מנחת חינוך/שפו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png שפו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

להטיל ציצית בבגד וכו' שנאמר ועשו להם ציצית וכו'. דיני מצוה זו מבואר בר"מ בהלכות ציצית ובטוש"ע או"ח הלכות ציצית. והנה במצוה זו האריכו הראשונים והאחרונים ולא הניחו פינה וזוית שלא נשתטחו בה ולהאריך צריך חיבור גדול וכבר ידעת דרכי מה שמבואר הרבה בראשונים ובאחרונים א"ר להאריך ואכתוב בקיצור שרשי המצוה בס"ד. בגד שהיא בת ארבע כנפות או יותר חמשה וששה ויותר מ"ע להטיל ציצית בד' כנפות והארבע ציצית כולם מצוה אחת הם ובפחות מארבע ציצית לא קיים המצוה כלל ויש נ"מ ג"כ ע' בסוף הקומץ הכלל דארבעתן מצוה א' הם כחכמים. ובגד שהיא פחות מד' כנפות אינה חייבת בציצית כלל ודעת הרי"ף והר"מ והרהמ"ח דאינו חייב מן התורה בציצית אלא בגד של צמר רחלים או בגד פשתן ובגדים של שאר מינים פטורים מן התורה רק מדרבנן ודעת רש"י ותוס' דכל הבגדים חייבים מן התורה עי' בש"ס ובב"י סי' ט' באריכו'. ומכל מקום בגד של עור לד"ה פטורה דעור לא הוי בגד כלל. והחוטין של ציצית הם מצמר ופשתים או מאיזה מין ויש חילוק דחוטי צו"פ פוטרים בין במינם בין בכל מיני בגדים וחוטים משאר מינים אינם פוטרים אלא כ"א במינו ולא בשאינו מינו וחוטי צו"פ לא יעשה צמר לפשתים או להיפוך משום כלאים ואם עשה והוא כלאים לשיטות הסוברים דכלאים הותרה בציצית ולא דחוי' ע' בש"ס והיא שיטת ר"ת אינו עובר בלאו כלל והוא רק איסור מדרבנן על כל פנים לא עבר בעשה ג"כ דבאמת נפטרה הטלית בציצית אלו ואפשר היוצא לרשות הרבים בשבת אינו חייב חטאת דהוי מצויצת כהלכתה וגם לא שייך אתי איסור ומשווי עלי' כמשא כמו שמבואר בסוף עירובין לשיטת רש"י דאפשר דווקא באיסור תורה סובר רש"י כן דאתי האיסור ומשווי עלי' כמשא אבל לא באיסור דרבנן. אך לשיטות הסוברים דכלאים בציצית דחוי' וכל שאפשר לקיים שניהם עובר בלאו וח"מ אם כן האידנא עובר בלאו וחייב מלקות היוצא לרה"ר אף לדעת הט"ז בסי' נ"ג דאם כל הציצית פסולים בטלו לבגד ואינו חייב ע"ש מכל מקום כאן מחמת הלאו דכלאים הו"ל כמשא לשיטת רש"י ואם עבר בעשה דציצית דיהי' דינו כאלו לבש בגד בלא ציצית דעובר על עשה או אפשר נהי דעובר עבירה של כלאים מכל מקום על כל פנים פוט' הבגד וא"ע בעשה ונ"מ אם צריך לעשות תשובה על העשה ג"כ או להביא עולה או בנשבע שלא ילבש בגד עם ציצית דהיינו שיש בה מצוה דוודאי השבוע' חל ואינו דומה לנשבע לבטל המצוה דאינו מחויב ללבוש בגד של ציצית כידוע אם כן אם לבש בגד כזה אם נאמר דאינו מצוה כלל אם כן לא עבר על השבועה אבל אי אמרינן דמצוה קא עביד רק עבר עביר' אם כן עבר על השבועה. אך אם נאמר דמצוה הבב"ע הוא מן התורה אם כן הו"ל מהב"ע ועבר אעשה רק אם נאמר דמהבב"ע רק דרבנן כשיטת התוס' בסוכה אם כן מן התורה קיים העשה וכבר כתבתי לעיל במצות סוכה דאף אם נאמר דמהב"ע הוא מן התורה מכל מקום לא עבר אעשה רק לא קיים המצוה ע"ש אם כן לפ"ז א"צ לעשות תשובה ע"ז דלא עבר כלל ונראה כיון דצו"פ פוטרים הוא בכ"ע אפילו בכלאים רק מחמת העבירה שעושה ולמ"ד מהב"ע מן התורה א"י ולפמ"ש לא עבר ג"כ ולמ"ד מהב"ע מדרבנן יצא י"ח המצוה מן התורה כנ"ב. והחוטין של ציצית צריכין טויה לשמה ואם לאו פסולים ולענין שזורין דעת הר"ם שא"צ להיות שזורין וכל הראשונים חולקין דבעינן שזורין וע' כ"ז בראשונים ובש"ע. וחוטין גזולין פסולים ע' בסוטה דממעטינן דכתיב ועשו להם משלהם ובלאו קרא פסול מחמת מהב"ע לשיטות הסוברים דמה"ת פסול הבאתי בסמוך