244
עריכות
←למה אין ערבות בברכות הנהנין
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ובהל' ברכות להריטב"א (פ"ג הי"ח) כתב: "כיון שעשו צירוף ובירך זה להוציא וטעם מן הכוס, ה"ז נחשב כאילו שתו כולם מן הכוס ונפטרו". ובפסחים (ז.) כתב הריטב"א משם הרא"ה: "כיון שנהנה א' מהם וסילק הברכה, רשאים השאר להסיח", ומשמע שאי"צ שדוקא המברך ישתה. וכן מוכח מלשון האור זרוע (ח"א קמד) "דבטעימת א' מהן נפקו כולם". ועוד כתב (שם קמב) שהעיקר שיאכל אחד מהשומעים איזה שיהיה. ובדומה לזה בראבי"ה (ח"א קיב). ובפסקי רקאנטי (סי' עד) גם כתב "היכא שבירך המוציא וטעם אחד מן המסובין יצאו כולם". ועיין עוד בביאור הלכה (ר"ס קצג) בשם ברכת אברהם, דמה שכתב שם השו"ע שאם אינו מבין הלשון לא מהני שומע כעונה, זהו דוקא במוציא לאחד, אבל בשלשה דאיכא זימון אפילו אינן מבינים יוצאים. | ובהל' ברכות להריטב"א (פ"ג הי"ח) כתב: "כיון שעשו צירוף ובירך זה להוציא וטעם מן הכוס, ה"ז נחשב כאילו שתו כולם מן הכוס ונפטרו". ובפסחים (ז.) כתב הריטב"א משם הרא"ה: "כיון שנהנה א' מהם וסילק הברכה, רשאים השאר להסיח", ומשמע שאי"צ שדוקא המברך ישתה. וכן מוכח מלשון האור זרוע (ח"א קמד) "דבטעימת א' מהן נפקו כולם". ועוד כתב (שם קמב) שהעיקר שיאכל אחד מהשומעים איזה שיהיה. ובדומה לזה בראבי"ה (ח"א קיב). ובפסקי רקאנטי (סי' עד) גם כתב "היכא שבירך המוציא וטעם אחד מן המסובין יצאו כולם". ועיין עוד בביאור הלכה (ר"ס קצג) בשם ברכת אברהם, דמה שכתב שם השו"ע שאם אינו מבין הלשון לא מהני שומע כעונה, זהו דוקא במוציא לאחד, אבל בשלשה דאיכא זימון אפילו אינן מבינים יוצאים. | ||
ובר"ה (לד:) מפרש הריטב"א | ובר"ה (לד:) מפרש הריטב"א דש"ץ מוציא הציבור מדין צירוף - שכולם מצטרפים ונחשבים כדבר אחד, ובדומה לסברא זו מצאנו לרא"ה (ברכות מב: סוף ד"ה מתני' היו יושבין), בביאור הדין דאין זימון לפירות: שכיון שברכה אחרונה שלהם אינן מעכבת להיות במקום שאכלו, "לא הויא קביעותן קביעות לענין ברכה לאחריו, ואין אחד מברך לכולן". וכ"כ הריטב"א בר"ה (כט. ד"ה חוץ): "וטעמא דאין זימון אלא בפת, משום דליכא צירוף אלא בדידיה שטעון ברכה במקומו, ועד דמברכי קביעות במקומו עומד, משא"כ בשאר דברים שאין טעונין ברכה במקומן, ולית להו קביעותא". ובהל' ברכות (פ"ה ה"ז) כתב: "לאחר שאכלו או שתו כיון שאין חייבים לברך אחריהן במקומן, מכיון שגמרו לאכול ולשתות וראוי כל אחד ללכת לדרכו, בטל השיתוף והצירוף ונתפרדה חבילה, אבל לחם שחייב לברך אחריו במקומו... אע"פ שגמרו מלאכול צירוף והוכח שעשו מתחילה הרי הוא קיים כמות שהיה". ובהערות להל' ברכות שם מציין שכך למד ההעמק שאילה (קמו סק"ו) בדעת השאילתות. | ||
ועוד הכריח כן בס' מתנת אהרן (ברכות מג.) | ועוד הכריח כן בס' מתנת אהרן (ברכות מג.) בדעת הריטב"א (עירובין סוף דף עט) שכמה מצטרפים לשיעור מלוא לוגמיו (רעא סי"ד, ומשנ"ב סט). ושיעור זה כל עצמו הוא מצד האדם - שבזה מתיישבת דעתו (יומא פ:), ואינו מצד הכוס של ברכה שנשתה שיעור רביעית בין כולם, ובאדם גדול ביותר משערינן במלא לוגמיו דידיה, ואעפ"כ שמעינן לחידוש גדול זה ששייך בזה צירוף. ויתכן דהריטב"א לשיטתו ד"צירוף" היינו שנעשים מצד המציאות כגוף אחד, ולכל יכול להועיל אפילו לענין זה. ואולם אף לרוב פוסקים שאין צירוף לשיעור מלא לוגמיו (שו"ע ומשנ"ב שם), אין להוכיח מהם שדין קביעות אינו נחשב טפי משומע כעונה, דשפיר יש לחלק בין להוציא בברכות לשיעור שעניינו הוא ישוב הדעת. [ועוד יש לצדד בלשון הריטב"א, שמא "מלא לוגמיו" דקידוש אינו מצד ישוב הדעת, אלא משום "שנראה כמלא לוגמיו", וקיי"ל דבהכי סגי לקידוש. ועוד דהא אם רק "נראה" כמלל"ג אזי אינו מצד ישוב הדעת, וע"כ שלא מפני זה תיקנו השיעור, וממילא אף אליבא דהריטב"א אין ראיה משם לדין צירוף, שיתכן דאינו מצד המציאות אלא אכן מצד השיעור שנשתה בין כולם]. | ||
==ערבות בדרבנן== | ==ערבות בדרבנן== | ||