רש"י/ירמיה/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת מסעי למנהג אשכנז פסוק ד (מתחיל בפ"ב)

רש"י ‏ ירמיה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לאמר הן ישלח וגו'. יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו':

ואת זנית רעים רבים. עם אוהבים רבים ואעפ"כ שובי אלי

ושוב אלי. כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך:

ב

שפים. יבלי מים:

לא שוגלת. ל' פלגש:

ישבת להם. להיות נכונה לקראתם:

כערבי. יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה:

ג

ומלקוש. כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו"א בלעז:

ד

הלוא מעתה. הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח לא ישמור:

ה

הנה דברת. בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב:

ותוכל. ונצחת למרוד:

ו

משובה. נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא"ה בלעז:

ישראל. עשרת השבטי':

הולכה היא. בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה:

הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה:

ותזני שם. לעכו"ם, ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה:

ז

ואמר. על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב:

ותרא בגודה אחותה יהודה. כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה:

ח

וארא כי על כל אודות וגו'. נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב:

ט

ותנאף את האבן. וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, וי"ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא:

י

וגם בכל זאת. שראו בקלקלת פורענות חבריהם:

כי אם בשקר. דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה:

יא

צדקה נפשה משובה ישראל. נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד:

יב

הלוך וקראת וגו'. הלוך כתרגומו אזיל ל' צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו:

צפונה. אל המקומות שגלו שם לאשור:

פני. רוגזי כן ת"י:

יג

פשעת. מרדת:

ותפזרי את דרכיך. ל' זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה:

יד

שובבים. אנווישיי"ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ז) השותים במזרקי יין (שם):

כי אנכי בעלתי בכם. ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי:

טז

לא יאמרו עוד ארון. כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון:

יפקדו. כמו יזכרו:

ולא יעשה עוד. מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (שמואל א, ד):

יז

ונקוו. ונקבצו לשון מקוה מים:

שרירות. ל' ראיה כמו אשורנו (מדבר כד):

יח

ילכו בית יהודה על בית ישראל. עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת:

יט

ואנכי אמרתי. בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם:

איך אשיתך בבני'. את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה:

צבי צבאות גוים. צביון כל צבאות גוים:

כ

אכן. אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ"א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה:

כא

על שפיים נשמע. קרוב הוא להשמע:

כב

הננו אתנו לך. הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר:

אתנו. באנו:

כג

אכן לשקר. שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו"ם שם:

אכן. באמת:

כד

והבושת. עכו"ם שעסקנו בה כד"א וינזרו לבשת:

אכלה את יגיע אבותינו. בעון עבודתה היה יגיענו לבז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף