שו"ת הב"ח (הישנות)/פד

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשה שנעשית שבורה מאז ועד עתה רגילות הוא אצלה שכשהיה בודקת עצמה בבגד שמכנסת בבית הרחם מוצאת עליו כתמים לחים דסמיכי ועבים ומראיהן ירוק שקורן געל כשעוה או כחלמון ביצה או כזהב ואתרוג ולפעמים ירוק ככרתי וכעשבים ואותן כתמים הלחים משתנים לפעמים כשיתיבשו שיתאדמו קצות הכתם סביביו ולפעמים נשארו ירוקין כבתחילה והאשה יש לה ווסת קבוע ובלא שעת וסתה נוהגת זה הסדר גם כשהיא מעוברת או מניקה ופעם אחת מצאה כך למחרת טבילתה והאשה אומרת שמרגשת כאב גדול בתוך גופה ובטנה ותולה את כל אלה במכתה שנעשית שבורה כי קודם שהוכתה במכה זו לא אירע לה דברים כאלו מעולם:

תשובה בפ' תינוקת תניא באשה הרואה דם מחמת תשמיש כו' מביא שפופרת ובתוכה מכחול ומוך ומונח על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע מן הצדדין הוא ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכת' כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי ר' רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא והאלפסי הביא ברייתא זו בסתמא להכשר ולא הביא דפליגי בה ר' ורשב"ג ויש לתמוה דה"ל להביא הברייתא כצורתה ולמיפסק הלכה כרב"י כדרכו בכל פסקיו. ונראה לפע"ד דס"ל לאלפסי מדאי' בגמ' דפליגי במקור מקומו טמא א"כ משמע דע"כ לא פליגי במקור מקומו טמא אלא לענין טומאת הדם עצמו ורשב"ג דמטמא נמי לא קאמר אלא דדם טמא דקאתי דרך מקור ומטמא אדם לטמא טומאת ערב ואם נגע בטהרות טמאין אבל אשה טהורה לכ"ע דתלינן במכתה שבאותה מקום וכדאי' להדיא בפ' כל היד דף י"ו ע"ש והשתא דעת האלפסי דהבי' הברייתא זו בסתמא לאורויי' דלבעלה אשה טהורה לדברי הכל דלא פליגי בהא וכך פסקו כל הגאונים בחבוריהם דתולה במכתה ולפי זה מ"ש ב"י בסי' קפ"ז דהפוסקים פסקו כרבי הוא שלא בדקדק ומשמע וודאי להדיא מדתני בתר הך בדיקה דשפופרת ואם יש לה מכה כו' דעלה קאי לאורויי דאפי' בדקה בשפופרת ומצאה דם על ראש המוך דידוע דמן המקור הוא בא א"ה אם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואעפ"י דאין ספק דברואה דם מחמת מכה א"צ שפופרת וכדכתב נמי הרשב"א להדיא בבית ז' סוף שער ד' מ"מ נמי הא שמעינן מיניה דאפי' נודע ע"י שפופרת דמן המקור הוא א"ה תולה במכתה וכדפרי':

