כף החיים/אורח חיים/שכב

כף החיים ‏ אורח חיים שכב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ביצה שנולדה בשבת וכו'. הטעם משום גזירה שבת אחר יו"ט דאסור הביצה שנולדה בו ביום משום הכנה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרא לה והרי יו"ט מכינה לשבת וק"ל דאין יו"ט מכין לשבת ולכן גזרו שבת דעלמא אטו שבת שאחר יו"ט תו"ש או' א' והוא מגמ' ביצה דף ב' ע"ב:

ב

ב) שם. אסור אפי' לטלטלה. משום מוקצה. לבוש:

ג

ג) שם. ואפי' נתערבה באלף וכו'. והטעם דהוי דבר שיש לו מתירין שראויה למחר וק"ל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואפי' ספק אם נולדה היום ונתערבה באחרות כולם אסורות כמ"ש ביו"ד רסי' ק"ב יעו"ש והטעם דעד שעתה יאכלנה באסור יותר טוב שימתין עד מחר ויאכל כולם בהיתר. תו"ש או' ב' ולענין ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין עיין ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' בהגה ובאחרונים שם:

ד

ד) שם. ובלבד שלא יגע בה. הכלי כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ד' וטעם איסור הנגיעה כבר נתבאר לעיל סי' ש"י או' ל"א קחנו משם:

ה

ה) [סעיף ב'] שבת שלאחר יו"ט או לפניו וכו'. אבל אם יו"ט ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם מותר ביום ב' של גליות כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' בהגה:

ו

ו) שם. נולדה בזה אסורה בזה. והטעם משום דהלידה חשיבה הכנה והך הכנה אינה אלא מדרבנן כ"נ דעת המ"א סי' תקי"ג סק"ח אעפ"י שהביא פלוגתא בזה יעו"ש וכ"כ התו"ש בזה הסימן או' ד' ושם יבואר עוד בס"ד:

ז

ז) [סעיף ג'] פירות שנשרו מן האילן בשבת אסורים וכו'. גזירה שמא יעלה ויתלוש ב"י ב"ח ט"ז סק"ב מ"א סק"ג ואעפ"י שאין מוקצין כגון שהיה דעתו עלייהו שיפלו אפ"ה אסורין גזירה שמא יעלה ויתלוש. לבוש וכן אם ספק נשרו היום או אתמול אסור. מש"ז או' ב' א"ח או' א' אבל אם היו הפירות כמושים וניכר שנפלו בחול מותרים. הריטב"א. פת"ע או' ד' ודע דאפי' אם יודע שנשרו מאתמול אינו מותר רק ליקח אחד אחד ולאכול אבל לקבץ אותם ביחד אסור כמ"ש לקמן סי' ש"מ סעי' ט' יעו"ש:

ח

ח) שם. ולערב מותרים מיד. כלומר שא"צ להמתין בכדי שיעשו דלא אמרינן שצריך להמתין בכדי שיעשו אלא במקום שנעשה המלאכה ע"י אדם או גוי או ישראל אבל בנפלו מעצמם שנעשה המלאכה מעצמו אין שייך לגזור להמתין בכדי שיעשה. עו"ש או' ה' ושיעור בכדי שיעשו עיין לקמן סי' תקט"ו סעי' א':

ט

ט) שם. ולערב מותרים מיד. דוקא בחול אבל אם יו"ט במו"ש צריך להמתין עד מוצאי יו"ט כמ"ש לקמן סי' תק"ז סעי' ב' וסי' תקט"ו סעי' א' יעו"ש ואם חל יו"ט ביום א' ב' מותר בליל ב' של גליות כמ"ש לעיל או ה':

י

י) [סעיף ד'] אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי וכו'. כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהם הרמב"ם פי"א דין ח' והטעם דדבר המוכן למאכל בהמה מוכן הוא לכל הצורך פרישה או' ו' תו"ש או' ו':

יא

יא) שם. אין בהם משום תיקון כלי וכו'. ודוקא כשעושה ממנו כלי בתחלה לא שייך תיקון כלי אבל אם מתקן כלי בדבר אוכל כגון שיש נקב בכלי ונוטל חתיכת לפת וחותכו לפי מדת הנקב שייך בזה האוכל משום מחתך וגם תיקון כלי. ח"א כלל ל"ו או' ג':

יב

יב) שם. קש אן תבן וכו'. קש היינו זנבות השבולין שנשאר בשדה הנקרא אשט ובל"א בלע"ז ותבן הוא הנקצר עם השבולת. תו' שבת ל"ו ע"ב ד"ה כירה ורש"י פירש (שבת ק"מ ע"א) תבן הוא שעושין מן הקש מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולים תבן עכ"ל ועיין לעיל סי' ש"ח או' קפ"ח:

יג

יג) שם. אבל קיסם וכו'. כלומר דאסור משום מוקצה וז"ל רש"י (ביצה ל"ג ע"ב) אבל עצים הואיל ודרכן לדבר האסור כגון לעשות כלים לא התירו לטלטלן אלא להסקה. כלומר ביו"ט אבל בשבת אסור בכל גונא ב"י עו"ש או' ו':

יד

יד) שם. אבל קיסם וכו'. וז"ל הרמב"ם פי"א דין ז' הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצות בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב עכ"ד. ואפי' ליטלו בלא קטימה ולחצות בו שיניו אסור דמוקצה הוא. לבוש סי' תקי"ט סעי' ד' ואם קטמו כתב רי"ו נ"ד ח"א אם ביד עבר על שבות דרבנן ואם בכלי כגון בסכין אסור מדאורייתא בין בשבת בין ביו"ט בין קיסם לחצות שיניו בין קוטם לפתוח הדלת ע"כ. וכן מבואר בהרא"ש פ"ד דביצה א"ר או' ה' ח"א כלל מ"ד או' ח"י:

טו

טו) שם. אפי' ליטלו כדי לחצוץ וכו'. ומשמע בגמ' (שבת פ"א ע"ב) דאם הזמינו חבירו לסעודה בשבת ולא היה אפשר לו להבין מע"ש שום דבר לחצוץ בו שיניו מותר לטלטל קיסם לחצוץ בו שיניו אם אין לו ד"א מפני כבוד הבריות שגנאי הוא לו שפעמים שנראה הבשר שבין השינים מבחוץ ונ"ל דבמקום שאין נחשב זה לגנאי אסור. מ"א סק"ד. ודוקא אי לא הוברר הדבר איך הוי רובא דעלמא הוא דתליא במנהג המקום עצמו ואי לאו אזלינן בתר רובא דעלמא. תו"ש או' ז':

טז

טז) שם אפי' ליטלו כדי לחצות וכו'. אם לא תיקנו והכינו לכך. חס"ל או' ג' אבל אם תיקנו והכינו לכך מע"ש מותר. בן א"ח פ' משפטים או' ח' וע"כ כל אדם שצריך לו קיסם לחצות בו שיניו יש לתקנו ולהכינו מע"ש כדי שיהא מוכן לכך ואז מותר ליטלו בשבת ולחצות בו שיניו מאחר שעשאו כלי. ואעפ"י שאותו קיסם הוא קל מאד וודאי ישתבר ראשו ע"י חציצת שיניו לית לן בה. בן א"ח שם או' י"ב:

יז

טוב) [סעיף ה'] מותר לטלטל עצי בשמים וכו'. ואמרינן שם בגמ' דאם מתכוין לעשות כלי אסור אפי' בעצי בשמים אבל כדי להריח מותר לשבר ואפי' הוא עץ קשה שראוי לעשות ממנו קתא לגרזן אפ"ה מותר לשבר כדי להריח. עו"ש או' ז':

יח

חי) שם ולהניף בהם לחולה. כ"ה בגמ' וא"כ משמע דלבריא אסור ואפשר דאורחא דמילתא נקט. מ"א סק"ה. וכ"פ התו"ש סק"ח דה"ה לבריא אלא דאורחא דמלתא נקט. וכ"פ מהרי"ל ואלי בהגהו' כ"י בפשיטות דה"ה לבריא ואורחא דמילתא נקט. והביאו הברכ"י בשיו"ב או א':

יט

יט) שם וקוטמו ומוללו להריח בו. כצ"ל דכ"ה בטור וב"י ולבוש וכ"כ הט"ז סק"ג. מט"י או' א' פתה"ד או' א' והוא פשוט. ומוללו היינו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו כמ"ש בטור ולבוש:

כ

ך) שם ומוללו להריח בו. וקוטמו ביד אבל לא בכלי. יש"ש פ"ד דביצה סי' ח' מ"א סק"ו. וכן הסכים א"ר או' ו' והרבה להשיג על הט"ז דמתיר אפי' בכלי יעו"ש וכן השיג עליו הנה"ש בסי' תקי"ט והסכים לרש"ל יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל מ"ד או' ח"י. בן א"ח פ' משפטים או' ט'. ומיהו גם רש"ל לא אסר אלא בקשין אבל ברכין שרי אף לקטום בסכין. א"ר שם. מש"ז או' ג' בן א"ח שם:

כא

כא) שם ומוללו להריח בו וכו'. כתב השכנה"ג בהגה"ט או" ב' דדוקא לקטום כדי להריח בו דהיינו כדי שתהיה מקום הקטימה לח וריחו נודף שרי אבל לקטום כדי לתת לחבירו אסור בין ביו"ט בין בשבת יעו"ש. אמנם המט"י או' א' הרבה להשיג על דברי שכנה"ג הנ"ז והעלה דמותר לקטום כדי לתת לחבירו יעו"ש וכ"נ דעת הא"א או' ו' וכ"כ המחב"ר או' ג' בשם מהר"א חאקו דדברי שכנה"ג הנ"ז אינם מוכרחים והדבר ברור דמותר גמור לקטום ולשבר בידו בדי הדס לתת להריח יעו"ש. וכ"כ בק"א בשם באר יעקב דף ל"ה יעו"ש. וכ"כ הזכ"ל ח"א או' ק' וח"ג סוף או' קמ"ז ואו' קמ"ח בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ הפתה"ד או' ב' בשם כמה פו' וכתב דה"ה מה שנוהגין לתלוש מאשכול ענבים זמורות קטנות וליתן לפני כל אחד ואחד שרי יעו"ש. וכ"פ בן א"ח פ' משפטים או' ט' וכתב דכן המנהג פשוט והמחמיר בזה תע"ב:

כב

כב) ומיהו לקטום כדי ליתן בנקב במקום מרזב אסור אפי' רכין וכדפסק הרמב"ם ז"ל כרב יימר גזירה שמא יעשה מרזב. ולקטום ביו"ט של סוכה בדי הדס כדי לתקנן ללולב נראה דזה דומה כקוטם לחצות בו שיניו דאסור מיהו היינו דוקא בקשין אבל אם היו רכין מותר. מט"י שם. אבל בלא קטימה מותר לחצות שיניו בעצי בשמים. בן א"ח שם:

כג

כג) אגד של הדס ושאר מיני בשמים שהוא עשוי מן לולבי תמרים לא מיבעיא בעוד ההדס אגוד בו דמותר לחצות שיניו בראשים שלו אלא גם אחר שהוסר מן ההדס שנשאר האגד לבדו ג"כ מומר לחצוץ בו שיניו דעדיין תורת כלי עליו דאפשר לאגוד בו הדס ועצי בשמים בקשר המותר בשבת וזה דוקא בעודו לח אבל אם נתייבש דאין ראוי לאגוד בו והוא אינו מאכל בהמה אסור לחצוץ בו שיניו דדינו כקיסם שצריך להיות מתוקן ומוכן מבע"י לכך. בן א"ח שם או" יו"ד:

כד

כד) שם ומוללו להריח בו וכו'. ודוקא להוסיף ריח אבל להוליד ריח אסור כמ"ש סס"י תקי"א. תו"ש או' ט' וכבר כתבנו מזה לעיל סי' קכ"ח או' מ"ד וסי' שכ"ז או' ח' ויתבאר עוד לקמן בסי' תקי"א בס"ד:

כה

כה) שם ומוללו להריח בו וכו'. ובמקום שאין להם כ"א הדס יבש ואין בו ריח כלל והם מפרכין אותו ביד עד שנעשה כעפר דק אם להריח בו לאלתר שרי ואם לאו אסור משים טוחן. בית יהודה סי' כ"ו ועי"ש. והב"ד ג"כ לעיל סי' שכ"א או' מ"ו:

כו

כו) שם אחד קשים וכו'. עיין לעיל או' טו"ב:

כז

כז) [סעיף ו'] יכול להטיל גורל וכו'. עיין בשו"ת חו"י סי' ס"א שכתב שקרוב הדבר שאם הגורל נעשה כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמ"ש הבה תמים אבל אם היה הגורל מקולקל אין לומר למי שזכה מאת ה' היתה זאת הן שהקלקול היה ע"י תחבולת או בשגגה יעו"ש. ואם מותר למכור ס"ת בגורל עיין בשו"ת פרי הארץ ח"ב סי' ט"ז שהעלה להתיר יעו"ש. וכ"כ בסה"ד קול יעקב סי' ע"ר או' ד' יעו"ש. וליתר שאת יהיה קודם תפירה או בעוד שיש בו איזו טעות באופן שאינו כשר לקרות בו שאז אין בו קדושת ס"ת:

כח

כח) שם כיון שמקפידין וכו'. משמע דלחלוק בלא גורל שרי. ודוקא בסתמא אמרינן שאין מקפידין אלא א"כ רוצים להטיל גורל דאז חזינן שמקפידין אבל אי ידעינן שמקפידין אפי' לחלוק בלא גורל אסור דחיישינן שיבואו להזכיר שם מדה ומשקל ומנין כמ"ש סי' שכ"ג ואפי' להשתתף אסור מה"ט. ודוקה בבנין חבורה אבל סתם שכנים שאינם חברים מקפידין ואפ"ה שרי לשאול מהדדי דכיון שאין רגילין לשאול זה מזה תדיר לא גזרינן שיבואו לידי אסור. כ"כ התוס' ומשמע מפשט הפו' דבגורל אסור אף לשכנים וכ"כ הרמב"ם פכ"ג אסור להפיס שדומה למקח וממכר. מ"א סק"ז. א"ר או' ח' תו"ש או' יו"ד:

כט

כט) שם יבואו לידי מדה ומשקל. וכן יבואו לידי הלואה שאסור בשבת. כן איתא בטור והוא מן הגמ' כמ"ש בב"י. ואפשר שנשמט זה מהדפוס בש"ע:

ל

ל) שם משום קוביא. הקשה בשה"ג דהטור פסק בח"מ סי' ר"ז דאין גזל בקוביא יעו"ש. ועי"ש בת"מ סי' ל"ד וסי' ש"ע דמשמע דיש קצת איסור בדבר. מ"א סק"ח:

לא

לא) שם וי"א דעם בניו וכו'. זהו דעת הרמב"ם פכ"ג וכ"ה דעת הסמ"ג ור"ו כמ"ש הב"ח. וכתב הב"ח דאין להקל בפלוגתא דרבוותא וכ"מ בש"ע דהביא ב' הסברות בזה ומספיקא ודאי אזלינן לחומרא באיסור שבת עכ"ל. וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב י"א דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש:

לב

לב) שם משום שאין מקפידין. ופשטא דתלמודא משמע דוקא כשנותן להם משלו ואינו עושה אלא להשוותן. מ"אס ק"ט. ור"ל דלא כמשמעות הש"ע דהטעם משום שאין מקפידין אלא משום שנותן להם משלו. ועיין מחה"ש:

לג

לג) שם. משום שאין מקפידין. משמע אבל עם אחרים מודים גם הי"א דאסור אפי' במנות שוות. עו"ש או' ט'.

לד

לד) שם. משום שאין מקפידין. וגם משום דלמא אתי למסרך ליכא למיחש דבמלתא דרבנן ליכא למיחש דלמא אתי למסרך וכמ"ש המ"מ. עו"ש או' יו"ד. מה שהקשה הט"ז סק"ד כבר תירץ הא"ר או' יו"ד ושאר האחרונים:

לה

לה) שם. הגה ואסור להטיל גורל בשבת וכו'. נ"ל דכל זה לחלק איזו דבר אסור בשבת ואפי' במקום דאתי לאנצויי אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה שרי. מ"א סד"ט. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ב. א"א או' ט' ח"א כלל ל"ח או' י"ב. ועיין בשבו"י ח"ג סי' כ"ד דמתיר ג"כ כיון שהוא חפץ דמצוה. וכ"מ בצ"צ אבל להטיל גורל על קדיש של מו"ש ודאי דאסור יעו"ש. שע"ת או' ו' ומשמע שם בשבו"י שאינו מותר רק אותן גורלות שעושין מתוך הספר ולא כאותן גורלות שבש"ס יעו"ש וכ"כ בס' החיים וז"ל אך להטיל גורל ע"י פתקאות שנכתב מע"ש שם כ"א עליו ומטילין בקלפי ומוציאין פתקא מי שיעלה לס"ת אסור ע"כ:

לו

לו) שם בהגה. ואסור להטיל גורל וכו'. כתב בא"ז זה שעושים הקצבים כשחולקים בשר משליכין הסכין ואיזה צד קודם צד החדוד יהא שלי או שלך הא נמי פייס מיקרי ואסור לעשותו ביו"ט. ד"מ או' א':

לז

לז) שם בהגה. אפי' ע"י עכו"ם. דכל מלתא דאסור לעשות בעצמו גם אמירה לגוי אסור בו אעפ"י שאינו אסור אלא מדרבנן. עו"ש או' י"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---