הפלאה/כתובות/קח/ב

הפלאה כתובות קח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירש"י ד"ה נכסים מועטים מפרש בב"ב וכו'. והנה בב"ב שם אמרינן בברייתא זו דברי ר"ג ברבי אבל חכמים אומרים עד שיבגרו. ונראה דס"ל לרש"י כיון דאמר לקמן כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו א"כ ע"כ בהא נמי הלכה כמותו כמ"ש התוס' והיינו דס"ל לאדמון נמי תקנת חכמים משום דבאמת הא דאמר אדמון וכי בשביל שאני זכר וכו'. אין זה קושיא כל כך דכיון דהתחייב עצמו בתנאי כתובה שיהיו הבנות ניזונות הם כבע"ח אלא דהא קשיא כיון דאין לגבות שום חוב קודם הגעת זמן נהי דעד י"ב חודש ה"ל כאלו הגיע הזמן גביה כדאמרינן לעיל דף צ"ז גבי אלמנה מוכרת עד י"ב חודש אבל יותר מי"ב חדש ודאי דאין לגבות מיד. ובאמת היינו דברי ר"ג עצמו בברייתא שם ומה שפירש"י הכא בדברי ת"ק היינו משום דבאמת לא נזכרו לשון חכמים במתניתין אלא לשון התקנה והכל מדברי אדמון ודברי חכמים נזכרו בברייתא ר"פ מי שמת א"כ ס"ל לרש"י דהלכה י"ב חודש כאדמון וכן פירש"י לעיל דף מ"ג. ונראה דיש לפרש עוד דס"ל לרש"י דתמיהת אדמון היינו על מה שאמרו דהוי נכסים מועטים כל שאין בהם פרנסת י"ב חודש לזכרים ולנקבות אמאי לא יאמרו הזכרים כשאינו מספיק לשניהם עד י"ב חודש דנותנים הכל לבנות כדמשמע שם בב"ב דלמה יגרע מנכסים מרובים דאין גובים ביחד יותר מי"ב חודש כנ"ל ה"נ הא יכולין הבנים לומר שהם מוחלין המזונות שלהם ובאים בתורת ירושה כדמפרש רבא בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין וכו' וא"כ לא יגבה מהם אלא עד י"ב חדש משא"כ למ"ד עד שיבגרו דבאמת הדין כן שאין הזכרים מפסידין דהא אין מוציאין מהם אלא עד שיבגרו הבנות והמותר שלהם כדאמרינן בב"ב שם ולפ"ז מאי דקי"ל עד שיבגרו אין מקום לתמיהת אדמון ולית הלכתא כוותיה כמ"ש הפוסקים ועיין בקונטרס אחרון מ"ש בזה ופירוש ראשון נ"ל עיקר דבאמת ר"ג דהכא במתניתין הוא דברי ר"ג עצמו בבריתא שם כמ"ש מהר"י טראני דשניהם הוא ר' גמליאל חבירו של ר"א ור' יהושע וס"ל לרש"י דהלכתא כוותיה ודוק:

