פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/סז

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור. עט"ז ואף לרא"ש דסובר פירש ממקום למקום שרי מודה כאן שנתעורר מחיים או כיון שעושה מעשה עש"ך סימן ע"ו אות ב' וב"ח כאן:

והנה בגמרא פכ"ה קי"ג א' בעיא דלא איפשטא וגי' רש"י ובה"ע דע"י מליחה ולקדירה או לצלי בעי לה ולגי' הרי"ף ורשב"א ורא"ש באומצא לאכול חי מיבעיא אבל ע"י מליחה שרי ויש לכ"א מהפירושים קולא וחומרא לרש"י חומרא ע"י מליחה אסור וקולא במולח בכשא"מ למעלה מציר שרי דבאומצא שרי כאן עב"ח כאן ובסימן ס"ט בדין מולח בכשא"מ. ולרי"ף חומרא דכשא"מ למעלה מציר אסור דפירש ממקום למקום ואין חילוק בין מחיים לאחר מיתה כמ"ש הרשב"א בתשובה תס"ו להרא"ש על מה שהתיר פירש ממקום למקום וז"ל איני דן להתיר ואיבעיא דשובר מפרקת ולא איפשטא ולא מחלק בין מחיים ולאחר מיתה. וקולא ע"י מליחה. והרא"ש בתשובה כלל ב' סימן י"ז בשאלותיו להרשב"א דסובר פי' ממקום למקום שרי ומה"ט מתיר במולח בכשא"מ מ"ש בפסקיו בפכ"ה דמי הוא הנביא שפי' ממקום למקום לדבריו דרבינו פרץ קאמר ואיהו גופא סובר דא"נ פי' שרי ולא סותר לתשובה וכ"כ הפר"ח אות ב' והכה"ג בהגהות ב"י אות ב'. וסבור הייתי לומר להיפך דהרא"ש גורס מהו למיכל באומצא ואיבעיא דלא איפשטא מש"ה היקל בכשא"מ דם שמלחו דרבנן וספק בעיא לקולא משא"כ באומצא הוה ספיקא דאורייתא וכן מ"ש רמ"א בהג"ה ונהגו לחתכו ולמולחו עש"ך אות ו' היה נראה לומר דמש"ה ע"י חתיכה ומליחה מותר דהוה ספק דרבנן ומיהו חתיכה בעינן כל מה דאפשר לתקן מתקנינן. ומיהו מאומצא דאסמיק אין ראיה כיון שנצרר הדם ויש הרבה במקום א' כפירש לגמרי הוה תדע דרשב"א בתשובה תס"ו לא תפס על הרא"ש אלא מאיבעיא ולא מאומצא ועוד מה מיבעיא בגמרא אלא אסמיק שאני וכדאמרן. משא"כ לדידן דמפרשין כפירש"י ובה"ע א"כ י"ל פי' אסור כמו אומצא והוה וודאי ומש"ה מוכח בכשא"מ אסור כרי"ף דהוה פירש ממקום למקום ואסור מדרבנן אמנם המעיין ברא"ש בתשובה יראה דיש לחלק בין שובר לפי' במליחה ועיין פרישה ע"ז.

ודע דהטור והמחבר כתבו דם חיה ובהמה והשמיטו עוף ובאמת דם העוף כרת ומלקות כמו בהמה ושוב ראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות א' תמה בזה. ולבוש ס"א כתב עוף. עוד שינה המחבר דבטור כתב וה"מ דם הנפש אבל דם איברים מותר וה"מ שלא פי' וכתב ב"י שראוי לכתוב להיפך אבל דם איברים בלאו וה"מ פי' וכ"כ בש"ע להיפך. עוד ראוי שתדע שמ"ש המחבר נתעורר לצאת היינו שובר כמו שציין באר הגולה וכ' דהוה בל"ת שינה מטור דכתב שהיו לוקין דלגי' רי"ף ורשב"א ורא"ש בשובר אין לוקה דהוה ספק עיין פרישה וב"ח ואף להר"ב בהג"ה אינו וודאי ונ"מ לכמה דברים  :

ב

כדי. עט"ז וכוונתו דהטור כתב לעיל בסימן כ"ג בשם רש"י דמוטב שיכנה ממה שיעשה שהייה והא אסור לפי גי' רש"י בכ"ה קי"ג דאפילו מליחה לא מהני ורבים מתרצים (גם הדרישה אות ד') דמש"ה כתב רש"י בחולין אבעיא דרב הונא בר נתן "מוטב כו' ר"ל דטוב עכ"פ יותר ממה שיעשה שהייה ובאמת אף זה אסור. וכ"ת מה טיבותא מ"ש בעי' זו דר"ה בר"נ מבעיא דמבליע דם י"ל דלרש"י נמי חתיכה ומליחה מהני כמ"ש הש"ך אות ו' דלא עדיף מאומצא דאסמיק אלא דחיישינן שמא ישכח ולא יחתוך ולז"א טוב ממה שיעשה שהייה. והט"ז דחה זה דאזיל לשיטתיה שכתב דמ"ש הר"ב ונהגו לא קאי אס"ג אלא אס"ד וסובר לרש"י לא מהני חתיכה ומליחה כמ"ש בש"ך אות ו' וא"כ קשיא. וצ"ל דרש"י סובר דווקא שובר ופליג על שיבולי לקט וא"כ קשיא לכאורה על הר"ב דזיכה שטרא לבי תרי דלעיל בסימן כ"ג ס"ה כתב יכנה על "ראשה (השמיט מלת "מוטב) וכאן הביא דברי שיבולי לקט ע"כ קיים תי' שדחה הפרישה דמיירי שזינקה כל הדם והדרישה דחה זה דאם כן תו לא היתה חיה. ומיהו לדינא אין לסמוך על זה אף שוהה זמן מרובה וזינקה אין לשבור. עוד הביא הט"ז דברי הב"י במ"ש הרשב"א דוורידין לצלי א"צ חתיכה וחוטי היד צריך אף לצלי חתיכה דמיירי שהוציאן מבשר ט"ס הוא דא"כ חוטי היד נמי בהוציאן די בלא חתיכה לצלי להרשב"א אלא ה"ק שהן יוצאין בתולדה ופניהן מופשטין באש משא"כ חוטי היד בלועים בבשר צריך חתיכה לצלי:

כתב הט"ז דמה שכתב בהג"ה ונהגו להחמיר אין מקומה בס"ג אלא בס"ד והוכיח זה מכמה קושיות. א' דאין שייך מנהג באין מצוי ועוד המחבר לא הזכיר כלל לקדירה חתיכה כמ"ש הר"ם ז"ל וכמו שאבאר בש"ך אות ו' וסובר דא"צ חתיכה א"כ איך כתב רמ"א ונוהגין לחתכו אף לצלי משמע דהוסיף חתיכה לצלי ובמחבר לא הוזכר כלל חתיכה לקדירה וכך היל"ל ונוהגין להחמיר לחותכו ואף בוי"ו והוא ע"פ דעת הר"מ ז"ל. (ובכה"ג בהגהות ב"י אות י"ו הקשה ולפי מ"ש א"ש) ועוד דמה שייכות וה"ה חותך והוא דינו של הר"ן לשובר מפרקת וזה י"ל כמ"ש הכה"ג כמו שובר נתעורר ה"ה זה. ועוד הקשה על הי"א דלא נזכר שום חולק. עוד הקשה דברי רמ"א אהדדי דכאן כתב חותך קודם שתצא נפשה משמע לאחר שתצא נפשה אף מביה"ש א"צ חתיכה ולקמן כתב וי"א אף מביה"ש כו' והיה לכתוב הי"א בכאן (ועכה"ג שם ולפי מ"ש א"ש) ע"כ הגיה הט"ז דהג"ה עד נפשה מקומה בס"ד דנהגו להחמיר אף לצלי דבעינן בנצרר חתיכה לצלי וה"ה מליחה ע"ג האש וה"ה חותך קודם שתצא נפשה דהוה כנצרר דבעינן חתיכה ומליחה לצלי וי"א פליגי ואף לאחר שתצא נפשה הוה כנצרר ובעינן חתיכה ומליחה לצלי. ולפ"ז פליג הט"ז עם הש"ך בתרתי דלט"ז בשובר מפרקתה שרי כפסק המחבר לקדירה בלא חתיכה ולצלי בלא מליחה (אלא מחמת מנהגא) ואומצא דאסמיק חותך מביה"ש אף לצלי בעינן חתיכה ומליחה או לקלוף מעט ולש"ך אות ו' בשובר בעינן חתיכה ומליחה לצלי מדינא כר"מ ורש"י וב"ע ובאות י"א דכל הני לבישול ולצלי א"צ כלום. ועבל"י אות א' כתב דהג"ה מקומה בס"ד כט"ז ובאות ב' כתב אלבשלו קאי כש"ך אות י"א והם דברים סתורים. והכה"ג בהגהות הטור אות א' כתב בפי' דלט"ז אף לצלי וזה כדכתיבנא וא"י על מה סומכין העולם בבשר ביה"ש דעכ"פ לבישול בעי חיתוך וכדאמרן.

ג

להצמית. עט"ז דר"ן פי' אהא דפסחים דרכן היה לתת בחומץ שראוי לאכול חי ולפ"ז י"ל אה"נ דצריך מליחה לקדירה ול"ק מכבד דמהני חליטה דם הכבד דרבנן או לאחר מליחה חלטי אבל מטור משמע דחליטה מהני וא"צ מליחה. ולא ידענא היאך מוכח אי ממ"ש בשר שנתנוהו כדי להצמית דמו משמע שא"צ מליחה הא המחבר נמי כ"כ. ולדידן דא"א בקיאין בחליטה עמ"ש באות ד':

ד

וגם. עט"ז ומ"ש דלכאורה בעינן חתיכה ומליחה כשאר בשר קשה דשאר בשר א"צ חתיכה כ"א מליחה ודוחק לומר כבשר שנתאדם הא "דעלמא כתב. גם מ"ש דהמחבר השווה אותם א"י דבנתאדם הבשר אסור לאכול חי דהוה פירש ואף לרא"ש אסור דפירש וחזר ונבלע ולקדירה בעינן חתיכה ומליחה ואה"נ דבלא נתאדם מותר חי ולקדירה מליחה בעינן ולא חתיכה. עוד תי' דג' חלוקים יש אי לא שהה כלל מותר לאכול חי ולקדירה עכ"פ חתיכה ומליחה בעינן ואי שהה עד דאסמיק הכל אסור בין חי או לקדירה ולא מהני כ"א חתיכה ומליחה לקדירה ובשהה קצת א"צ מליחה לקדירה ומשום הכי כתבו הט"ז דחי מותר דלא ידעינן שיעורא דשהייה עד כמה ומשום הכי לקדירה אסור בלא מליחה. ולדינא הביא דברי הפרישה דא"א בקיאין בחליטה ואסור אף לא נתאדם לקדירה בלא חתיכה ומליחה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.