מנחת חינוך/שפה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
להפריש חלה מכל עיסה וליתן אותה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ בהלכות ביכורים מפ"ה עד פ"ט ובש"ע יו"ד מסי' שכ"ב עד סי' של"א והנה להאריך בפרט צריך קונטרס מיוחד וכבר האריכו הראשונים והאחרונים ואכתוב לך בקיצור שרשי הדינים שהם מן התורה בס"ד. מ"ע מן התורה להפריש חלה מן העסה וליתן לכהן וחלה זו נקראת תרומה ג"כ והרבה דינים שוה לתרומה וחייב מיתה במזיד וחומש בשוגג ע' בהלכות תרומות בר"מ דיני אכילת תרומה ה"נ חלה וחלה ותרומה ותרומת מעשר מצטרפין לכזית לכ"ד בין חלה טהורה בין חלה טמאה הכלל דינ' כתרומה להרבה דברים עיין בר"מ מה' תרומה וכן מה שמבואר בתרומה מי יכול לתרום ומי שאינו יכול לתרום הן לכתחילה והן דיעבד הכל בחלה ג"כ דנקראת תרומה וכן איתא בשאלה כמו בתרומה וא"צ להאריך. והחיוב של חלה היא משנעשה עיסה בחיטים בגלגול וטימטם בשעורים וקודם שהפריש חלה העיסה היא טבל וחייבים מיתה ומלקות כטבל של תרומה ותיכף שנתן המי' בקמח רשאי להפריש חלה ודינה כחלה אך אינה העיסה טבל עד שתגלגל בחיטים ומטמטם בשעורים דאז נעשית העיסה טבל מן התורה עיין בר"מ פ"ט. ואין חיוב בחלה אלא חמשת מיני דגן בלבד היינו חטים ושעורים וכוסמים וש"ש ושיפון וחוץ מאלו המינים אין חיוב בחלה ומצטרפין זל"ז להשלים השיעור ודין בלול ושאינו בלול ודיני הצירוף הכל מבואר בר"מ ובש"ע ע"ש ואין להאריך במה שמבואר בש"ע. ולכתחילה מפריש חלה כ"ז שהיא עיסה ואם לא הפריש ואפה מפריש אחר האפי'. ושיעור עיסה שנתחייב בחלה היינו מ"ג ביצים וחומש קמח חייב בחלה ומחולקין הרשב"א והרא"ש אי השיעור בקמח או בתבואה ובש"ע פסק כדעת הרשב"א דבקמח משערינן והדברי' עתיקים. ואין חיוב חלה מן התורה אלא בא"י ודוקא בביא' ראשונה כמו בימי יב"נ וכמו ביאה השלישית ב"ב דהוי ביאת כולם אבל בימי עזרא דלא הי' אלא ביאת מקצתם וגם האידנא גם בא"י אין חיוב חלה מן התורה דכתיב בבואכם בביאת כולם כמבו' ביבמות ובכתובות ובר"מ ובש"ע. תבואות א"י שיצאו ח"ל אם גלגל עיסה בא"י ואח"כ יצאה כיון דנתחייב' בחלה בשעת גלגול לא נפטרה בח"ל וכ"ע מודים. אך תבואות א"י שיצאו לח"ל וגלגל בח"ל הוא פלוגתא במשנה ור"ע פוטר והל' כותי' וכן פסק הר"מ בפ"א מהלכות תרומות וד"ז אם גלגל בא"י לא נפקע החיוב אף לר"ע מבואר במנ"ל שם ע"ש וכאן בהלכות חלה פ"ה. ותבואות ח"ל שנכנסו לארץ אם נכנס קמח והגלגול הי' בא"י חייב מן התורה אך אם הגלגול הי' בח"ל פטור ע"ש בפ"א מה' תרומות בכ"מ. ונראה דאין תלוי בנתינת מים לקמח אף שיכול להפריש חלה אז מכל מקום העיקר תלוי בזמן חיוב היינו הגלגול שאז נעשית טבל וכן בהרבה דינים בהל' חלה העיקר תלוי בגלגול ע' בהלכות חלה. הלקט והשכחה ופאה חייב בחלה. והפקר אם קודם גלגול זכה בו כיון דבשעת גלגול הוי שלו חייב בחלה אפילו אם לאחר הגלגול הפקיר מכל מקום חייבת בחלה כיון דלא הי' הפקר בעת הגלגול אבל אם הית' הפקר בשעת הגלגול פטור דעיקר החיוב בעת הגלגול ואם לא נתחייבה אז כגון הפקר וכדומה שיבואר בסמוך בס"ד פטורה. עיסת ההקדש שפדאה לאחר שנתגלגלה ביד ההקדש פטור דהקדש פטור מהחלה ואם פדאה קודם חייבת. וד"ז דגלגול בעת הקדש פטור אפשר דוקא אם בא ליד גיזבר אבל אם לא בא ליד גיזבר אפשר דלא נתמעט דהוי שלו מחמת הואיל ובעי מיתשל בדבר זה כבר האריכו האחרוני' והדברים עתיקים. ועיין בס' שעה"מ בהל' תו"מ פ"ו ה"ח שהאריך בזה וגם בשאר אחרונים בדינים אלו לענין הרבה דברים. עיסת עכו"ם אם נתגלגלה ביד העכו"ם ג"כ פטורה מהחלה ואפילו גלגלה ישראל מכל מקום כיון שהיתה של עכו"ם בשעת גלגול פטורה. ועיסה של ישראל אפילו גלגלה עכו"ם כיון שהית' של ישראל חייבת דעיקר תלוי של מי העיסה שייך בשעת הגלגול ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי פלפול ארוך בזה. עיסת השותפי' חייבת ושותפות העכו"ם אם אין בשל ישראל כדי שיעור חלה פטורה ואם יש בשל ישראל לבד כשיעור חלה חיייבת בחלה. העושה עיסה מן הטבל חייבת בחלה. וזה מבואר בר"מ כאן פ"ו והר"ש פ"א דחלה משנה ד' מביא ד"ז מהירושלמי אף שיש בה תרומה ותרומה פוטרת כאשר יבואר בסמוך מכל מקום כ"ז שלא קרא שם תרומה לא ה"ל דין תרומה וטבל חייב בחלה מקרא דדריש בירושלמי ע"ש ומבואר במשנה פ"א דחלה מ"ג אלו חייבים בחלה ופטורים ממעשרות הלקט וכו' ומעשר ראשון שניטלה תרומתו וכו' ומבואר שם בירושלמי מובא בר"ש כגון שהקדימו בשיבלין וכו' והוא כ"פ בש"ס והיינו אם נתן ללוי מע"ר קודם שהפריש תרומ' גדולה גזה"כ דפטור הלוי להפריש מזה המעשר הת"ג ע' ברכות ופסחים וכ"פ מובא דין זה בש"ס:
ונראה דל"ד בניטלה תרומתו אלא אפילו במע"ר שלא ניטלה תרומתו כגון שהקדימו בכרי לאחר שנתמרח דהדין דהלוי צריך להפריש ת"ג כמבואר במקומות הללו ולא הפריש ועשה עיסה מכל מקום חייבת בחלה אף ע"פ דצריך להפריש מכל מקום טבל גמור ג"כ חייבת בחלה כמ"ש וזה הוי טבל גמור אם הקדימו ע' במקומות הנ"ל ובר"מ פ"ג מהלכות תרומות ומה דנקט המשנה אלו חייבים בחלה מעשר ראשון שניטלה תרומתו וכו' ומשמע בהקדימו בכרי דה"ל לא ניטלה תרומתו פטור. ז"א דודאי בכ"ע חייב כיון דטבל חייב בחלה אך נקטי' אגב דתני אלו פטורים מן המעשרות וחייב בחלה נקט זה דפטורה מן המעשר וחייבת בחלה ומשום פטור המעשרות נקיט אבל בכ"ע חייבת בחל' כי עיסת טבל חייבת בחלה וזה נראה ברור ופשוט. ולפמ"ש דברי הר"מ כאן פ"ו הל' ג' אינם מובנים לי כלל שכ' הלקט וכו' חייבים בחלה וכן מע"ר שהקדימו בשבלי' שניטלה תרומתו אף על פי שיש בו חלק תרומה גדולה וכו' חייבים בחלה עכ"ל. והנה מ"ש אף על פי שיש בו חלק תרומה גדול' ובאמת אינו מפריש ת"ג מכל מקום על כל פנים לא הפריש ממנו ת"ג ויש בו אותו חלק מכל מקום חייב וזה שפיר. אך זה קשה כיון דהר"מ מיירי לענין חלה לחוד למה כ' בהקדימו בשבלים דמשמע דמע"ר שהקדימו בכרי פטור ובאמת למה פטור מחמת חלק הת"ג דזה ה"ל כמו טבל דטבול לת"ג וטבל חייב בחלה כמ"ש הר"מ בהלכה ז' והבאנו לעיל וצריך עיון גדול לפענ"ד. עיסת מע"ש והקדש שנפדו וכן מותר העומר ולחה"פ ושהל"ח לאחר הפדיון כיון שנתגלגל אחר הפדיון דהם חולין חייבים בחלה וצ"ל דהרבותא הוא כמו שמבואר בש"ס דאע"פ שלא נתן החומש וקי"ל דאין החומש מעכב. והתוי"ט כתב דהרבות' כגון שהקדימו בשבלי' כמ"ש הרע"ב בפ"ק דתרומות היינו אם הפריש מע"ש בשבלים אינו חייב בת"ג וצ"ע ג"כ דלפ"ז אם הקדימו בכרי דחייב בת"ג פטור ולמה פטור כיון דעיסת טבל חייב כמ"ש לעיל וצ"ע. ומע"ש שלא נפדה בגבולין לכ"ע פטורה מחלה וכן כתב הר"מ כאן ובירושל' פלוגתא דר"מ ור"י ולמ"ד דמע"ש ממון גבוה אף בירושלי' פטור. והר"מ פוסק דמעשר שני ממון גבוה ופוסק כאן דעיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה וכבר תמה בזה הכסף משנה וכן לענין מצה בפ"י מה' חו"מ וכן גבי אתרוג ועי' באחרונים שפלפלו בזה הרבה ועיין בס' שעה"מ בהלכות חו"מ שהאריך הרבה בזה ועיין בקונטרס כ"ת והדברים עתיקין ואין דרכי להאריך במקום שפלפלו הגדולי' אכול דבש וכו'. עיסת שביעית חייבת בחלה ועיין בבכורים. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור מחלה דקדשי ואפילו אי לא קדשי רק בשחיטת הזבח כיון דגלגלן ע"מ לקדש וכו' ע' בר"ש. ולמכור בשוק כיון דאמליכו וכו' חייב בחלה כן מבואר במשנה ובהר"מ. עיסת תרומה פטורה מן החלה דנפקא מקרא דתרימו וכו' דהחלה הוא קודש והשאר חולין פרט לעיסת תרומה דגם הנשאר קודש וכו' ומבואר בפ"ז דתרומות שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה אכל אחת וכו' והשני' נוהג בה תרומה וחייבת בחלה דברי ר"מ ר' יוסי פוטר מחלה ור"מ ור"י הלכה כר"י ופטור. ולכאורה קשה הא הוי ספק מן התורה ובפרט באיקבע איסור' אם כן למה לא יתחייב בחלה מספק ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי שעמד בזה וכתב דאפשר כיון דמספק יש לה דין תרומה הו"ל קדוש ופטור בודאי עפ"י סברת הר"ן דמתירין את הנדר אם חל מס' כיון דספק לחומרא הו"ל כמו שחל הנדר והדברים עתיקים ה"נ ואח"כ מפלפל דאפשר דמיירי בחלה בזה"ז דרבנן ע"ש. והר"מ אינו מביא ד"ז מפורש אך ממ"ש פי"ג דתרומות דינים אלו וכ' דהשני' הו"ל תרומ' נר' דהוי כל דין תרומה ופטורה מחלה ומכל מקום צ"ע.
מדומע היינו תרומה שנתערב בחולין פטו' ג"כ מחל' וס' מדומע חייב בחלה. והנה דין זה דמדומע פטו' מחלה מבוא' בפ"ו דחלה מ"ד ובפ"ג מ"ב ובר"מ כאן בפ"א. והנה מדומע הוי כל שנתערב תרומ' בחולין בפחו' מק' וא' דאסור' לזרים ובנד' ד' מ"ז אמרי' שם דלא אתי דמוע דרבנן דמה"ת ברוב' בטיל ומפקיע חלה דאוריי' ואוקמי' שם דבריי' ס"ל חלה בזה"ז דרבנן וע"כ דמשניו' הנ"ל מיירי ג"כ בכה"ג וסברי דחלה דרבנן בזה"ז אבל בחלה מן התורה לא אתי דמוע דרבנן ומפקיע דאוריי' וכן כ' הר"ש במשנ'. וצ"ע על הר"מ שכ' סתם דהמדומע פטור מחלה והו"ל לבאר דדוקא בזה"ז דחלה דרבנן אבל בזמן דחלה דאוריי' חייב בחלה דאין דמוע דרבנן מפקיע דאורייתא שוב ראיתי במהרי"ט אלגאזי שמביא בשם הר"י קורקס שהקשה זה וע"ש מה שפלפל וצ"ע. על כל פנים אם רוב תרומה או מחצה על מחצה כיון דמה"ת הוי מדומע פטור מחלה דאוריי' ג"כ כי תרומה פטור ה"ה מדומע. והנה זה דמדומע פטור נראה דבכ"ע פטור אפילו איכא שיעור בחולין לבד חוץ הדמוע מכל מקום פטור דנפטר כולו מהחלה וכן נרא' מסתימת דברי הר"ע. אך הר"ש כ' דדוקא אם אין בחולין לאחר וכו' התרומה שיעור חלה ויש שיעור חלה רק ע"י צירוף התרומה הוא דפטורה אבל אם לש כ"כ דיש שיעור חלה בחולין לחוד בלא התרומה חייבת בחלה. ודברי הר"ש תמוהים מאד ממשנה פ"ג דחלה ע"ב דמבואר דנדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת והטעם כיון דבשעת גלגול נתחייבה לא נפטרה ולדברי הר"ש דאם יש שיעור חלה בחולין לבד חייבת אם כן ברישא שנדמעה עד שלא גלגלה דפטורה מיירי באין שיעור בחולין לבד רק בצירוף וא"כ אפילו גלגלה קודם אם לא הי' שיעור חלה בחולין לא נתחייבה אם כן אח"כ ע"י צירוף לא נתחייבה ומה חילוק יש והו"ל למיפלג רק בין יש שיעור בחולין לחוד או לא וכבר עמד בזה המהרי"ט אלגאזי ודחה דברי הר"ש וכ' דהר"מ וכל הראשונים סוברים דבכ"ע מדומע פטור אפילו יש שיעור חלה בחולין לחוד מגזה"כ. ודוקא ברוב תרומה או מע"מ דברוב חולין לא אתי דמוע דרבנן ומפקיע חלה דאוריי' רק מחלה דרבנן נפטרה רק מיירי ברוב תרומה או מחצה ע"מ ע"ש. והמפריש חלה צריך לשייר מקצת מן העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצת והוא נלמד מקרא מראשית וכו' ועיין במהרי"ט אלגאזי שמסופק אם השיריים סגי בכ"ש שנשאר או אפשר דבעינן כזית דניכר התיקון דקודם הפרשה הי' חייב עונש על כזית טבל ועכשיו רשאי לאכול אבל בפחות מכזית דגם קודם הפרשה לא הי' עונש דהוא רק ח"ש אם כן אפשר בכה"ג לא הוי שיור והניח בצ"ע ומראה מקום אני לך.
והנה בהמצוה הזאת נכלל שני דברים האחד הוא הפרשת חלה וקודם הפרשה העיסה טבל וגם כהן חייב על טבל ומחויב להפריש ועוד נכלל דלאחר הפרשה מצוה עליו ליתן החלה לכהן דהוא מת"כ. והרמב"ן בס' המצות חושב זה לשני מצות א' הפרשה והב' הנתינה לכהן והר"מ אינו חושב רק למצוה אחת והנתינה הוא חלק מחלקי המצוה ובאו דבריהם באריכות בסמ"ק של רבינו והרב המחבר נמשך אחר דעת הר"מ כמנהגו. וכ' הרהמ"ח החלה אין לה שיעור מן התורה אפילו לא הפריש אלא כשעורה פטור כל העיסה וכו' אבל חכמים חייבנו להפריש מן העיסה חלק אחד מכ"ד וכו' וסמכו הדבר וכו' תתנו כלומר תן לכהן מתנה הראוי וכו' וכן הוא לשון הר"מ כאן בפ"ד מבואר בדבריהם דמה"ת א"צ להפריש וליתן רק כ"ש אך שיעור דאחד מכ"ד הוא דרבנן ואסמכוה על מקרא זה ועיין בנו"ב מן התורה סי' ר"א שיצא לידון בדבר חדש דחלה אין לה שיעור מן התורה היינו להפקיע מן העיסה האסור טבל ובכ"ש שהפריש נתקנה העיסה ומצוה מן התורה להפריש אחד מכ"ד או ממ"ח מעשרון דזה שיעור נתינה לכהן דגזה"כ דא' מכ"ד או ממ"ח מעשירית האיפה הוא כדי נתינה ומחויב להפריש כשיעור הזה מן התורה אך מדרבנן הוא להפריש אחד מכ"ד מעיסה אפילו גדולה הרבה כגון שיש בעיסה כ"ד עשרונים מן התורה השיעור נתינה הוא א' מכ"ד מעשרון וחז"ל חייבו להפריש א' מכ"ד מכל העיסה וצריך ליתן עשרון וזה הוא רק דרבנן אבל אחד מכ"ד מעשרון פחות מזה אינה נתינה וצריך להפריש מן התורה כדי נתינה היינו אחד מכ"ד מעשרון אחד, ואחד מכ"ד בעיסה גדולה הוא רק מדרבנן ע"ש שקבע בה מסמרות. ואיזה שיעור הוי מן התורה אי אחד מכ"ד או אחד ממ"ח ע"ש וכ' דגם דעת הר"מ כן ע"ש שהאריך בזה ומראה מקום אני לך. ועיין בפ"ו מהל' מתנות עניים הל' ז' במנ"ל שם בשם רבינו ישעיה באריכות:
ומ"ש הרהמ"ח בשם מורו דוקא ברודה מן התנור מצטרף אבל אם נתנו מן התנור לכלי שאין בה בית קיבול כו' אף על פי שנתנו אח"כ לסל אינו מצטרף דכבר נפטר מן החלה כו' דעה זו לא ראיתי מובא בשום מקום לא ברא"ש ולא בטור ובש"ע דלכאור' נר' דתמיד מצטרף אם הגיע לכלי שיש לה תוך וצ"ע דדעה זו אינו מובא בשום מקום (אח"ז הראני ח"א נדפס ס' א"ז הגדול ושם הביא בשם ריצב"א כדברי המחבר והא"ז חולק עליו וכ' דאין דבר זה בר סמכא ע"ש בה' חלה ס"ס רכ"ו) גם מ"ש הרהמ"ח דאם נתן בכלי שאין לה תוך כבר נפטרה מחלה צ"ע הא בש"ס דפסחים הוא אבעי' דלא איפשטא והוי ספק וכן פסק הר"מ בפ"א דהוי ספק אך בח"ל דהוי דרבנן הוי לקולא ובהרהמ"ח נראה דבכ"ע פטור ובאמת בחלה דאוריית' הוי ספק בכל כלי אפילו אם אין לה תוך וצ"ע. ומ"ש הרהמ"ח עיסה שנילושה בין במים בין בכל שאר משקים וכו' לחם נקרא וכו' בר"מ כאן בפ"ו מבואר דעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' ושאר מ"פ לא נזכר ועיין בטור סי' שכ"ט דגם דעת הטור בר"מ כן דכל מ"פ הדין כך ע"ש ולהרא"ש יש לו שיטה אחרת ואין להאריך ועי' בב"י שם בטור. ומ"ש עיסת ארנונה כלומר שהוא משותפת בין ישראל ועכו"ם וכו' כ"ה דעת קצת הראשונים דזה הוא הפי' עיסת ארנונה אבל הרבה ראשונים דחו פי' זה ועיין באריכות במהרי"ט אלגאזי בהלכות חלה וכ' דגם הר"מ סובר כפי' זה ע"ש שהאריך מאוד ואין להאריך במקום שהאריכו הפוסקים ע"ש ומראה מקום אני לך.
ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בא"י ודוקא בזמן שכל יושביה עליה וכו' אין הפי' כמו ביובל דמשגלו עשרת השבטים לא הי' יובל נוהג רק כאן הכוונה דהכיבוש צריך להיות ע"י רוב ובימי יב"נ הי' כל ישראל וכ"ז שהיו ישראל שם אף לאחר שגלו היו"ד שבטים מכל מקום אותה הארץ שנשאר ביד יהודא היתה חייבת דלא בטלה הקדושה והקדושה הי' ע"י כיבוש כולם אך לאחר שגלו לבבל בטלה כל קדושת א"י דקדושה הראשונה בטלה ואח"כ בימי עזרא שנתקדשה לא הי' ביאת כולם ע"כ פטורה ולא יתחייב עד ביאת הגואל ב"ב דיהי' ביאת כולם וכ"ז פשוט בש"ס ובר"מ וכבר כתבתי כ"פ כ"א במקומו והרהמ"ח קיצר בדבר וסמך על המבין. ומ"ש הרהמ"ח בדיני חלת חוץ לארץ אין רצוני להאריך בדבר שמבואר בש"ע ובאחרונים. ואין מפרישין חלה מן הישן על החדש ולא להיפוך כדין תרומה עיין בר"מ בה' תרומות הדינים ה"ה כאן אך אם אין בכל עיסה כשיעור ויש בחדש ובישן כשיעור ע"י צירוף מן התורה מצטרף ונתחייבה בחלה אך [אין] תורמין מן האמצע משום גזירה אלא יביא עיסה אחרת ויצרף חדש לחדש וישן לישן ויפריש מכ"א ועיין כאן בלשון הר"מ בפ"ז הלכה ד' ועיין במהרי"ט אלגאזי שהאריך בביאור לשון הר"מ ומה שתמה על הכסף משנה שם ומראה מקום אני לך.
לעיל הבאתי דמע"ש חוץ לירושלים ודאי פטורה מחלה ועיי' ברש"י בסנהדרין דף קי"ב ע"ב שכ' בלשון הב' כיון שבשעת גלגול לא הי' בה היתר אכילה לא נתחייבה בחלה דלא קרינן עריסותיכם ואפילו נפדה אח"כ כיון דלא נחית לה חיוב בשעת גלגול ועיין במהרי"ט אלגאזי שכ' אע"ג דנאמר דלר"י אף בגבולין מע"ש ממון הדיוט הוא מכל מקום פטורה דהיתר אכילה בעינן ועיין בכסף משנה גבי עיסת מע"ש שכ' ג"כ דדעת הר"מ דפוסק כמ"ד ה"א במינן ע"ש אם כן אפשר בלש עיסת חדש קודם לעומר דפטורה מחלה כיון דבשעת גלגול היתה אסורה באכילה ולא הו"ל עריסותיכם ואפשר לחלק דכל הנהו דאין בהם היתר אכילה או שאסורים לעולם או על כל פנים מחוסר מעש' כמו מע"ש דמחוסר הולכה לירושלים או פדיון אבל עיסת חדש דאינו מחוסר רק זמן עד לאחר יום ב' דפסח לכל הדיעות שפיר הו"ל ה"א והוי עריסותיכם ויש לחקור במצה ג"כ ואין כאן מקומו. ולענ"ד עדיף יותר מהואיל אף לדברי הסוברים דלא אמרינן הואיל מכל מקום מח"ז עדיף דאינו מחוסר כלל והוי שפיר שלו והוי עריסותיכם ובאתי רק לעורר. ואל תבהל להשיב שהרי הבאתי לעיל דין חדש וישן שמצרפין וגם תורמין מן החדש על החדש דשם לא מיירי מחדש קודם לעומר רק חדש וישן היינו משני שנים דזה נקרא חדש וישן אבל קודם לעומר יש לספק כנ"ל. והסברא כיון דאין מחוסר רק זמן הוי שלכם ומצינו כיוצא בזה בכ"ד כידוע. ואל יקשה לך על דבר זה דאם אין בה היתר אכילה לא הוי עריסותיכם אם כן האיך פסקינן דהעושה עיסה מן הטבל חייבת בחלה ומביאים ירושלמי דנפקא מקרא הא לא הוי ה"א וכ"ת דגלי קרא אם כן נילף דלא בעינן ה"א גבי חלה דטבל אסור באכילה ז"א דדעת התוס' בפסחים דף ל"ח ובסוכה דף ל"ה שכתבו שם דגבי אתרוג א"י בטבל משום חלקו של כהן וגבי מצה באיכא שיעור חוץ מחלקו של כהן היו יוצאין ע"כ צריך קרא למעוטי ע"ש. ואתרוג של כהן לשיטתם יוצאים אלמא דטבל הו"ל היתר אכילה אף דאסור באכילה נראה דסברתם כיון דחובה ומצוה איכא להפריש ועי"כ עומדת שיהי' מתוקן הו"ל עכשיו קודם שנפרש ג"כ היתר אכילה מכש"כ דחדש שכתבנו לעיל וכאן דמצוה וחובה איכא הו"ל יש בה ה"א כ"נ שהוא דעת התוס' וע"ש בקונטרס כפות תמרים. והנה התוספות בסוכה שם כתבו הא דמבואר בירושלמי דטבל חייב בחלה היינו שיש שיעור חלה בהחולין לבד התרומה שיש בה דאל"ה יש בה חלקו של כהן ולא הוי עריסותיכם דבפ' ראשית הגז וכו'. והנה דבריהם צ"ע דבאמת עיסת השותפים חייבת בחלה ועיין בקונטרס כ"ת מה שפירש בדבריהם ועיין בר"ש פ"א דחלה משנה ד' שכתב שם דמדומע אינה פטורה מן החלה רק אם אין שיעור חלה בחולין לבד אז פטורה אבל יש בה שיעור חלה בלא התרומה חייבת והבאנו לעיל ואח"ז מביא הירושלמי דטבל חייב בחלה והקשה ממדומע דפטור ותירץ כיון דלא קרא שם. מבואר בדבריו דטבל אפילו אין בה שיעור לחוד חייבת דאי בכה"ג פטור רק ביש שיעור לא קשה ממדומע דגם מדומע הדין כן דאם יש בו שיעור חייב לפי שיטת הר"ש. מבואר דבכל ענין טבל חייב אפילו אין בה שיעור חולין לבד וכ"נ מדברי הר"מ דסתם דהעושה עיסה טבל חייב משמע אפילו לית בחולין לבד שיעור מכל מקום חייבת בחלה ופשוט. והרהמ"ח כ' עיסה שנילושה בשני קצות העריסה ואין בא' מהחלקי' שיעור וכו' אלא אם כן נשכו וכו' נראה מדבריו דכ"ז שהיא עיסה אינו מועיל צירוף סל ודוקא לאחר האפיי' מועיל ולא בעודה עיסה ועיין בטור יו"ד סי' שכ"ה שכ' להדיא דגם בעיסות מהני צירוף סל וכתב אפילו לאחר האפיי' וכו' מבואר דבעיסות הוי כש"כ ואפשר דגם הרהמ"ח סובר כן ומיירי שלש בכלי שיש הפסק מחיצה אבל מוד' שמהני צירוף סל אפילו בעיסות ועיין בר"מ פ"ו. ועיסת כלאי הכרם או עיסת חמץ בפסח או עיר הנדחת דאסורים בהנאה ודאי פטורים מחלה דאין בהם ה"א ולא דין ממון ועוד מהטעמים המבוארים בפסחים דף ל"ג ע"ש ובעזה"י יתבא' במצות ת"ג. ואפילו אם בשעת גלגול העיסה לא היתה אסורה בהנאה כגון שנתגלגלה בעוד שלא היתה עה"נ או בשעת שנתגלגלה לא היתה חמץ ואח"כ החמיצה בפסח יש לחקור אך כעת הגמ' פסחים אין ת"י לא יכולתי לברר ובעזה"י אשנה פ"ז בעזרת הגומר עלי יתברך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |