רש"י/תענית/כז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רבינו חננאל רש"י תוספות תוספות רי"ד חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א גבורת ארי קרן אורה רש"ש |
וחלקום. לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק:
בללום ונתנום בקלפי. כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':
בא ידעיה. משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה' חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו:
וכך התנו. שאפי' יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה:
לא ידחה ידעיה. הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא להרבות במשמרות:
א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות. עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':
כאנשי דור המבול. שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית:
כבר תקנתי להם כו'. כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום:
ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהן. תמידים שבכל יום:
אנשי משמר.[1] אותן כ"ד שהיו בעריהן:
בשני על יורדי הים. דכתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים וצריך להזכיר ולרצות על הדבר:
בשלישי על הולכי מדברות. דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה יבשה להולכיה שלא יזוקו מפני חיות רעות:
ברביעי על האסכרא. שבו נתלו המאורות וכתיב ביה (שם) יהי מאורות מארת כתיב:
ועל עוברות כו'. דכתיב ביה (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה:
מפני הנוצרים. שעושים אותו יום טוב שלהם:
שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:
נשמה יתירה. שנוטלין אותה ממנו והוי חלש:
נשמה יתירה. שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה:
כיון ששבת. שנח ושמר את השבת:
ווי אבדה נפש. וינפש דורש בנוטריקון ווי נפש:
בראשית בשנים. כהן ולוי קורין ביום תענית בראשית:
תלתא פסוקי הווי. וסגיא בהו לחד גברא:
רב אמר דולג. הראשון קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי שלשה ומשום אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליכא משום דלא אפשר:
פוסק. מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים:
ר' חנינא קרא. שהיה בעל מקרא ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה:
צער גדול. הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו:
הכי נמי לא אפשר. גבי ס"ת[2] ובדילוג אי אפשר משום הנכנסין והיוצאין אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא ג' פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה בשני פסוקים:
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים. אשאר ימות השנה קאי:
ויש אומרים שלשה. מפרשה אחריתי:
הכי גרסינן למאן דאמר דולג לידלוג למ"ד פוסק ליפסוק. כלומר פרשה של חמשה פסוקין [3]אמאי קורא שני שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |