור בעדים הא לא שכיח כלל ולכן ס"ל דקושי' הגמ' כך דכיון דאין כותבין שובר ושטר מאוחר כשר א"כ ודאי דמחמת הטוען וכו' צריך לשמור שוברו מ"מ יש לחוש אולי כתובתה מאוחר לשוברו ויפסיד דתטעון אח"כ כתבת לי אף דיהיה נכתב בשובר דגירש' תאמר חזרת ולקחת אותי לך לאשה משא"כ בהחזרת כתובה יועיל שובר והוא ישמור שוברו וקושי' הגמ' על נכון. ותי' לרב גט גובה עיקר וא"כ אם תביא כתובה מאוחרת בלי גט ח"א לגבות ולאחר מיתה צריכה לברר דיושבת תחתיו כמ"ש הריטב"א דהך תי' קאי לרב ובחדושי כתבתי דגם התו' ס"ל כן עכ"פ לריטב"א ניחא וא"ש ולפ"ז א"ש הטוען אחר מעשה ב"ד דמיירי ביתומים ושם כתבינן שובר ליתומים דתו ל"ל לכתובה מאוחרת כיון דשובר ליתמים הרי הוא מאוחר לכתובה על כל פנים וא"ש ולק"מ ושמעתי' מרווח בכל צד וגם הא דאמרינן לעיל בדף י"ו ע"ב מאן דמתני אמתניתין אבל אברייתא לא וקשה א"כ עכ"פ מוכח מבריית' דכותבין שובר א"כ מאן מכריח לומר במשנה במקום שאין כותבין ולפי הנ"ל ניחא דברייתא י"ל איירי בנתארמל' ולגבי יתומים ודאי אין לחוש למאוחר כמ"ש וא"כ א"א וכותבין שובר מטעם הטוען וכו' אבל במשנה קתני נתגרשה וכו' רק קשה הא בכתובה א"א לומר מאוחר כמ"ש אך זהו במקום שכותבין אבל אי המשנה איירי במקום שאין כותבין וכתב לה דומי' דסיפא דאיירי בדכתב ליה כמ"ש התו' בב"מ שמעת' זו א"כ שפיר י"ל דילמא מאוחר הוא דמה בכך דבתוך הזמן ה"ל כאילו לא נכתב כתובה הא במקום שאין כותבין א"צ לכתובה רק קשה מנ"ל לגמ' להקשות ש"מ כותבין שובר וכו' דילמא משנה איירי במקום שכותבין וא"כ ל"ל לכתובה מאוחרת ולכך ס"ל לרי"ף דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי וא"כ קשה יטעון פרעתי וע"כ במקום שאין כותבין ובס"ד איירי דכתב ליה דומי' דסיפא ושפיר פריך ש"מ כותבין שובר דדילמא מאוחר הוא ומתרץ הגמ' דלא דמי' ואיירי באין כותבין ולא כתב ליה או תי' דרב כנ"ל וא"ש ומזה ג"כ מוכח דלא ס"ל להרי"ף כתו' דכתובה בידה דאל"כ לא שייך דילמא מאוחר כיון דכתובה בידה ודוק) ואין לדקדק דהא התו' שכתבנו לעיל שהקשו אברייתא למה אין כותבין שני שטרי הלואה ע"י שובר ותי' דיפסיד כל הלואותיו וכמש"ל ש"מ דאף בזמן הברייתא היה המנהג לכתוב שובר בלי זמן ולא חידש ר"ס כלום רק הנהיג כן לסופרים שלא היו בקיאים בהלכה. דזה דוחק דמשמעות הגמ' מורה דר' ספרא חידש זו התקנה ולמד והנהיג לסופריו לכתוב כן מה שלא היה מקדם. ולכן צ"ל דאין הקושי' תו' על הברייתא די"ל אין כותב מזמן הראשון ובזו לא מועיל כיון דשני שטרות ביום אחד וכן משמע בתו' ד"ה לבר וכו' רק קו' על הדין דנוהג לדידן דקי"ל אין כותבין ולמה ולזה תי' תו' דלדידן לק"מ דכותבין שובר בלי זמן. וכן משמע בתו' ד"ה לבר וכו' דאין הקושי' כלל על הברייתא וכנ"ל בשגם שי"ל כמש"ל דבשאר שטרות דיש בו חשש מאוחר תקנו חכמים לכתוב בלי זמן ולא פלוג אפי' יודעים זמן של שטר ולא נתאחר אבל בכתובה דמעולם לא שייך מאוחר מעולם צריך זמן בשובר. אבל עכ"פ דינו של ש"ך אין לו ראיה ודברי התו' הנ"ל מורים בידים מוכיחי' ההיפוך: ונראה דעל זה נתכוון הרא"ש בתשובה כלל ע"ו דין א' דהוכיח דאין צורך להזכיר בשובר זמנו של שטר ועדיו מהא דאמרינן סתמא נמצא לאחד שובר על שטרו של יב"ש שטרות שניהם פרועים ולא אמרינן דאפשר להתברר ע"י הזמן והעדים כי לא שכיח דיהיה כל ב' שטרות שוין בזה אלא ודאי דלא היה נכתב זמן בשובר כלל ע"ש והדבר צריך תלמוד כאשר באמת תמה הגי"ת הא מבואר בגמ' אי ידעיתו יומא דשטרא כתבו ואי לא כתבו סתמא ומה צורך לראי' על הזמן מהך דשני יב"ש ודוחק לומר דאגב גררא דעדים נקט ליה בלישנא. ולכן ברור דכל ספק הרא"ש אי יודעין זמן שטר שלא נתאחר אי צריכין לכתוב זמנו של שטר או לא כספיקו של הש"ך ולכך א"א לפשוט מהך אי ידעיתו וכו' דשם איירי דלא ידעי דחיישינן שמא נתאחר השטר ולכך פושט הרא"ש מהא דס"ל לרא"ש אי שטר מאוחר פסול ודאי דמלוה ולוה יודעים באיזה זמן נעשה שטר דידעי איזה זמן נעשה הלואה וא"כ למ"ד דאקני ל"מ אף שטר מאוחר פסול וקשה הך שני יב"ש דמוציאין שטר על אחרים ע"כ לאו ר"מ היא דלר"מ בעינן מוכח מתוך הכתיבה כמש"ל בסי' נו"ן ע"ש וא"כ אי דאקני פסול אף שטר מאוחר פסול א"כ איך יהיה ספק על מי נכתב שובר לחזי בזמן דהא ידעי הזמן דשטר ודאי לא נתאחר ול"ל דבאמת דאקני מועיל א"כ קשה תפשוט ול"ל כדחי' הגמ' הא מני ר"מ היא דהא מוכח דמשנה לאו ר"מ דלר"מ בעינן מוכח מתוכו. ועכצ"ל אף דידעי זמן שטר א"צ לכתוב הזמן. או י"ל בדרך יותר פשוט דהרא"ש ס"ל כרמ"ה דכיצד יעשו קאי על זה דישלשו בשטר וא"כ אין שובר מועיל וקשה מה יעשה הלוה דלא ידע דהם משולשים בשטר נמי ואי דמספק ה"ל לכתוב שובר משולש א"כ אף באין משולשים בשטר נמי עכ"פ ה"ל להשליש בשובר ועכצ"ל דחובה על עדי שטר לומר ללוה דהיו משלשים בשטר כדי שידע כיצד יקח שובר וקשה אם באנו לידי כך ה"ל לומר שיגידו ללוה באיזה זמן נכתב שטר כדי שיכתוב בשובר כך ויתברר הספק ועכצ"ל דכך הכלל אפילו יודעי' זמן בשטר אין כותבין כך בשובר משום לא פלוג וכמ"ש התו' ודברי הרא"ש מוכרחי' וא"ש וליתא לדברי הש"ך ודוק:

(ה) שובר שנכתב וכו'. עיין בגי"ת דף צ"ד שדייק מתשובת הרא"ש דאם יש לו שובר סתם והוא הוציא עליו שטר שיש בו זמן פרעון והוא בתוך זמנו אין השובר מבטל השטר הלזה דיש כאן חזקה אין אדם פורע ת"ז ואולם הגי"ת כתב דרוב פוסקים אין דעתם כן ולעולם מבטל שטר. ובכה"ג נראה שדעתו לחלק אם כתבו בשובר מחילה ודאי דמבטל אף דהוא בתוך זמנו אבל אם נזכר בו פרעון אין מבטלו. אבל הנכון כדעת הגי"ת וכסתימת הש"ע דלעולם מבטל ומ"ש בתשובת הרא"ש עיין מש"ל סי' ס"ה וכן מוכח מגמ' דתקנו לכתוב שובר בלי זמן מחשש דילמא אחרוהו לשטרא ועדיין קשה דילמא הלוה בניסן וקבע זמן פרעון לג' חדשים והם אחרוהו לשטר עד תשרי והלוה לא ידע ופרעו תשרי ולקח שובר סתם ובחשון יוציא זה שטרו דנכתב תשרי וזמנו ג"ח בב"ד ויתרה בלוה שלא יפרענו עוד רק בב"ד וכדומה ואם יוציא הלוה אז שוברו לא יבטל לשטר דהואיל דהוא עדיין תוך זמנו אין השובר סובב עליו ואין מבטלו כלל. ועדיין לא הועילו חכמים בתקנתם אלא ודאי דשובר סובב ומבטל שטר אפי' בתוך זמנו ונכון אם לא שנחלק בשאין המלוה מברר שהיה לו על הלוה חוב אחר ודאי דשובר מבטלו אבל כשהמלוה מברר שהיה לו חוב אחר ג"כ רק הואיל ובשובר נכתב סתם שפרע כל חובותיו כעובד' דתשובת הרא"ש שם בזו יש פ"פ למלוה דלא פרע לזה דהוא תוך זמנו והשובר היה על חוב אחר. דזה דוחק לחלק ואין לו טעם כלל ולכן אין לזה שורש כלל ובפרט כשאין המלוה מברר וכמ"ש:

(ו) אם כתוב בשובר דינרי' וכו'. עיין מש"ל סי' מ"ב באריכות. וקשה לי להבין דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' כ"ב במלוה שיש לו שטר והלוה יש לו כת"י שקיבל הימנו לרבי' כל הפירות מזמן הלואה בשנה פלוני' עד יום פלוני ופסק הרא"ש דהם רבי' קצוצה וינכה לו בשטרי ואם הלוה אמר שיהיה הרבה והמלוה מעט אם יש עדים על הרבי' א"כ שניהם חשודים על שבועה ונוטל המלוה שטרו בלי שבועה ואם איך עדים רק שנתברר מכת"י הנ"ל ולא נפסל המלוה ישבע המלוה כמה היו הפירות ונוטל עכ"ל וקשה למה יטול המלוה מ"ש שכתב דינרי' סתם דבטל השטר אפי' באלף דינרי' ואין המלוה נשבע ונוטל ואף כאן דכתב סתם דקיבל נימא דקיבל כפי חובו ויתבטל השטר. וצריך לומר דוקא שובר שנכתב על שטר דנתבטל כח השטר אבל במה שהוא כת"י בפ"ע דרך משל ראובן יש לו שטר על שמעון מסך אלף זהובים ושמעון יש לו כתב על ראובן שחייב לו ממקום אחר סך מה ולא נפרט הסכום אמרינן דראובן גובה שטרו בשבועה והוא אין לו אלא פחות דאין זה ענין לשטר הנ"ל והוא בכת"י על תחתונה וכן הדבר בנדון הנ"ל שזה כת"י שקיבל הפירות הוא ענין הפירות בפ"ע ולא קיבלן לפרעון על שטרו רק אנן מחייבים לו להחזיר כר"ק והרי הוא כחוב אחר אבל מ"מ קשה דלו יהיה דהוא כתב בפ"ע הא אמרינן לעיל סי' מ"ב באם תפס לא מפקינן מיניה ואמרינן ידו על עליונה וכאן הא הלוה תפיס כל סך הנזכר בשטר למה לא נימא ביה ידו על עליונה ואמת בכתב מיוחד כמ"ש שהמלוה חייב לו ממקום אחר י"ל כמ"ש לעיל סי' מ"ב לחלק דשייך ביה תפסת מרובה לא תפסת דאם אתה בא להרבות אין לדבר סוף דבשלמא שובר הסובב על השטר יש לדבר קצבה כפי סך הנזכר בשטר אבל בכתב פרטי אין לדבר סוף תרקבא דדינרי ולכך אמרינן לשון הפחות אך אין לזה מספיק בנידון הרא"ש דודאי לא הרבה בפירות לשנה מכפי האומד ולא פרע מאתים רבי' בשביל מנה. ולכן צ"ל דס"ל להרא"ש דבעל השטר מיקרי מוחזק ולא שייך ביה לגבי לוה תפיס ועיי' מש"ל בכללי תפיסה והדבר צ"ע וחקירה בדברי מחברים בשו"ת אם הרגישו בהנ"ל ומה יענו ויאמרו בו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.