מיהו נראה בזו דאינו תולה במכתה אא"כ דיודעת דיש לה מכה במקור התם הוא דתלינן במכתה אעפ"י דידוע דהדם בא מן המקור אבל אם אינה יודעת בבירור שיש לה מכה אין תולין הדם שבא מן המקור במכתה והכי משמע וודאי מלישנא דסיפא דתני ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור כו' דמדלא תני סתמא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי שממנה יוצא דם אלמא דצריכא לומר מכה יש לי במקור הכי אי' בנוסחאות שבידינו מכה יש לי במקור וכן הוא באלפסי והאשר"י ובמיימוני ובתורת הבית העתיק כך מן התוספתא. ואעפ"י דבס"פ התרומה ובסמ"ג וסמ"ק ובמרדכי הועתק ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא הדם וכו' לא באיזה מקום שיהי' באותה מקום קאמרי אלא רצונם לומר באותו מקום עצמו שרואה משם דם לשם ממש יש לי מכה ואפשר דלגירסא זו הוי חומרא טפי ומ"מ וודאי לא תלינן במכתה לד"ה אא"כ יודעת בבירור דממקום שרואה דם משם באותו מקום יש לה מכה והשתא לפי הנראה בנ"ד אין לה כח לתלות במכה במה שהיה שבורה שהרי בבדיקתה מכניסה הבגד בעמקו לתוך בית הרחם למעלה והשבירה כפי הנשמע הוא למטה מזה והשתא אין לה לתלות כתמים האלה במכתה שהיא השבירה ואפי' כשתאמר האשה ברי לי שהמכה מהשבירה מגעת לה עד מקום שמכניסה הבגד בעומק א"ה אינו תולה במכתה אא"כ יודעת שהמכה מוציאה דם אבל אם הוא ספק לה אם דם יוצא מן המכה אינו תולה וכדכתב במרדכי וכ"כ בהג"ה מיימוני פי"א דהא"ב ע"ש ספר התרומה אעפ"י שלא נמצא כן בספר התרומה שבידינו בדפוס וכ"כ בש"ד בה' נדה בסתם מיהו המדקדק בפסקי המרדכי יראה דדוקא באין לה ווסת קבוע התם הוא דבעינן דיודעת דמכתה מוציאה דם אבל כשיש לה ווסת קבוע כנ"ד יכולה לתלות ולומר שלא בשעת ווסתה זה הדם טהור הוא וממכתה הוא בא ואעפ"י שמדברי מהרא"י בכתביו סי' מ"ז משמע שלמעשה לא היתר אלא מטעם שהיו לשם עוד צדדין להתיר אפשר לומר שהרב ז"ל לא ראה דברי הרשב"א בת"ה הארוך שהלא הרשב"א הביא ראייה מפורשת מהתוספתא להתיר בכל אשה אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וא"כ אין לנו להחמיר לפחות באשה זו שיש לה ווסת וכן פסק בש"ע והשתא אשה זו שמוצאת בבדיקתה כתמים אלו שלא בשעת ווסתה א"נ בשעה שהיא מעוברת או מניקה דמסולקת דמים היא וכשלא שעת ווסתה דמי וכדאי' פ"ק דנדה בבעיא דהגיע ימי ווסתה בימי עיבורה כו' שפיר יכולה לתלות במכתה ואעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם מאחר שיודעת שהמכה מגעת במקום שמוצאת כתמים הללו בבדיקתה כדפרי':

אכן בזה צריך לי עיון דשמא בזמן הזה לא תלינן במכתה לבעול לכתחילה על דם מכה דאע"פ דבההוא דפ' כל היד שהבאתי משמע דמדינא אשה טהורה לבעלה לדברי הכל דתלינן במכתה מ"מ בזמן הזה יש להחמי' כי היכי דמחמירים בדם בתולים והכי משמע מדברי האלפסי שכתב ברייתא בסתמא דתולה במכתה ואח"כ הביא הירושלמי בעון קומי ר' יוחנן מהו לתלות בדם המכה ולא אורי כו' אלמא דאסור לבעול על דם המכה לכתחילה ולהכי לא אורי הלכה למעשה להקל כ"כ וצריך לומר דס"ל לאלפסי לפי זה דאעפ"י דוודאי באשה הרואה דם מחמת התשמיש כו' תלינן במכתה ואינה צריכה בדיקת שפופר' אף בזמן הזה היינו דווקא לענין שרשאי הבעל לקיימה תחתיו ואינה מתגרשת אבל וודאי מ"מ אסור לבעול לכתחילה על דם אלא תמתין עד שיפסוק הדם ואח"כ סופרת ז' נקיים ומטביל ואם תחזור ותראה הדם מחמת תשמיש תחזור ותמתין עד שיפסוק כו' וכסדר הזה נוהגת כל ימיה ויושבת תחת בעלה והכי מוכח מדברי הרמב"ם דבפ"ד כתב להדיא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא ותהי' מותרת לבעלה ואעפ"י שדם יוצא מן המקור בשעת תשמיש וכ"כ בפ"ח ואח"כ בפי"א כתב בהיפך וז"ל וכן דין דם בתולים בזמן הזה שאפי' היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה בועל בעילת מצוה ופורש וכל זמן שתראה דם מחמת המכה ה"ה טמאה ואחר שיפסוק הדם סופרת ז' ימי נקיים ומה לי מכת בתולים בזמן הזה ומה לי מכה אחרת:

מיהו יש לחלק בחילוק הר"ן ע"ש הרשב"א כשבא להשיג על הרמב"ן דאמר עכשיו בזמן הזה אין תולין במכה כמו שאין תולין בדם בתולים דבועל ב"מ ופור' כו' וקאמר דשאני בתולה שעשויה מכתה להתרפאו' לאלתר אבל ברואה דם מחמת תשמיש שהיה מתקלקלת בכך על בעלה לא אמרי'. ואם כן מה שאמר הרמב"ם וכל זמן שתראה דם מחמת מכה הוא הדין טמאה לא קאי אלא אמכת בתולים אבל במכה אחרת אף בזמן הזה מותרת לבעלה ואף על פי שדם יוצא מן המקור בשעת תשמיש וכדכתב פ"ד ונראה לפע"ד דהרמב"ם מפרש הך בעיא דירושלמי מהו לתלות בדם המכה דאמכת בתולים קא מיבעיא ליה וה"פ מי תלינן במכת בתולים ושאין צריכים לספור ז' נקיים או לא וקאמר לא אורי והשתא אתי' שפיר דקאמר בתר הכי מהו לבעול בעילה שניי' אמרינן לתלות בדם המכה לא אורי לבעול בעילה שנייה הוא מורי פי' מאחר דאין מורין לתלות הדם במכת בתולים וה"ה טמאה עד שיפסוק הדם וסופרת ז' נקיים קל וחומר שאין לבעול בעילה שנייה. אבל במכה אחרת שהי' מתקלקלת על בעלה לא החמירו ותלינן במכתה ויכול לבעול אף לכתחילה על דם מכתה אף בזמן הזה ולפיכך כתב הרמב"ן אלו שתי חלוקות ביחד בפי"א לפי' פי' בירושלמי ויתישב נמי לפירוש זה הא דקאמר מהו לתלות כו' דלא קאמר מהו לבעול על דם המכה כמו שאמר אח"כ מהו לבעול בעילה שנייה אלא ודאי הבעיא ראשונה לא היתה לבעול אלא לתלותו במכה לענין שאינה צריכה לספור ז' נקיים ופי' זה מקובל לפע"ד יותר מכל הפירושים שנאמרו בדברי הירושלמי בזה וכבר הארכתי בס"ד בזה בתשובה אחרת ונראה שאף האלפסי כך היא מפרש ולכן כתב בסתם ולא פי' דבר וק"ל:

ואף על פי שהראב"ד והרמב"ן החמירו בדבר כבר חלקו עליהם כל האחרונים הרשב"א והר"ן והרא"ש והטור ושאר הגאונים אחריהם והתירו האשה לבעלה לפחות שלא בשעת ווסתה כשיש לה מכה ממש במקום שמוציא הדם ממנו א"נ בימי עיבורה וימי מניקה וכדפרי'. ומעתה באנו לדין באשה זאת דאם היא שאינה יודעת בבירור שיש לה מכה במקום שמכנסת לשם הבגד ומוצאת הכתמים הנזכרים דאז פשיטא דאינה תולה במכתה כמו שנתבאר הנה מכל אותן כתמים שנשארו ירוקין אף לאחר שנתייבשו אין לחוש כל עיקר והאשה טהור' לבעלה ולא מבעיא בירוק ככרתי וכעשבים דאף לעקביא דמטמא בירוק היינו דווקא בירוק כזהב כמ"ש התוספות בפ' כל היד וכן כל שאר גאונים בחבוריהם דבירוק ככרתי וכעשבים אף עקביא מודה דטהור אלא אפילו בירוק שקורין בלשון אשכנז בלאו או שקורין גע"ל כמראה שעוה או כזהב או כאתרוג וכחלמון ביצה דבהני וודאי אף על פי דהלכה כחכמים דמטהרין לגמרי ולא כעקביא מכל מקום כיון דמראיתו נוטה לאדמומיתו היה ראוי להחמיר מפני הטועים וכסברת תרומת הדשן סי' רמ"ו וכן מצאתי בהגהות דמהר"ש לוריא ז"ל על שם מהר"ר משה מינץ ז"ל דכתב בשם הגדולים דאסרינן גם בירוק א"ה נקטינן כרוב רובי רבואתא דמתירין כל דם ירוק בלא שום גמגום כלל וכן היה דעת מהר"י קארו ז"ל בספרו הגדול והקצר ומהרמ"א נמי כתב שכן עיקר ועוד דנראה דאף מהרא"י ושאר גדולים דמחמירין בירוק בעלמא מפני הטועים היינו דווקא בראתה בדרך מקרה אבל בנדון דידן שהיא מתקלקלת בכך על בעלה לא אמרו וכמו שחילק הרשב"א בחילוק זה בין מכת בתולים למכה אחרת והביאו הר"ן וכן כתב הרא"ש בפ' התינוקות בהשגתו על הרמב"ן וכדפרי' בסמוך:

אכן מאותן כתמים שנעשו קצותיו אדומים סביב לאחר שנתייבשו נראה דדינן כאלו היו אדומים מתחילתן ועד סופן ותלינן המה שהיו ירוקין מתחילתן ע"י לקוי היה זה וכדאמר רבי חנניא בס"פ כל היד שחור אדום הוא אלא שלקה תנ"ה שחור כחרת כו' ושחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר מן הגוף הוא לוקה ומשחיר משל לדם מכה לכשנעקרה הוא משחיר והשתא אף אנן ניחוש לחומרא בירוק ונאמר דילמא לכשנעקר מן הגוף הוא לוקה ונעשה ירוק ואחר כך כשנתייבש חזר קצת למראהו שהיה אדום מתחלה ותדע דסברא זאת איתא בגמרא לגבי ירוק לעקבי' דפריך עליה התם ולית ליה לעקבי' דמיה דמיה הרי כאן ד' ופריק א"א לית לי' וא"א אית לי' מי לא אמר ר' חנינא שחור אדום אלא שלקה ה"נ מלקא הוא דלקי והשתא וודאי איכא למימר ע"כ לא פליגי רבנן וקאמרי דלא חיישינן בירוק ללקוי אלא בנשאר ירוק מתחלתו ועד סופו דמראהו ירוק שכיח טובא והלכך לא חיישינן ללקוי אבל היכא שנשתנה וחזר ונעשה אדום בקצותיו כנדון דידן או כיוצא בו שפיר חיישינן ללקוי כשנעקר מן הגוף וחזר למראיתו במקצת:

ועוד נראה דבנדון דידן שחזר הירוק לאדום אפילו את"ל דכשנעקר מן הגוף היה ירוק וטהור מן התורה אפ"ה ראויה להחמיר בזה מפני הטועים דאף על גב דבירוק מתחלתו ועד סופו הסכימו רוב הגדולים דאין להחמיר מפני הטועים הכא דחזר לאדמומיתו כשנתייבש אין ספק דיש לחוש לטועים ואין לומר בכאן שהיא מתקלקלת בכך על בעלה מאחר דבאותן שנשארו ירוקין אתה מטהרה לגמרי כדפרי' א"כ אינה מקולקלת לגמרי אבל העיקר לפי עניות דעתי דבאותן שחזרו להתאדם בקצותיו לאחר שנתייבש טמאה האשה מדינא דכהא מודה רבנן לעקביא דמלקי' הוא דלקי כשנעקר מן הגוף וכדפרי' מסקנא דמלתא באשה זאת אם אינה יודעת בבירור שיש לה מכה במקור שמכנסת לשם הבגד ומוציאה אותן הכתמים משם הנה מאותן הכתמים שחזרו לאדמומיתו במקצת האשה טמאה אבל מאותן שנשארו בירקותן מתחילה ועד סוף בין ירוק כזהב או כשעוה או כחלמון או כאתרוג או אפילו נשתנה ממראה זו לזו וכ"ש מראה בלאו בל"א או גרין בלשון אשכנז האשה טהורה בהן כיון שלא נראה מראה אדום לא בתחילה ולא בסוף ואם יודעת בבירור שיש לה מכה במקום שמוציאה הכתמים משם בעומק הנה אפי' היו הכתמים האלה דם גמור מתחלתן ועד סופן תולה במכתה ומותר לבעלה ואף על פי שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם אנו תולין לומר דממכתה הוא בא ואין התיר זה אלא היכא שיש לה ווסת קבועה כמו שבא בשאלה ומוצאת כך שלא בשעת ווסתה א"נ אפילו לא היה לה ווסת ונמצאת כך בימי עיבורה או בימי מניקתה אבל אם אין לה ווסת קבוע וגם כן אינה מעוברת ואינה מניקה אז אין תולין במכתה אף על פי שיודעת בבירור שיש לה מכה באותו מקום שמכנסת לשם הבגד ומוציאה אותן הכתמי' משם אא"כ שיודעת נמי בבירור שמכתה מוציאה דם אז תולה במכתה הנראה לפי עניות דעתי כתבתי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף