כלי חמדה (לניאדו)/במדבר/עח: הבדלים בין גרסאות בדף

כלי חמדה (לניאדו)/במדבר/עח (עריכה)

גרסה מ־01:30, 6 בספטמבר 2020

נוספו 12,601 בתים , 6 בספטמבר 2020

אין תקציר עריכה

Do2or

בדוקי עריכות אוטומטית

4,507

עריכות

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 '''הביאור''' שאחרי שנטו ישראל מעל אדום, כדכתיב ויט ישראל מעליו. וסבבו את גבולו עד שבא ישראל דרך האתרים, את זה שמע הכנעני מלך ערד, שהושפלו ישראל כל כך מפחדו של אדום סבבו סבוב ללכת ולבא דרך האתרים כי נטו מדרך אדום, ושמועה זו חזקה את לבבו של הכנעני עם היותו יושב הנגב לצאת חוץ לתחומו כדי להלחם עם ישראל, כי נשא קל וחומר ואמר אם מפני אדום הרך פחדו ממני עאכ"ו. ואמר וילחם בישראל. בבי"ת, רמז אל מה שכתבנו לעיל בשם חז"ל גבי וישב ממנו שבי. ששפחה שבה. ובזה מדוקדק אומרו וילחם בישראל. ר"ל נלחם באותו שבי שהיה בישראל ולא עם ישראל ממש. או יאמר וילחם בישראל. ונבין טעם למלחמה זו, והוא כי חז"ל אמרו שישראל נתרעמו על משה ואלעזר שהם הרגו לאהרן עד שהוצרך להעשות נס על ויראו כל העדה כי גוע אהרן. דהיינו שהראו להם מיטתו של אהרן ויצא מלבם החשד, דקב"ה לא עביד ניסא לשקרי, ואז ויראו כל העדה כי גוע אהרן. ולא שיהרגוהו משה ואלעזר, ואולי זה ענשם לגרות בהם את זה הכנעני וכו'. רמוז וילחם בישראל. ר"ל בסיבת ישראל ותרעומתן, הוא הנותן לכנעני כח ללחום ולשבות שבי, ולכן וידר ישראל נדר. ותכליתו לה'. ר"ל לחוס על כבוד שם שמים אשר נתחלל כעת, עליו היו חסים יותר מעל צערן, כי נקל הוא ששפחה אחת הייתה ולא מהם נפקד איש. ונצטערו בהווה וגם על העתיד פן ישמעו שאר הגוים ועל עמך יערימו סוד, וזה כוונו באומרם אם נתון תתן, כפול הענין לומר אם נתן את אלו תתן לעתיד זולתם, ואם לאו ח"ו יקומו עלינו והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול. או יאמר אם נתון תתן. נתון כפל הנתינות על הכנעני עצמו, שתים שאלו מאת ה' לחזות בהווה חזות קשה מאלו שבאו אליהם למעברות הירדן, ועליהם הוא אומר אם נתן, והשאלה השנית תתן על יתר הפליטה הנשארת להם בנגב מעבר לירדן, נא גם הם תתן בידינו, ואל זה רמזו כפל הנתינות. גם באומרו העם הזה כיוון אל הנזכר לומר שינתן העם הזה כולו בידי דעת ועונה הזו ולעתיד, והקב"ה קבל השתי שאלות יחד כמו שבא בקולם, וזה כיוון באומרו וישמע ה' בקול ישראל. ר"ל הקול כולו נשמע ויתן ה' וכו' כמו שאפרש בסמוך בס"ד שהוא כולל ההוה והעתיד. או יאמר וישמע ה' בקול ישראל. לומר שלא הנדר גרם השמיעה אלא קול ישראל הערב גרם שמיעתו, וזהו וישמע ה' בקול ישראל. בקול דייקא, ולא כתב הכנעני בידם אלא ויתן את הכנעני סתם בהווה ובעתיד, וזה גם כן רמז בתיבת את לרבות כל הנשאר מהם בארצם, או רמז על שאר האומות וכדפרשית בנתן תתן, כי בתת ה' זה הכנעני בטח לבם בהשי"ת שיזכו לנצח את כולם וכולם ניתנו בידם, וזהו ויתן את הכנעני. את דייקא. ואומרו ויחרם אתהם ואת עריהם. הכוונה שנגזרה גזרת חרם מלפניו ית' ונחתם גזר דינם ליחרם אתהם בהווה ואת עריהם בעתיד בהכנסם לארץ, וכתב ויחרם אתהם ואת עריהם כאילו הכל בהווה, הטעם כי העומד ליגזז כגזוז דמי. וכן אלו שעתידים ליחרם כמחורמים דמו. או יאמר כי בהחרימו אתהם והם אלו שבאו להלחם, נמשך שממילא נחרמו עריהם, מאין יושב נצתו כי החרים אתהם, דהיינו אלו שבאו להילחם ולא היה מהם שריד ופליט, ונשארה ארץ מגוריהם אשר גרו בה חריבה ושוממה ונחרמו מאליהם, וקרא למקום ההוא שהיתה המלחמה חרמה על שם החרמה שנחרמה ארצם כאמור, אלא שמדלת עם הארץ ומן הערים אשר סביבותם החזיקו בעיר הכנעני הזה, והם הם אשר נפלו בידו של יהושע ע"ה ויקרא שם העיר חרמה:
-'''ומה שאמר''' ותקצר נפש העם בדרך. אפשר שהסיבוב חייב זה הקצרות נפש, כי היה נראה להם שהיה ראוי שע"כ שלא בטובתם יעברו בגבולו של אדום העברה בעלמא, זה נהנה וזה אינו חסר, היה ראוי יכופם השי"ת על מידת סדום, ולזה קצרה נפשם שאילו היה סיבוב זה הכרחי ההכרח לא יגונה, אבל שלא לצורך הרגישו בו ונצטערו ונתרעמו על ה' כי מאת ה' היתה זו נפלאת בעיניהם שאסר להם אפילו עד מדרך כף רגל, דהיינו העברה ברגלם, ולכך וידבר העם באלהים. מה שלא היה כן בכל שאר התלונות שכולם היו על משה לבדו, והוא אומרם למה העליתונו בלשון רבים על ה' ועל משיחו למה העליתונו למות במדבר, שחשבו שאין חפץ ה' להכניסם בישוב לעולם אלא היו יהיו עם פירושים יושבים במדבר שוכני אהלים ובמדבר הזה יתמו ושם ימותו בבא עיתם, וזהו למות במדבר בהגיע העת למות. עוד אפשר שקצרה כעת נפש העם נמשכה ממיתת אהרן, כי אהרן אוהב שלום ורודף שלום מתווך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל למשה רבם, ולכן היה מדבר להם רכות, וכשהיו בצער היה מדבר אליהם תנחומים ומרחיב נפשם, אכן כעת שמת אהרן קצרה נפש העם בדרך משני צדדין הצד האחד מצערן על מיתת אהרן עצמה, והעצבון גורמת יגיעה יתירה בדרך, והצד השני שאילו אהרן היה קיים היה מרחיב דעתם ומדבר על לבם ולא ידברו באלהים ובמשה, אכן כעת ותקצר וכו' וידבר העם באלהים ובמשה. ואמר כי אין לחם ואין מים. ר"ל הלחם הזה מצד קלותו אעפ"י שנראה לחם לעינים
+'''ומה שאמר''' ותקצר נפש העם בדרך. אפשר שהסיבוב חייב זה הקצרות נפש, כי היה נראה להם שהיה ראוי שע"כ שלא בטובתם יעברו בגבולו של אדום העברה בעלמא, זה נהנה וזה אינו חסר, היה ראוי יכופם השי"ת על מידת סדום, ולזה קצרה נפשם שאילו היה סיבוב זה הכרחי ההכרח לא יגונה, אבל שלא לצורך הרגישו בו ונצטערו ונתרעמו על ה' כי מאת ה' היתה זו נפלאת בעיניהם שאסר להם אפילו עד מדרך כף רגל, דהיינו העברה ברגלם, ולכך וידבר העם באלהים. מה שלא היה כן בכל שאר התלונות שכולם היו על משה לבדו, והוא אומרם למה העליתונו בלשון רבים על ה' ועל משיחו למה העליתונו למות במדבר, שחשבו שאין חפץ ה' להכניסם בישוב לעולם אלא היו יהיו עם פירושים יושבים במדבר שוכני אהלים ובמדבר הזה יתמו ושם ימותו בבא עיתם, וזהו למות במדבר בהגיע העת למות. עוד אפשר שקצרה כעת נפש העם נמשכה ממיתת אהרן, כי אהרן אוהב שלום ורודף שלום מתווך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל למשה רבם, ולכן היה מדבר להם רכות, וכשהיו בצער היה מדבר אליהם תנחומים ומרחיב נפשם, אכן כעת שמת אהרן קצרה נפש העם בדרך משני צדדין הצד האחד מצערן על מיתת אהרן עצמה, והעצבון גורמת יגיעה יתירה בדרך, והצד השני שאילו אהרן היה קיים היה מרחיב דעתם ומדבר על לבם ולא ידברו באלהים ובמשה, אכן כעת ותקצר וכו' וידבר העם באלהים ובמשה. ואמר כי אין לחם ואין מים. ר"ל הלחם הזה מצד קלותו אעפ"י שנראה לחם לעינים לפי האמת אין לחם, ר"ל איננו לחם, וכן על זה הדרך עצמו
+ואין מים. המים הללו של הבאר קלות הם ביותר ולכן אינם נחשבות
+כמים, ז"ש ואין מים ר"ל ואינם מים. ובזה מדוקדק דלא ערבינהו קרא
+לומר כי אין לחם ומים, דאי כתב הכי היה נראה תרעומתן שאין להם
+לחם ומים וזה בטל, הלחם ומים היה להם כעת, אבל כעת כתב "אין"
+לומר שאעפ"י שישנו מצוי לפי האמת איננו לחם ומים, כי אין מיעוט
+אחר מיעוט אלא לרבות, שלחם ומים רבים היו להם אלא שהיו רוחניים
+ודקים ולכן נתרעמו על שניהם יחד, ועל הלחם בפרטות דברו ואמרו
+הלחם הקלוקל, שעיקר תרעומתן עליו הוא ועל המים באגב.
+ואולי בתיבת הקלוקל שכתב הראב"ע ז"ל שהיא מילה כפולה, נאמר
+שאמרו מילה כפולה לרמוז ברמז גם אל המים, כי הקלות במים אינו
+תרעומת אדרבה רפואה לגוף, בכך הבליעוהו בתיבת הקלוקל אגב
+תרעומת המים. ואולי לזה באו נחשים השרפים, נחשים על שנתרעמו
+על הלחם, ושרפים על אשר נתרעמו על המים שאמרו ואין מים, כי
+נוכל לפרשו שאינם קרים לנפש עיפה, ולזה באו השרפים כנגד תרעומתן
+במים שנתרעמו על שאינם קרים אלא שורפים וחמים. ואמר וישלח
+ה' בעם. הגיד מעשה ה' כי נורא הוא, תמיד סוגר פום נחשים ולא
+חבלום ועכשיו שחטאו בלשון הרע לא הוצרך להביא נחשים ממקום
+רחוק כי כאן נמצאו וכאן היו, אלא שלא היו מזיקים כי כמתג ורסן
+היה בפיהם, וכעת פיתח אותם. וזש וישלח בפת"ח לומר שעונם גרם
+הסרת זה הרסן, כי לא היה להם זכות וממילא נשתלחו אליהם וינשכום,
+ואמר בעם. כי שלוח זה בעצם וראשונה היה בעם הם ערב רב הסורר
+ומורה המדברים באלהים ובמשה, ובהדי הוצא לקי כרבא, וז"ש וישלח
+ה' בעם. ואגב גררא וימת עם רב מישראל הקדושים, ולעומת זה לעת
+מצוא רפואה הוצרכו לרפואה כל אחד ואחד כפי שיעור חטאו אשר
+חטא על הנפש, העם כערכו וישראל כערכם, שאותם של ערב רב אשר
+נשכום הנחשים כפי גודל אשמתם בכוונה כך נשכום בכוונה ובעצם
+וראשונה, ולכן צריך כוונה וכוון דעת להביט בנחש נחושת והלואי
+שיתרפא, ועליהם בא פסוק והים אם השיך נחש את איש. ר"ל שנשך את
+האיש ההוא בעצם וראשונה, לכך צריך שגם הוא יביט והסתכל
+נחש הנחושת, הבטה בעצם עד שיביט היות נחש מנחושת ואז וחי, כי
+כולי האי ואולי יספיק, אבל ברפואת ישראל הנשוכים בגרמת הערב
+רב ע"כ אמר והיה כל הנשוך. הנשוך מאליו אגב גררא, שהנחש לא נשתלח
+אליו בעצם וראשונה, לכך תספיק לו ראיה כל דהו בעלמא. ז"ש וראה
+אותו וחי, ואעפ"י שלא יביט בו הבטה גדולה די להם. ולהיות העם
+ערב רב סיבה ראשונה ועצמית אל אלו הנחשים, וישראל נלכדו בשחיתותם
+כאמור, לכך הוצרכו הם לעורר תשובה ובאו אל משה, והיינו ויבא העם אל
+משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך. כי הם הם המדברים לשון הרע,
+וזהו גם אומרו ויתפלל משה בעד העם. בעד העם דייקא, כי בעד
+ישראל אין צריך להתפלל, וזהו ויסר מעלינו את הנחש. מעלינו דייקא,
+ואמר את הנחש בלשון יחיד על המלאך העומד ממונה על הנחשים
+למעלה, וזהו מעלינו כי למעלה הוא עומד פקיד עליהם, ולזה לא
+אמרו ויסר ממנו אלא מעלינו, ולכך כוונו באומרם הנחש בלשון יחיד
+על שרן של נחשים. ולפי הפשט אמרו הנחש לרמוז שבכלל הסרת
+הנחשים הכוללת צריך לשלא ינשכו עוד, נא יסיר גם כן הנחש הפרטי
+אשר נשך את איש, שיוסר כח ארסיותו לבלתי ימית הנשוך, ואילו כתיב
+ויסר מעלינו מנחשים בלשון רבים, היה מובן על מציאות שילוח נחשים
+לבד, אכן הנשוכים מאי דהוה הוה, לכך אמרו ויסר מעלינו את הנחש.
+וראיתי כתוב במשנה עשה לך שרף וכו'. כי זה ויכוח בין משה ע"ה
+להקב"ה, שהקב"ה חשש על כבוד משה הנקרא מלאך, כדכתיב וישלח
+מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ, טז). זה משה, ולפי שהעם דברו נגד משה לכך צוה
+ואמר עשה לך שרף. הוא דמות מלאך מהשרפים עומדים ממעל לו שש
+כנפים וכו', וזהו תיבת "לך" ר"ל על מה שחטאו לך שאתה שרף, ובתתם
+לב לשוב מאשר חטאו לך מחול להם מצידי ואשר דברו בי, ומשה אמר
+בהפך הוא כי אתם יוצר כל ונחנו מה, וזהו ויעש משה נחש נחשת. כי
+הנחשים השרפים באו, על כבוד השם נחשים, ועל כבוד משה השרפים,
+ולכן משה הענו מאד חס על כבוד קונו ולא על כבוד עצמו דורש.
+עלה בידינו חשיבות כבוד הצדיק לפניו יתברך, כי הרי צוה בפירוש
+עשה לך שרף. לך ולכבודך, ומזה הצד יגין הצדיק על דורו שה' חפץ
+בכבודו, ותלאת הנחשים לעד כי נתחייבה ונמשכה מקצרות נפש
+העיפה בדרך, והיא נמשכה ממיתת אהרן הצדיק מגן דורו כדפרשית,
+ומסכימים לדרושנו זה הם הפסוקים אשר בשמואל גבי מיתת עלי
+האומרים ותקרא לנער אי כבוד לאמר וכו' (ש"א ד, כא). אשר יש לדקדק שאחר
+שפירוש "אי כבוד" מפרשת אותו לגלה כבוד, אם כן היה לה לקרותו
+לנער גלה כבוד על כי גלה כבוד מישראל. ועוד קשה אומרו
+שנית ותאמר גלה כבוד מישראל וכו'. כי הוא תוספת שכבר נזכר זה
+והמוסיף גורע שלא הזכירה בעת מות חמיה ואישה. ומהר"י אברבנאל
+ז"ל פירש כי כלתו של עלי לא אמרה בתחילה רק אי כבוד ושתקה
+מרוב צערה כי לידתה בלא עת היתה מצד חמיה כי מת ובעלה
+שנהרג במלחמה, אלא שהנשים העומדות שם לפניה הבינו פירוש
+דבריה כאילו רצת לאמר גלם כבוד על שני הענינים יחד, אל הלקח
+ארון האלהים וגם אל מות חמיה ואישה, וזהו לאמר שהוא פירוש  לדבריה
+וכיון ששמעה את הנשים מפרשות דבריה אל מה שלא כיוונה, שהיא
+לא אמרה אי כבוד אלא על כי נלקח ארון האלהים לבד, כי אין להזכיר
+מות חמיה בערך לקיחת ארון האלהים, וז"ש שדברה שנית ותאמר גלה
+כבוד על כי נלקח ארון האלהים בלבד, וחריף הוא. אבל לא
+נתיישבה קושייתי שהיה לו לקרותו גלה כבוד.
+'''ואבא מארי ז"ל''' כתב בדרשותיו בתיבת לאמר ובכוונת הפסוק כי
+קראתו לנער אי כבוד, והיה אפשר לטעות ולומר שקראתו
+כך על כי גלה כבודו של הנער הזה כמות זקנו ואביו, ותפארת בנים
+אבותם, ועכשיו נשאר יתום מאביו וגם אמו קרובה למות, לכך פירשה
+דבריה שכוונתה לאמר גלה כבוד מישראל ועל צרת הכלל היא מצירה
+ולא על פרט הילד, ולהיות צערה על הכלל לכך צדקה בזכרון הדברים
+האלה על סדר זה, כי תחילה הקדימה ארון אליו, ואחר כך מות חמיה
+השלם, ואחר כך אישה, שאם בבחינת עצמה היה לה להקדים בעלה
+לחמיה, אלא על צרת ציבור היא מצירה כי אשה ראוי למלא מקום אביו
+היה, כי הכתוב הגזים על ששיהו קיניהן של נשיו, ואמר אשר ישכבון
+את הנשים. ולפי שראתה שעיקר הצער יאות על כי נלקח ארון
+האלהים, לזה חזרה ותאמר גלה כבוד כי נלקח ארון האלהים, רוצה
+לומר על זאת החלוקה של לקיחת ארון האלהים הוא שראוי לקרותו
+גלה כבוד, ולכן לא הזכירה כאן מות חמיה ואישה. ולע"ד אלמוד
+מיסודו של אבא מארי ז"ל לפרש הפסוקים בסגנון זולתו, והוא שהיא
+היתה מכרת את חמיה וגם את בעלה היותו חסיד, וגם שהעם היו
+מרננים עליו, היא יודעת בטיב עניינם היותם הולכים בתום לבבם
+לקרב ביתם, ולכן קראה לנער אי כבוד, ובכוונת קריאת שם זה כיוונה
+דרך כלל לאמר על לקיחת הארון וגם במות חמיה ואישה גלה כבוד
+מישראל, כי כשרים היו בעיני, וזהו אומר' לאמר גלה כבוד וכו' אל הלקח וכו' אל
+מות חמיה ואישה. על כל זה יחדיו קראתו שם זה, אלא שלהיות אישה
+ובעלה חשוד בעיני ישראל וגם בחמיה דברו תועה על שלא היה מוחה
+בבניו, לכך לא אמרה הענין בפירוש אלא מה שאמרה בפירוש הוא
+הענין האחד. ז"ש ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים.
+על זה הענין אמרה בפירוש שקראתו אי כבוד לא על מות חמיה ואישה,
+ואעפ"י שבקירות לבה בקרבה כיוונה לקרותו גם כן על מות חמיה
+ואישה, אלא שלא רצתה לומר כך בפירוש כי מי ישמע לה לדבר הזה,
+ובעלה חשוד בעיני ישראל, נמצאו השני כתובים כאחד צודקים,
+הראשון בבחינת כוונתה בקריאתו אי כבוד על שגלה כבוד מישראל
+על השני ענינים יחד, אל הלקח וכו' ואל מות חמיה וכו'. וכתוב השני
+של ותאמר גלה כבוד, הגיד מה שאמרה בפיה בפירוש. אבל עדיין
+קשה לכל הפירושים שהיה לו לקרותו גלה כבוד ולא אי כבוד.
+והנלע"ד מסכים לדרושנו הוא כי זו כלת עלי ראתה כאן שני מקרים
+רעים, האחד לקיחת ארון האלהים והוא חילול שם שמים מצד הלקיחה,
+אבל נתנה אל לבה כי ישוב הארון אל ישראל, כי לא איש אל חלילה
+ללכת שבי לפני צר, והמקרה השני ראתה מות חמיה החסיד, וגם כן
+אישהּ ראוי למלאת מקום חמיה, וכמו שכתבתי. והנה ראתה כל דבר
+מאילו חמור יותר מחבירו, בבחינות של חילול כבוד שם שמים, של הלקח ארון
+האלהים איננו מערך מות חמיה ואישה, ובבחינה שמות חמיה ואשה
+אין לישראל תמורתם ואין עתידי' לחזור הוא חמור יותר מארון האלהים
+שסופו לחזור, לזה בחרה לקרות הנער אי כבוד, שפירש אין עוד לעולם
+כבוד, וזה מפאת מות חמיה ואישה, שאין צודק לקרותו גלה כבוד כי
+זה השם לא יצדק אלא בדבר הגולה ועתיד לצאת מהגלות, לא במתים
+כמו