35,030
עריכות
זה רוב הפרק, לא נוח לקרוא בקטן
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון הקודם|תוכן הספר בקצרה}} {{מרכז|<small>יכלול ביחד מעט מתמצית של הדברים הנחוצ...") |
(זה רוב הפרק, לא נוח לקרוא בקטן) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|<small>יכלול ביחד מעט מתמצית של הדברים הנחוצים מן המבוא שלי לספר יסוד תורה שבעל פה, וגם מעט מעצם הספר.</small>}}'''א)''' דע כי היסוד הראשי בכל תורה שבעל פה, ובייחוסה אל תורה שבכתב ורוח החיה בכל אופניה, הוא הידיעה להפשיט הכוחות הפנימיים. ולמוד מלאכת ההפשטה בתכליתה היא, לעשות מן הפרטים כללים; והוא בערך חכמת ההרכבה וההפרדה בנמצאים הגשמיים, יסוד חכמת ההרכבה וההפרדה, הוא ענין הפשטת הכוחות הפנימיים מן הנמצאים הפרטיים ולהשתמש בהם בעניינים אחרים. כי כל הנמצאים הגשמים, מצד תוארם החיצוני הם נמצאים פשוטים ולא יולידו שום דבר חדש, ורק בעזרת ידיעת חכמה זו צלחה להחכמים לחדור בחדרי כל נמצא, ולהתבונן על חלקי הרכבתו ועל היסודות השונים שכלולים ומתאחדים בו, ואיך להפרידם ממנו ולהרכיב על ידם הרכבות חדשות. ואין שעור ומספר לרוב התועליות שהביאו בעולם המעשה והמדעים. יום יום יבראו מכונות חדשות, ואין קצה להחדשות והנצורות שנגלו על ידי זה. וכל אלו הם רק חדשות בערך התמונות והצורות שלהם, אבל הם ישנות בערך הכוחות אשר עליהם נוסדו, כי הם רק תמצית מסודות הנמצאים המוכנים והנבראים מימי הבריאה. והנה כפי ההשקפה הדקה והזכה על התכלית האמתית, יש לקרוא החכמה הזאת בשם "העתקת הפרטים לכללים". כי בלא ידיעה זו היינו חושבים כי כל נמצא, כמו אשר מצד צורתו ותמונתו הוא עניין פרטי, כן הוא מצד כוחותיו וסגולותיו, כי הם דבוקים רק בו, ולא יעתקו ממקומם. אולם על ידי החכמה הזאת הראו, כי הכוחות הפנימיים נעתקים ויוצלחו להשתמש בהם בעניינים אחרים, באופן כי כל הכוחות של הנמצאים הפרטיים הם כוחות כוללים. ותכלית טבע בריאה זו, היא להתבונן מזה כי בערך זה הוא גם ייחוסה של תורה שבעל פה לתורה שבכתב{{שוליים|*)|1}}. כי כל התורה הכתובה היא כוללת תמצית ועיקר של כל המשפטים המדעיים, וכלליות של תורה שבעל פה, היא הפשטת המושגים הפנימיים של המשפטים הפרטיים, לעשותם כללים כוללים, כי כל ריבוי ההלכות שנראה בכל תורה שבעל פה, הוא רק עניינים מורכבים, על פי היסודות הטמונים ונגוזים וחבויים בחביון עוזה של תורה הכתובה, וכל משפט הכתוב בתורה, אם כי הוא משפט פרטי כפי צורתו ותמונתו החיצונה, אולם כפי רוחניותו הוא עניין כללי, וזאת היא תכלית המדות שנמסרו למשה מסיני, כי הם ילמדו באיזה אופן נוציא המושגים הפנימיים ואיך לעשות מן הפרטים כללים. ובעזרת ידיעה זו חדרו משכיות לבב כל משפט ומשפט להוציא מהם משפטים רבים. כי על ידי זה עשו מן הפרטים כללים ומן הנגדרים גדרים. | {{מרכז|<small>יכלול ביחד מעט מתמצית של הדברים הנחוצים מן המבוא שלי לספר יסוד תורה שבעל פה, וגם מעט מעצם הספר.</small>}}'''א)''' דע כי היסוד הראשי בכל תורה שבעל פה, ובייחוסה אל תורה שבכתב ורוח החיה בכל אופניה, הוא הידיעה להפשיט הכוחות הפנימיים. ולמוד מלאכת ההפשטה בתכליתה היא, לעשות מן הפרטים כללים; והוא בערך חכמת ההרכבה וההפרדה בנמצאים הגשמיים, יסוד חכמת ההרכבה וההפרדה, הוא ענין הפשטת הכוחות הפנימיים מן הנמצאים הפרטיים ולהשתמש בהם בעניינים אחרים. כי כל הנמצאים הגשמים, מצד תוארם החיצוני הם נמצאים פשוטים ולא יולידו שום דבר חדש, ורק בעזרת ידיעת חכמה זו צלחה להחכמים לחדור בחדרי כל נמצא, ולהתבונן על חלקי הרכבתו ועל היסודות השונים שכלולים ומתאחדים בו, ואיך להפרידם ממנו ולהרכיב על ידם הרכבות חדשות. ואין שעור ומספר לרוב התועליות שהביאו בעולם המעשה והמדעים. יום יום יבראו מכונות חדשות, ואין קצה להחדשות והנצורות שנגלו על ידי זה. וכל אלו הם רק חדשות בערך התמונות והצורות שלהם, אבל הם ישנות בערך הכוחות אשר עליהם נוסדו, כי הם רק תמצית מסודות הנמצאים המוכנים והנבראים מימי הבריאה. והנה כפי ההשקפה הדקה והזכה על התכלית האמתית, יש לקרוא החכמה הזאת בשם "העתקת הפרטים לכללים". כי בלא ידיעה זו היינו חושבים כי כל נמצא, כמו אשר מצד צורתו ותמונתו הוא עניין פרטי, כן הוא מצד כוחותיו וסגולותיו, כי הם דבוקים רק בו, ולא יעתקו ממקומם. אולם על ידי החכמה הזאת הראו, כי הכוחות הפנימיים נעתקים ויוצלחו להשתמש בהם בעניינים אחרים, באופן כי כל הכוחות של הנמצאים הפרטיים הם כוחות כוללים. ותכלית טבע בריאה זו, היא להתבונן מזה כי בערך זה הוא גם ייחוסה של תורה שבעל פה לתורה שבכתב{{שוליים|*)|1}}. כי כל התורה הכתובה היא כוללת תמצית ועיקר של כל המשפטים המדעיים, וכלליות של תורה שבעל פה, היא הפשטת המושגים הפנימיים של המשפטים הפרטיים, לעשותם כללים כוללים, כי כל ריבוי ההלכות שנראה בכל תורה שבעל פה, הוא רק עניינים מורכבים, על פי היסודות הטמונים ונגוזים וחבויים בחביון עוזה של תורה הכתובה, וכל משפט הכתוב בתורה, אם כי הוא משפט פרטי כפי צורתו ותמונתו החיצונה, אולם כפי רוחניותו הוא עניין כללי, וזאת היא תכלית המדות שנמסרו למשה מסיני, כי הם ילמדו באיזה אופן נוציא המושגים הפנימיים ואיך לעשות מן הפרטים כללים. ובעזרת ידיעה זו חדרו משכיות לבב כל משפט ומשפט להוציא מהם משפטים רבים. כי על ידי זה עשו מן הפרטים כללים ומן הנגדרים גדרים. | ||
---- | ---- | ||
{{שוליים למטה|*)|1}} | {{שוליים למטה|*)|1}}שם בספרי ביארתי לזה יסוד אחד: בררתי אשר כל הבריאה הגשמית, טבעה ומשטרה וסדר תהלוכותיה היא נערכת ממש כפי סדר הבריאה הרוחנית והמדעית, ואת זה לעומת זה עשה האלוקים. כי באשר הרוחנית היא נעלמה מעיני בשר והגשמית היא בריאה מוחשת ונתפסת בהחושים, על כן הבריאה הגשמית היא כמשל ומבוא להבריאה הרוחנית, תכלית ונמשל של הבריאה, בכדי שיהיה ביד האדם להתבונן מזה בשכלו על הבריאה הרוחנית. וביארתי שם כמה מאמרים לזה, ופה אבאר רק מאמר אחד המפיץ אור על אמיתי יסוד דברינו הנ"ל. | ||
בבראשית רבה ([[מדרש רבה/בראשית/יב|פרשה יב]]) דרשו דתולדות שנאמרו בתורה חסרין ו', הוא כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות. ואמרו שם אחר כך וזה לשונם: {{ציטוטון|האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו וכו', כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר: {{ציטוטון|ויברך אלהים את יום השביעי|תנ"ך/בראשית/ב#ג|בראשית, ב', ג'}}, ובמה ברכו? באור, כיון ששקעה החמה בליל שבת, שמשה האורה וכו' התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה נתיירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו {{ציטוטון|הוא ישופך ראש וכו'|תנ"ך/בראשית/ג#טו|בראשית, ג', ט"ו}}, בא להזדווג לי, ואומר {{ציטוטון|אך חשך ישופני|תנ"ך/תהילים/קלט#יא|תהלים, קל"ט, י"א}}, אתמהא, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה וכו'}} עיין שם. והמליצה התוכית בכל המאמר הזה היא, כי בעת אשר האדם ירד ממדרגת השגתו הנעלה ולרגלי זה ירד מצב אור ההשגה האנושית בכלל, נשתנו לעומת זה כל העניינים הגשמיים של בריאת האדם אשר כוננו לעומת השגה חכמתו. כי חכמת אדם תאיר פניו, והחיים הוא האמצעי להשיג כל השלמות. וקומתו, כבר כתבו כי תבנית האדם מורה על שלמותו, ומה שנברא בקומה זקופה ופניו נוטים למעלה הוא לעוררו כי תכלית בריאתו היא, שישים עיונו בעניינים שמימיים ולא בעניינים הארציים. ועל כן כל מה שהשגתו היתה יותר נעלה, היתה קומתו יותר גבוהה ובולטת למעלה, וכשנעשה שינוי גדול בהשגתו נשתנו כל אלו בכדי שיהיו הציורים והמצוייר מותאמים. ופרי הארץ ופירות האילן ומאורות, הם הציורים הכוללים בבריאת העולם המכוונים לעומת אור התורה, וחכ"ע ואור השגת האדם. כי כמו שהצמחים תכליתם היא שישאו פרי, כן היא תכלית בריאת האדם וכוחותיו שישא כליהם אלומות השגת התורה. וזהו העניין של התהוות השינוי בצמים ובלידה בהתמהמהותם וברקניותם. כי בתחילה נוצרו בטבע זו שיצמחו ויגדלו ויעשו פרי בב"א, וכן העבור והלידה יהיו תכופין וסמוכין, ושכלם ישאו עליהם פרי. ואחרי ירידת האדם השיגו השינוי בזה שצריכין לשהות זמן רב. ויש גם צמחים ואילנות ריקנים, ולעתיד לבא יתוקנו כל אלה וישובו למצבם הראשון, כמבואר במדרש ובמאמרי חז"ל. והוא, כי עצמי הכוחות של צמיחה ולידה הם כוחות רוחניים שפועלים כרגע, וההשתהות הוא רק שיזככו חלקי החומר המתעצמים שם המדחים ומעכבים את כוחות הרוחניים מלפעול פעולתם. ונסתבב כל זה בסיבת השינוי של מצב האדם שנשתנה. כי הנה עתה כפי מצב ההוה ישתנה כח המשיג של האדם כפי ערכי המושגים. ויש מושגים עמוקים שיש לו לכלות זמן רב על השגתם. ויש גם מושגים שלא ישיגם לעולם. וכל זה הוא לא מצד עצם כח המשיג, כי הוא כח רוחני שלא ידע גבולי הזמן וגבולי חומר וקל. ואולם, מצד כי כח המשיג הוא שזור וארוג עם חלקי החומר והחושים אשר יסוככו עליו וימנעוהו מלעשות פעולתו, על כן בכל דבר שדרוש לו להשתמש בו מוכרח הוא לנתקו מהם, וכל מה שהמושג הוא יותר דק יש לו לנתקו יותר. וזהו סיבת ההתמהמהות והשינויים ממושג למושג. ועל כן בתחילה קודם ירידתו, שהיה כח המשיג מופשט, השיג כרגע. וכן כל הכוחות באדם הוציאו תכליתם וכל מין האנושי בכלל נועד להתנועע אל השלמות, ועל כן היו גם הצמחים באופן זה: צמחו וגדלו ועשו פרי, ולא היה שום צמח שלא יעשה פרי. אמנם אחרי שנשתנה האדם, נשתנו לעומתו הצמחים, ורק לעתיד לבא שיתוקן מין האנושי וישוב למצבו הראשון, ישובו עמו על כוחות הבריאה למצבם אחרי כי הוא המצויר העיקרי בהבריאה. והמאורות הם גם כן ציורי אור התורה, להתבונן מהכרחיות אור המוחשי על הכרחיות אור הרוחני. ועל כן נשתנו כל אלו כפי ערך השינוי של האדם - זהו שטחיות העניין בכלל. ואחר כך התחילו לצייר, כי מיד שחטא אדם הראשון היה לו לירד ממדרגת השגתו הרוממה, השגת הנבואה. ורק שחלקו כבוד לשבת, כי ביום השבת השאיר הקדוש ברוך הוא רושם וזכרון מעין ההשגה הרוממה, כי מצד קדושת היום שופע אז רוח ההשגה על האדם בשפע רב [וזהו עומק מליצת חז"ל {{ציטוטון|גדולה דעה שנתנה בתחילת ברכה של חול|בבלי/ברכות/לג/א|ברכות לג.}}, כי יש כמה דברים מתפילות ובקשות של שמונה עשרה שאין לבקש עליהם בשבת, ותיכף אחר השבת יש לבקש על כולם. והקדימו בתחילה בקשת הדעת מצד גודל ערכה ורוממותה נגד על ענייני הבקשות]. "וכיוון ששקעה החמה במוצאי שבת", והרגיש אז ירידתו מערך השגתו כי התחיל החושך ממשמש ובא, כי הרגיש אז חשכת החושים והגווייה, שמעממים ומכהים את אור ההשגה – {{ציטוטון|נתיירא אדם הראשון, אמר שמא וכו'}}, אולי ישאר כן באופן שלא יהיה בידו לחדש שום דבר, ואם כן תהיה לשוא כל הוויתו! {{ציטוטון|זימן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אור}}, הראה לו כי נשאר עוד להשיג אור התורה ולחדש עניינים נעלים עד אין קץ, ואם לא על ידי כח השפעה נבואית הבא מעצמו, אבל על ידי ליאות ויגיעה ישיג וישיג, כי כמו שבבריאה המוחשית והגשמית יהל אור חדש אור מוחשי מהקשת שתי אבנים זה בזה, כן הוא בבריאה הרוחנית והמדעית. אם יקיש שתי הקדמות המתחברות ומשתוות יאיר אור חדש, אור רוחני, ותצא תולדה חדשה. וכשירכיב תולדה זו עם תולדה אחרת תצא גם כן תולדה חדשה, וכן ילכו כשלשלת ארוכה עד אין קץ. וזהו שמסיים שם לעניין ברכת בורא מאורי האש במוצאי שבת קודש. כי אחרי שמסתלקת קדושת שבת שמקפלת עמה גם השגת האדם הנעלה יש להאדם אז לשום לעיניו עניין הוצאת האש משתי אבנים, וידע כי עוד השאיר הקדוש ברוך הוא להאדם שריד בהיכל העיון והחדוש, עוד יש ביד האדם לחדש גדולות ונצורות כפי כוסף נפשו, על ידי הקשת ההקדמות כנדרש, יראה אור חדש, ובזה יאיר עיני שכלו. וזהו עומק מליצת חז"ל בפסחים <small>([[בבלי/פסחים/נד/א|דף נד.]])</small>: {{ציטוטון|רבי יהודה אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעת באדם הראשון מעין דוגמה של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהן אור, והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מבן פרד}} – לו היה האדם במדרגתו הראשונה, לא היה לו לעמול בלמוד ההיקשים, ורק אחרי זה מוכרח לעמול בזה, אשר נגד זה נתהוה גם כח בבריאה המוחשית, הוצאת האור מהקשת אבנים זה בזה. והנה מבואר לעיל כי כפי רושם החטא התחילה מדרגת ירידת השגתו מיד בערב שבת, וממילא היה נצרך עוד בערב שבת הזדמנות הקשת האבנים והוצאת האור. ורק אחרי שבשבת נשאר עוד על מצבו הראשון, התחיל זאת במוצאי שבת ונתחדש אז עניין זה. והנה מעת שהאדם מוכרח להתייגע על התחדשות עניינים מחודשים, וההתחדשות תצא על ידי הרכבת הקדמות להוציא תולדות, מעת ההיא יש לו לידע אופן השתמשותם, והוא שידע איך להרכיב ההקדמות, מבלי להוציא תולדה מזויפת בדאית. ויש לו גם לידע כי האות מתולדה אמיתית הוא, אם גם היא תוליד, שתשמש במקום אב אחר כך, וכן תלך כשרשרת ארוכה, כנודע בהיגיון. כי יש לפעמים אשר בעת הוצאת התולדה לא ירגיש שקרותה, אולם אם ירצה לשמש בה במקום הקדמה ולהוליד ממנה אז ירגיש זיופה ושקרותה, בראותו שלא תוליד עוד, כי האמת היא נצחית והתולדה היא חלק מחלקי הקיום והנצחיות. ועל כן הכין הקדוש ברוך הוא בבריאה הגשמית גם לזה ציור ודוגמא, והוא הפרד שנולד משני מינים שונים שאינם מתאחדים ומתחברים בחבור טבעי, והולד הנולד מהם אין לו שום כח הולדה כי נחסר לו האמת והקיום. ומזה יש לידע עד כמה יש לשקול אופן הרכבת ההקדמות להוציא מהן תולדות. ואם ירכיב שתי הקדמות שאינן משתוות ומתחברות באמת, עד שתחשבנה כמו מין בשאינו מינו, הנה אם לשעתו יוציא מהן איזה תולדה אבל ירגיש אחר כך שנחסר לה חותם האמת והקיום, ויראה כי קצר כחה להוליד עוד תולדות כחוק התולדות האמיתית. וגם מי שקצר כוחו למשמש מיד בכח חידושו צד השקרות אם יתחיל להשתמש עמו עוד, אז באין ספק ירגיש וימשמש בדיותו ושקרותו. ועל כן כמו שהזמין הקדוש ברוך הוא אז בריאת האור מהאבנים להתבונן על הכרח השתמשות בההקדמות, כן הכין אז בריאת הפרד להתבונן גם על אפשרות השקריות, ושניהם נועדו להבראות בערב שבת ונתאחרו עד מוצאי שבת זמן התחלת השתמשות כח השכל והמדע על פי הרכבת הקדמות. וזהו מה שאמרו שם {{ציטוטון|אור דידיה ואור דידן}}. והדברים עמוקים וארוכים מאד. וזהו סוד הדבר מה שאמרו בכל מקום כי הקדוש ברוך הוא נסתכל בתורה וברא את העולם. הרצון, העריך עולם הגשמי כפי עולם הרוחני, וכמו כל צייר בעת שמצייר תבנית המצוייר מתבונן בדיוק עצום על המצוייר, תבנית אבריו ועורקיו ועצביו ויציירו כן. ומי שאינו יודע תבנית המצויר, יש לו אחר כך להתבונן על תבנית הציור בכל פרטיו וידע מזה תבנית המצויר - כן הוא בזה: הקדוש ברוך הוא העריך את ציור העולם כפי הבנות המצויר העיקרי של עצם הבריאה, ואנחנו בעת שנרצה להשיג תכנית המצויר, כוחות הרוחניים, יש לנו להתבונן על תמונת ותואר הבריאה הגשמית ולהתבונן בה בכל חלקיה וסעיפיה בכדי להשיג מזה מושג של העניינים הרוחניים המצוירים העיקרים של הבריאה. ואלה שמעמיקים בבריאה הגשמית בכל פרטיה ואינם נותנים לב לצעוד הלאה בהיכל הרוחני, עליהם כבר אמר החכם מכל אדם במשליו {{ציטוטון|חוח עלה ביד שיכור ומדל בפי כסילים|תנ"ך/משלי/כו#ט|משלי, כ"ו, ט'}}, רצה לומר: עץ פרי, נערך העץ לגבי הפרי כערך מבוא ומשל נגד תכלית ונמשל, כי רק הפרי היא התכלית והנמשל של העץ. וחוח שאינו עושה פירות, הוא כמו המשל שלא יובן או שלא יתבוננו ממנו הנמשל. והאיש אשר יין עברו והממו, כשירצה ללקוט פרי העץ - הנה בסבת בלבול מוחו לא ישים לב ללקוט פרי העץ, ויתפוס ביד את החוח והעץ המסרט את הידיים בלא שום תועלת ותכלית. וכן הם האנשים המבלים כל ימיהם רק בהתבוננות בכוחות הטבע ושוהים כל עתות חייהם בפרוזדור החיצוני ולא יהינו להיכנס בטרקלין הרוחני פנימה וישארו תמיד אצל גבול המשל ולא יפסעו פסיעה אחת מעבר מזה אל היכל הנמשל, תכלית הבריאה. | |||
---- | ---- | ||
'''ב)''' הלימוד הזה הוא היסוד הראשון בידיעת תורה שבעל פה,, הן בהלכה והן באגדה, הן בייחוסה אל תורה שבכתב והן בעצם דרכי הלכותיה. כי כלל ההלכות והאגדות, בייחוסן אל תורה שבכתב, יש בהם שני מינים שונים: א) מופשטות. ב) מחוברות. המופשטות הן אלו אשר בעלי ההלכה או האגדה לא הזכירו מאיזה קרא נובע דבריהם, והמחוברות, הן אלו שהזכירו המקראות שעליהם סמכו דבריהם, אם בהלכה אי באגדה. והנה יש כמה מאמרים (וכמעט רובם ככולם) גם מן המופשטות, אשר יקרו רק מקראי. וכן יש כמה מאמרים מהמחוברות אשר כפי השטחיות החיצונית של שני הנושאים אינו ניכר שום רושם שווי עד כי ילאה הקורא להבין איה מקום חיבורם במקראות האלה. והאמת הוא, כי בכל אלו היה להם היסוד הזה לעיניים. כי על פי ההשקפה על המושגים הפנימיים שלהם הם שווים, והפשיטו המושגים של הפרטים ועשאום למושגים כוללים, עד שיכללו גם המושגים האלה. | '''ב)''' הלימוד הזה הוא היסוד הראשון בידיעת תורה שבעל פה,, הן בהלכה והן באגדה, הן בייחוסה אל תורה שבכתב והן בעצם דרכי הלכותיה. כי כלל ההלכות והאגדות, בייחוסן אל תורה שבכתב, יש בהם שני מינים שונים: א) מופשטות. ב) מחוברות. המופשטות הן אלו אשר בעלי ההלכה או האגדה לא הזכירו מאיזה קרא נובע דבריהם, והמחוברות, הן אלו שהזכירו המקראות שעליהם סמכו דבריהם, אם בהלכה אי באגדה. והנה יש כמה מאמרים (וכמעט רובם ככולם) גם מן המופשטות, אשר יקרו רק מקראי. וכן יש כמה מאמרים מהמחוברות אשר כפי השטחיות החיצונית של שני הנושאים אינו ניכר שום רושם שווי עד כי ילאה הקורא להבין איה מקום חיבורם במקראות האלה. והאמת הוא, כי בכל אלו היה להם היסוד הזה לעיניים. כי על פי ההשקפה על המושגים הפנימיים שלהם הם שווים, והפשיטו המושגים של הפרטים ועשאום למושגים כוללים, עד שיכללו גם המושגים האלה. | ||