מתניתין אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע וכו'. הנה לכאורה קשה לפי מאי דקי"ל בח"מ סימן פ"ז דאם תבעו פקדון והנתבע מודה במקצת פקדון פטור משבועה דה"ל כאומר הילך מה שהודיתי לך והוי כופר הכל א"כ כיון דמתניתין משמע דמיירי בפקדון כדפירש"י ד"ה שטענו מדה וכו' ליכא הודאה במקצת ואין לומר דמיירי כגון שטוען הנתבע שנאבדו או נשברו הקנקנים בפשיעתו כמ"ש בש"ע סימן פ"ח גבי בית מלא פירות מסרתי וזה אמר עד הזיז וכו' וכגון שנרקבו בפשיעתו ע"ש זה אינו דהתם שאני דכשתבעו בית מלא פירות ג"כ הוא אומר דאם הם נרקבים ישלם לו מעות והוי ממין הטענה אבל הכא א"א לפרש הכי שתבעו או כדי שמן או מעותיו דא"כ ודאי הוי ממין הטענה ומ"ט דרבנן דהרי תבע ממנו מעותיו ומודה במקצת הטענה ודוחק לומר שתובע אותו שמן בפני עצמו וקנקנים בלא שמן ומודה שנשברו דהא סתמא דלישנא לא משמע כן וכדאמרינן לקמן נעשה כמי שתבעו רמון בקליפתו משמע שתובעו השמן בתוך הקנקנים וצ"ל שתובע אותו שמן בקנקנים ממש והוא מודה בקנקנים ואומר שנשברו וישלם מעותיהם ואפ"ה ה"ל הודאת הקנקנים ממין הטענה כיון שאומר על אותן קנקנים עצמן ואפילו לדעת הראב"ד דס"ל דחוב ופקדון ה"ל כמו חיטים ושעורים כמ"ש הב"י בשמו בסימן פ"ח היינו כשהודה לו בחוב אחר שלוה ממנו אבל מה שמודה לו על אותן קנקנים ה"ל ממין הטענה ולפ"ז הא דקאמר בב"מ דף ה' הא דתני רמי ב"ח ד' שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת היכי דמי לאו דאמר הילך לא דאמר ג' פרות מסרתי לך ומתו בפשיעה. צ"ל דלאו דוקא קאמר דאפילו תובע הפרות בעצמן והשומר אומר שמתו בפשיעה ה"ל ממין הטענה. ואין להקשות דהא אמרינן בר"פ המפקיד דאפילו מודה בפשיעה ורוצה לשלם צריך לישבע שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא עיניו נתן בה. א"כ ממילא צריך לישבע ע"י גלגול על השמן כדמשני במסקנא הכא. זה אינו דיש לומר כגון שמצוי בשוק כדאיתא בח"מ סימן ע"ב דבכה"ג א"צ לישבע שאינו ברשותו. א"נ יש לומר שמכיר את הקנקנים שלו שהם שבורים עתה. ועוד יש לומר דא"צ לדחוק בזה אלא שהקנקנים בעין ואפ"ה לא הוי הילך דמיירי כגון שמכר לו כדי שמן בקנין המועיל וכבר קיבל הדמים והתחייב א"ע ליתן לו כדים עם שמן דהקנין מועיל אפילו אינם ברשותו של המוכר כדקי"ל בח"מ סימן ר"ט סעיף ו' דבדבר המצוי בשוק חייב לקנות לו. א"כ שפיר יש לומר דמתניתין מיירי בהכי שטענו שחייב ליתן לו כדים עם שמן ומודה בקנקנים ולא הוי הילך כיון שאינו ברשותו. ובזה נ"ל ליישב פירש"י ד"ה בטוענו מדה וכו' שמן הפקדתי אצלך וכו'. הא דנקט לשון פקדון הכא דוקא ולא במתניתין ובכל הסוגיא. ולפמ"ש ניחא דבאמת צ"ל דלא מיירי בפקדון אלא במכירה דאל"כ הוי הילך. אך לס"ד דהוי סבר דמיירי בטוענו מדה ואדמון ס"ל כר"ג דטענו חיטים והודה לו בשעורין חייב והיינו דחייב לישבע ופטור לשלם השעורים כמ"ש התוס' בב"ק דף ל"ה ע"ב דאפילו לר"ג דמחייב בטענו חיטין והודה לו בשעורין היינו דחייב לישבע על החיטין אבל מודה דפטור משעורין שפיר פירש"י הפקדתי אצלך דלא הוי הילך כיון דבאמת פטור לשלם הקנקנים. ובזה יש ליישב מה שדקדק הש"ך בסימן פ"ח בסוגיא לפי הגירסא היכא דאמר ליה מלא י' כדים יש לי בידך הרי בתר הכי קאמר תרי זמני י' כדים יש לי אצלך ולמה לא נקט ג"כ לשון בידך. ולפמ"ש יש לומר דלמאי דקאמר בתחלה דמיירי בטענו שמן לבד והודה לו בקנקנים דפטור מקנקנים ולא שייך לומר דהוי הילך. יש לומר בפקדון שייך לשון בידך. אבל בתר הכי י' כדים מלאים דמיירי שטענו שמן וקנקנים ע"כ צ"ל דמיירי במכירה כנ"ל שייך יותר לשון אצלך ר"ל שהוא חייב ליתן לו אפילו אינו ברשותו. אבל בפקדון שייך יותר לשון בידך שהוא ברשותו. ודוק: ועיין בסמוך:

תוס' ד"ה ש"מ מדרבנן וכו'. תימא וכו' משמע דפשיטא להו דאדמון מודה בטענו חיטים והודה לו בשעורים מדפליג דוקא בחיטים ושעורים ור"ג שאמר רואה אני לאו מטעמיה דאדמון דהא ל"ל כלל ממין הטענה בריש ב"מ ובאמת כן הוא הסוגיא מפורשת בשבועות דף מ'. והרמב"ן כתב מטעם זה דסוגית מתחלפות. ולענ"ד יש לומר דבאמת מסתמא יש לומר דר"ג דאמר רואה אני דברי אדמון מטעם אחד הוא והא דתני שטענו שמן וקנקנים היינו לרבותא דלא נימא דהוי כהילך ומיירי בפקדון כמ"ש לעיל דבטענו חיטים והודה לו בשעורים כיון דקי"ל כרבה בר נתן דפטור משעורים פשיטא דלא הוי הילך וכיון דאיכא למימר דלרבותא נקט מסתמא טעם אחד לשניהם אם כן מקשה שפיר ממ"נ אי ס"ל הלכה כאדמון אפילו טענו חיטים והודה לו בשעורים נמי אבל סוגיא דשבועות דאמרינן התם איתיביה ר' אבא בר ממל וכו' היינו דר' אבא בר ממל לשיטתיה אזיל דמשמע דר' אבא בר ממל פליג ארבה בר נתן בב"ק דף ל"ה ע"ב וס"ל טענו חיטים והודה לו בשעורים חייב בשעורים א"כ ע"כ צ"ל דהא דפליג אדמון דוקא בשמן וקנקנים משום דס"ל דבעינן ממין הטענה דלא כר"ג דהא ל"ל לרבותא כנ"ל ודוק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון