12,929
עריכות
מ
←נתינת צדקה לספק רמאי: תיקון
(←נתינת צדקה לספק רמאי: כנדצ''ל) |
מ (←נתינת צדקה לספק רמאי: תיקון) |
||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
;חילוק הברכת אברהם בין דין ממון הנעשה מכח האיסור לדין ממון המכריע את האיסור | ;חילוק הברכת אברהם בין דין ממון הנעשה מכח האיסור לדין ממון המכריע את האיסור | ||
וכתב הברכת אברהם {{ממ| | וכתב הברכת אברהם {{ממ|נדרים שם}} לבאר, שהרשב"א סובר שיש לחלק בין מקום שדין הממון הוא נפרד מדין המצוה והאיסור, ובין מקום שהדין בממון נעשה מכח האיסור. ונבאר, בלקט ובמעשר עני שם 'מתנות עניים' נקבע מצד עצם המציאות של הדבר שהוא לקט או מעשר, אלא שעל 'מתנות עניים' נאמר דין נתינה או מצות 'תעזוב' ולאו ד'לא תלקט' - שכל אלו הדינים הם דינים ממוניים שהוראתם 'נתינת ממון העניים לעניים', ומאחר שדינים אלו הם דינים ממוניים, הרי שיש לדונם כדין ממון ולהכריע כי בספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה. ואחרי שמכח הכרעת הממון הוכרע שאין הממון שלהם, הרי שוב פשוט שאין בהם את גוף האיסור, כיון שהאיסור-המצווה הוא רק ליתן ממון העניים לעניים. | ||
שונה מכך דין נדר וצדקה, שבהם חיוב ה'בל יחל' וה'מוצא שפתיך תשמור' הוא חיוב בגוף הדין, שמצות הצדקה היא לקיים את התחייבותך ליתן צדקה ומצות נדרים היא לקיים את אשר נדרת. ואמנם אופן קיום ההתחייבות הוא בנתינת הממון לעניים, אך הנתינה לעני היא רק פועל יוצא מקיום דין האיסור-המצווה, ולכן ההכרעה היא הכרעה איסורית - ספק דאורייתא לחומרא, והממון הוא שמוכרע מכח הכרעת האיסור - ואינו דומה ל'מתנות עניים' ששם כל דין המצוה הוא נתינת ממון העניים לעניים, ששם ההכרעה היא ממונית והאיסור הוא שמוכרע מכח הממון. | שונה מכך דין נדר וצדקה, שבהם חיוב ה'בל יחל' וה'מוצא שפתיך תשמור' הוא חיוב בגוף הדין, שמצות הצדקה היא לקיים את התחייבותך ליתן צדקה ומצות נדרים היא לקיים את אשר נדרת. ואמנם אופן קיום ההתחייבות הוא בנתינת הממון לעניים, אך הנתינה לעני היא רק פועל יוצא מקיום דין האיסור-המצווה, ולכן ההכרעה היא הכרעה איסורית - ספק דאורייתא לחומרא, והממון הוא שמוכרע מכח הכרעת האיסור - ואינו דומה ל'מתנות עניים' ששם כל דין המצוה הוא נתינת ממון העניים לעניים, ששם ההכרעה היא ממונית והאיסור הוא שמוכרע מכח הממון. | ||