בקיצור ועיין במצות סוכ' דשם בארתי נהי במצוה הב"ע לא קיים המצוה מכל מקום לא עבר על המצוה במצות כאלו כגון סוכה וציצית אם כן מטעם מהב"ע על כל פנים אם לבש בגד כזה אף דלא קיים המצוה מכל מקום לא עבר אעשה ולא הוי כאלו לבש ד' כנפות בלא ציצית אך כיון דהתורה פסלה גזולה עבר אעשה והו"ל כאלו לבש בגד ד"כ בלא ציצית עי' לעיל כי דברים ברורים הם בס"ד וא"צ לכפול. ומבואר בר"מ דחוטי הקדש ג"כ פסול והכסף משנה לא הראה מקומו אבל הטעם ג"כ דצריך שיהי' משלו. וחוטי עיר הנדחת ג"כ פסולים אף אם נאמר דאיסורי הנא' הו"ל יש להם בעלים והוי שלו והדברים עתיקים כאשר הבאנו כ"פ בח"ז מכל מקום כתותי מיכתת שיעורא וציצית יש לה שיעור למטה כן מבואר בר"מ ובכ"מ וידוע גבי שופר ולולב. ועוד כ"פ מבואר דדין תקרובת ע"ז הדין כמו עהנ"ד ה"נ. וכן ע"א של ישראל או משמשין ה"נ בזכה בהם ואם לא זכה בהם והם של עכו"ם ה"ל של אחרים וא"י בהם ואם יוצאים בגזל העכו"ם ע' דינים אלו בהלכו' שופר ובה' לולב והדברים עתיקין ותלמוד לכאן. והמודר הנאה מהחוטין כיון דמצות לאו להנות נתנו אם כן אפשר דלא הוי שלו עי' הכל בדיני לולב ושופר ותלמד לכאן והדברים ארוכים ועתיקים. והבגד ג"כ אינו חייב בציצית רק אם הוא שלו וכסות השותפים איתרבי שהוא חייבת אבל גזול או בגד שאולה פטורה ולאחר שלשים יום חייב רק מדרבנן אבל מן התורה פטורה לעולם כיון דאינו שלו ומתנה ע"מ להחזיר הוי שלו כמו בכ"מ וז"פ. ועוד ענינים או בגד שאסור בהנאה הכל מבוא' במצות אחרות גבי לולב ושאר ענינים ותלמד לכאן. ומ"ש הרהמ"ח ציצית שטוה עכו"ם פסולה שנא' אל בני ישראל ועשו וכו' הוא ט"ס וצ"ל שעשה עכו"ם וע"ז קאי הלימוד ע' בר"ם וש"ע. ובזמן שהי' תכלת הי' המצוה שיעשה לבן וג"כ חוטי תכלת כאשר יבואר רק אין מעכב ע"כ האידנא שאין לנו תכלת יוצאים בלבן לבד ודעת הרז"ה דתכלת מעכב ורק מדרבנן חייבים אנחנו היום בציצית ורוב הפוסקי' פוסקי' דאינו מעכב והדברים ארוכים א"י להאריך. ודעת הר"מ דמה"ת אין שיעור לחוטין כמה חוטין שצריך ליתן בכל כנף ועיין בכסף משנה שתמה עליו דמבואר בש"ס דמה"ת צריך ד' חוטין ע"ש ודעת הר"ם בזמן שהי' תכלת הי' רק חצי חוט נצבע וסגי בזה והראב"ד פ' דצריך חוט של תכלת ועי' בתוס' פ' התכלת ודעת רש"י דמצוה בשני חוטין לבן ושני חוטין תכלת עי' הכל בש"ס דמנחות ובראשונים באריכות והר"מ בפ"א כאן כתב התכלת אינו מעכב וכו' כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכו' וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונשתייר התכלת כשר נראה מדבריו דתכלת לבד בלא לבן אינו מצוה ועי' בכ"מ הטעם והרהמ"ח כתב בפי' כדעת רוב הראשונים דתכלת לחוד ג"כ יוצא. ועיין ברש"י ובתוס' דהא דאינו מעכב צריך ליתן ממין א' ד' חוטין ועיין בתוס' מה שמפלפלין בזה דאפשר די בשני חוטין ע"ש באריכות. וכיצד צובעין התכלת עיין בר"מ פ"ב וצריך צביעה לשמה ואם נצבע שלא לשמה פסול ואם צבע איזה דבר ביורה לנסות נפסל כל היורה וכן אם לקח מהיורה בכלי וניסה דבר בכלי דנפסלה הצבע שבכלי ואח"כ עירה הכלי לתוך היורה נפסל כל היורה והר"ם לא כתב זה בפי' אם עירה ליורה דנפסל היורה אלא ממ"ש שופך מה שבכלי מוכח ד"ז ע' בגמ'. ויש לספק אם צבע התכלת מצבע גזולה אם הוא פסולה דבעינן לכם או אפשר דצבעא מידי משש' אית בי' ועיין בסוגי' דב"ק ד' ק"א בסוגיא דיש שבח סממנים ע"ג צמר וכו' ועי' בחו"מ סי' שס"ג ולענין מצוה כאן אני מסופק בזה עיין בר"מ גבי שופר הגזול וצ"ע ובאתי רק לעורר וא"י להאריך עוד בהרבה ענינים כי צריך חיבור מיוחד לזה.

ונשים ועבדים פטורים ממצוה זו דהוי הזמן גמרא כי לילה לאו זמן ציצי' ויש שיטות בזה אי כסות יום בלילה חייב ע' בראשונים ולד"ה נשים ועבדים פטורים כי כולם פוסקים דלילה לאו זמן ציצי' כר"ש בגמ'. וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק וח"ע וחב"ח בוודאי חייב מצד הב"ח אך להסוברי' דנשים אסורים בכלאים בציצית יש לספק אם ח"ע וחב"ח יכול לקיים ציצית בכלאים נימא כיון דחלק העבדות פטור מציצית ועל הלאו דכלאים גם הוא עובר ולא אתי עשה דציצי' של חלק הב"ח ודוחה הל"ת של צד העבדות דבצד העבדות אין עשה או דלמא דדוחה העשה מצד ב"ח הל"ת של כלאים ע' בס' ט"א בחגיגה שהאריך כיוצא בו ומראה מקום אני לך. בח"ז הבאתי כ"פ בשם הריטב"א דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות דוקא במצוה שבגוף אבל במצוה שאינו בגופו כמו מילת הבן נשים ג"כ חייבות במקום דלא מיעטה התורה ורק במילה דהתורה מיעטה אותו וכו' אם כן נראה פשוט למאן דס"ל דציצית חובת טלית וכלי קופסא חייבים בציצית אף דכסות לילה פטור או המיוחד ללילה או בכ"ע בלילה לכל מר כדאית לי' מכל מקום לא מיקרי מצות עשה שהז"ג לענין לפטור הנשים דלא הוי מצוה שבגוף רק להטיל ציצית בבגד אם כן נשים חייבות ג"כ דכאן לא איתמעטי נשים רק מחמת מ"ע שהז"ג עי' בש"ס אם כן קשה על הא דמבואר בש"ס דר"י רמי תכלת לפרזומי דאנשי ביתא ומברך כל צפרא להתעטף בציצית מדרמי קא סבר דהו"ל מ"ע שלא הז"ג אמאי מברך כל צפרא כרבו דתני' וכו' ומנלן דר"י ס"ל דה"ל מ"ע שלא הזמן גמרא דלמא באמת ס"ל לר"י דכסות לילה פטור והו"ל מ"ע שהזמן גמרא והא דרמי תכלתא לבגד אשה דר"י ס"ל כשמואל רבי' דציצית חובת טלית וגם ר"ח סובר דרב ג"כ ס"ל דחובת טלית הוא ור"י סובר כרבותיו אם כן נשים חייבות אף דהו"ל עשה דזמ"ג כיון דלא הוי מצוה שבגופה. אך באמת לא קשה דהנה לפני זה מבואר דמאן דסובר דציצית חובת מנא הו"ל עשייתה גמר מצותה ומברך בשעת עשיי' לעשות ציצית. ונראה פשוט למאן דס"ל דחובת טלית וכלי קופסא חייב בוודאי אין מצוה בלבישה כלל דמקיים המצוה בשלימות אם הם בקופסא וא"כ הברכה רק על העשי' ואם הלילה מפסיק מברך בכל יום על העשי' אף דאין שייך הלשון לעשות דהם עשוים מכבר אפשר דמברך על מצות ציצית על כל פנים כי ברכת להתעטף לא שייך כי אין מצוה בעיטוף כלל וכאן מבואר דר"י הי' מברך כל צפרא להתעטף ע"כ סובר דחובת גברא אם כן הו"ל מצוה שבגופו ונשים פטורות ע"כ פריך שפיר דע"כ ס"ל דלא הוי מ"ע שהז"ג דלילה חייב אם כן האיך מברך בצפרא ומקשה שפיר ומתרץ כנ"ב ופשוט. וכ"כ התוס' דף מ' ע"א ד"ה סדין דמדברכינן להתעטף מוכח דחובת גברא הוא ע"ש. וראיתי בס' ביאור מרדכי הנדפסים בספרי הרי"ף על המרדכי שכתב שם לאיזה ענין דקושית הש"ס דר"י ס"ל כרבותיו (דטלית) דציצית חובת טלית ובאמת הא ליתא כמ"ש דאין יכול להיות כן דלא שיייך הברכה להתעטף וזה ברור ולא עיינתי במצוה זו כמו שכתבתי כי הוא ענינים עמוקים ומבואר הרבה בראשונים ובאחרונים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון