משתמש:שבח המצוות/פורטל:תרי"ג מצוות/מנין המצוות

מפתח דפים [לפי שיטת הרמב"ם]

(הרמב"ן מונה י"ז מצוות עשה שאינן מופיעות בספר המצוות לרמב"ם, לכן מספר המצוות ברשימה זו עולה על רמ"ח.)

1. מצוה: לאבד עבודה זרה ומשמשיה

2. מצוה: לאהוב את ה'

3. מצוה: לאהוב את הגר

4. מצוה: לאהוב כל אדם מישראל

5. מצוה: לאכול את שיירי המנחות

6. מצוה: לאכול בקדושה את פרי העץ בשנה הרביעית לנטיעתו

7. מצוה: לאכול בשר הפסח עם מצה ומרור

8. מצוה: לאכול בשר פסח שני עם מצה ומרור

9. מצוה: לאכול בשר חטאת ואשם

10 . מצוה: לאכול מעשר שני לפני ה'

11 . מצוה: לאכול מצה בליל פסח

12 . מצוה: לאכול תרומה בטהרה

13 . מצוה: לאפשר לקונה לפדות את ביתו בעיר מוקפת חומה עד השלמת שנה

14 . מצוה: לבדוק בסימני העוף

15 . מצוה: לבדוק סימני בהמה וחיה

16 . מצוה: לבדוק סימני דגים

17 . מצוה: לבדוק סימני חגבים

18 . מצוה: לבנות את בית הבחירה

19 . מצוה: לברך את ה' אחרי אכילה לשובע

20 . מצוה: לברך את ה' לפני שלומדים תורה

21 . מצוה: לגרש בגט

22 . מצוה: לדבוק בה'

23 . מצוה: לדון בבהמה שהזיקה לרכוש על-פי דין תורה (דין שן ורגל)

24 . מצוה: לדון בהפרת נדרים ככתוב בתורה

25 . מצוה: לדון בנזקי אש על-פי דין תורה

26 . מצוה: לדון בנזקי בהמה שהזיקה לאדם על-פי דין תורה (דין שור תם ושור נגח)

27 . מצוה: לדון בנזקי הבור על-פי דין תורה

28 . מצוה: לדון בסדר הנחלות ככתוב בתורה

29 . מצוה: לדון גנב בתשלומין או במיתה

30 . מצוה: לדון טוען ונטען על-פי דין תורה

31 . מצוה: לדון משאיל ושואל על-פי דין תורה

32 . מצוה: לדון קונה ומוכר על-פי דין תורה

33 . מצוה: לדון שומר חינם על-פי דין תורה

34 . מצוה: לדון שכיר ושוכר על-פי דין תורה

35 . מצוה: לדרוש ולחקור את העדים

36 . מצוה: להביא אשם ולשלם קרן וחומש אם מעל בהקדש

מצוות עשה

37 . מצוה: להביא את כל הנדרים למקדש ברגל הראשון

38 . מצוה: להביא ביכורים למקדש

39 . מצוה: להביא קדשים לבית הבחירה

40 . מצוה: להביא קורבן אשם על ספק חטא

41 . מצוה: להביא קורבן אשם ודאי

42 . מצוה: להביא קורבן חטאת אם חטא בשגגה

43 . מצוה: להביא קורבן עולה ויורד על החטאים המפורטים

44 . מצוה: להדליק אש על המזבח

45 . מצוה: להודיע על המצורע עד שיובדלו ממנו בני אדם

46 . מצוה: להוכיח כל אדם מישראל שאינו מתנהג כשורה

47 . מצוה: להושיב רוצח בשגגה בעיר מקלט

48 . מצוה: להחזיר המשכון לבעלים בעת שצריך לו

49 . מצוה: להחרים שבעה עממין

50 . מצוה: להיות שתי הבהמות קודש אם המיר אחת באחרת לקורבן

51 . מצוה: להיות תמים עם ה' ולהאמין בלב שלם שהכל מעם ה'

52 . מצוה: להיטהר מן הצרעת בטקס המתואר בתורה

53 . מצוה: להימנע מלהשתמש בבגדים שנצטרעו

54 . מצוה: להימנע מלהשתמש בבתים שנצטרעו

55 . מצוה: להיראות במקדש ברגלים (קורבן ראייה)

56 . מצוה: להישבע בשמו יתברך באמת

57 . מצוה: להכות את מי שהתחייב מלקות בבית-דין

58 . מצוה: להכין אפר פרה אדומה

59 . מצוה: להכיר באחדות ה'

60 . מצוה: להכיר במציאות ה'

61 . מצוה: להלוות לנכרי בריבית

62 . מצוה: להלוות לעני

63 . מצוה: להמית אדם רק בחטא שלו ולא בחטא של אחרים

64 . מצוה: להניח העוללות שבכרם לפאה

65 . מצוה: להניח לעניים את השכחה

66 . מצוה: להניח לשכיר לאכול מהמחובר שעושה בו

67 . מצוה: להניח פאה בשדה מן התבואה לעני ולגר

68 . מצוה: להעיד עדות אמת

69 . מצוה: להעניק לעבד העברי בצאתו לחופשי

70 . מצוה: להפריש חלה תרומה מהעיסה

71 . מצוה: להפריש מעשר בכל שנה שאינה שלישית כדי לאכלו בירושלים (מעשר שני)

72 . מצוה: להפריש מעשר בכל שנה שלישית ולתתו לעניים (מעשר עני)

73 . מצוה: להפריש מעשר מצמח הארץ ולתתו ללוי (מעשר ראשון)

74 . מצוה: להפריש ערי מקלט

75 . מצוה: להפריש תרומה גדולה ולתת לכוהן

76 . מצוה: להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר מהחלק המובחר

77 . מצוה: להציל הנרדף בנפשו של הרודף

78 . מצוה: להציל חיים של גר תושב, גר צדק או אזרח

79 . מצוה: להקהיל את העם לקריאת התורה במוצאי השמיטה

80 . מצוה: להקטיר קטורת

81 . מצוה: להקריב את כל הקורבנות בין תמיד של בוקר לתמיד של ערב

82 . מצוה: להקריב את לחם התנופה (שתי הלחם) בחג השבועות

83 . מצוה: להקריב את עומר התנופה

84 . מצוה: להקריב חטאת הקהל אם שגגו כל עדת ישראל

85 . מצוה: להקריב כל הקורבנות בבית הבחירה

86 . מצוה: להקריב עולת תמיד בבוקר ובין הערבים בכל יום

87 . מצוה: להקריב קורבן מוסף ביום חג השבועות

88 . מצוה: להקריב קורבן מוסף ביום ראש השנה

89 . מצוה: להקריב קורבן מוסף ביום שמיני עצרת

90 . מצוה: להקריב קורבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסוכות

91 . מצוה: להקריב קורבן מוסף בראש חודש

92 . מצוה: להקריב קורבן מוסף בשבת

93 . מצוה: להקריב קורבן מוסף כל שבעת ימי הפסח

94 . מצוה: להקריב קורבן מוסף של יום הכיפורים

95 . מצוה: להקריב קרבן בהמה רק מבקר וצאן

96 . מצוה: להרוג בחנק את מי שנתחייב חנק בבית דין

97 . מצוה: להרוג בסייף את מי שנתחייב סייף בבית דין

98 . מצוה: להרים את הדשן

99 . מצוה: להריע ביום ראשון בתשרי

100 . מצוה: להשבית חמץ ושאור מבתינו בערב פסח

101 . מצוה: להשיב אבידה לישראל

102 . מצוה: להשיב את הגזל

103 . מצוה: להשיב את הקרקע לבעליה ביובל

104 . מצוה: להשיב את הריבית ללווה

105 . מצוה: להשמיט את כל ההלוואות בשביעית

106 . מצוה: להשתמש בעצים הסובבים עיר במצור לאכילה בלבד

107 . מצוה: להשתמש בפירות שביעית לאכילה בלבד

108 . מצוה: להתוודות על חטא

109 . מצוה: להתוודות על קיום משפטי המעשרות והתרומות

110 . מצוה: להתענות ביום עשירי בתשרי

111 . מצוה: להתקין יתד לחפור בו במחנה המלחמה

112 . מצוה: להתקין מקום להיפנות בו במחנה המלחמה

113 . מצוה: להתרחק מכל דבר שעלול להביא לשקר במשפט

114 . מצוה: לזכור מה שעשה לנו עמלק

115 . מצוה: לחוג ברגלים (קורבן חגיגה)

116 . מצוה: לחטא טומאת מת בהזאת מי נידה

117 . מצוה: לחלוץ נעלו של היבם אם סירב לייבם

118 . מצוה: לחשב הזמנים והתקופות לפי מחזורי הלבנה והחמה

119 . מצוה: לטבול לטהרה

120 . מצוה: לטעון המשא שנפל מבהמת הזולת

121 . מצוה: לייבם את אשת האח שנפטר ללא בנים

122 . מצוה: לייעד אמה עבריה לאדוניה או לבנו

123 . מצוה: לירא את ה'

124 . מצוה: לירוא האב והאם

125 . מצוה: לירוא מן המקדש

126 . מצוה: לכבד האב והאם

127 . מצוה: לכבד זקנים וחכמים

128 . מצוה: לכסות את דם השחיטה

129 . מצוה: לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו

130 . מצוה: ללכת ולהדמות בדרכי ה' יתברך

131 . מצוה: ללמוד תורה וללמדה

132 . מצוה: למול כל זכר בן שמונת ימים

133 . מצוה: למחות זרעו של עמלק מן העולם

134 . מצוה: למלוח כל קרבן

135 . מצוה: למנות מלך מישראל

136 . מצוה: למנות שופטים ושוטרים

137 . מצוה: למשוח כהן גדול ומלכי בית דוד בשמן המשחה

138 . מצוה: למשוח כהן שידבר אל העם בשעת מלחמה

139 . מצוה: לנגוש את הנוכרי עובד עבודה זרה

140 . מצוה: לנהוג באשת יפת תואר ככתוב בתורה

141 . מצוה: לנהוג בעבד עברי על-פי דיני התורה

142 . מצוה: לנטות לדעת רבים בפסיקת הדין

143 . מצוה: לסדר את לחם הפנים והלבונה

144 . מצוה: לספור שבעה שבועות מיום הנף העומר

145 . מצוה: לספור שבע שבתות שנים

146 . מצוה: לספר ביציאת מצרים בליל פסח

147 . מצוה: לסקול את מי שנתחייב סקילה בבית דין

148 . מצוה: לעבוד בעבד כנעני לעולם

149 . מצוה: לעבוד ה' יתברך בתפילה בכל יום

150 . מצוה: לעזוב את לקט הקציר לעני ולגר

151 . מצוה: לעזוב את פרט הכרם לעני ולגר

152 . מצוה: לערוך את נרות המקדש

153 . מצוה: לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו

154 . מצוה: לערוף ראש העגלה בנחל כשנמצא הרוג ולא יודעים מי הכהו

155 . מצוה: לעשות את האשם על-פי התורה

156 . מצוה: לעשות את החטאת לפי התורה

157 . מצוה: לעשות את המנחה לפי התורה

158 . מצוה: לעשות את העולה לפי התורה

159 . מצוה: לעשות את השלמים על-פי התורה

160 . מצוה: לעשות כדברי השופטים באותו דור

161 . מצוה: לעשות לעד זומם כאשר זמם

162 . מצוה: לעשות מעקה לגג הבית

163 . מצוה: לעשות פסח שני בי"ד באייר

164 . מצוה: לעשות ציצית

165 . מצוה: לפדות אמה עבריה אם אדוניה אינו מייעדה

166 . מצוה: לפדות בכור אדם בכסף

167 . מצוה: לפדות פטר חמור בשה

168 . מצוה: לפדות קדשים שנפל בהם מום

169 . מצוה: לפסוק טומאת אוכלים

170 . מצוה: לפסוק טומאת זב

171 . מצוה: לפסוק טומאת זבה

172 . מצוה: לפסוק טומאת יולדת

173 . מצוה: לפסוק טומאת מת

174 . מצוה: לפסוק טומאת נבלה

175 . מצוה: לפסוק טומאת נידה

176 . מצוה: לפסוק טומאת צרעת אדם

177 . מצוה: לפסוק טומאת צרעת בגדים

178 . מצוה: לפסוק טומאת צרעת בתים

179 . מצוה: לפסוק טומאת שכבת זרע

180 . מצוה: לפסוק טומאת שרץ

181 . מצוה: לפרוק המשא מבהמתו של חברו שנפלה

182 . מצוה: לפרות ולרבות

183 . מצוה: לצדק את הדין ולדעת שהכל לטובה

184 . מצוה: לקבוע מזוזה בפתחים

185 . מצוה: לקבור את התלוי ביום תלייתו, וכן את כל המתים

186 . מצוה: לקדש את השבת בדברים

187 . מצוה: לקדש את זרע אהרון

188 . מצוה: לקדש את שנת החמישים - שנת היובל

189 . מצוה: לקדש בכור בהמה טהורה וחמור

190 . מצוה: לקדש חודשים ולעבר שנים

191 . מצוה: לקחת אישה

192 . מצוה: לקחת ארבעה מינים

193 . מצוה: לקיים את הנדרים

194 . מצוה: לקנוס את החובל בחבירו כמו שכתוב בתורה

195 . מצוה: לקרוא את פרשת "ארמי אובד אבי..." על הביכורים

196 . מצוה: לקרוא קריאת שמע פעמים בכל יום

197 . מצוה: לשאת את הארון בכתף

198 . מצוה: לשבות ביום השביעי

199 . מצוה: לשבות ביום ראש השנה

200 . מצוה: לשבות ביום ראשון של פסח

201 . מצוה: לשבות בשביעי של פסח

202 . מצוה: לשבות ממלאכה ביום עצרת

203 . מצוה: לשבות ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות

204 . מצוה: לשבות ממלאכה ביום שמיני של סוכות

205 . מצוה: לשבות מעבודת הארץ בשנה השביעית

206 . מצוה: לשבת בסוכה

207 . מצוה: לשחוט בהמה וחיה ועוף כראוי

208 . מצוה: לשחוט הפסח במועדו

209 . מצוה: לשלוח שלום לערים שצרים עליהן

210 . מצוה: לשלח את הטמאים חוץ למחנה שכינה

211 . מצוה: לשלח את הציפור אם לקחה מעל אפרוחיה

212 . מצוה: לשמוח ברגלים (קורבן שמחה)

213 . מצוה: לשמוח יחד בבית בשנת הנישואים הראשונה

214 . מצוה: לשמוט ולהתיר לכל את צמח הארץ בשביעית

215 . מצוה: לשמוע אל נביא אמת

216 . מצוה: לשמור המקדש וללכת סביבו

217 . מצוה: לשמור על איזון המאזניים והמשקלים והמידות

218 . מצוה: לשפוט בצדק

219 . מצוה: לשרוף את מי שנתחייב שריפה בבית דין

220 . מצוה: לשרוף בשר קודש שנטמא

221 . מצוה: לשרוף בשר קודש שנפסל בנותר או פיגול

222 . מצוה: לשרוף עיר הנידחת ולהרוג אנשיה

223 . מצוה: לתלות את מי שנתחייב תליה בבית-דין

224 . מצוה: לתקוע בחצוצרות במקדש בעת שמחה ובעת צרה

225 . מצוה: לתקוע בשופר ביום הכיפורים של יובל, לשחרור הקרקעות והעבדים

226 . מצוה: לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן

227 . מצוה: לתת לאויבים אפשרות לברוח מהמצור

228 . מצוה: לתת לכוהן ראשית הגז

229 . מצוה: לתת מחצית השקל בשנה

230 . מצוה: לתת מעשר בהמה טהורה כל שנה

231 . מצוה: לתת ערים ללוויים לשבת בהן וכן להיות מקלט לרוצח בשגגה

232 . מצוה: לתת צדקה כמסת ידו

233 . מצוה: לתת שכר לשכיר ביומו

234 . מצוה: שיביא איש את אשתו הסוטה אל הכהן שיעשה לה כמשפט הכתוב

235 . מצוה: שיברכו הכהנים את עם ישראל בכל יום

236 . מצוה: שיגדל הנזיר את שער ראשו

237 . מצוה: שיהיו כל הקרבנות שאנחנו מקריבים בני שמונה ימים ומעלה

238 . מצוה: שיהיו כל הקרבנות שאנחנו מקריבים תמימים

239 . מצוה: שייטמאו הכוהנים לקרוביהם

240 . מצוה: שיינתנו הנכסים שהוחרמו לכהנים

241 . מצוה: שיישא הכהן הגדול נערה בתולה

242 . מצוה: שייתן המעריך אדם את הדמים הקצובים בתורה

243 . מצוה: שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן

244 . מצוה: שייתן המעריך בית בערך שיעריכנה הכוהן ותוספת חומש

245 . מצוה: שייתן המעריך שדה כערך הקצוב בתורה

246 . מצוה: שיכתוב המלך ספר תורה שני לעצמו

247 . מצוה: שילבשו הכהנים את בגדי הכוהנים

248 . מצוה: שינקום גואל הדם ברוצח ע"י הבאתו לדין או הריגתו

249 . מצוה: שיעבדו הכהנים והלויים במשמרות אך ברגלים יעבדו כולם בשווה

250 . מצוה: שיעבדו הלוויים במקדש

251 . מצוה: שיעשה הכהן הגדול את עבודת יום הכיפורים על-פי התורה

252 . מצוה: שיקריב הזב קרבן כשיתרפא מזובו

253 . מצוה: שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום

254 . מצוה: שיקריב המצורע קורבן כשיתרפא מצרעתו

255 . מצוה: שיקריב כל כהן שנכנס לעבודה מנחה

256 . מצוה: שירחצו כהנים ידיהם ורגליהם בגשתם לעבודה

257 . מצוה: שישא האונס את אנוסתו וישלם לה קנס

258 . מצוה: שישא המפתה את המפותה או ישלם קנס

259 . מצוה: שיתגלח המצורע ביום השביעי לטהרתו

260 . מצוה: שיתגלח הנזיר ויביא קרבנות בסוף ימי נזרו

261 . מצוה: שיתן הלוי מעשר מן המעשר לכהן

262 . מצוה: שתקריב הזבה קורבן כשתתרפא מזובה

263 . מצוה: שתקריב היולדת קרבן

264 . מצוה: שתשב אשת המוציא שם רע תחתיו ולו תהיה לאישה

265 . מצוה: תפילין של יד

266 . מצוה: תפילין של ראש

(הרמב"ן מונה י"ז מצוות לא תעשה שאינן מופיעות בספר המצוות לרמב"ם, לכן מספר המצוות ברשימה זו עולה על שס"ה.)

1. מצוה: לא לאחר את הבאת הנדרים יותר משלושה רגלים

2. מצוה: לא לאחר שכר שכיר

3. מצוה: לא לאכול אבר מן החי

4. מצוה: לא לאכול את גיד הנשה

5. מצוה: לא לאכול בהמה וחיה טמאה

6. מצוה: לא לאכול ביכורים מחוץ לירושלים או לפני שהונחו בעזרה

7. מצוה: לא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים

8. מצוה: לא לאכול בשר בחלב

9. מצוה: לא לאכול בשר העולה

10 . מצוה: לא לאכול בשר קדשים שנטמאו

11 . מצוה: לא לאכול דג טמא

12 . מצוה: לא לאכול דם בהמה חיה ועוף

13 . מצוה: לא לאכול הפסח נא או מבושל, אלא צלוי באש בלבד

14 . מצוה: לא לאכול ולשתות ביום הכיפורים

15 . מצוה: לא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה, ובכלל זה יין נסך

16 . מצוה: לא לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות

17 . מצוה: לא לאכול חמץ בפסח

18 . מצוה: לא לאכול טבל

19 . מצוה: לא לאכול טריפה

20 . מצוה: לא לאכול כלאי הכרם

21 . מצוה: לא לאכול כרמל מתבואה חדשה לפני הקרבת העומר

22 . מצוה: לא לאכול לחם מתבואה חדשה לפני הקרבת העומר

23 . מצוה: לא לאכול מבשר העגלה שנערפה בנחל

24 . מצוה: לא לאכול מבשר חטאות הנעשין בפנים

מצוות לא תעשה

25 . מצוה: לא לאכול מכל דבר שיש בו חמץ בפסח

26 . מצוה: לא לאכול מנחת כהן

27 . מצוה: לא לאכול מעשר שני באנינות (באבלות)

28 . מצוה: לא לאכול מעשר שני בטומאה

29 . מצוה: לא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים

30 . מצוה: לא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים

31 . מצוה: לא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים

32 . מצוה: לא לאכול נבלה

33 . מצוה: לא לאכול נותר

34 . מצוה: לא לאכול עוף טמא

35 . מצוה: לא לאכול על הדם - לא לאכול ולשתות כדרך זולל וסובא

36 . מצוה: לא לאכול פירות העץ בזמן ערלתם

37 . מצוה: לא לאכול ציפור שנשחטה לטיהור מצורע

38 . מצוה: לא לאכול קדשי הקדשים חוץ לעזרה

39 . מצוה: לא לאכול קדשים קלים חוץ לירושלים

40 . מצוה: לא לאכול קדשים קלים קודם זריקת דמים

41 . מצוה: לא לאכול קדשים שנפסלו

42 . מצוה: לא לאכול קלי מתבואה חדשה לפני הקרבת העומר

43 . מצוה: לא לאכול קורבן שנשחט במחשבה על אכילתו מחוץ לזמן המותר

44 . מצוה: לא לאכול קורבן שנשחט במחשבה על אכילתו מחוץ למקום המותר

45 . מצוה: לא לאכול רמשים שיוצאים מן הפירות (תולעים וכו')

46 . מצוה: לא לאכול רמשים שיוצאים מן הפירות גם אם חזרו

47 . מצוה: לא לאכול שומן בהמה (חלב)

48 . מצוה: לא לאכול שור הנסקל שנשחט

49 . מצוה: לא לאכול שרץ הארץ (זוחלים, עקרבים, חיפושיות וכו')

50 . מצוה: לא לאכול שרץ המים

51 . מצוה: לא לאכול שרץ העוף (חרקים וכו')

52 . מצוה: לא לבוא על הזכרים

53 . מצוה: לא לבזות את שם ה' בדיבור

54 . מצוה: לא לבנות אבני מזבח גזית

55 . מצוה: לא לבנות עיר הנידחת

56 . מצוה: לא לבצור העוללות (פאת הכרם)

57 . מצוה: לא לבצור הענבים או לעבוד בפירות העץ בשביעית

58 . מצוה: לא לבצור ולעבוד בפירות העץ ביובל כדרך כל שנה

59 . מצוה: לא לבשל בשר בחלב

60 . מצוה: לא לגאול חרמים

61 . מצוה: לא לגור (לחשוש) מהריגת נביא השקר

62 . מצוה: לא לגזוז הצמר בקדשים

63 . מצוה: לא לגזול

64 . מצוה: לא לגלות ערוות אב

65 . מצוה: לא לגלות ערוות אחות האב

66 . מצוה: לא לגלות ערוות אחות האם

67 . מצוה: לא לגלות ערוות אחותו, בכל צד שהיא אחותו

68 . מצוה: לא לגלות ערוות אחותו מן האב והיא בת אשת האב

69 . מצוה: לא לגלות ערוות אחי האב

70 . מצוה: לא לגלות ערוות אישה ואחותה

71 . מצוה: לא לגלות ערוות אישה ובת בנה

72 . מצוה: לא לגלות ערוות אישה ובת בתה

73 . מצוה: לא לגלות ערוות אישה ובתה

74 . מצוה: לא לגלות ערוות אם

75 . מצוה: לא לגלות ערוות אשת אב ואע"פ שאינה אימו

76 . מצוה: לא לגלות ערוות אשת אחי האב

77 . מצוה: לא לגלות ערוות אשת איש

78 . מצוה: לא לגלות ערוות אשת הבן

79 . מצוה: לא לגלות ערוות בת הבן

80 . מצוה: לא לגלות ערוות בת הבת

81 . מצוה: לא לגלות ערוות הבת

82 . מצוה: לא לגלות ערוות הגיסה

83 . מצוה: לא לגלות ערוות נידה

84 . מצוה: לא לגלח שיער הנתק

85 . מצוה: לא לגנוב נפש מישראל

86 . מצוה: לא לגנוב שום ממון

87 . מצוה: לא לגרוע מן התורה או המצוות

88 . מצוה: לא לגרוע שאר כסות ועונה

89 . מצוה: לא לדרוש אל המתים ולחפש את קרבתם

90 . מצוה: לא לדרוש שלומם של עמון ומואב במלחמה

91 . מצוה: לא להאכיל מן הפסח לעובד אלילים, גם אם הוא מישראל

92 . מצוה: לא להאכיל מן הפסח לתושב או לשכיר

93 . מצוה: לא להאמין באלוה בלתי ה' לבדו

94 . מצוה: לא להאמין לדברי רכילות

95 . מצוה: לא להבדיל בחטאת העוף

96 . מצוה: לא להדיח בני ישראל לעבוד עבודה זרה

97 . מצוה: לא להדר אדם גדול ונכבד בשעת הדין

98 . מצוה: לא להונות ולצער בדברים

99 . מצוה: לא להונות (לצער) את הגר בדברים

100 . מצוה: לא להונות במידות

101 . מצוה: לא להונות הגר בממון

102 . מצוה: לא להונות ולהטעות במקח וממכר

103 . מצוה: לא להונות עבד שברח אלינו

104 . מצוה: לא להוסיף להכות החוטא יותר ממה שהתחייב בבית-דין

105 . מצוה: לא להוסיף על התורה או המצוות

106 . מצוה: לא להוציא בשר הפסח מחוץ לחבורתו

107 . מצוה: לא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה

108 . מצוה: לא להותיר כלום מבשר הפסח השני למחרתו

109 . מצוה: לא להותיר מבשר הפסח

110 . מצוה: לא להותיר מבשר קורבן התודה

111 . מצוה: לא להותיר מקורבן החגיגה שמביאים עם קרבן הפסח עד יום שלישי

112 . מצוה: לא להזיח החושן מעל האפוד

113 . מצוה: לא להחזיר את הגרושה משנישאת לאיש אחר

114 . מצוה: לא להחיות מכשפה

115 . מצוה: לא להחיות נשמה משבעה עממין

116 . מצוה: לא להחל נדרים

117 . מצוה: לא להטות משפט גר או יתום

118 . מצוה: לא להטות משפט רשע

119 . מצוה: לא להטיל מום בקדשים

120 . מצוה: לא להיות קדש או קדשה מבני או בנות ישראל

121 . מצוה: לא להיכנס שתוי יין למקדש וכן שלא יורה שתוי

122 . מצוה: לא להימנע מלהלוות קודם שמיטה

123 . מצוה: לא להיראות בבית הבחירה ברגלים בלא קורבן

124 . מצוה: לא להישבע בעבודת אלילים

125 . מצוה: לא להישבע לשווא

126 . מצוה: לא להישבע לשקר

127 . מצוה: לא להישבע על כפירת ממון

128 . מצוה: לא להישמע למתנבא בשם עבודה זרה

129 . מצוה: לא להכות אב ואם

130 . מצוה: לא להכחיש חובות ממון

131 . מצוה: לא להכשיל אדם בחולשתו

132 . מצוה: לא להלבין פני אדם מישראל

133 . מצוה: לא להלוות בריבית לישראל

134 . מצוה: לא להלין את התלוי, וכן את כל המתים

135 . מצוה: לא להמיר הקדשים

136 . מצוה: לא להניח אמורי הפסח להיפסל בלינה

137 . מצוה: לא להניח לגוי לרדות בעבד עברי הנמכר לו

138 . מצוה: לא להניח מכשול

139 . מצוה: לא להסגיר עבד שניצל מעם אדוניו

140 . מצוה: לא להסיג גבול

141 . מצוה: לא להסיר בדי הארון מתוך הטבעות

142 . מצוה: לא להסית לעבודה זרה

143 . מצוה: לא להעביד יפת תואר אחר שבעלה

144 . מצוה: לא להעביר את הבכורה מהבן הגדול אל בן אחר

145 . מצוה: לא להעיד לפי שמועה מפי אחרים

146 . מצוה: לא להעיד עדות שקר

147 . מצוה: לא להעלים עין מאבידה

148 . מצוה: לא להפריש תרומת מעשר מהחלק הרע

149 . מצוה: לא להצטער כאשר משחררים עבד עברי

150 . מצוה: לא להצטער כשנותנים הלוואה או צדקה לעני

151 . מצוה: לא להציל המסית כשיראו בסכנת מוות

152 . מצוה: לא להקדיש בעלי מומין למזבח

153 . מצוה: לא להקטיר מאימורי בעלי מומין

154 . מצוה: לא להקים מצבה

155 . מצוה: לא להקים עלינו מלך נוכרי

156 . מצוה: לא להקיף פאת הראש

157 . מצוה: לא להקריב אתנן זונה

158 . מצוה: לא להקריב במזבח הזהב כי אם קטורת שבכל יום

159 . מצוה: לא להקריב בעל מום מיד הנוכרי

160 . מצוה: לא להקריב בעל מום עובר

161 . מצוה: לא להקריב מחיר כלב

162 . מצוה: לא להקריב קורבן בלא מלח

163 . מצוה: לא להקריב קורבן חוץ לעזרה

164 . מצוה: לא להקריב קורבן פסח בבמת יחיד

165 . מצוה: לא להקשיח את הלב ולמנוע צדקה מאביון

166 . מצוה: לא להרביע בהמה כלאיים

167 . מצוה: לא להרוג מחוייב קודם שיעמוד בדין

168 . מצוה: לא להרחיק אדומי דור שלישי מהתחתן עמנו

169 . מצוה: לא להרחיק מצרי דור שלישי מהתחתן עמנו

170 . מצוה: לא להשהות ברשותנו משקלות ומידות חסרות

171 . מצוה: לא להשחית דברים שנקרא שמו יתברך עליהם

172 . מצוה: לא להשחית עצי מאכל במצור

173 . מצוה: לא להשחית פאת זקן בגילוח של תער

174 . מצוה: לא להשתחוות לעבודה זרה

175 . מצוה: לא להשתחוות על אבן משכית אפילו לה'

176 . מצוה: לא להתאוות לממון הזולת

177 . מצוה: לא להתגודד

178 . מצוה: לא להתחתן בעובד אלילים

179 . מצוה: לא להתנבא בשם עבודה זרה

180 . מצוה: לא להתנבא בשקר

181 . מצוה: לא להתעלם ממצוקת הנופלים בדרך

182 . מצוה: לא להתעצל בהצלת הזולת

183 . מצוה: לא להתקרב לעריות

184 . מצוה: לא לזרוע או לעסוק בעבודת האדמה בשביעית

185 . מצוה: לא לזרוע כלאיים בכרם

186 . מצוה: לא לזרוע כלאיים ולא להרכיב אילנות

187 . מצוה: לא לזרוק דם בעל מום על המזבח

188 . מצוה: לא לחבור חבר ולהגות לחשים כדי להועיל או להזיק

189 . מצוה: לא לחון ולרחם על עובד אלילים

190 . מצוה: לא לחוס על החובל

191 . מצוה: לא לחוס על הרודף

192 . מצוה: לא לחמוד

193 . מצוה: לא לחמול על עני בשעת הדין

194 . מצוה: לא לחסום בהמה בשעת מלאכתה

195 . מצוה: לא ליהנות מכל ממונה של עיר הנידחת

196 . מצוה: לא ליהנות מתקרובת עבודה זרה

197 . מצוה: לא ליטע עץ במקדש (אשרה)

198 . מצוה: לא ליתן זרע מזרעו למולך (העברה באש)

199 . מצוה: לא ליתן שמן בקורבן סוטה

200 . מצוה: לא ליתן שמן זית במנחת חוטא

201 . מצוה: לא לכבות אש מעל המזבח

202 . מצוה: לא לכלות פאת השדה

203 . מצוה: לא לכרות ברית לשבעה עממין וכן לכל עובדי עבודה זרה

204 . מצוה: לא לכשף

205 . מצוה: לא לכתוב בבשרנו כתובת קעקע

206 . מצוה: לא ללבוש שעטנז

207 . מצוה: לא ללוות בריבית מישראל

208 . מצוה: לא ללכת בחוקות הגויים

209 . מצוה: לא ללכת בשבת חוץ לתחום

210 . מצוה: לא ללמד זכות למסית כשיראו בסכנת מוות

211 . מצוה: לא ללקוט פרט הכרם והוא פרוטות הנושרות בשעת קטיף

212 . מצוה: לא ללקט שיבולים הנופלות בשדה בשעת קציר

213 . מצוה: לא למכור או לשנות ערי הלוויים

214 . מצוה: לא למכור אמה עבריה לאדון אחר

215 . מצוה: לא למכור חרמים

216 . מצוה: לא למכור יפת תואר

217 . מצוה: לא למכור מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים

218 . מצוה: לא למכור עבד עברי על אבן המקח

219 . מצוה: לא למכור קרקע בארץ ישראל לצמיתות

220 . מצוה: לא למנוע המשכון מבעליו העני

221 . מצוה: לא למנוע מללמד חובה על המסית

222 . מצוה: לא למנות דיין מכל סיבה שאינה מעלות התורה

223 . מצוה: לא למשכן כלים שעושה בהם אדם מזונותיו

224 . מצוה: לא לנחש דברים נסתרים על פי סימנים ידועים

225 . מצוה: לא לנטור (בדיבור), ולהימנע אפילו מזכירת חטאו בלב בלבד

226 . מצוה: לא לנטות בדיני נפשות אחר דעתו של הזולת

227 . מצוה: לא לנסות את ה' (דרך הנביאים או המצוות)

228 . מצוה: לא לנקום

229 . מצוה: לא לסוך זר בשמן המשחה שעשה משה

230 . מצוה: לא לסור מדברי השופטים

231 . מצוה: לא לסרס זכר מכל המינים

232 . מצוה: לא לעבוד את הקרקע בשנת היובל

233 . מצוה: לא לעבוד בבהמה כלאיים

234 . מצוה: לא לעבוד בעבד עברי עבודת בזיון המיוחדת לעבדים

235 . מצוה: לא לעבוד בקדשים

236 . מצוה: לא לעבוד ולזרוע בקרקע שערפו בה את העגלה

237 . מצוה: לא לעבוד עבודה זרה בדרך שנהוג לעבדה

238 . מצוה: לא לעבוט אלמנה

239 . מצוה: לא לעבוט בעל חוב בכוח

240 . מצוה: לא לעבור עבירות שגורמות לסילוק שכינת ה' ממחנה המלחמה

241 . מצוה: לא לעונן ולקבוע עונות רעות או טובות למעשה

242 . מצוה: לא לעזוב את הבית לצורכי ציבור בשנת הנישואים הראשונה

243 . מצוה: לא לעזוב הלוי מליתן לו מתנותיו ברגלים

244 . מצוה: לא לעזוב שנאתו על המסית

245 . מצוה: לא לענוש את האנוס לחטוא

246 . מצוה: לא לענות יתום ואלמנה

247 . מצוה: לא לערוץ ולפחד ממלחמה

248 . מצוה: לא לעשוק

249 . מצוה: לא לעשות אלילים בידו, אפילו עבור אחרים

250 . מצוה: לא לעשות אלילים עבור עצמו, אפילו ביד אחרים

251 . מצוה: לא לעשות במתכונת הקטורת

252 . מצוה: לא לעשות במתכונת שמן המשחה

253 . מצוה: לא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם

254 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום הכיפורים

255 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום חג השבועות

256 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום ראשון בתשרי

257 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות

258 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח

259 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח

260 . מצוה: לא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת

261 . מצוה: לא לעשות מלאכה בשבת

262 . מצוה: לא לעשות מעשה אוב

263 . מצוה: לא לעשות מעשה ידעוני

264 . מצוה: לא לעשות משפט מוות בשבת

265 . מצוה: לא לעשות עוול במשפט

266 . מצוה: לא לעשות צורת אדם אפילו לנוי

267 . מצוה: לא לעשות שיירי מנחות חמץ

268 . מצוה: לא לפדות בכור בהמה טהורה

269 . מצוה: לא לפסוע על המזבח

270 . מצוה: לא לפסוק דין מוות באומד הדעת, אלא רק בעדים

271 . מצוה: לא לפסוק דין מוות בהכרעת דיין אחד

272 . מצוה: לא לפסוק דין מוות על-פי עד אחד או על-פי כמה עדים שאינם רואים זה את זה

273 . מצוה: לא לפסוק דין על פי עד אחד

274 . מצוה: לא לקבל עדות של אדם על קרוב משפחתו

275 . מצוה: לא לקחת אם על הבנים

276 . מצוה: לא לקחת כופר להציל ממוות הרוצח

277 . מצוה: לא לקחת כופר ממחוייב גלות לפטרו מן הגלות

278 . מצוה: לא לקחת שוחד

279 . מצוה: לא לקלל אב ואם

280 . מצוה: לא לקלל אדם מישראל

281 . מצוה: לא לקלל את הדיין

282 . מצוה: לא לקלל את הנשיא

283 . מצוה: לא לקסום ולחזות מה עתיד להיות

284 . מצוה: לא לקצור ספיחי תבואות של שנת היובל

285 . מצוה: לא לקצור ספיחים בשנה השביעית כדרך כל שנה

286 . מצוה: לא לקרוח שער ראשו על מת

287 . מצוה: לא לקרוע את המעיל של הכהן הגדול

288 . מצוה: לא לרגל (לא לרכל)

289 . מצוה: לא לרדות בעבד עברי בעבודת פרך

290 . מצוה: לא לרצוח

291 . מצוה: לא לשאול בבעל אוב

292 . מצוה: לא לשאול בידעוני

293 . מצוה: לא לשוב לקחת השכחה

294 . מצוה: לא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד

295 . מצוה: לא לשחוט בעל מום לשם קורבן

296 . מצוה: לא לשחוט הפסח לפני שביתת החמץ

297 . מצוה: לא לשחוט קדשים חוץ לעזרה

298 . מצוה: לא לשחוט קרבן באופן שיגרום לו להיפסל

299 . מצוה: לא לשים לבונה בקורבן סוטה

300 . מצוה: לא לשכב עם בהמה

301 . מצוה: לא לשכוח את מעמד הר סיני

302 . מצוה: לא לשכוח מה שעשה לנו עמלק

303 . מצוה: לא לשכון עובד אלילים בארצנו

304 . מצוה: לא לשלוח עבד עברי ריקם

305 . מצוה: לא לשנוא אדם מישראל

306 . מצוה: לא לשנות את סדר הנחת הכלים במקדש

307 . מצוה: לא לשנות את סדר התרומות והמעשרות

308 . מצוה: לא לשנות הקודשים מקורבן לקורבן

309 . מצוה: לא לתבוע חוב מאדם שאינו יכול לפרוע

310 . מצוה: לא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית

311 . מצוה: לא לתלוש סימני צרעת

312 . מצוה: לא לתת יד בין לווה למלווה בריבית

313 . מצוה: לא לתת לבונה במנחת חוטא

314 . מצוה: לא לתת לעבריין להעיד

315 . מצוה: שהירא ורך הלבב לא יצא למלחמה

316 . מצוה: שלא יאכל הנזיר גרעיני הענבים

317 . מצוה: שלא יאכל הנזיר ענבים לחים

318 . מצוה: שלא יאכל הנזיר צימוקים

319 . מצוה: שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים

320 . מצוה: שלא יאכל זר מבשר הבכור

321 . מצוה: שלא יאכל זר מבשר קדשי הקדשים

322 . מצוה: שלא יאכל טמא מן הקודשים

323 . מצוה: שלא יאכל כוהן טמא תרומה

324 . מצוה: שלא יאכל ערל מן הפסח

325 . מצוה: שלא יאכל ערל תרומה

326 . מצוה: שלא יאכל שום זר תרומה

327 . מצוה: שלא יאכל שכיר בזמן עבודתו מהדבר שיעבוד בו

328 . מצוה: שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה

329 . מצוה: שלא יבוא איש על אשתו לאחר שזינתה

330 . מצוה: שלא יבוא הגיס על יבמתו ולא יישאנה לאחר החליצה

331 . מצוה: שלא יבעול כוהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושין

332 . מצוה: שלא יגלח הנזיר שערו

333 . מצוה: שלא יגרש האונס את אנוסתו כל ימיו

334 . מצוה: שלא יגרש המוציא שם רע את אשתו כל ימיו

335 . מצוה: שלא יטמא הנזיר במת ובשאר טומאות

336 . מצוה: שלא יטמא כוהן גדול בשום טומאה במת

337 . מצוה: שלא ייטמאו הכהנים למתים מלבד קרוביהם

338 . מצוה: שלא ייכנס בעל מום בהיכל כולו

339 . מצוה: שלא ייכנס הנזיר לאוהל המת

340 . מצוה: שלא ייכנס טמא לבית המקדש (למחנה שכינה)

341 . מצוה: שלא ייכנס טמא להר הבית (למחנה לויה)

342 . מצוה: שלא ייכנס כוהן גדול באוהל המת

343 . מצוה: שלא ייכנסו הכוהנים בכל עת במקדש, וכל שכן זרים

344 . מצוה: שלא יימצא חמץ ברשותנו בפסח

345 . מצוה: שלא יירא הדיין בדין מאדם רע

346 . מצוה: שלא ייראה לנו חמץ בפסח

347 . מצוה: שלא יישא גבר עמוני או מואבי מבנות ישראל

348 . מצוה: שלא יכנסו הכוהנים למקדש פרועי ראש (מגודלי שיער)

349 . מצוה: שלא יכנסו הכוהנים למקדש קרועי בגדים

350 . מצוה: שלא ילבש איש מלבושי אישה

351 . מצוה: שלא ינחל שבט לוי בארץ ישראל

352 . מצוה: שלא יעבדו הכהנים והלויים אלו בעבודת אלו

353 . מצוה: שלא יעבוד זר במקדש

354 . מצוה: שלא יעבוד כוהן בעל מום במקדש

355 . מצוה: שלא יעבוד כוהן בעל מום עובר

356 . מצוה: שלא יעבוד כוהן טמא

357 . מצוה: שלא יצאו הכוהנים מן המקדש בשעות העבודה

358 . מצוה: שלא יקח שבט לוי חלק בביזה

359 . מצוה: שלא ייקח שכיר מהאוכל שעבד בו יותר מאכילתו

360 . מצוה: שלא ירבה המלך כסף וזהב

361 . מצוה: שלא ירבה המלך נשים

362 . מצוה: שלא ירבה המלך סוסים

363 . מצוה: שלא ישא כוהן אישה זונה

364 . מצוה: שלא ישא כוהן אישה חללה

365 . מצוה: שלא ישא כוהן גדול אלמנה

366 . מצוה: שלא ישא כוהן גרושה

367 . מצוה: שלא ישא ממזר בת ישראל

368 . מצוה: שלא ישא סריס בת ישראל

369 . מצוה: שלא ישמש כוהן טבול יום עד שיעריב שמשו

370 . מצוה: שלא ישתה הנזיר יין או כל מיני שיכר

371 . מצוה: שלא להחזיק במחלוקת

372 . מצוה: שלא תאכל חללה מן הקודש

373 . מצוה: שלא תינשא היבמה לאחר עד שתחלץ

374 . מצוה: שלא תלבש אישה עדי איש

375 . מצוה: שלא תשכבנה הנשים עם בהמות

376 . מצוה: שמי שאירש אישה ולא לקחה - לא יצא למלחמת רשות

377 . מצוה: שמי שבנה בית ולא חנכו - לא יצא למלחמת רשות

378 . מצוה: שמי שנטע כרם ולא חיללו - לא יצא למלחמת רשות

==רשימת המצוות לפי סדר הפרשיות לפי ספר החינוך

ספר החינוך סדר ומניין המצוות כל המצוות שנתן האל ברוך הוא לעמו ישראל הכלולות בספר התורה שהן קבועות לדורות, בין מצוות עשה ולא תעשה, הם תרי"ג מצוות. ואלו הן הסדרים שהן כתובות בהן לפי החשבון שחשב אותן הרב הגדול רבינו משה בן מיימון זכרונו לברכה. וכסדר הזה שאני כותבן זו אחר זו הן כתובות בספר התורה. בראשית א מצות פריה ורביה לך לך ב מצות מילה וישלח ג שלא לאכול גיד הנשה בא אל פרעה ד מצות קידוש החודש ה מצות שחיטת הפסח ו מצות אכילת בשר הפסח ז מצוה שלא לאכול הפסח נא ומבושל ח שלא להותיר מבשר הפסח ט מצות השבתת החמץ י מצות אכילת מצה יא שלא ימצא חמץ ברשותינו בפסח יב שלא לאכול מכל דבר שיש בו חמץ יג שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד יד שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב טו שלא להוציא מבשר הפסח חוצה טז שלא לשבור עצם מן הפסח יז שלא יאכל ערל מן הפסח יח מצות קידוש בכורות בא"י יט שלא לאכול חמץ בפסח כ שלא יראה לנו חמץ בפסח כא מצות סיפור יציאת מצרים כב מצות פדיון פטר חמור כג מצות עריפת פטר חמור ויהי בשלח כד שלא נצא בשבת חוץ לתחום וישמע יתרו כה מצות האמנה במציאות השם כו שלא נאמין אלוה בלתי ה' לבדו כז שלא לעשות פסל כח שלא להשתחוות לעבודה זרה כט שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרכה להעבד ל שלא לישבע לשוא לא מצות קידוש שבת בדברים לב שלא לעשות מלאכה בשבת לג מצות כיבוד אב ואם לד שלא להרוג נקי לה שלא לגלות ערות אשת איש לו שלא לגנוב נפש מישראל לז שלא להעיד בשקר לח שלא לחמוד לט שלא לעשות צורות אדם אפילו לנוי מ שלא לבנות אבני מזבח גזית מא שלא לפסוע על המזבח משפטים מב מצות דין עבד עברי מג מצות יעוד של אמה העבריה מד מצות פדיון אמה העבריה מה שלא ימכור אמה עבריה הקונה אותה מיד האב מו שלא לגרוע שאר כסות ועונה מז מצות בית דין להרוג בחנק המחוייב מח שלא להכות אב ואם מט מצות דיני קנסות נ מצות בית דין להרוג בסייף המחוייב נא מצות בית דין לדון בנזקי בהמה נב שלא לאכול שור הנסקל נג מצות בית דין לדון בנזקי הבור נד מצות בית דין לדון גנב בתשלומין או במיתה נה מצות בית דין לדון בנזקי הבער נו מצות בית דין לדון בנזקי האש נז מצות בית דין לדון בדין שומר חנם נח מצות בית דין לדון בדין טוען וכופר נט מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר ס מצות בית דין לדון בדין השואל סא מצות בית דין לדון בדין מפתה סב שלא להחיות מכשף סג שלא להונות הגר בדברים סד שלא להונות הגר בממון סה שלא לענות יתום ואלמנה אם כסף סו מצות הלואה לעני סז שלא נתבע חוב מעני שאין לו מה לפורעו סח שלא נשית יד בין לוה למלוה בריבית סט שלא לקלל הדיין ע לאו דברכת השם עא שלא לקלל הנשיא עב שלא להקדים חוקי התבואות עג שלא לאכול טריפה עד שלא לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דינו עה שלא יעיד בעל עבירה עו שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד עז שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות עח מצות הטייה אחרי רבים עט שלא לרחם על עני בדין פ מצות פירוק משא פא שלא להטות משפט רשע פב שלא לחתוך הדין באומד הדעת פג שלא ליקח שוחד פד מצות שמיטת קרקעות פה מצות שביתה בשבת פו שלא לישבע בעבודה זרה פז שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה פח מצות חגיגה ברגלים פט שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד שהחמץ ברשותינו צ שלא נניח אימורי הפסח לפסול בלינה צא מצות הבאת ביכורים צב שלא לבשל בשר בחלב צג שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודה זרה צד שלא להושיב עובד עבודה זרה בארצנו ויקחו לי תרומה צה מצות בנין בית הבחירה צו שלא להוציא בדי הארון ממנו צז מצות סידור לחם הפנים ולבונה ואתה תצוה צח מצות עריכת נרות במקדש צט מצות לבישת בגדי כהנים ק שלא יזח החשן מעל האפוד קא שלא לקרוע המעיל של כהנים קב מצות אכילת בשר חטאת ואשם קג מצות הקטרת קטורת קד שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב כי תשא קה מצות נתינת מחצית השקל בשנה קו מצות קידוש ידים ורגלים בשעת עבודה קז מצות משיחת כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה קח שלא יסוך זר בשמן המשחה קט שלא לעשות כמתכונת שמן המשחה קי שלא לעשות כמתכונת הקטורת קיא שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה קיב מצות שביתת הארץ בשנת השמיטה קיג שלא לאכול בשר בחלב ויקהל קיד שלא יעשו בית דין משפט מות בשבת ויקרא קטו מצות מעשה העולה קטז מצות קרבן מנחה קיז שלא להקריב שאור או דבש קיח שלא להקריב קרבן בלא מלח קיט מצות מליחת הקרבן קכ מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה קכא מצות קרבן חטאת ליחיד ששגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת קכב מצות עדות קכג מצות קרבן עולה ויורד קכד שלא להבדיל הראש בחטאת העוף קכה שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא קכו שלא ליתן לבונה במנחת חוטא קכז מצות תוספת חומש לאוכל מן התרומה או מועל בה קכח מצות קרבן אשם תלוי קכט מצות קרבן אשם ודאי קל מצות השבת הגזל צו את אהרן קלא מצות הרמת הדשן קלב מצות הדלקת אש על המזבח בכל יום קלג שלא לכבות אש מעל המזבח קלד מצות אכילת שיירי מנחות קלה שלא לעשות שיירי מנחות חמץ קלו מצות קרבן מנחה של כהן גדול בכל יום קלז שלא תאכל מנחת כהן קלח מצות מעשה החטאת קלט שלא לאכול מבשר חטאת הנעשת בפנים קמ מצות מעשה האשם קמא מצות מעשה זבח השלמים קמב שלא להותיר מבשר קרבן התודה קמג מצות שריפת נותר הקדשים קמד שלא לאכול פיגול קמה שלא לאכול בשר קדשים שנטמא קמו מצות שריפת בשר קדש שנטמא קמז שלא נאכל חלב קמח שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף ויהי ביום השמיני קמט שלא יכנסו הכהנים למקדש מגודלי שיער קנ שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים קנא שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה קנב שלא להכנס שתויי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי קנג מצות בדיקת סימני בהמה וחיה קנד שלא לאכול בהמה וחיה טמאה קנה מצות בדיקת סימני דגים קנו שלא לאכול דג טמא קנז שלא לאכול עוף טמא קנח מצות בדיקת סימני חגבים קנט מצות טומאת שמונה שרצים קס מצות ענין טומאת אוכלים קסא מצות ענין טומאת נבילה קסב שלא לאכול שרץ הארץ קסג שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפירות קסד שלא לאכול משרץ המים קסה שלא לאכול מן השרצים המתהווים מן העיפוש אשה כי תזריע קסו מצות ענין טומאת יולדת קסז שלא יאכל טמא מן הקדשים קסח מצות קרבן יולדת קסט מצות ענין טומאת מצורע קע שלא לגלח שיער הנתק קעא הנהגת המצורע וכל מטמאי אדם בקריעה ופרימה קעב מצות ענין נגעי בגדים זאת תהיה קעג מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים קעד מצות תגלחת מצורע ביום השביעי קעה מצות טבילה לטמאים קעו מצות קרבן מצורע כשיתרפא מצרעתו קעז מצות ענין טומאת בית שיהיה בו נגע קעח מצות ענין טומאת זב להיות טמא ומטמא קעט מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו קפ מצות ענין טומאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא קפא מצות ענין טומאת נדה שטמאה ומטמאה קפב מצות ענין טומאת זבה שטמאה ומטמאה קפג מצות קרבן זבה כשתתרפא מזובה אחרי מות קפד שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים קפה מצות עבודת יום הכיפורים קפו שלא לשחוט קדשים חוץ לעזרה קפז מצות כסוי הדם קפח שלא להתעדן באחת מכל העריות קפט שלא לגלות ערות אב קצ שלא לגלות ערות אם קצא שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו קצב שלא לגלות ערות אחות בכל צד שהיא אחות קצג שלא לגלות ערות בת הבן קצד שלא לגלות ערות בת הבת קצה שלא לגלות ערות הבת קצו שלא לגלות ערות אחות מן האב והיא בת אשת אביו קצז שלא לגלות ערות אחות אב קצח שלא לגלות ערות אחות אם קצט שלא לבוא על אחי האב ר שלא לבוא על אשת אחי האב רא שלא לבוא על אשת הבן רב שלא לבוא על אשת אח רג שלא לבוא על אשה ובתה רד שלא לגלות ערות אשה ובת בנה רה שלא לגלות ערות אשה ובת בתה רו שלא לבוא על שתי אחיות מחיים רז שלא לבוא על אשה נדה רח שלא ניתן מזרעינו למולך רט שלא לבוא על הזכרים רי שלא לשכב עם הבהמות ריא שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות קדושים תהיו ריב מצות יראת אב ואם ריג שלא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדיבור ולא אפילו בהבטה ריד שלא לעשות עבודה זרה לא לעצמו ולא לזולתו רטו שלא לאכול נותר רטז מצות פאה ריז שלא לכלות הפאה בשדה ריח מצות לקט ריט שלא לקחת שבלים הנופלים בשעת הקציר רכ מצות הנחת פאת הכרם רכא שלא לכלות פאת הכרם רכב מצות הנחת פרט הכרם רכג שלא ללקוט פרט הכרם רכד שלא לגנוב שום ממון רכה שלא לכחש על ממון שיש לאחר בידינו רכו שלא לישבע על כפירת ממון רכז שלא נשבע לשקר רכח שלא לעשוק רכט שלא לגזול רל שלא נאחר שכר שכיר רלא שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה רלב שלא להכשיל תם בדרך רלג שלא לעוול המשפט רלד שלא לכבד גדול בדין רלה מצות שופט שישפוט בצדק רלו שלא לרגל רלז שלא לעמוד על דם רעים רלח שלא לשנוא אחים רלט מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה רמ שלא להלבין פני אדם מישראל רמא שלא לנקום רמב שלא לנטור רמג מצות אהבת ישראל רמד שלא להרביע בהמה עם מין שאינו מינו רמה שלא לזרוע כלאי זרעים ולא נרכיב אילן בשום מקום בארץ רמו שלא לאכול ערלה רמז מצות נטע רבעי רמח שלא לאכול ולשתות כדרך זולל וסובא רמט שלא לנחש רנ שלא לעונן רנא שלא להקיף פאת הראש רנב שלא להשחית פאת זקן רנג שלא נכתוב בבשרנו כתובת קעקע רנד מצות היראה מן המקדש רנה שלא לעשות [מעשה] אוב רנו שלא לעשות מעשה ידעוני רנז מצות כיבוד חכמים רנח שלא להונות במדות וכל המדות בכלל רנט מצות צידוק המאזנים והמשקלים והמדות רס שלא לקלל אב ואם רסא מצוה שישרפו מי שיתחייב שריפה רסב שלא ללכת בחוקות הגוים אמור אל הכהנים רסג שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המבוארים בכתוב רסד מצות עניין טומאת הכהנים לקרוביהם ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביו הידועים רסה שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו רסו שלא ישא כהן אשה זונה רסז שלא ישא כהן אשה חללה רסח שלא ישא כהן אשה גרושה רסט מצות קידוש זרע אהרן ער שלא יכנס כהן גדול באהל המת רעא שלא יטמא כהן גדול בשום טומאה במת ערב מצות כהן גדול לישא נערה בתולה רעג שלא ישא כהן גדול אלמנה רעד שלא יבעול כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קידושין ערה שלא יעבוד כהן בעל מום בעבודת המקדש ערו שלא יעבוד כהן בעל מום עובר רעז שלא יכנס בעל מום בהיכל רעח שלא יעבוד כהן טמא רעט שלא יאכל כהן טמא תרומה רפ שלא יאכל שום זר תרומה רפא שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה רפב שלא יאכל ערל תרומה רפג שלא תאכל חללה מן הקודש רפד שלא לאכול טבל רפה שלא נקדיש בעלי מומין להקריבם למזבח רפו מצות הקרבן להיות תמים רפז שלא ניתן מום בקדשים רפח שלא נזרוק דם בעל מום על המזבח רפט שלא נשחט בעלי מומין לשם קרבן רצ שלא נקטיר אמורי בעלי מומין רצא שלא לסרס אחד מכל המינין רצב שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הגוים רצג מצות הקרבן שיהיה משמונה ימים ולמעלה רצד שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד רצה שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם רצו מצות קידוש השם רצז מצות שביתה ביום ראשון של פסח רחצ שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח רצט מצות קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח ש מצות שביתה בשביעי של פסח שא שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח שב מצות קרבן העומר של שעורים ביום שני של פסח שג שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות יום י"ו בניסן דש שלא לאכול קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא שה שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה עד הזמן הנזכר שו מצות ספירת העומר שז מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת שח מצות שביתת ממלאכה ביום עצרת שט שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות שי מצות שביתה ביום ראש השנה שיא שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של תשרי שיב מצות קרבן מוסף ביום ראש השנה שיג מצות תענית ביום עשירי בתשרי שיד מצות קרבן מוסף ביום עשירי בתשרי שהוא נקרא יום הכיפורים שטו שלא לעשות מלאכה בעשרה בתשרי שטז שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים שיז מצות שביתת ממלאכה ביום הכיפורים שיח מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות שיט שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות שכ מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסוכות שכא מצות שביתה ממלאכה ביום השמיני של סוכות שכב מצות קרבן מוסף ביום שמיני של סוכות שהוא נקרא שמיני עצרת שכג שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת שכד מצות נטילת לולב שכה מצות ישיבת סוכה בהר סיני שכו שלא נעבוד האדמה בשנה השביעית שכז שלא נעשה עבודה גם באילנות שכח שלא נקצור ספיחים בשנה השביעית שכט שלא נאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין אותן בכל שנה של מצות ספירת שבע שבתות שנים שלא מצות תקיעת שופר ביום הכיפורים של יובל שלב מצות קידוש שנת היובל שלג שלא נעבוד הארץ בשנת היובל שלד שלא נקצור ספיחי תבואות של שנת היובל שלה שלא לאסוף פירות האילנות בשנת היובל כדרך שאוספין אותן בשאר שנים שלו מצות עשיית דין בין לוקח למוכר שלז שלא להונות במקח וממכר שלח שלא להונות אחד מישראל בדברים שלט שלא נמכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שמ מצות השבת קרקע לבעליה ביובל שמא מצות פדיון הנחלות שהן תוך העיר עד השלמת שנה שמב שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן שמג שלא להלוות ברבית לישראל דשמ שלא נעבוד בעבד עברי עבודת בזיון כמו עבודת כנעני שמה שלא נמכור עבד עברי על אבן המקח שמו שלא לעבוד בעבד עברי בעבודת פרך שמז מצות עבודה בעבד כנעני לעולם שמח שלא להניח לגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו שמט שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשם אם בחוקותי שנ מצות מעריך אדם שיתן דמיו הקצובים בתורה שנא שלא נמיר הקדשים שנב מצות הממיר בהמת קרבן בבהמה אחרת שתהיינה שתיהן קודש שנג מצות מעריך בהמה שיתן כפי שיעריכנה הכהן שנד מצות מעריך בתים שיתן כערך שיעריכם הכהן ותוספת חומש שנה מצות מעריך שדה שיתן כערך הקצוב בפרשה שנו שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן שנז מצות דין מחרים מנכסיו שהוא לכהנים שנח שלא ימכר קרקע שהחרים אותה בעליו שנט שלא יגאל שדה החרם שס מצות מעשר בהמה טהורה בכל שנה שסא שלא למכור מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים נשא שסב מצות שילוח טמאים חוץ למחנה שכינה שסג שלא יכנס טמא בבית המקדש שסד מצות וידוי על החטא שסה מצות סוטה שיביאה הבעל אל הכהן ויעשה לה כמשפט הכתוב שסו שלא ליתן שמן בקרבן סוטה שסז שלא להשים לבונה בקרבן סוטה שסח שלא ישתה הנזיר יין או כל מיני שכר שסט שלא יאכל הנזיר ענבים לחים שע שלא יאכל הנזיר צמוקים שעא שלא יאכל הנזיר זרע הענבים שעב שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים שעג שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזרו שעד מצות גידול שיער נזיר שעה שלא יכנס הנזיר לאהל המת שעו שלא יטמא הנזיר במת ובשאר טומאות שעז מצות גילוח הנזיר והבאת קרבנותיו שעח מצות ברכת כהנים בכל יום שעט מצות משא הארון בכתף בהעלותך שפ מצות פסח שני בארבעה עשר באייר שפא מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים שפב שלא להותיר כלום מבשר פסח שני למחרתו שפג שלא לשבור עצם מעצמות פסח שני שפד מצות תקיעת חצוצרות במקדש ובמלחמה שלח לך שפה מצות חלה שפו מצות ציצית שפז שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים ויקח קרח שפח מצות שמירת המקדש שפט שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים שצ שלא יעבוד זר במקדש שצא שלא לבטל שמירת המקדש שצב מצות פדיון בכור אדם שצג שלא לפדות בכור בהמה טהורה שצד מצות עבודת הלוי במקדש שצה מצות מעשר ראשון שצו מצות הלוים לתת מעשר מן המעשר זאת חקת שצז מצות פרה אדומה שצח מצות טומאה של מת שצט מצות מי נדה שמטמאין אדם טהור ומטהרין אדם טמא מטומאת מת בלבד פנחס ת מצות דיני נחלות תא מצות תמידין בכל יום תב מצות קרבן מוסף של שבת תג מצות קרבן מוסף בכל חודש וחודש תד מצות קרבן מוסף ביום חג השבועות תה מצות שופר בראש השנה ראשי המטות תו מצות דין הפרת נדרים תז שלא נחל דברינו בנדרים אלה מסעי תח מצות ישראל לתת ערים ללוים לשבת בהן והן קולטות תט שלא להרוג מחוייב קודם שיעמוד בדין תי מצוה על בית דין להשליך מכה נפש בשגגה מעירו לערי מקלט ועל הרוצח בעצמו ללכת שם תיא שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות תיב שלא ליקח כופר להציל ממות הרוצח תיג שלא נקח כופר ממחוייב גלות לפוטרו מן הגלות אלה הדברים תיד שלא למנות דיין אדם שאינו חכם בדיני תורה אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות תטו שלא יירא הדיין בדין מאדם רע ואתחנן תטז שלא להתאוות מה שביד אחינו בני ישראל תיז מצות אחדות השם תיח מצות אהבת השם תיט מצות תלמוד תורה תכ מצות קריית שמע ערבית ושחרית תכא מצות תפילין של היד תכב מצות תפילין של הראש תכג מצות מזוזה תכד שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי תכה מצות הריגת שבעה עממין תכו שלא לחון על עובדי עבודה זרה תכז שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה והיה עקב תכח שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה תכט שלא להדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממונינו וברשותינו ליהנות בו תל מצות ברכת המזון תלא מצות אהבת הגרים תלב מצות יראת השם תלג מצות תפילה תלד מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה תלה מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם ה' ראה אנכי תלו מצוה לאבד עבודה זרה ומשמשיה תלז שלא למחות ספרי הקודש והשמות של הקדוש ברוך הוא הכתובים שם, וכן בתי עבודת הקודש תלח מצוה להקריב כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפוגע בו תלט שלא להעלות קדשים בחוץ תמ מצוה להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה ולא בחוץ תמא מצות פדיית קדשים שנפל בהן מום, ואחר כך מותרים באכילה תמב שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים תמג שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים תמד שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים תמה שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים תמו שלא לאכול בשר חטאת ואשם חוץ לקלעים, ואפילו הכהנים תמז שלא לאכול בשר העולה תמח שלא לאכול בשר קדשים קלים קדם זריקת דמים תמט שלא יאכלו כהנים ביכורים קודם הנחתם בעזרה תנ שלא לעזוב את הלויים מלתת להם מתנותיהם ומלשמחם ברגלים תנא מצות שחיטה תנב שלא לאכול אבר מן החי תנג מצוה להטפל בהבאת הקרבן מחוצה לארץ לבית הבחירה תנד שלא להוסיף על מצוות התורה תנה שלא לגרוע ממצוות התורה תנו שלא לשמוע ממתנבא בשם עבודה זרה תנז שלא לאהוב המסית תנח שלא לעזוב השנאה מן המסית תנט שלא להציל המסית תס שלא ילמד המוסת זכות על המסית תסא שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית תסב שלא להסית אחד מישראל אחר עבודה זרה תסג מצות חקירת העדים היטב תסד מצות שריפת עיר הנדחת וכל אשר בה תסה שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה תסו שלא ליהנות בממון עיר הנדחת תסז שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה תסח שלא לעשות קרחה על מת תסט שלא לאכול פסולי המוקדשין תע מצות בדיקת סימני העוף תעא שלא לאכול חגב טמא, וכן כל שרץ העוף תעב שלא לאכול בשר בהמה וחיה ועוף שמתו מאליהם תעג מצות מעשר שני תעד מצות מעשר עני, תחת מעשר שני בשנה שלישית תעה שלא לתבוע ההלואה שעבר עליה שביעית תעו מצות לנגוש את הנכרי תעז מצות השמטת כספים בשנה השביעית תעח שלא לימנע מלהחיות העני ומליתן לו מה שהוא צריך תעט מצות צדקה תפ שלא נמנע מלהלוות לעני מפני השמיטה תפא שלא לשלוח עבד עברי ריקם כשיצא חפשי תפב מצות הענק עבד עברי תפג שלא לעבוד בקדשים תפד שלא לגזוז את הקדשים תפה שלא לאכול חמץ אחר חצות תפו שלא להותיר מבשר קרבן החגיגה שנקריב ביום י"ד בניסן עד יום השלישי תפז שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד תפח מצוה לשמוח ברגלים תפט מצוה להראות ברגלים בבית המקדש תצ שלא לעלות לרגל בלא קרבן שיהיה עמנו שנקריב שם שופטים תצא מצות מינוי שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל תצב שלא לטעת אילן במקדש תצג שלא להקים מצבה תצד שלא להקריב קרבן בעל מום עובר תצה מצות לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן תצו שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל תצז מצות מינוי מלך עלינו תצח שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל תצט שלא ירבה המלך סוסים תק שלא לשכון בארץ מצרים לעולם תקא שלא ירבה לו המלך נשים תקב שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו תקג מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחת יתירה על שאר בני ישראל תקד שלא יהיה לשבט לוי נחלה בארץ תקה שלא יטול שבט לוי חלק בביזה בשעת כבוש הארץ תקו מצות מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן תקז מצות הפרשת תרומה גדולה תקח מצות ראשית הגז שינתן לכהן תקט מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדים כאחד תקי שלא לקסום תקיא שלא לכשף תקיב שלא לחבור חבר תקיג שלא לשאול באוב תקיד שלא לשאול בידעוני תקטו שלא לדרוש אל המתים תקטז מצוה לשמוע מכל נביא ונביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע במצוות התורה תקיז שלא להתנבאות בשקר תקיח שלא להתנבאות בשם עבודה זרה תקיט שלא נמנע מהריגת נביא שקר ולא נגור ממנו תקכ מצוה להכין שש ערי מקלט תקכא שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות תקכב שלא להשיג גבול תקכג שלא לחתוך הדין על פי עד אחד תקכד מצוה לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות תקכה שלא לערוץ מפני האויב במלחמה תקכו מצוה למשוח כהן למלחמה תקכז מצוה לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב תקכח שלא להחיות אחד מכל שבעה עממין תקכט שלא להשחית אילני מאכל במצור, וכן כל השחתה בכלל הלאו תקל מצות עריפת העגלה בנחל תקלא שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן כי תצא תקלב מצות דין יפת תאר תקלג שלא למכור אשת יפת תאר תקלד שלא להעביד באשת יפת תאר אחר שבא עליה, כמו שפחה תקלה מצות דין תליה למי שיתחייב לתלות תקלו שלא ילין הצלוב על העץ, וכן המת בביתו אלא לכבודו תקלז מצות קבורה לנהרג על פי בית דין, וכן לכל מת תקלח מצות השבת אבדה תקלט שלא להתעלם מן האבדה תקמ שלא להניח בהמת חבירו רובצת תחת משאה תקמא מצות הקמת משא לישראל תקמב שלא תעדה אשה עדי איש תקמג שלא יעדה האיש עדי אשה תקמד שלא ליקח האם על הבנים תקמה מצות שילוח הקן תקמו מצות מעקה תקמז שלא להניח מכשול תקמח שלא לזרוע כלאים בכרם בארץ ישראל, דאורייתא תקמט שלא לאכול כלאי הכרם בארץ ישראל תקנ שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה תקנא שלא ללבוש שעטנז תקנב מצות קידושין באשה תקנג מצוה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם תקנד שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו תקנה מצוה על בית דין לסקול באבנים מי שיתחייב סקילה תקנו שלא לענוש האנוס תקנז מצוה על האונס שישא אנוסתו לאשה תקנח שלא יגרש האונס את אנוסתו תקנט שלא יקח סריס בת ישראל תקס שלא יקח ממזר בת ישראל תקסא שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל תקסב שלא לקרוא שלום לעמון ומואב תקסג שלא להרחיק זרע עשו מהתחתן עם זרע ישראל אחר שיתגיירו אלא עד ג' דורות תקסד שלא להרחיק מצרי כמו כן אלא עד דור שלישי, ולא שלישי בכלל תקסה שלא יכנס טמא למחנה לוייה תקסו מצוה להתקין יד במחנה תקסז מצוה להתקין יתד במחנה תקסח שלא להחזיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל תקסט שלא להונות עבד זה הבורח מאדוניו, מחוצה לארץ לארץ ישראל תקע שלא תהיה קדשה מבנות ישראל תקעא שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב תקעב שלא ללוות ברבית מישראל תקעג מצות הלואה לנכרי ברבית אם יצטרך ללוות, מה שאינו כן בישראל תקעד שלא לאחר הנדרים והנדבות תקעה מצות קיום מוצא שפתים תקעו מצוה עלינו להניח השכיר לאכול בזמן שכירותו מדברים ידועים תקעז שלא יניף השכיר חרמש על קמת חבירו תקעח שלא יאכל השכיר בשעת מלאכה תקעט מצוה על הרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בשטר תקפ שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנשאת תקפא שלא להוציא חתן מביתו כל שנה ראשונה תקפב מצוה שישמח חתן עם אשתו שנה ראשונה תקפג שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש תקפד שלא לתלוש סימני צרעת תקפה שלא למשכן בעל חוב בזרוע תקפו שלא למנוע עבוט מבעליו בעת שצריך לו תקפז מצות השבת משכון לבעליו בעת שהוא צריך לו תקפח מצות נתינת שכר שכיר ביומו תקפט שלא יעיד קרוב תקצ שלא להטות משפט גר או יתום תקצא שלא למשכן אלמנה תקצב מצוה להניח עומרי השכחה תקצג שלא ליקח עומר השכחה מתבואה או מאילנות תקצד מצות מלקות לרשעים תקצה שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות, ובכללה שלא נכה ישראל תקצו שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה תקצז שלא תנשא היבמה לאחר חוץ מן היבם תקצח מצות יבום תקצט מצות חליצה תר מצוה להציל הנרדף תרא שלא לחוס על הרודף תרב שלא נשהה מאזנים ומשקלים חסרים עמנו, ואף על פי שלא נשא ונתן בהן תרג מצוה לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים תרד מצוה להכרית זרעו של עמלק תרה שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים והיה כי תבוא תרו מצות קריאה על הבכורים תרז מצות וידוי מעשר תרח שלא לאכול מעשר שני באנינות תרט שלא לאכול מעשר שני בטומאה תרי שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאינם מאכילה ושתיה תריא מצות להדמות בדרכי השם הטובים והישרים אתם נצבים - [וילך] תריב מצות הקהל במוצאי שביעית תריג מצוה לכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו, שנאמר: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל וגו'

==סדר המצוות לפי שיטת רבינו אליעזר ממיץ בעל ספר יראים

ביוגרפיה - יראים ר' אליעזר ב"ר שמואל ממיץ [הרא"ם] חי בצרפת במאה הי"ב. היה מבעלי התוספות, מתלמידיו הגדולים של רבינו תם, ולמד גם אצל אחיו הרשב"ם. היה רבם של רבים מבעלי התוספות בדורו, ביניהם הראבי"ה ור' אלעזר בעל הרוקח. הרא"ם כתב כמה קובצי תוספות, והוא מוזכר פעמים רבות בכתבי בעלי התוספות. בזקנותו כתב את 'ספר יראים', העוסק במצוות ובפרטיהם. הספר מסודר בצורה מיוחדת: הוא מחולק לשבעה 'עמודים', שכל אחד מהם כולל סוג מסויים של מצוות המסודרות על - פי סימנים [לעיתים יותר ממצוה אחת בסימן], והמצוות שמדרבנן מכונות בו 'תולדות'. בתחילה נדפס קיצור הספר [ונציה שכ"ה ועוד], שמקצרו - כנראה ר' בנימין אחי בעל 'שיבולי הלקט' - שינה גם את מבנהו המקורי. רק בשנת תרנ"ב [1892] נדפס בווילנה ספר יראים השלם מכתב - יד עם פירוש 'תועפות ראם' בידי ר' אברהם אבא שיף, ומאז צולם פעמים רבות. נוסח ספר יראים במאגר הוא ממהדורת ספר יראים השלם.

ספר יראים רשימת סימנים לפי דפוס ישן דפוס ישן סימן א - דפוס חדש סימן תה דפוס ישן סימן ב - דפוס חדש סימן תד דפוס ישן סימן ג - דפוס חדש סימן תז דפוס ישן סימן ד - דפוס חדש סימן תח דפוס ישן סימן ה - דפוס חדש סימן תג דפוס ישן סימן ו - דפוס חדש סימן שמ דפוס ישן סימן ז - דפוס חדש סימן שסא דפוס ישן סימן ח - דפוס חדש סימן שסה דפוס ישן סימן ט - דפוס חדש סימן שסו דפוס ישן סימן י - דפוס חדש סימן רנה דפוס ישן סימן יא - דפוס חדש סימן שס דפוס ישן סימן יב - דפוס חדש סימן שצב דפוס ישן סימן יג - דפוס חדש סימן רנב דפוס ישן סימן יד - דפוס חדש סימן תו דפוס ישן סימן טו - דפוס חדש סימן רסט דפוס ישן סימן טז - דפוס חדש סימן שצט דפוס ישן סימן יז - דפוס חדש סימן תא דפוס ישן סימן יח - דפוס חדש סימן ת דפוס ישן סימן יט - דפוס חדש סימן תב דפוס ישן סימן כ - דפוס חדש סימן רפד דפוס ישן סימן כא - דפוס חדש סימן תלא דפוס ישן סימן כב - דפוס חדש סימן רלב דפוס ישן סימן כג - דפוס חדש סימן תלד דפוס ישן סימן כד - דפוס חדש סימן רנג דפוס ישן סימן כה - דפוס חדש סימן רנד דפוס ישן סימן כו - דפוס חדש סימן רנו, רנז דפוס ישן סימן כז - דפוס חדש סימן תיד דפוס ישן סימן כח - דפוס חדש סימן שנט דפוס ישן סימן כט - דפוס חדש סימן רכה דפוס ישן סימן ל - דפוס חדש סימן רנח דפוס ישן סימן לא - דפוס חדש סימן שצח דפוס ישן סימן לב - דפוס חדש סימן שעא, שעב דפוס ישן סימן לג - דפוס חדש סימן רמ דפוס ישן סימן לד - דפוס חדש סימן רמא דפוס ישן סימן לה - דפוס חדש סימן רלא דפוס ישן סימן לו - דפוס חדש סימן רלג דפוס ישן סימן לז - דפוס חדש סימן רכג דפוס ישן סימן לח - דפוס חדש סימן רכד דפוס ישן סימן לט - דפוס חדש סימן קצה דפוס ישן סימן מ - דפוס חדש סימן קצז, קצח דפוס ישן סימן מא - דפוס חדש סימן קצא דפוס ישן סימן מב - דפוס חדש סימן קפט דפוס ישן סימן מג - דפוס חדש סימן קצו דפוס ישן סימן מד - דפוס חדש סימן רי דפוס ישן סימן מה - דפוס חדש סימן רלד דפוס ישן סימן מו - דפוס חדש סימן קנה דפוס ישן סימן מז - דפוס חדש סימן קנו דפוס ישן סימן מח - דפוס חדש סימן קסז דפוס ישן סימן מט - דפוס חדש סימן רב דפוס ישן סימן נ - דפוס חדש סימן קנג, קנד דפוס ישן סימן נ - דפוס חדש סימן ריט, רכ דפוס ישן סימן נא - דפוס חדש סימן קפ דפוס ישן סימן נג - דפוס חדש סימן קפא דפוס ישן סימן נד - דפוס חדש סימן קפב דפוס ישן סימן נה - דפוס חדש סימן רמח דפוס ישן סימן נה - דפוס חדש סימן רמט דפוס ישן סימן נו - דפוס חדש סימן רכא, רכב דפוס ישן סימן נז - דפוס חדש סימן רעה דפוס ישן סימן נח - דפוס חדש סימן קעד דפוס ישן סימן נט - דפוס חדש סימן קעז דפוס ישן סימן ס - דפוס חדש סימן שלב דפוס ישן סימן סא - דפוס חדש סימן שלג דפוס ישן סימן סב - דפוס חדש סימן שפז דפוס ישן סימן סג - דפוס חדש סימן רמג דפוס ישן סימן סד - דפוס חדש סימן שמח, שמט, שנ דפוס ישן סימן סה - דפוס חדש סימן שנא דפוס ישן סימן סו - דפוס חדש סימן שעו דפוס ישן סימן סז - דפוס חדש סימן שעז דפוס ישן סימן סח - דפוס חדש סימן ק דפוס ישן סימן סט - דפוס חדש סימן קא דפוס ישן סימן ע - דפוס חדש סימן קב דפוס ישן סימן עא - דפוס חדש סימן תכח דפוס ישן סימן עב - דפוס חדש סימן שסג דפוס ישן סימן עג - דפוס חדש סימן שסד דפוס ישן סימן עד - דפוס חדש סימן שעה דפוס ישן סימן עה - דפוס חדש סימן רמה דפוס ישן סימן עו - דפוס חדש סימן רמב דפוס ישן סימן עז - דפוס חדש סימן שסח דפוס ישן סימן עח - דפוס חדש סימן רע דפוס ישן סימן עט - דפוס חדש סימן רעא דפוס ישן סימן פ - דפוס חדש סימן רעב, רעג דפוס ישן סימן פא - דפוס חדש סימן רלו דפוס ישן סימן פב - דפוס חדש סימן רלט דפוס ישן סימן פג - דפוס חדש סימן רלז, רלח דפוס ישן סימן פד - דפוס חדש סימן רעו דפוס ישן סימן פה - דפוס חדש סימן שעד דפוס ישן סימן פו - דפוס חדש סימן שטו דפוס ישן סימן פז - דפוס חדש סימן שיד דפוס ישן סימן פח - דפוס חדש סימן שיג דפוס ישן סימן פט - דפוס חדש סימן שלד, שלה דפוס ישן סימן צא - דפוס חדש סימן שכד דפוס ישן סימן צב - דפוס חדש סימן שכג דפוס ישן סימן צג - דפוס חדש סימן שלו דפוס ישן סימן צד - דפוס חדש סימן שכה דפוס ישן סימן צה - דפוס חדש סימן שלח דפוס ישן סימן צו - דפוס חדש סימן שפה, שפו דפוס ישן סימן צז - דפוס חדש סימן תיא דפוס ישן סימן צח - דפוס חדש סימן תי דפוס ישן סימן צט - דפוס חדש סימן תיב דפוס ישן סימן ק - דפוס חדש סימן תכט דפוס ישן סימן קא - דפוס חדש סימן רכו דפוס ישן סימן קב - דפוס חדש סימן רעד דפוס ישן סימן קג - דפוס חדש סימן רנט דפוס ישן סימן קד - דפוס חדש סימן רס דפוס ישן סימן קה - דפוס חדש סימן שא, שב דפוס ישן סימן קו - דפוס חדש סימן נב דפוס ישן סימן קו - דפוס חדש סימן תלז דפוס ישן סימן קז - דפוס חדש סימן קג דפוס ישן סימן קח - דפוס חדש סימן צא דפוס ישן סימן קט - דפוס חדש סימן צד דפוס ישן סימן קי - דפוס חדש סימן תטז דפוס ישן סימן קיא - דפוס חדש סימן תיז דפוס ישן סימן קיב - דפוס חדש סימן תיח דפוס ישן סימן קיג - דפוס חדש סימן שד דפוס ישן סימן קיד - דפוס חדש סימן רסא דפוס ישן סימן קיד - דפוס חדש סימן תסד דפוס ישן סימן קטו - דפוס חדש סימן שה דפוס ישן סימן קטז - דפוס חדש סימן שו דפוס ישן סימן קיז - דפוס חדש סימן תיט דפוס ישן סימן קיח - דפוס חדש סימן תכ דפוס ישן סימן קיט - דפוס חדש סימן נא דפוס ישן סימן קכ - דפוס חדש סימן רפב דפוס ישן סימן קכא - דפוס חדש סימן רסג דפוס ישן סימן קכב - דפוס חדש סימן שז דפוס ישן סימן קכג - דפוס חדש סימן תכא דפוס ישן סימן קכד - דפוס חדש סימן תכב דפוס ישן סימן קכה - דפוס חדש סימן רסב דפוס ישן סימן קכו - דפוס חדש סימן תכז דפוס ישן סימן קכז - דפוס חדש סימן רכז דפוס ישן סימן קכח - דפוס חדש סימן רסח דפוס ישן סימן קכט - דפוס חדש סימן פו דפוס ישן סימן קל - דפוס חדש סימן סז דפוס ישן סימן קלא - דפוס חדש סימן סח דפוס ישן סימן קלב - דפוס חדש סימן סט דפוס ישן סימן קלג - דפוס חדש סימן עב דפוס ישן סימן קלד - דפוס חדש סימן ע דפוס ישן סימן קלה - דפוס חדש סימן עא דפוס ישן סימן קלו - דפוס חדש סימן פא דפוס ישן סימן קלז - דפוס חדש סימן תנו דפוס ישן סימן קלח - דפוס חדש סימן שלט דפוס ישן סימן קלט - דפוס חדש סימן תלח דפוס ישן סימן קמ - דפוס חדש סימן סה דפוס ישן סימן קמא - דפוס חדש סימן קעב דפוס ישן סימן קמב - דפוס חדש סימן קיא דפוס ישן סימן קמג - דפוס חדש סימן סו דפוס ישן סימן קמד - דפוס חדש סימן מז דפוס ישן סימן קמה - דפוס חדש סימן עז דפוס ישן סימן קמו - דפוס חדש סימן מח דפוס ישן סימן קמז - דפוס חדש סימן נו דפוס ישן סימן קמח - דפוס חדש סימן שיב דפוס ישן סימן קמט - דפוס חדש סימן סג דפוס ישן סימן קנ - דפוס חדש סימן קז דפוס ישן סימן קנא - דפוס חדש סימן עג דפוס ישן סימן קנב - דפוס חדש סימן שפט דפוס ישן סימן קנג - דפוס חדש סימן שצ דפוס ישן סימן קנד - דפוס חדש סימן עו דפוס ישן סימן קנה - דפוס חדש סימן קי דפוס ישן סימן קנו - דפוס חדש סימן שפח דפוס ישן סימן קנז - דפוס חדש סימן קיט דפוס ישן סימן קנח - דפוס חדש סימן קכ דפוס ישן סימן קנט - דפוס חדש סימן קכא דפוס ישן סימן קס - דפוס חדש סימן קכב דפוס ישן סימן קסא - דפוס חדש סימן קכג דפוס ישן סימן קסב - דפוס חדש סימן קלח דפוס ישן סימן קסג - דפוס חדש סימן ריד דפוס ישן סימן קסד - דפוס חדש סימן קלא דפוס ישן סימן קסה - דפוס חדש סימן קנב דפוס ישן סימן קסו - דפוס חדש סימן רסה דפוס ישן סימן קסז - דפוס חדש סימן פד דפוס ישן סימן קסח - דפוס חדש סימן שצה דפוס ישן סימן קסט - דפוס חדש סימן עח דפוס ישן סימן קע - דפוס חדש סימן נג דפוס ישן סימן קעא - דפוס חדש סימן קמו דפוס ישן סימן קעא - דפוס חדש סימן קעא דפוס ישן סימן קעב - דפוס חדש סימן קמז דפוס ישן סימן קעג - דפוס חדש סימן נד דפוס ישן סימן קעד - דפוס חדש סימן נה דפוס ישן סימן קעה - דפוס חדש סימן ס דפוס ישן סימן קעו - דפוס חדש סימן נז דפוס ישן סימן קעו - דפוס חדש סימן נח דפוס ישן סימן קעז - דפוס חדש סימן צט דפוס ישן סימן קעח - דפוס חדש סימן פב דפוס ישן סימן קעט - דפוס חדש סימן רסד דפוס ישן סימן קפ - דפוס חדש סימן שצו דפוס ישן סימן קפא - דפוס חדש סימן פט דפוס ישן סימן קפב - דפוס חדש סימן פז דפוס ישן סימן קפג - דפוס חדש סימן קמח דפוס ישן סימן קפד - דפוס חדש סימן עה דפוס ישן סימן קפה - דפוס חדש סימן קט דפוס ישן סימן קפו - דפוס חדש סימן קנח דפוס ישן סימן קפז - דפוס חדש סימן שמה דפוס ישן סימן קפח - דפוס חדש סימן שמו דפוס ישן סימן קפט - דפוס חדש סימן שמז דפוס ישן סימן קצ - דפוס חדש סימן רכח דפוס ישן סימן קצא - דפוס חדש סימן קיז דפוס ישן סימן קצב - דפוס חדש סימן כו דפוס ישן סימן קצג - דפוס חדש סימן לז דפוס ישן סימן קצד - דפוס חדש סימן תס דפוס ישן סימן קצה - דפוס חדש סימן לג דפוס ישן סימן קצו - דפוס חדש סימן ריב דפוס ישן סימן קצז - דפוס חדש סימן ריא דפוס ישן סימן קצח - דפוס חדש סימן ל דפוס ישן סימן קצט - דפוס חדש סימן כח דפוס ישן סימן ר - דפוס חדש סימן כט דפוס ישן סימן רא - דפוס חדש סימן כז דפוס ישן סימן רב - דפוס חדש סימן לא, לב דפוס ישן סימן רג - דפוס חדש סימן מב דפוס ישן סימן רד - דפוס חדש סימן מג דפוס ישן סימן רה - דפוס חדש סימן לד דפוס ישן סימן רו - דפוס חדש סימן רצד דפוס ישן סימן רז - דפוס חדש סימן רצג דפוס ישן סימן רח - דפוס חדש סימן לח דפוס ישן סימן רט - דפוס חדש סימן לט דפוס ישן סימן רי - דפוס חדש סימן מ דפוס ישן סימן ריא - דפוס חדש סימן מה דפוס ישן סימן ריב - דפוס חדש סימן מד דפוס ישן סימן ריג - דפוס חדש סימן מא דפוס ישן סימן ריד - דפוס חדש סימן יח דפוס ישן סימן רטו - דפוס חדש סימן ז דפוס ישן סימן רטז - דפוס חדש סימן כג דפוס ישן סימן ריז - דפוס חדש סימן יב, יג, יד דפוס ישן סימן ריח - דפוס חדש סימן טו, טז, יז דפוס ישן סימן ריט - דפוס חדש סימן א דפוס ישן סימן רכ - דפוס חדש סימן כא, כב דפוס ישן סימן רכא - דפוס חדש סימן ב דפוס ישן סימן רכב - דפוס חדש סימן כה דפוס ישן סימן רכג - דפוס חדש סימן ט, י, יא דפוס ישן סימן רכד - דפוס חדש סימן ג דפוס ישן סימן רכה - דפוס חדש סימן כד דפוס ישן סימן רכו - דפוס חדש סימן לה דפוס ישן סימן רכז - דפוס חדש סימן לו דפוס ישן סימן רכח - דפוס חדש סימן כ דפוס ישן סימן רכט - דפוס חדש סימן ח דפוס ישן סימן רל - דפוס חדש סימן יט דפוס ישן סימן רלא - דפוס חדש סימן ד דפוס ישן סימן רלב - דפוס חדש סימן ה דפוס ישן סימן רלג - דפוס חדש סימן ו דפוס ישן סימן רלד - דפוס חדש סימן תל דפוס ישן סימן רלה - דפוס חדש סימן רג דפוס ישן סימן רלו - דפוס חדש סימן שנח דפוס ישן סימן רלז - דפוס חדש סימן רד, רה דפוס ישן סימן רלח - דפוס חדש סימן קצ דפוס ישן סימן רלט - דפוס חדש סימן קפה דפוס ישן סימן רמ - דפוס חדש סימן קפו דפוס ישן סימן רמא - דפוס חדש סימן רטז דפוס ישן סימן רמב - דפוס חדש סימן קכח דפוס ישן סימן רמג - דפוס חדש סימן קעח דפוס ישן סימן רמד - דפוס חדש סימן רד, רה דפוס ישן סימן רמה - דפוס חדש סימן קפד דפוס ישן סימן רמו - דפוס חדש סימן קפז דפוס ישן סימן רמז - דפוס חדש סימן ריז דפוס ישן סימן רמח - דפוס חדש סימן קעה דפוס ישן סימן רמט - דפוס חדש סימן תסא דפוס ישן סימן רנ - דפוס חדש סימן קיב דפוס ישן סימן רנא - דפוס חדש סימן שפג דפוס ישן סימן רנב - דפוס חדש סימן שפד דפוס ישן סימן רנג - דפוס חדש סימן קעו דפוס ישן סימן רנד - דפוס חדש סימן קטו דפוס ישן סימן רנה - דפוס חדש סימן קכד דפוס ישן סימן רנו - דפוס חדש סימן קכה דפוס ישן סימן רנז - דפוס חדש סימן קסט דפוס ישן סימן רנז - דפוס חדש סימן קע דפוס ישן סימן רנח - דפוס חדש סימן קכט דפוס ישן סימן רנט - דפוס חדש סימן קכז דפוס ישן סימן רס - דפוס חדש סימן ריח דפוס ישן סימן רסא - דפוס חדש סימן קפח דפוס ישן סימן רסב - דפוס חדש סימן קלד דפוס ישן סימן רסג - דפוס חדש סימן קכו דפוס ישן סימן רסד - דפוס חדש סימן קעג דפוס ישן סימן רסה - דפוס חדש סימן קלה דפוס ישן סימן רסו - דפוס חדש סימן רז דפוס ישן סימן רסז - דפוס חדש סימן רח דפוס ישן סימן רסז - דפוס חדש סימן רכט, רל דפוס ישן סימן רסח - דפוס חדש סימן רכט, רל דפוס ישן סימן רסט - דפוס חדש סימן רט דפוס ישן סימן רע - דפוס חדש סימן קסח דפוס ישן סימן רעא - דפוס חדש סימן קפג דפוס ישן סימן רעב - דפוס חדש סימן קיח דפוס ישן סימן רעג - דפוס חדש סימן קלב דפוס ישן סימן רעד - דפוס חדש סימן קלג דפוס ישן סימן רעה - דפוס חדש סימן קנז דפוס ישן סימן רעו - דפוס חדש סימן קלו דפוס ישן סימן רעז - דפוס חדש סימן קלז דפוס ישן סימן רעח - דפוס חדש סימן קסד דפוס ישן סימן רעט - דפוס חדש סימן קסה דפוס ישן סימן רפ - דפוס חדש סימן תכג דפוס ישן סימן רפא - דפוס חדש סימן ריג דפוס ישן סימן רפב - דפוס חדש סימן ר דפוס ישן סימן רפג - דפוס חדש סימן רא דפוס ישן סימן רפד - דפוס חדש סימן קצט דפוס ישן סימן רפה - דפוס חדש סימן קטז דפוס ישן סימן רפו - דפוס חדש סימן קסו דפוס ישן סימן רפז - דפוס חדש סימן קלט דפוס ישן סימן רפז - דפוס חדש סימן קסב דפוס ישן סימן רפז - דפוס חדש סימן קסג דפוס ישן סימן רפח - דפוס חדש סימן תמד דפוס ישן סימן רפט - דפוס חדש סימן רסו דפוס ישן סימן רצ - דפוס חדש סימן תלג דפוס ישן סימן רצא - דפוס חדש סימן שפ דפוס ישן סימן רצב - דפוס חדש סימן שעט דפוס ישן סימן רצג - דפוס חדש סימן שפא דפוס ישן סימן רצד - דפוס חדש סימן תלב דפוס ישן סימן רצה - דפוס חדש סימן רטו דפוס ישן סימן רצו - דפוס חדש סימן רנ דפוס ישן סימן רצז - דפוס חדש סימן שפב דפוס ישן סימן רצח - דפוס חדש סימן שסב דפוס ישן סימן רצט - דפוס חדש סימן תלה דפוס ישן סימן ש - דפוס חדש סימן רנא דפוס ישן סימן שא - דפוס חדש סימן קל דפוס ישן סימן שב - דפוס חדש סימן רו דפוס ישן סימן שג - דפוס חדש סימן שט דפוס ישן סימן שד - דפוס חדש סימן שצא דפוס ישן סימן שה - דפוס חדש סימן שצד דפוס ישן סימן שו - דפוס חדש סימן תסב דפוס ישן סימן שז - דפוס חדש סימן קיד דפוס ישן סימן שח - דפוס חדש סימן תסג דפוס ישן סימן שט - דפוס חדש סימן תמב דפוס ישן סימן שי - דפוס חדש סימן קיג דפוס ישן סימן שיא - דפוס חדש סימן שכב דפוס ישן סימן שיב - דפוס חדש סימן תלט דפוס ישן סימן שיג - דפוס חדש סימן רמד דפוס ישן סימן שיד - דפוס חדש סימן רמו דפוס ישן סימן שטו - דפוס חדש סימן רסז דפוס ישן סימן שטז - דפוס חדש סימן תמ דפוס ישן סימן שיז - דפוס חדש סימן שצג דפוס ישן סימן שיח - דפוס חדש סימן עט דפוס ישן סימן שיט - דפוס חדש סימן פ דפוס ישן סימן שכ - דפוס חדש סימן שנד דפוס ישן סימן שכא - דפוס חדש סימן שנה דפוס ישן סימן שכב - דפוס חדש סימן שנג דפוס ישן סימן שכג - דפוס חדש סימן קה דפוס ישן סימן שכד - דפוס חדש סימן תט דפוס ישן סימן שכה - דפוס חדש סימן רעז דפוס ישן סימן שכו - דפוס חדש סימן שי דפוס ישן סימן שכו - דפוס חדש סימן שצז דפוס ישן סימן שכז - דפוס חדש סימן שיא דפוס ישן סימן שכח - דפוס חדש סימן שטז דפוס ישן סימן שכט - דפוס חדש סימן שנב דפוס ישן סימן של - דפוס חדש סימן שיז דפוס ישן סימן שלא - דפוס חדש סימן שיח דפוס ישן סימן שלב - דפוס חדש סימן רעח דפוס ישן סימן שלג - דפוס חדש סימן רפ דפוס ישן סימן שלד - דפוס חדש סימן רעט דפוס ישן סימן שלה - דפוס חדש סימן שכט דפוס ישן סימן שלו - דפוס חדש סימן של, שלא דפוס ישן סימן שלז - דפוס חדש סימן רפה דפוס ישן סימן שלח - דפוס חדש סימן רפו דפוס ישן סימן שלט - דפוס חדש סימן רפז דפוס ישן סימן שמ - דפוס חדש סימן רפח דפוס ישן סימן שמב - דפוס חדש סימן רפט דפוס ישן סימן שמג - דפוס חדש סימן רצ דפוס ישן סימן שמד - דפוס חדש סימן רצא דפוס ישן סימן שמה - דפוס חדש סימן שנז דפוס ישן סימן שמו - דפוס חדש סימן שנו דפוס ישן סימן שמז - דפוס חדש סימן שכז דפוס ישן סימן שמח - דפוס חדש סימן שכא דפוס ישן סימן שמט - דפוס חדש סימן שכח דפוס ישן סימן שנ - דפוס חדש סימן שכו דפוס ישן סימן שנא - דפוס חדש סימן קמג דפוס ישן סימן שנא - דפוס חדש סימן קמד דפוס ישן סימן שנא - דפוס חדש סימן קמה דפוס ישן סימן שנב - דפוס חדש סימן פג דפוס ישן סימן שנב - דפוס חדש סימן קמב דפוס ישן סימן שנג - דפוס חדש סימן קמ דפוס ישן סימן שנד - דפוס חדש סימן קו דפוס ישן סימן שנד - דפוס חדש סימן קמא דפוס ישן סימן שנה - דפוס חדש סימן קמט דפוס ישן סימן שנח - דפוס חדש סימן קנ דפוס ישן סימן שנט - דפוס חדש סימן קנא דפוס ישן סימן שס - דפוס חדש סימן שסז דפוס ישן סימן שסא - דפוס חדש סימן תמג דפוס ישן סימן שסב - דפוס חדש סימן תמה דפוס ישן סימן שסג - דפוס חדש סימן תמא דפוס ישן סימן שסד - דפוס חדש סימן תמז דפוס ישן סימן שסה - דפוס חדש סימן תנד דפוס ישן סימן שסו - דפוס חדש סימן סד דפוס ישן סימן שסז - דפוס חדש סימן צח דפוס ישן סימן שסח - דפוס חדש סימן תמח דפוס ישן סימן שסט - דפוס חדש סימן תמט דפוס ישן סימן שע - דפוס חדש סימן תנ דפוס ישן סימן שעא - דפוס חדש סימן תנא דפוס ישן סימן שעב - דפוס חדש סימן תנב דפוס ישן סימן שעג - דפוס חדש סימן תנג דפוס ישן סימן שעד - דפוס חדש סימן תנה דפוס ישן סימן שעה - דפוס חדש סימן תנז דפוס ישן סימן שעו - דפוס חדש סימן שיט דפוס ישן סימן שעז - דפוס חדש סימן תנח דפוס ישן סימן שעח - דפוס חדש סימן תנט דפוס ישן סימן שעט - דפוס חדש סימן שמג דפוס ישן סימן שפ - דפוס חדש סימן שעח דפוס ישן סימן שפא - דפוס חדש סימן שמב דפוס ישן סימן שפב - דפוס חדש סימן שמא דפוס ישן סימן שפג - דפוס חדש סימן שמד דפוס ישן סימן שפד - דפוס חדש סימן שעג דפוס ישן סימן שפה - דפוס חדש סימן רמז דפוס ישן סימן שפו - דפוס חדש סימן קד דפוס ישן סימן שפז - דפוס חדש סימן שכ דפוס ישן סימן שפח - דפוס חדש סימן רצה דפוס ישן סימן שפט - דפוס חדש סימן תלו דפוס ישן סימן שצ - דפוס חדש סימן רפא דפוס ישן סימן שצא - דפוס חדש סימן קח דפוס ישן סימן שצב - דפוס חדש סימן מו דפוס ישן סימן שצג - דפוס חדש סימן עד דפוס ישן סימן שצד - דפוס חדש סימן פח דפוס ישן סימן שצה - דפוס חדש סימן צה דפוס ישן סימן שצו - דפוס חדש סימן פה דפוס ישן סימן שצח - דפוס חדש סימן מט דפוס ישן סימן שצט - דפוס חדש סימן נ דפוס ישן סימן ת - דפוס חדש סימן קמה דפוס ישן סימן תא - דפוס חדש סימן תכד דפוס ישן סימן תב - דפוס חדש סימן שח דפוס ישן סימן תג - דפוס חדש סימן תכה דפוס ישן סימן תד - דפוס חדש סימן תכו דפוס ישן סימן תה - דפוס חדש סימן צג דפוס ישן סימן תה - דפוס חדש סימן רפג דפוס ישן סימן תה - דפוס חדש סימן תטו דפוס ישן סימן תו - דפוס חדש סימן רצב דפוס ישן סימן תז - דפוס חדש סימן סב דפוס ישן סימן תח - דפוס חדש סימן צ דפוס ישן סימן תט - דפוס חדש סימן נז דפוס ישן סימן תי - דפוס חדש סימן נט דפוס ישן סימן תיא - דפוס חדש סימן סא דפוס ישן סימן תיב - דפוס חדש סימן רצו דפוס ישן סימן תיג - דפוס חדש סימן רצז דפוס ישן סימן תיד - דפוס חדש סימן רצח דפוס ישן סימן תטו - דפוס חדש סימן רצט דפוס ישן סימן תטז - דפוס חדש סימן ש דפוס ישן סימן תיז - דפוס חדש סימן תמו

==רמזי המצוות לרבינו משה מקוצי בעל ספר מצוות גדול

ספר מצוות גדול עשין רמזי מצוות עשה והא לך רמזים של מצות עשה מניינם רמ"ח כמניין אברים של אדם שכל אבר ואבר אומר לו לאדם עשה בי מצוה: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני: א מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' א - להינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (שמות כ, ב) אנכי ה' א - להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים: (עי' סה"מ א, יסוה"ת פ"א ה"ו) ב להאמין ולשמוע היא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (דברים א, ד) שמע ישראל ה' א - להינו ה' אחד: (סה"מ ב, יסוה"ת פ"א ה"ז) ג ואהבת את ה' א - להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו, ה): (סה"מ ג, יסוה"ת פ"ב ה"א) ד ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמר (דברים ו, יג) את ה' א - להיך תירא: (סה"מ ד, יסוה"ת פ"ב ה"א) ה לקדש את שמו הגדול שנאמר (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל: (סה"מ ט, יסוה"ת פ"ה ה"א) ו לעשות מצות נביאי האמת שנאמר (דברים יח, טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א - להיך אליו תשמעון: (סה"מ קעב, יסוה"ת פ"ז ה"ז ופ"ט ה"ב) ז ללכת בדרכיו שנאמר (דברים כח, ט) והלכת בדרכיו ונאמר (דברים יג, ה) אחרי ה' (א - להיך) [א - להיכם] תלכו, [והוא] לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ: (יראים תח, ריט רכ, סה"מ ח, דעות פ"א ה"ה, ועי' אבל פי"ד ה"א) ח לדבקה בו שנאמר (דברים י, כ) ובו תדבק: (סה"מ ו, דעות פ"ו ה"ב) ט להתנהג עם חבירו כאשרא יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך: (סה"מ רו, יראים רכד, דעות פ"ו ה"ג, אבל פי"ד ה"א) י לאהוב [את] הגר שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר: (סה"מ רז, דעות פ"ו ה"ד) יא להוכיח שנאמר (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח את עמיתך: (סה"מ רה, דעות פ"ו הל' ו, ז) יב שחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנאמר (דברים יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם: (יראים רכה, סה"מ יא, תלמוד תורה פ"א ה"א) יג מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב): (סה"מ רט, ת"ת פ"ו הל' א, ט) יד לאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (דברים יב, ב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים: (סה"מ קפה, עבודת כוכבים פ"ז ה"א) טו להרוג עיר הנדחת ולשרוף את העיר וכל השללב שנאמר (דברים יג, טז) הכה תכה את יושבי העיר וגומר: (סה"מ קפו, עכו"ם פ"ד ה"ו) טז שישוב החוטא מחטאו ויתודה שנאמר (במדבר ה, ו ז) כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו: (סה"מ עג, תשובה פ"א ה"א) יז לצדק הדין על כל המאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנאמר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א - להיך מיסרך: (עי' הלכות גדולות מצות קום ועשה קמג ובהגהות וציונים, יראים תל ותועפ"ר, ברכות פ"י ה"ג) יח לקרוא [את] שמע \ב'\ פעמים בכל יום שנאמר (דברים ו, ז) בשכבך ובקומך: (סה"מ י, קרית שמע פ"א ה"א) יט להתפלל בכל יום שנאמר (דברים יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה. ושם בארנו הלכות תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות: (יראים סי' תו, סה"מ ה, תפלה פ"א ה"א) כ שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (במדבר ו, כג) כה תברכו [את בני ישראל] \וגומר\: (סה"מ כו, נשיאת כפים פט"ו ה"ו) כא לקשור תפילין ביד שנאמר (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך: (סה"מ יג, תפילין פ"ד הל' ד, כו) כב לקשור תפילין בראש שנאמר (דברים ו, ח) והיו לטוטפות בין עיניך: (סה"מ יב, תפילין פ"ד הל' ד, כו) כג לקבוע מזוזה שנאמר (דברים ו, ט) וכתבתם על מזוזות ביתך [ובשעריך]: (סה"מ טו, מזוזה פ"ז הי"ג) כד שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת: (סה"מ י"ז, ספר תורה פ"ז ה"א) כה שיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר [תורה] שהיה לו כשהיהג הדיוט שנאמר (דברים יז, יח) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגומר. שם בארנו הלכות ספר תורה: (סה"מ יח, ספר תורה פ"ז ה"ב) כו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח): (סה"מ יד, ציצית פ"א ה"ה) כז לברך אחר אכילת לחם שנאמר (דברים ח, ט י) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם [לא תחסר וגומר ואכלת ושבעת וברכת] וגומר. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל \בין\ לפניהם \בין\ [ו]לאחריהם בין ברכ[ו]ת הריח בין ברכ[ו]ת ההודאה והלכות נטילת ידים: (סה"מ יט, יראים רנג, ברכות פ"א ה"א) כח למול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו: (סה"מ רטו, יראים תב, מילה פ"א ה"א) כט זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ, ח), זכרהו בקידוש היום: (סה"מ קנה, שבת פכ"ט ה"א) ל לשבות בו ממלאכה שנאמרד (שמות כג, יב) וביום השביעי תשבות. ומצות עשה מדברי הנביאים לעשות כבודה לשבת ועונג שנאמר (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג: (סה"מ קנד, שבת פ"א ה"א, פ"ל ה"א) לא לשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (ויקרא כג, לב) שבת שבתוןו הוא לכם: (סה"מ קסה, שביתת עשור פ"א ה"א) לב להתענות ביום הכפורים שנאמר (ויקרא טז, כט) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים: (סה"מ קסד, שביתת עשור פ"א ה"ד) לג לשבות בראשון של פסח שנאמר (ויקרא כג, ז) ביום הראשון מקרא קדש: (סה"מ קנט, יום טוב פ"א ה"ב) לד לשבות בשביעי בו שנאמר (במדבר כח, כה) וביום השביעי מקרא קדש: (סה"מ קס, יום טוב פ"א ה"ב) לה לשבות בחג השבועות שנאמר (ויקרא כג, כא) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש: (סה"מ קסב, יום טוב פ"א ה"ב) לו לשבות בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש: (סה"מ קסג, יום טוב פ"א ה"ב) לז לשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (ויקרא כג, לה) ביום הראשון מקרא קדש: (סה"מ קסו, יום טוב פ"א ה"ב) לח לשבות בשמיני בו שנאמר (ויקרא כג, לו) (ו)ביוםז השמיני מקרא קדש: (סה"מ קסז, יום טוב פ"א ה"ב) לט להשבית חמץ בארבעה עשר שנאמר (שמות יב, טו) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ: (סה"מ קנו, חמץ ומצה פ"ב ה"א) מ לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות: (סה"מ קנח, חמץ ומצה פ"ו ה"א) מא לספר בלילה ההוא ניסי יציאת מצרים שנאמר (שמות יג, ג) זכור את [ה]יום הזה אשר יצאתם ממצרים ונאמר (שם פסוק ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' ליח, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך: (סה"מ קנז, חמץ ומצה פ"ז ה"א) מב לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם: (סה"מ קע, עי' יראים תיט ותעפ"ר אות יז, שופר פ"א ה"א) מג בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב): (סה"מ קסח, סוכה פ"ו ה"ה) מד ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' א - להיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ): (סה"מ קסט, לולב פ"ז הי"ג) מה ליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (שמות ל, יג) זה יתנו כל העובר על הפקודים: (סה"מ קעא, שקלים פ"א ה"א) מו שיקדשו בית דין את החדש שנאמר (שמות יב, ב) החדש הזה לכם: (סה"מ קנג, יראים רנט, קדוש החדש פ"א ה"ז) מז לחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (דברים טז, א) שמור את חדש האביב ונאמר (שמות לד, כב) חג האסיף תקופת השנה: (יראים רסו ע"ש בתעפ"ר, סה"מ קנג והשגת הרמב"ן, קדוש החדש פ"א ה"ז, פ"ד ה"א) אלו הן מצות עשה מסדר נשים: מח לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנאמר (דברים כד, א) כי יקח איש אשה ובעלה. שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שהאשה חייבת לעשות לאיש. ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איזה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובה בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת. ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש שנולדו בו מומין: (עי' סה"מ ריג, אישות פ"א ה"ב) מט לפרות ולרבות שנאמר (בראשית ט, ז) פרו ורבו: (סה"מ ריב, אישות פט"ו ה"א) נ לגרש אשה בשטר שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות. בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחר. ודין מי נאמן להעיד על אשה שמת בעלה: (סה"מ רכב, גירושין פ"א) נא לייבם אשת אח מאב כשמת אחיו בלא זרע שנאמר (דברים כה, ה) ובן אין לו יבמה יבא עליה: (סה"מ רטז, יבום פ"א ה"א) נב לחלוץ אם לא רצה ליבם שנאמר (דברים כה, ט) וחלצה נעלו: (סה"מ ריז, יבום וחליצה פ"א ה"ב) נג לדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (שמות כב טו) וכי יפתה איש בתולה: (סה"מ רכ, נערה בתולה פ"א ה"א) נד שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (דברים כב, כט) ולו תהיה לאשה: (סה"מ ריח, נערה בתולה פ"א ה"ג) נה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (דברים כה, יט) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו: (סה"מ ריט, נערה בתולה פ"ג ה"ד) נו לעשות לסוטה כל הכתוב בפרשה קנאות שנאמר (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן: (סה"מ רכג, עי' סוטה פ"ד הי"ח וכס"מ) נז שישא כהן גדול נערה בתולה (ויקרא כא, יג) והוא אשה בבתוליה יקח: (סה"מ לח, איסורי ביאה פי"ז הי"ג) נח שיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנאמר (ויקרא כא, ב ג) לשארו הקרוב אליו וגומר ולאחותו וגומר לה יטמא: (עי' סה"מ לז, אבל פ"ב ה"ו) אלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות: נט לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (דברים יד, ד) זאת הבהמה אשר תאכלו וגומר ונאמר (ויקרא כ, כה) והבדלתם בין הבהמה וגומר: (סה"מ קמט, מאכלות אסורות פ"א ה"א) ס לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנאמר (דברים יד, יא) כל צפור טהורה תאכלו: (סה"מ קנ, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סא לבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנאמר (ויקרא יא, כא) אשר לו כרעים ממעל לרגליו: (סה"מ קנא, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סב לבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנאמר (ויקרא יא, ט) את זה תאכלו [וגומר] ועוד נאמר (שם פסוק מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור: (סה"מ קנב, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סג שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך. שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טרפיות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאהט בספר מצות לא תעשה (קלד): (סה"מ קמו, שחיטה פ"א ה"א) סד לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (ויקרא יז, יג) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר: (סה"מ קמז, שחיטה פי"ד ה"א) סה לשלח את הקן שנאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם וגומר: (סה"מ קיח, שחיטה פי"ג הל' א ב) אלו הן מצות עשה של נזיקין: סו - סז לדון בנזקי קרן. ולדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנאמר (שמות כא, כח) כי יגח שור את איש ונאמר (שמות כב, ד) כי יבער איש (את) שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר: (סה"מ רלז, רמ, נזקי ממון פ"א הל' א, ב, פ"י הל' א, ב) סח לדון בנזקי הבור שנאמר (שמות כא, לג) כי יפתח איש בור. שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו [וזכוכיותיו] ולא על ידי דברים אחרים: (סה"מ רלח, נזקי ממון פי"ב ה"א) סט לדון בנזקי האש שנאמר (שמות כב, ה) כי תצא אש [ומצאה קוצים] וגומר: (סה"מ רמא, נזקי ממון פי"ד ה"א) ע לדון בנזקי אדם המזיק חבירו שנאמר (שמות כא, יח) וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגומר. שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור. ודין הרודף \ודין\ [ו]שבר כלים: (סה"מ רלו, חובל ומזיק פ"א הל' א - ט) עא לדוןי בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (שמות כא, לז) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב. שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המכיר כליו או ספרו ביד אחר: (סה"מ רלט, גניבה פ"א ה"ד) עב לצדק [את] המאזנים עם המשקלות שנאמר (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק: (סה"מ רח, גניבה פ"ח ה"א) עג שחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אשר גזל. שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול. ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והליסטין והנדרים שנדרום להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כפר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה. ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה [ומכרה בין גוי בין ישראל. נוטע שדה] מחברו או בונה ביתו שלא ברשות: (סה"מ קצד, גזילה פ"א ה"א) עד להשיב אבידה לישראל שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם לאחיך. שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו. ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייסיא. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשוליב. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל. ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות: (סה"מ רד, גזילה ואבידה פי"א ה"א) עה להגלות רוצח ההורג בשגגה שנאמר (במדבר לה, כה) וישב (שם) [בה]יג עד מות הכהן: (סה"מ רכה, רוצח וש"נ פ"ה ה"א) עו להפריש ערי מקלט שנאמר (דברים יט, ב) שלש ערים תבדיל לך: (סה"מ קפב, רוצח וש"נ פ"ח ה"א) עז להציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (דברים כה, יב) וקצותה את כפה: (סה"מ רמז, רוצח ושמירת נפש פ"א הל' ו ז) עח לערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה: (סה"מ קפא, רוצח וש"נ פ"ט הל' א - ג) עט לעשות מעקה שנאמר (דברים כב, ח) ועשית מעקה לגגך. שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות: (סה"מ קפד, רוצח ושמירת נפש פי"א ה"א) פ לעזוריד המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (שמות כג, ה) עזב תעזב עמו: (סה"מ רב, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"א) פא להקים המשא (מ)על הבהמה שנאמר (דברים כב, ד) הקם תקים עמו. שם בארנו דין הולכים במקום צר אחד טעון ואחד ריקם: (סה"מ רג, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"ב) פב לדון בדין מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטלטו מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרותטז. ודין מוכר וחוזר [בו]. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חברו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות [והלך] וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות. ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות. ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם. ודין שנים החולקים על המקח אחדיז אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרעו. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה. ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר. ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן: (סה"מ רמה) פג לדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (שמות כא, ב) כי תקנה עבד עברי: (סה"מ רלב, עבדים פ"ב ה"א) פד להעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (דברים טו, יד) הענק תעניק לו: (סה"מ קצו, עבדים פ"ג הי"ד) פה לפדות אמה העבריה שנאמר (שמות כא, ח) והפדה: (סה"מ רלד, עבדים פ"ב ה"ח) פו לייעד האמה העברייה שנאמר (שמות כא, ח) אשר לויח יעדה והפדה ואם לבנו ייעדנה וגומר: (סה"מ רלג, עבדים פ"ד ה"ז) פז לעבוד בעבד כנעני לעולם שנאמר (ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבדו: (סה"מ רלה, עבדים פ"ט ה"ו) פח לדון בדיני שומר חנם שנאמר (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו: (סה"מ רמב, שאלה ופקדון פ"ב ה"א) פט לדון בדיני נושא שכר והשוכר שנאמר (שמות כב, ט) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אלו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב: (סה"מ רמג, שכירות פ"א ה"ב) צ לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו. שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית: (סה"מ ר, שכירות פי"א ה"א) צא שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (דברים כג, כה כו) כי תבא בכרם רעך וגומר [כי תבא בקמת רעך וגומר]. שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו: (סה"מ רא, שכירות פי"ב ה"א) צב לדון בדין השואל שנאמר (שמות כב, יג) וכי ישאל איש וגומר: (סה"מ רמד, שאלה ופקדון פ"א ה"א) צג להלות לעני שנאמר (שמות כב, כד) אם כסף תלוה את עמי, אם זה אינו רשות אלא מצוה שנאמר (דברים טו, ח) העבט תעביטנו. שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה: (סה"מ קצז, מלוה ולוה פ"א ה"א) צד הממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (דברים כד, ג) השב תשיב לו [את] העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפרע מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר. ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ודין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בשטר שביד שליש. ודין טענת יורשין. ודין מוציא שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות. ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו: (סה"מ קצט, מלוה ולוה פ"ג ה"ה) צה לדון בדין תובע ונתבע מודה מקצת או כופר שנאמר (שמות כב, ח) על כל דבר פשע וגומר אשר יאמר כי הוא זה. שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות: (סה"מ רמו, טוען ונטען פ"א ה"א) צו לדון בדיני נחלות שנאמר (במדבר כז, יא) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרטפסין: (סה"מ רמח) צז להעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודיםא* בעם שנאמר (דברים טז, יח) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (סנהדרין טז, ב). שם ביארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן: (סה"מ קעו, סנהדרין פ"א ה"א) צח ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינים שנאמר (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות. שם ביארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות: (סה"מ קעה, סנהדרין פ"ח ה"א) צט להיות בית דין הורגין בסייף שנאמר (שמות כא, כ) נקום ינקם: (סה"מ רכו, סנהדרין פי"ד הל' א ב) ק להיות בית דין הורגין בחנק שנאמר (ויקרא כ, י) מות יומת הנואף: (סה"מ רכז, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קא להיות בית דין שורפין באש שנאמר (ויקרא כ, יד) באש ישרפו: (סה"מ רכח, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קב להיות בית דין סוקלין באבנים שנאמר (דברים יז, ה) וסקלתם באבנים: (סה"מ רכט, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קג לתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (דברים כא, כב) ותלית: (סה"מ רל, סנהדרין פט"ו ה"ו) קד לקבור הנהרג ביומו שנאמר (דברים כא, כג) כי קבור תקברנו ביום ההוא: (סה"מ רלא, סנהדרין פט"ו ה"ח) קה להלקות הרשע שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט והכהו: (סה"מ רכד, סנהדרין פט"ז ה"א) קו להשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנאמר (ויקרא יט, טו) בצדק תשפט עמיתך: (סה"מ קעז, סנהדרין פכ"א ה"א) קז מדבר שקר תרחק (שמות כג, ז). שם ביארנו שמותר לשנות בדבר [ה]שלום. ודין שלא יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חבירו בערכאות של גוים: (יראים סי' רלה, סנהדרין פכ"א ה"ז, פכ"ב הל' ב ג י, דעות פ"ה ה"ז) קח היודע עדות לחבירו שיעיד לו בבית דין שנאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע: (סה"מ קעח, עדות פ"א ה"א) קט לדרוש ולחקור העדים שנאמר (דברים יג, טו) ודרשת וחקרת. שם ביארנו דין עדות. ודין קיום שטרות: (סה"מ קעט, עדות פ"א ה"ד) קי לעשות לעדים זוממין כאשר זממו לעשות שנאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו: (סה"מ קפ, עדות פי"ח ה"א) קיא לשמועב* לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (דברים יז, יא) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה: (סה"מ קעד, ממרים פ"א ה"ב) קיב כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב): (סה"מ רי, ממרים פ"ו ה"א) קיג איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט, ג): (סה"מ ריא, ממרים פ"ו ה"א) קיד להעמיד להם מלך שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך: (סה"מ קעג, מלכים פ"א ה"א) קטו להכרית זרעו של עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק: (סה"מ קפח, מלכים פ"א ה"א פ"ה ה"ה) קטז לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו בדרך שנאמר (שם יז) זכור את אשר עשה לך עמלק: (סה"מ קפט, מלכים פ"ה ה"ה) קיז להחרים שבעה עממין שנאמר (דברים כ, יז) כי החרם תחרימם: (סה"מ קפז, מלכים פ"ה ה"ד) קיח כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ, י): (סה"מ קצ, מלכים פ"ו ה"א) קיט לתקון מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו [ו]יחפור ויכסה שנאמר (דברים כג, יג יד) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר, ויתד תהיה לך וגומר. ענין עשה אחד הוא: (סה"מ קצב קצג, יראים תלב, מלכים פ"ו הל' יד טו) קכ שיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן: (סה"מ קצא, מלכים פ"ז ה"א) קכא כי יקח איש אשה חדשה וגומר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד, ה): (סה"מ ריד, מלכים פ"ז ה"י) קכב לעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנאמר (דברים כא, יא) וראית בשביה [וגומר]: (סה"מ רכא, מלכים פ"ח ה"ב) אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם: (עי' סה"מ לז, אבל פ"א ה"א פ"ב ה"ו) אלה הם מצות עשה התלויות בנדרים ובשבועות קכג שישבע בשם, מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (דברים ו, יג) ובשמו תשבע. שם ביארנו היאך בית דין משביעין והיאך [ב"ד] מאיימין: (יראים רסז, סה"מ ז, שבועות פי"א ה"א) קכד שיקיים אדם שבועתוג* ונדרו שנאמר (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת [וגומר] ונאמר (במדבר ל, ג) ככל היוצא מפיו יעשה: (סה"מ צד, נדרים פ"א ה"ד) קכה לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנאמר (במדבר ל, יז) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה: (סה"מ צה, נדרים פרק יא - יג) קכו שיגדיל הנזיר שער ראשו שנאמר (במדבר ו, ה) גדל פרע שער ראשו: (סה"מ צב, נזיר פ"א ה"א) קכז שיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנאמר (במדבר ה, ט) [ו]כי ימות מת עליו: (סה"מ צג, נזיר פ"א ה"ג פ"ו הי"א) קכח לדון בערכי אדם שנאמר (ויקרא כז, ב) [(ו)איש] כי יפליא נדר בערכך וגומר: (סה"מ קיד, הקדמת הלכות ערכים וחרמים א, פ"א ה"ב) קכט לדון בערכי בהמה שנאמר (ויקרא כז, ט) אם בהמה אשר יקריבו: (סה"מ קטו, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ב, פ"ה הל' ג ה - ז) קל לדון בערכי בתים שנאמר (ויקרא כז, יד) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו': (סה"מ קטז, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ג, פ"ה ה"ג) קלא לדון בערכי שדות שנאמר (ויקרא כז, טז) ואם משדה אחוזתו יקדיש וגומר: (סה"מ קיז, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ד, פ"ה ה"א) קלב לדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (ויקרא כז, כח) אך כל חרם אשר יחרים איש וגומר. שם ביארנו דין ההקדש באיזה ענין יחול ובאיזה ענין פודין אותו. ודין מי שהחרים בזמן הזה: (סה"מ קמה, ערכים וחרמים פ"ו ה"א) קלג להפריש תרומה גדולה לכהן שנאמר (דברים יח, ד) ראשית דגנך וגו' תתן לו. שם ביארנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות: (סה"מ קכו, תרומות פ"ב ה"א) קלד להיות הלויים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנאמר (במדבר יח, כו) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. גם במצוה זו ביארנו משפט התרומה וחילוקיה: (סה"מ קכט, תרומות פ"ג הי"ב) קלה להיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה מן הנשאר ונותנו ללויים שנאמר (במדבר יח, כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה'. שם ביארנו הלכות מעשר. [ו]הדברים המחייבים במעשר. ודין [ה]דברים הפוטרין. ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי: (סה"מ קכז, מעשר פ"א ה"א) קלו להפריש מעשר שני שנאמר (דברים יד, כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגומר. שם ביארנו דין מעשר שני ופדיונו: (סה"מ קכח, מעשר שני פ"א ה"א) קלז להיות נטע רבעי קדש שנאמר (ויקרא יט, כד) ובשנה הרביעית יהיה וגומר. שם ביארנו דין נטע רבעי ופדיונו: (סה"מ קיט, מע"ש ונטע רבעי פ"ט ה"א) קלח להתודות וידוי מעשר שנאמר (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' א - להיך בערתי הקדש מן הבית וגומר: (סה"מ קלא, מעשר שני ונ"ר פי"א ה"א) קלט להביא ביכורים למקדש שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א - להיך: (סה"מ קכה, בכורים פ"ב ה"א) קמ לקרות על הביכורים במקדש שנאמר (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' א - להיך: (סה"מ קלב, בכורים פ"ג ה"י) קמא להפריש חלה לכהן שנאמר (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. שם ביארנו חילוקי הארצות לחלה: (סה"מ קלג, בכורים פ"ה ה"א) קמב לתת לכהן [מן הבהמה] הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (דברים יח, ג) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה: (סה"מ קמג, בכורים פ"ט ה"א) קמג לתת ראשית הגז לכהן שנאמר (דברים יח, ד) ראשית גז צאנך תתן לו: (סה"מ קמד, בכורים פ"י ה"א) קמד לפדות בכור אדם שנאמר (שמות יג, יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה: (סה"מ פ, יראים קמ, בכורים פי"א ה"א) קמה לפדות פטר חמור שנאמר (שמות יג, יג) ופטר חמור תפדה בשה: (סה"מ פא, בכורים פי"ב ה"א) קמו לערוף פטר חמור שנאמר (שם) ואם לא תפדה וערפתו. שם ביארנו עשרים וארבע מתנות כהונה: (סה"מ פב, בכורים פי"ב ה"א) קמז שתשבות הארץ בשנה השביע[ית] מעבודת קרקע שנאמר (ויקרא כה, ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ: (סה"מ קלה, יראים שמה, הקדמת הלכות שמיטה ויובל א, פ"א ה"א) קמח שיפקיר אדם פירות שביעית שנאמר (שמות כג, יא) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ונאמר (ויקרא כה, ו) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך: (יראים קנח, סה"מ קלד, שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד) קמט להשמיט כספים בשביעית שנאמר (דברים טו, ב) שמוט כל בעל משה ידו: (סה"מ קמא, שמיטה ויובל פ"ט ה"א) קנ שימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (ויקרא כה, ח) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים: (סה"מ קמ, שמיטה ויובל פ"י ה"א) קנא לקדש שנת החמשים בשביתה [ובשמיטה] שנאמר (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה: (סה"מ קלו, שמיטה ויובל פ"י ה"א) קנב לתקוע [ב]שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי (רמב"ם הקדמת הלכות שמו"י) שנאמר (ויקרא כה, ט, י) ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור: (סה"מ קלז, שמיטה ויובל פ"י ה"י) קנג שתחזור אחוזה ביובל שנאמר (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחוזתו: (יראים קסה, סה"מ קלח, שמיטה ויובל פי"א ה"א) קנד להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (ויקרא כה, כט) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו: (סה"מ קלט, שמיטה ויובל פי"ב ה"א) קנה לתת ללויים ערים לשבת וגם הם קולטות שנאמר (במדבר לה, ב) ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת: (סה"מ קפג, שמיטה ויובל פי"ג ה"א) קנו להניח פאה. (סה"מ קכ, מתנות עניים פ"א ה"ב) קנז להניח לקט. (סה"מ קכא, מתנות עניים פ"א ה"ד) קנח להניח עומר השכחה. (סה"מ קכב, מתנות עניים פ"א ה"ה) קנט להניח עוללות. (סה"מ קכג, מתנות עניים פ"א ה"ה) קס להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר (ויקרא יט, י דברים כד, יט) לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה [שלהם]: (סה"מ קכד, מתנות עניים פ"א ה"ה) קסא להפריש מעשר עני בשנה השלישית לשמיטה ובשנה השישית לשמיטה תחת מעשר שני שנאמר (דברים כו, יב) בשנה השלישית וגומר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ללוי זה מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני: (סה"מ קל, מתנות עניים פ"ו ה"ד) קסב לתת צדקה לעניים שנאמר (דברים טו, יא) פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. שם ביארנו הלכות הצדקה: (סה"מ קצה, מתנות עניים פ"ז ה"א) אלו הם מצות המקדש קסג לבנות בית הבחירה שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש וגומר וכן תעשו ונאמר (דברים יב, יא) והיה המקום אשר יבחר ה' א - להיכם לשכן את שמו שם וגומר. שם ביארנו היאך נעשו האולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קדושת הבית וקדושת העיר אם היא עדיין קיימת: (סה"מ כ, בית הבחירה פ"א ה"א) קסד לירא מן המקדש שנאמר (ויקרא כו, ב) ומקדשי תיראו: (סה"מ כא, בית הבחירה פ"ז ה"א) קסה שיהיו הכהנים והלויים שומרי[ם] המקדש שנאמר (במדבר יח, ד, ה) [ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד] ונאמר ושמרתם את משמרת הקדש: (סה"מ כב, בית הבחירה פ"ח הל' א ב) קסו לעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושחין בו שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש וגומר שמן משחת קדש יהיה: (סה"מ לה, כלי המקדש פ"א ה"א) קסז לעשות הקטרת במנין סממניה להקטירו פעמים ביום שנאמר (שמות ל, לד) קח לך סמים ונאמר (שם פסוק ז) והקטיר עליו אהרן קטרת וגו': (סה"מ כח, כלי המקדש פ"ב ה"א, תמידין ומוספין פ"ג ה"א) קסח לשאת הארון על הכתף כשמוליכין אותו ממקום למקום שנאמר (במדבר ז, ט) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו: (סה"מ לד, כלי המקדש פ"ב הי"ב) קסט להיות הלויים עובדיםד* בבית המקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום עםה* הקרבן שנאמר (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ונאמר (דברים יח, ז) ושרת בשם ה' א - להיוו*: (סה"מ כג, כלי המקדש פ"ג הל' א ב) קע שיהיו הכהנים תוקעין בחצוצרות על הקרבן במועדות ובראשי חדשים שנאמר (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגומר: (סה"מ נט, כלי המקדש פ"ג ה"ה, תעניות פ"א ה"א) קעא לקדש זרע אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנאמר (ויקרא כא, ח) וקדשתו כי את לחם א - להיך הוא מקריב: (סה"מ לב, כלי המקדש פ"ד הל' א ב) קעב להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים כאחד שנאמר (דברים יח, ו) וכי יבא הלוי וגומר לבד ממכריו על האבות: (סה"מ לו, כלי המקדש פ"ד ה"ד) קעג שיהיו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה שנאמר (שמות כח, ד) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי: (סה"מ לג, כלי המקדש פ"י ה"ד) קעד לשלח טמאים מחוץ למחנה שנאמר (במדבר ה, ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: (סה"מ לא, ביאת מקדש פ"ג הל' א, ב) קעה שיקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד שנאמר (שמות ל, יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם: (סה"מ כד, ביאת מקדש פ"ה ה"א) קעו שיהיו הקרבנות תמימים ממום שנאמר (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון: (סה"מ סא, איסורי מזבח פ"א ה"א) קעז לפדות פסולי המוקדשין ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר (דברים יב, טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר: (סה"מ פו, איסורי מזבח פ"א ה"י) קעח להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר (ויקרא כב, כז ע"ש) והיה שבעת ימים תחת אמו. [ו]ביוםז* השמיני תתנו לי (שמות כב, כט ע"ש): (סה"מ ס, איסורי מזבח פ"ג ה"ח) קעט למלוחח* הקרבנות והמנחות שנאמר (ויקרא ב, יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח: (סה"מ סב, איסורי המזבח פ"ה הי"א) קפ לעשות העולה כמשפטה שנאמר (ויקרא א, ג) אם עולה קרבנו וגומר. שם ביארנו סדר נתוח העולה המפורשת במסכת תמיד: (סה"מ סג, מעשה הקרבנות פ"ו ה"א) קפא לעשות החטאת כמשפטו שנאמר (ויקרא ו, יח) זאת תורת החטאת: (סה"מ סד, מעשה הקרבנות פ"ז ה"א) קפב לעשות האשם כמשפטו שנאמר (שם ז, א) זאת תורת האשם: (סה"מ סה, מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג) קפג לעשות השלמים כמשפטן שנאמר (שם ג, א) ואם זבח שלמים קרבנו: (סה"מ סו, מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג) קפד אכילת קדשים לכהנים היא מצות עשה שנאמר (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים: (סה"מ פט, יראים צז, מעשה הקרבנות פ"י ה"א) קפה וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנאמר (ויקרא ו, ט) והנותרת (מן המנחה) [ממנה]ט* יאכלו אהרן ובניו. הרי אלו שתי מצות עשה: (יראים צח, סה"מ פח, מעשה הקרבנות פ"י ה"ב) קפו לעשות כל המנחות כמצותן הכתובות בתורה כמו שאמור בפרשת ויקרא. וכן מעשה מנחת חביתין בכלל מעשה כל המנחות: (סה"מ סז, מעשה הקרבנות פי"ג ה"א) קפז שיביא אדם ברגל שפגע בו תחילה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים שנאמר (דברים יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה וכן דורש בתורת כהנים (אמור פט"ו ה"ב): (סה"מ פג, מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג) קפח להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה שנאמר (דברים יב, יא) והיה המקום אשר יבחר ה' א - להיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם: (סה"מ פד, מעשה הקרבנות פי"ח ה"א) קפט שיביא אדם לבית הבחירה [ה]קרבנות שנתחייב [בחוצה לארץ והתמורות והולדות של קדשים] שנאמר (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת [אל המקום] וגומר: (סה"מ פה, מעשה הקרבנות פי"ח ה"א, תמורה פ"ג ה"א, פ"ד ה"א) קצ להקריב שני תמידין בכל יום שנאמר (במדבר כח, ג) שנים ליום עולה תמיד: (סה"מ לט, תמידין ומוספין פ"א ה"א) קצא להדליק בכל יום אש על המזבח שנאמר (ויקרא ו, ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר: (סה"מ כט, הקדמת הלכות תמידין אות ב, פ"ב הל' א, ב) קצב לעשות תרומת הדשן בכל יום שנאמר (ויקרא ו, ג) והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וגומר. שם ביארנו סדר עבודת התמיד: (סה"מ ל, תמידין ומוספין פ"ב ה"י) קצג להדליק נרות המנורה בכל יום במקדש שנאמר (שמות כז, כ ויקרא כד, ב) להעלות נר תמיד: (סה"מ כה, הקדמת הלכות תמידין ומוספין אות ו, פ"ג ה"י) קצד שיקריב כהן גדול מנחה בכל יום עשירית האיפה והיא נקראת מנחת חביתין שנאמר (ויקרא ו, יג) זה קרבן אהרן ובניו: (סה"מ מ, תמידין ומוספין פ"ג הי"ח) קצה להקריב קרבן מוסף בשבת בשני כבשים שנאמר (במדבר כח, ט) וביום השבת שני כבשים וגומר: (סה"מ מא, הקדמת הלכות תמידין ומוספין אות ח, פ"ד ה"ט) קצו להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת שנאמר (ויקרא כד, ו) ושמת אותם שתים מערכות וגומר ונתת על המערכת לבונה זכה וגומר וביום השבת יערכנו: (סה"מ כז, תמידין ומוספין פ"ה ה"א) קצז להקריב קרבן מוסף בראש חדש שנאמר (במדבר כח, יא) ובראשי חדשיכם תקריבו וגומר: (סה"מ מב, תמידין ומוספין פ"ז ה"א) קצח להקריב קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח כקרבן ראש חדש שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת נאכל שנאמר (במדבר כח, יט) והקרבתם אשה וגומר: (סה"מ מג, תמידין ומוספין פ"ז ה"ג) קצט להקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה שנאמר (ויקרא כג, יב) ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים. שם ביארנו מעשה מנחת העומר: (סה"מ מד, תמידין ומוספין פ"ז ה"ג) ר לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שנאמר (במדבר כח, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: (סה"מ קסא, תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב) רא להביא בחג שבועות שהוא יום חמשים קרבן מוסף כמו בפסח וראש חדש שנאמר (במדבר כח, כו) וביום הביכורים וגומר והקרבתם עולה וגומר: (סה"מ מה, תמידין ומוספין פ"ח ה"א) רב להקריב בחג שבועות שתי הלחם היא המנחה החדשה עם הקרבנות הבאים בגלל הלחם שנאמר (ויקרא כג, טז יח) והקרבתם מנחה חדשה לה' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים: (סה"מ מו, תמידין ומוספין פ"ח ה"א) רג להקריב מוסף בראש השנה מלבד מוסף ראש חדש שנאמר (במדבר כט, א) ובחדש השביעי באחד לחדש וגומר ועשיתם עולה מלבד עולת החדש וגו': (סה"מ מז, תמידין ומוספין פ"ט ה"א) רד להקריב קרבן מוסף ביום הכפורים כמו בראש השנה שנאמר (במדבר כט, ז) ובעשור לחדש וגומר והקרבתם עולה וגו': (סה"מ מח, תמידין ומוספין פ"י ה"א) רה להקריב קרבן מוסף בשבעת ימי החג שנאמר (במדבר כט, יב) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו' פרים שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת, רק שהפרים פוחתים בכל יום אחד. שם ביארנו הלכות ניסוך המים: (סה"מ נ, תמידין ומוספין פ"י ה"ג) רו להקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת כמו בראש השנה וביום הכפורים שנאמר (במדבר כט, לה) וביום השמיני עצרת וגו' והקרבתם עולה פר אחד איל אחד כבשים שבעה ושעיר חטאת: (סה"מ נא, תמידין ומוספין פ"י ה"ה) רז לשרוף הנותר באש שנאמר (ויקרא ז, יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף: (סה"מ צא, פסולי המוקדשין פי"ט ה"א) רח לשרוף בשר קדש שנטמא שנאמר (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף: (סה"מ צ, פסולי המוקדשין פי"ט ה"א) רט שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר כמו שנאמר בפרשת אחרי שנאמר (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן וגו'. שם ביארנו כל עבודת יום הכיפורים: (סה"מ מט, עבודת יום הכיפורים פ"א ה"א) רי שישלם המועל בקדשי ה' הקרן וחומש ואשם שנאמר (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגומר. שם ביארנו הלכות מעילה: (סה"מ קיח, מעילה פ"א ה"ג) ריא בהולד בכור בהמה טהורה לישראל שיאמר הישראל הרי הוא מקודש בקדושת בכור שנאמר (דברים טו, יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגומר. שם ביארנו הלכות בכורות בין בזמן המקדש בין בזמן הזה: (יראים סי' קמב, סה"מ עט, בכורות פ"א הל' א, ד) ריב לעשר כל הוולדות שנולדו לאדם בכל שנה בבקר ובצאן שנאמר (ויקרא כז, לב) כל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש: (סה"מ עח, בכורות פ"ו ה"א) ריג שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנאמר (ויקרא ד, כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה וגומר. שם ביארנו העבירות שחייבין עליהם חטאת קבועה וענין השגגה שמתחייב עליהם חטאת: (סה"מ סט, שגגות פ"א ה"א) ריד שיקריב החוטא אשם תלוי אם נסתפק לו שמא חטא או לא חטא עד שיודע לו ויביא חטאתו שנאמר (ויקרא ה, יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל וגו': (סה"מ ע, שגגות פ"ח ה"א) רטו שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות כגון אשם גזלות אשם מעילות אשם שפחה חרופה כאשר כתוב בכל אחד: (סה"מ עא, שגגות פ"ט ה"א) רטז שיביא החוטא קרבן עולה ויורד בשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע שנאמר (ויקרא ה, ז, יא) ואם לא תגיע ידו וגומר ואם לא תשיג: (סה"מ עב, שגגות פ"י ה"א) ריז שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות (את) החמורות שחייבים עליהם כרת ועשו הקהל כולן או רובן על פיהם שנאמר (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגומר: (סה"מ סח, שגגות פי"ב ה"א) ריח להקריב הזב קרבן אחר שיטהר שנאמר (ויקרא טו, יג) וכי יטהר הזב וגומר: (סה"מ עד, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) ריט להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר שנאמר (ויקרא טו, כח) ואם טהרה מזובה וגו': (סה"מ עה, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכ להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר שנאמר (ויקרא יב, ו) ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת: (סה"מ עז, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכא להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר שנאמר (ויקרא יד, י) וביום השמיני (יביא שני תורים וגו') [יקח שני כבשים וגו']. במצות אלו ביארנו ענין הזב במה יהיה זב גמור לקרבן: (סה"מ עו, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכב הממר בקרבן שלו שתהיה התמורה קדש שנאמר (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש: (סה"מ פז, תמורה פ"א ה"א) רכג לשחוט שה תמים זכר בן שנה לשם פסח בזמנו שנאמר (שמות יב, ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגו'. שם ביארנו הלכות שחיטת פסח: (סה"מ נה, קרבן פסח פ"א ה"א) רכד שיהיו טמאין נדחין לפסח שני בחדש השני שנאמר (במדבר ט, י) איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגומר. שם ביארנו הדברים שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת: (סה"מ נז, קרבן פסח פ"ה ה"א) רכה לאכול הפסח כמשפטו בליל ט"ו שנאמר (שמות יב, ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו: (סה"מ נו, קרבן פסח פ"ח ה"א) רכו לאכול הפסח שני כמשפטו בליל חמשה עשר לחדש השני שנאמר (במדבר ט, יא) על מצות ומרורים יאכלוהו: (סה"מ נח, קרבן פסח פ"ח ה"ג) רכז לחוג ברגלים שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים תחוג לי: (סה"מ נב, חגיגה פ"א ה"א) רכח להתראות ברגלים במקדש שנאמר (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו': (סה"מ נג, חגיגה פ"א ה"א) רכט לשמוח ברגלים שנאמר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך וגו': (סה"מ נד, חגיגה פ"א ה"א) רל להקהל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית שנאמר (דברים לא, יב) הקהל את העם וגו': (סה"מ טז, חגיגה פ"ג ה"א) רלא שיהא המת מטמא בכל האמור בפרשת חקת שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל: (סה"מ קז, טומאת מת פ"א ה"א) רלב לשרוף פרה אדומה כמצותה להיות אפרה מוכן שנאמר (במדבר יט, ב) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו': (סה"מ קיג, פרה אדומה פ"א ה"א, פ"ג ה"ד) רלג שיהו מי חטאת מטהרין מטומאת מת ומטמא לאדם טהור שנאמר (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא וגומר ונאמר (פסוק כא) הנוגע במי הנדה יטמא: (סה"מ קח, פרה אדומה פי"א ה"א, פט"ו ה"א) רלד לעשות בנגעי אדם אם להסגיר אם להחליט אם לטהר כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו': (סה"מ קא, טומאת צרעת פ"ט הל' א, ב) רלה שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. וכן כל שאר הטמאין צריכין להודיע את עצמן: (סה"מ קיב, טומאת צרעת פ"י הל' ו, ח) רלו להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת (בגד) [בית]י* בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים שנאמר (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגומר: (סה"מ קי, טומאת צרעת פי"א ה"א, פט"ו ה"ח) רלז שיגלח המצורע את כל שערו שנאמר (ויקרא יד, ט) והיה ביום השביעי יגלח וגומר: (סה"מ קיא, טמאת צרעת פי"א ה"א) רלח לעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, מז) והבגד (אשר) [כי]יא* יהיה בו נגע צרעת וגו': (סה"מ קב, טומאת צרעת פי"ב ה"א) רלט לעשות בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יד, לה) ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וגו': (סה"מ קג, טומאת צרעת פי"ד הל' ד, ה) רמ שיהא הזב טמא ומטמא לאחרים שנאמר (ויקרא טו, ג) וזאת תהיה טומאתו בזובו: (סה"מ קד, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמא שתהא הנדה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא טו, יט) שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא וגו': (סה"מ צט, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמב שתהא הזבה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא טו, כה) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה וגו': (סה"מ קו, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמג שתהא היולדת טמאה כנדה שנאמר (ויקרא יב, ב) כימי נדת דותה תטמא: (סה"מ ק, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמד להיות הנבלה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא יא, לט מ) הנוגע בנבלתה יטמא והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וגו': (סה"מ צו, שאר אבות הטומאה פ"א ה"א) רמה להיות שמנה שרצים טמאים ומטמאין שנאמר (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא בשרץ וגומר: (סה"מ צז, שאר אבות הטומאה פ"ד הל' א, ב) רמו להיות אוכלין ומשקין מ[י]טמאין שנאמר (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. במצות אלו ביארנו (מצות) [מקצת] הלכות טומאת כלים: (סה"מ צח, טומאת אוכלין פ"א הל' א, ד) רמז שיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנאמר (ויקרא טו, טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגומר: (סה"מ קה, שאר אבות הטומאה פ"ה ה"א) רמח שיטהרו כל הטמאים במים אפילו במי מקוה שנאמר (ויקרא יד, ט) ורחץ את בשרו במים והזב בלבד כתיב בו (ויקרא טו, יג) ורחץ בשרו במים חיים: (סה"מ קט, מקואות פ"א הל' א, ב, ה) נשלמו כל רמ"ח מצות עשה אחרי כן ביארנו חמש מצות מדברי סופרים והם מצות עירובין: (עירובין פ"א ה"ב פ"ו ה"א) מצות אבל: (עי' סה"מ עשה לז, אבל פ"א ה"א וכס"מ) מצות תשעה באב: (תעניות פ"ה ה"ב) מצות מגילה: (מגילה פ"א ה"א) מצות חנוכה: (חנוכה פ"ג ה"ג)

ספר מצוות גדול לאוין רמזי מצוות לא תעשה והא לך הרמזים בעזרת מלך ישראל וגואלו: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני: א לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ, ג) אסרה [ה]תורה בהם הקיום והשיתוף: (סה"מ א, יסוה"ת פ"א ה"ו) ב לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לד). בארנו שם מהו חלול השם והעונש: (סה"מ סג, יסוה"ת פ"ה) ג לא תעשון כן לה' א - להיכם (דברים יב, ד). בארנו שם א[י]סור מחיקת שמות הקדושים [וגניזת שמות קדושה] וא[י]סור נתיצת אבן אחת מן המקדש: (סה"מ סה, יסוה"ת פ"ו ה"ה) ד לא תנסו את ה' [א - להיכם] (דברים ו, טז). בארנו שם מהו נסיון ושמותר לנסות[ו] במעשר: (יראים סי' שסא. ועי' סה"מ סד ויסוה"ת פ"י ה"ה) ה לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יז). שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה: (סה"מ שב, דעות פ"ו ה"ה) ו שלא להלבין פני אדם \ב\ [מ]ישראל שנאמר (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח וגומר ולא תשא עליו חטא: (סה"מ שג, דעות פ"ו ה"ח) ז שלא להונות עבד שברח מחוצה לארץ שנאמר (דברים כג, יז) עמך ישב בקרבך וגומר: (סה"מ רנה, עבדים פ"ח הי"א) [ז] ח שלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנאמר (שמות כב, כא) כל אלמנה ויתום לא תענון. ומי שלבו נוקפו למנות בשני לאוין ימנה שלא להונות עבד שברח מחוצה לארץ לארץ שנאמר (דברים כג, יז) לא תוננו: (סה"מ רנו, דעות פ"ו ה"י) ט שלא לרגל בחברו שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך. שם בארנו הלכות לשון הרע: (סה"מ שא, דעות פ"ז ה"א) י לא תשא שמע שוא (שמות כג, א) אזהרה למקבל לשון הרע, ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו: (יראים סי' קצב, וע"י סה"מ רפא, סנהדרין פכ"א ה"ז) יא לא תקום (ויקרא יט, יח). בארנו שם מה היא הנקימה: (סה"מ ל"ת דש, דעות פ"ז ה"ז) יב לא תטור (ויקרא יט, יח). בארנו שם מה היא הנטירה: (סה"מ ל"ת שה, דעות פ"ז ה"ח) יג אפילו זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנאמר (דברים ד, ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב (שם) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים [אשר ראו עיניך]: (יראים שנט, ועי' רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"י, וע"ע מנין הרמב"ן סה"מ ב) יד שלא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנאמר (דברים ד, יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית [את]השמש ואת הירח וגומר, ונאמר (ויקרא יט, ד) אל תפנו אל האלילים, [ונאמר] ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגומר (דברים יב, ל) (סה"מ י, ע"ז פ"ב הל' ב, ג) טו שלא לתור אחר מחשבת הלב [ואחר] וראיית העינים שנאמר (במדבר טו, לט) [ו]לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם \וגומר\: (סה"מ מז, ע"ז פ"ב ה"ג) טז שאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר (שמות כב, כז) א - להים לא תקלל, ובלא שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש (ויקרא כב, טז) ונוקב שם ה' מות יומת הרי זו מצות לא תעשה. וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הרי זו [מצות] לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מצות עשה: (סה"מ ס, ע"ז פ"ב ה"ח) יז נאמר בדברות (שמות כ, ה) ולא תעבדם, אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם: (סה"מ ו, ע"ז פ"ג ה"ג) יח נאמר בפרשת משפטים (שמות כג, כד) ולא תעבדם, מקרא \זה\ [יתר] ללמד על המגפף והמנשק לכל עבודה זרה ואפילו שאין דרך עבודתה בכך: (יראים שנא, רמב"ן בהשגה סוף ל"ת ה, רמב"ם ע"ז פ"ג ה"ו) יט שלא להשתחות לשום עבודה זרה אפילו אין דרך עבודתה בכך שנאמר (שמות כ, ה) לא תשתחוה להם: (סה"מ ה, ע"ז פ"ג ה"ג) כ לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ, ד), להזהיר על העושה לעצמו ואף על פי שלא עבדה: (סה"מ ב, ע"ז פ"ג ה"ט) כא ואלהי מסכה לא תעשו (ויקרא יט, ד). להזהיר אף על העושה אותה לגוי: (סה"מ ג, ע"ז פ"ג ה"ט) כב שלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' (שמות כ, כ) לא תעשו אתי אלהי כסף: (סה"מ ד, ע"ז פ"ג הל' י, יא) כג שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה שנאמר (שמות כג, יג) ולא ישמע על פיך: (סה"מ טו, ע"ז פ"ד ה"א) כד שלא להנות בממון עיר הנדחת שנאמר (דברים יג, יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם: (סה"מ כד, ע"ז פ"ד ה"ז) כה שלא לבנות עיר הנדחת שנאמר (דברים יג, יז) לא תבנה עוד: (סה"מ כג, ע"ז פ"ד ה"ח) כו שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה שנאמר במסית (דברים יג, יב) ולא יוסיפו לעשות [כדבר הרע]. שם בארנו הלכות מסית: (סה"מ טז, ע"ז פ"ה ה"ד וכס"מ) כז שלא לאהוב את המסית שנאמר (דברים יג, ט) לא תאבה לו: (סה"מ יז, ע"ז פ"ה ה"ד) כח שלא לעזרו בשום עזר שנאמר (דברים יג, ט) לא תשמע אליו: (סה"מ יח, ע"ז פ"ה ה"ד) כט שלא להצילו שנאמר (דברים יג, ט) לא תחוס עינך עליו: (סה"מ יט, ע"ז פ"ה ה"ד) ל שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר (דברים יג, ט) לא תחמול עליו: (סה"מ כ, ע"ז פ"ה ה"ד) לא אם יודע המוסת חובה שלא \י\ [ל]שתוק ממנה שנאמר (דברים יג, ט) לא תכסה עליו: (סה"מ כא, פ"ה ה"ד) לב שלא להתנבא[ות] בשם עבודה זרה שנאמר (שמות כג, יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית: (סה"מ יד, כו, ע"ז פ"ה ה"ו, י) לג שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה אפילו נתן אות או מופת שנאמר (דברים יג, ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא: (סה"מ כח, ע"ז פ"ה ה"ז) לד שלא להתנבא[ות] בשקר שנאמר (דברים יח, כ) ומת הנביא ההוא: (עי' בפנים ובסה"מ כז, ע"ז פ"ה ה"ז) לה שלא לירא מהריגת נביא [ה]שקר שנאמר (דברים יח, כב) (ו)לא תגור ממנו: (סה"מ כט, ע"ז פ"ה ה"ט) לו שלא לשאול באוב שנאמר (דברים יח, יא) לא ימצא בך, [ו]שואל אוב: (סה"מ לו, ע"ז פי"א הי"ד) לז שלא לשאול בידעוני שנאמר (דברים יח, יא) וידעוני: (סה"מ לז, ע"ז פי"א הי"ד) לח שלא לעשות מעשה אוב שנאמר (ויקרא יט, לא) אל תפנו אל האובות: (סה"מ ח, ע"ז פ"ו ה"א) לט שלא לעשות מעשה ידעוני שנאמר (ויקרא יט, לא) ואל הידעונים: (סה"מ ט, ע"ז פ"ו ה"א) מ שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך: (סה"מ ז ע"ז פ"ו ה"ג) מא שלא להקים מצבת אבן אחת שנאמר (דברים טז, כב) ולא תקים לך מצבה: (סה"מ יא, ע"ז פ"ו ה"ו, יראים סי' שעו) מב ופסל ומצבה לא תקימו לכם (ויקרא כו, א) ותניא בתורת כהנים (בהר פרק ט) להזהיר בא על המקים פסל אף על פי שלא עבדו ולא עשאו: (יראים שמט) מג שלא ליתן אבן משכית להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנאמר (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות: (סה"מ יב, ע"ז פ"ו ה"ו) מד שלא ליטע אילן במקדש שנאמר (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח [וגו'], ואפילו אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש שנאמר כל עץ: (סה"מ יג, ע"ז פ"ו ה"ט) מה שלא ליהנות מעבודה זרה ומכל משמשיה שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתיך. ודברים האסורים למכור להם. ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות (ל"ת קמח): (סה"מ כה, ע"ז פ"ז ה"ב, פ"י ה"ד, ועי' השגת הרמב"ן בסה"מ ל"ת קצד) מו שלא ליהנות מציפוי נעבד שנאמר (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: (סה"מ כב, ע"ז פ"ח ה"ז) מז שלא לכרות ברית לשבעה עממים \בארצינו\ שנאמר (דברים ז, ב) לא תכרות להם ברית: (סה"מ מח, ע"ז פ"י ה"א) מח שלא ליתן חנייה לגוי בקרקע בארץ ישראל שנאמר (דברים ז, ב) לא תחנם, ודרשו \בו\ (ע"ז כ, א) לשון חן וחנייה \וחנם\: (סה"מ נ, ע"ז פ"י ה"א, ד) מט שלא להושיב אחד משבעה עממים בארצינו שנאמר (שמות כג, לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בחוצה לארץ שלא נצטוינו להורגם: (סה"מ נא, ע"ז פ"י ה"ו) נ שלא ללכת בדרכי האמורי שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחוקות הגוי וגומר, ונאמר (ויקרא יח, ג) ובחוקותיהם לא תלכו: (סה"מ ל, ע"ז פי"א ה"א, יראים סי' שיג) נא שלא לנחש שנאמר (ויקרא יט, כו) לא תנחשו: (סה"מ לג, ע"ז פי"א ה"ד) נב שלא לקסום שנאמר (דברים יח, י) לא ימצא בך וגומר וקוסם קסמים: (סה"מ לא, ע"ז פי"א ה"ז) נג שלא לעונן שנאמר (ויקרא יט, כו) לא תעוננו: (סה"מ לב, ע"ז פי"א ה"ט) נד שלא לחב[ו]ר חבר שנאמר (דברים יח, יא) לא ימצא בך וגומר וחובר חבר: (סה"מ לה, ע"ז פי"א ה"י) נה שלא לכשף שנאמר (דברים יח, י) לא ימצא [בך] וגומר ומכשף: (סה"מ לד, פי"א הט"ו) נו שלא לדרוש אל המתים שנאמר (דברים יח, יא) ודורש אל המתים: (סה"מ לח, ע"ז פי"א הי"ג) נז שלא לגלח בתער פאת הראש שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם: (סה"מ מג, יראים שלו, ע"ז פי"ב ה"א) נח שלא להשחית פאת הזקן בתער שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תשחית פאת זקנך: (סה"מ מד, ע"ז פי"ב ה"ז) נט שלא יהיה כלי גבר על אשה (דברים כב, ה) ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה: (סה"מ לט, ע"ז פי"ב ה"י) ס לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב, ה) ושלא יתקן איש בתיקוני אשה: (סה"מ מ, ע"ז פי"ב ה"י) סא שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע השריטה בצבע שנאמר (ויקרא יט, כח) וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם [אני ה'] (סה"מ מא, ע"ז פי"ב הי"א) סב שלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנאמר (ויקרא יט, כח) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ושריטה וגדידה אחת היא: (סה"מ מה, ע"ז פי"ב הי"ב) סג נאמר בישראל (דברים יד, א) לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ובכהנים (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, ובג"ש קרחה קרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת, ולחייב [ב]ישראל על קרחת הראש כבין העינים: (סה"מ קעא, ע"ז פי"ב הט"ו) סד השמר לך פן תשכח את ה' א - להיך (דברים ח, יא). לאו זה \נאמר\ [נראה] אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח, ואחרי כן מצאתיו (ו)במסכת סוטה (ה, א וע"ש ברש"י): (דעות פ"ב ה"ג, ועי' מניין הרמב"ן בסה"מ ל"ת א) סה וביום השביעי שבת לה' א - להיך לא תעשה כל מלאכה (שמות כ, י). שם בארנו ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ותולדותיהן [ו]הא[י]סורין הנוספין עליהם מדברי סופרים: (סה"מ שכ, שבת פ"א ה"א) סו שלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנאמר (שמות טז, כט) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי: (סה"מ שכא, שבת פכ"ז ה"א) סז שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והוא הדין לשאר עונשים: (סה"מ שכב, שבת פכ"ד ה"ז) סח שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים שנאמר [בו] (במדבר כט, ז) כל (מלאכת עבודה) [מלאכה] לא תעשו: (סה"מ שכז, שביתת עשור פ"א ה"א) סט שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים שנאמר (ויקרא כג, כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, וכל שיש בו כרת או מיתה הרי זו באזהרת לאו. ובארנו שם הלכות עינוי יום הכיפורים של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו: (סה"מ קצו, שביתת עשור פ"א ה"ד) ע שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם (ויקרא כד, ז): (סה"מ שכג, יום טוב פ"א ה"ב) עא שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח כמו שכתוב שם (ויקרא כג, ח): (סה"מ שכד, יום טוב פ"א ה"ב) עב שלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם (ויקרא כג, כא): (סה"מ שכה, יום טוב פ"א ה"ב) עג שלא לעשות מלאכה בראש השנה כמו שכתוב שם (ויקרא כג, כה): (סה"מ שכו, יום טוב פ"א ה"ב) עד שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם (ויקרא כג, לה): (סה"מ שכח, יום טוב פ"א ה"ב) עה שלא לעשות מלאכה שמיני [של] החג כמו שכתוב שם (ויקרא כג, לו). בארנו שם הלכות יום טוב והלכות חול המועד והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה: (סה"מ שכט, יום טוב פ"א ה"ב) עו שלא לאכול חמץ בפסח שנאמר (שמות יג, ג) לא יאכל חמץ. [ו]בארנו שם שביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין בו לאו לרבי שמעון, ולרבי יהודה שהלכה כמותו יש בו לאו: (סה"מ קצז, קצט והשגת הרמב"ן, חמץ ומצה פ"א הל' א, ח) עז - עח המניח חמץ \ברשותו\ בפסח עובר [ב] שני לאוין שנאמר (שמות יג, ז) לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר (שמות יב, יט) שאור לא ימצא בבתיכם, ואיסור חמץ עצמו והשאור שבו מחמיצים אחד הוא שנאמר (שם יג, ז) ולא יראה לך חמץ: (סה"מ ר רא, חמץ ומצה פ"א ה"ב) עט שלא לאכול דבר שיש בו תערובת חמץ שנאמר (שמות יב, כ) כל מחמצת לא תאכלו. בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגעלת הכלים הבלועים מחמץ: (סה"מ קצח, חמץ ומצה פ"א ה"ו) ואלה הן לאוין מסדר נשים פ לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל (דברים כג, יח), פירש אונקלוס שלא ישא [איש] ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא. ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה: (יראים לד, סה"מ שנה והשגת הרמב"ן, אישות פ"א ה"ד, איסו"ב פי"ב הי"ג) פא שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כא, י). בארנו שם דין המזונות והכסות והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים, ודין לוותה ואכלה, ודין מניעת קרובים מלבא לבית, והרחקת פריצים, ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא \את\ אשתו ממקומה, ודין הבנות בעישור נכסים, ודין האלמנות, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה והבן ישאר \עם\ [אצל] אמו עד שש [שנים] והבת לעולם, ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס, ודין אשה מברחת \ואין\ [ודין] איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו, ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים: (יראים קיז, סה"מ רסב, אישות פי"ד הל' ז) פב שלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנאמר (דברים כד, ד) והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ושם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט: (סה"מ שנו, גירושין פי"א הי"ב) פג שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר (דברים כה, ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: (סה"מ שנז, יבום וחליצה פ"ב הי"ח) פד שלא יגרש האונס את אנוסתו שנאמר (דברים כב, כט) לא יוכל (ל)שלחה כל ימיו: (סה"מ שנח, נערה בתולה פ"א הל' ג) פה אל תחלל בתך להזנותה (ויקרא יט, כט), תניא (בספרי) [בספרא] (קדושים פרק ז ה"ב) ובפרק הנשרפין (סנהדרין עו, א) זה המוסר בתו שלא לשם אישות. ובדרך רמז אמרו \שם\ בתלמוד זה המשיא בתו לזקן: (יראים רצד, סה"מ שנה, נערה בתולה פ"ב הל' יז) פו שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנאמר (דברים כב, יט) לא יוכל לשלחה כל ימיו: (סה"מ שנט, נערה בתולה פ"ג הל' ד) פז - פח הזהירה תורה על מנחת קנאות שנאמר (במדבר ה, טו) לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה: (סה"מ קב קג, סוטה פ"ג הל' יג) פט שלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמר (ויקרא יח, ז) ערות אביך לא תגלה: (סה"מ שנא, שגגות פ"ד הל' א) צ שלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמר (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך לא תגלה: (סה"מ שנב, שגגות פ"ד הל' א) צא שלא לגלות ערות אשת האב שנאמר (ויקרא יח, ח) ערות אשת אביך לא תגלה, אף לאחר מיתת האב: (סה"מ שלב, איסורי ביאה פ"א הל' ד, פ"ב הל' א) צב שלא לגלות ערות אמו אפילו היא אנוסת אביו שנאמר (ויקרא יח, ז) ערות אמך לא תגלה: (סה"מ של, איסורי ביאה פ"א הל' ד) צג שלא לגלות ערות אשת הבן שנאמר (ויקרא יח, טו) ערות כלתך לא תגלה: (סה"מ שמג, איסורי ביאה פ"א הל' ד) צד [שלא לשכב עם זכר שנאמר] (ויקרא יח, כד) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה: (סה"מ שנ, איסורי ביאה פ"א הל' יד) צה ובכל בהמה לא תתן שכבתך (ויקרא יח, כג): (סה"מ שמח, איסורי ביאה פ"א הל' טז) צו ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה (ויקרא יח, כג): (סה"מ שמט, איסורי ביאה פ"א הל' יז) צז ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה (ויקרא יח, כ), ונאמר לא תנאף (שמות כ, יג) ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' (ויקרא כ, י) מות יומת הנואף והנואפת. ובלאוין אלו \נאמר אילו\ נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה: (סה"מ שמז, איסורי ביאה פ"א הל' ו) צח שלא לגלות ערות בת הבן שנאמר (ויקרא יח, י) ערות בת בנך לא תגלה: (סה"מ שלד, איסורי ביאה פ"א הל' ה) צט שלא לגלות ערות בת הבת שנאמר (ויקרא יח, י) ערות בת בתך לא תגלה: (סה"מ שלה, איסורי ביאה פ"א הל' ה) ק שלא לגלות ערות הבת, ורבותינו למדוה (סנהדרין עו, א) \יש מהן בקל וחומר ויש\ מהן בגזרה שוה: (סה"מ שלו, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קא שלא לגלות ערות אשה ובתה שנאמר (ויקרא יח, יז) ערות אשה ובתה לא תגלה: (סה"מ שלז, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קב שלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנאמר (ויקרא יח, יז) את בת בנה: (סה"מ שלח, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קג שלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנאמר (ויקרא יח, יז) ואת בת בתה: (סה"מ שלט, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קד שלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר (ויקרא יח, יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה: (סה"מ שלג, איסורי ביאה פ"ב הל' ג) קה שלא לגלות ערות אחותו [ו]אפילו היא מאנוסת אביו שנאמר (ויקרא יח, ט) [ערות] אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה: (סה"מ שלא, איסורי ביאה פ"ב הל' ב, ד) קו [שלא לגלות ערות אחות אביו שנאמר] (ויקרא יח, יב) ערות אחות אביך לא תגלה: (סה"מ שמא, איסורי ביאה פ"ב הל' ה) קז [שלא לגלות ערות אחות אמו שנאמר] (ויקרא יח, יג) ערות אחות אמך לא תגלה: (סה"מ שמ, איסורי ביאה פ"ב הל' ה) קח ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה (ויקרא יח, יח): (סה"מ שמה, איסורי ביאה הל' ט) קט ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח, טז) בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו. בארנו שם מה [יש] בין כרת לערירי: (סה"מ שמד, איסורי ביאה פ"ב הל' א) קי שלא לגלות ערות אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנאמר (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודתך היא. בארנו שם כל השניות לעריות האסורות מדבריהם, וכן קרובת זקוקתו \וכן\ [ו]קרובת חלוצתו, והנטען על האשה אסור בקרובותיה, הכל מדבריהם: (סה"מ שמב, איסורי ביאה פ"ב הל' א) קיא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה (ויקרא יח, יט). בארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה: (סה"מ שמו, איסורי ביאה פ"ד הל' א, ב) קיב בשבעה עממים כתוב (דברים ז, ג) לא תתחתן בם ומפרש בפרק הערל (יבמות עו, א) אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין, אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין, אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי [אסור]. בארנו שם א[י]סור הבא על הגויה: (יראים כז, סה"מ נב, איסו"ב פי"ב הל' א) קיג שלא ישא עמוני בת ישראל שנאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני: (סה"מ נג, איסו"ב פי"ב הל' יח) קיד שלא ישא מואבי בת ישראל שנאמר (דברים כג, ד) ומואבי: (סה"מ נג, איסו"ב פי"ב הל' יח) קטו שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנאמר (דברים כג, ח) לא תתעב אדומי: (סה"מ נד, איסו"ב פי"ב הל' יט) קטז שלא להרחיק מצרי מלבא בקהל אלא עד ג' דורות שנאמר (דברים כג, ח) לא תתעב מצרי. שם בארנו עניין כל הגרים והיאך מ(ת)גיירים אותם: (סה"מ נה, איסו"ב פי"ב הל' יט) קיז שלא ישא ממזר בת ישראל שנאמר (דברים כג, ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר: (סה"מ שנד, איסו"ב פט"ו הל' א) קיח מי שנפצעו בצים שלו לא ישא \בת ישראל\ [ישראלית] שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא בקהל ה': (סה"מ שם, איסו"ב פט"ז הל' א) קיט מי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנאמר (דברים כג, ב) וכרות שפכה: (סה"מ שם, איסו"ב פט"ז הל' א) קכ שלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנאמר (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו: (סה"מ שסא, איסו"ב פט"ז הל' י) קכא שלא ישא כהן זונה שנאמר (ויקרא כא, ז) אשה זונה לא יקחו. בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה: (סה"מ קנח, איסו"ב פי"ז הל' א) קכב שלא ישא כהן חללה שנאמר (ויקרא כא, ז) וחללה לא יקחו. ושם בארנו דין חללה: (סה"מ קנט, איסו"ב פי"ז הל' א) קכג שלא ישא כהן גרושה שנאמר (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו: (סה"מ קס, איסו"ב פי"ז הל' א) קכד שלא ישא כהן גדול אלמנה שנאמר (ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה [את אלה לא יקח]: (סה"מ קסא, איסו"ב פי"ז הל' א) קכה שלא יבעול כהן [גדול] אלמנה אפילו בלא קידושין מפני שמחללה [בביאתו] שנאמר (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו בעמיו, הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו [בעמיו], עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא \את\ האשה ולא \את\ זרעו. בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה: (סה"מ קסב, איסו"ב פי"ז הל' ג) קכו שלא ל[י]קרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנאמר (ויקרא יח, ו) אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערו(ת)ה, בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר. בארנו שם דין ייחוד, ודין נשים [ה]מסוללות, ודין השחתת זרע, והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה, ודין מגרש אשתו האיך יתנהג עמה, ודין במי ראוי לידבק: (סה"מ שנג, איסו"ב פכ"א הל' א) אלו הן לאוין של איסורי מאכלות קכז שלא לאכול בהמה טמאה שנאמר (ויקרא יא, ד) את זה לא תאכלו: (סה"מ קעב, מאכ"א פ"ב ה"א ב) קכח שלא לאכול עוף טמא שנאמר (ויקרא יא, יג) את אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו: (סה"מ קעד, מאכ"א פ"ב ה"ד) קכט שלא לאכול דג טמא שנאמר (ויקרא יא, יא) מבשרם לא תאכלו: (סה"מ קעג, מאכ"א פ"ב ה"ד) קל שלא לאכול חגב טמא שנאמר (דברים יד, יט) כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל: (סה"מ קעה, מאכ"א פ"ב ה"ה) קלא שלא לאכול שרץ הארץ שנאמר (ויקרא יא, מא) וכל השרץ השורץ [על הארץ לא יאכל]: (סה"מ קעו, מאכ"א פ"ב ה"ו) קלב שלא לאכול שרץ המים שנאמר (דברים יד, ט) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי[ם], ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפה וחלבן וחלב בהמה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורים, ובכלל \זה\ בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה: (יראים סי' עא, סה"מ סי' קעט, מאכ"א פ"ב הי"ב) קלג שלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה. ובכלל \לאו\ זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני: (סה"מ קפ, מאכ"א פ"ד ה"א) קלד שלא לאכול טרפה שנאמר (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. בארנו שם ע[י]קר הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב [או זאב] ונוטה למות, וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות, כגון על ידי (נבילה) [נפילה] וטרפות הריאה ושאר טרפיות שבארנו שם בספר מצות עשה (סג) אצל הלכות שחיטה. ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת, ודין קיבות נבלות וטרפות: (סה"מ קפא, מאכ"א פ"ד ה"ו) קלה שור הנסקל לא יאכל \את\ בשרו (שמות כא, כח): (סה"מ קפח, מאכ"א פ"ד הכ"ב) קלו שלא לאכול אבר מן החי שנאמר (דברים יב, כג) לא תאכל הנפש עם הבשר. שם בארנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו: (סה"מ קפב, מאכ"א פ"ה ה"א) קלז וכל דם לא תאכלו (ויקרא ז, כו). שם בארנו \כל\ [דין] איסור דם \וכל\ [ו]ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור: (סה"מ קפד, מאכ"א פ"ו ה"א) קלח כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (ויקרא ז, כג). שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר: (סה"מ קפה, מאכ"א פ"ז ה"א) קלט לא יאכלו בני ישראל [את] גיד הנשה (בראשית לב, לג). שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה: (סה"מ קפג, מאכ"א פ"ח ה"א) קמ - קמא לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים (שמות כג, יט, שם לד, כו, דברים יד, כא) ותנא דבי רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה [עניין] לאו אחד הם ולא נמנה בחשבון כי אם שני לאוין. ובארנו שם כל עניני [איסור] בשר בחלב, ודין חתיכה עצמה נעשית נבלה, ודין כחל, ודין כף חולבת בתבשיל של בשר או להפך, ודין דברים האסורים שנתערבו, ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה: (סה"מ קפו קפז, מאכ"א פ"ט ה"א) קמב שלא לאכול [מ]פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנאמר (ויקרא כג, יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה: (סה"מ קפט, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמג שלא לאכול קלי מן החדש שנאמר (ויקרא כג, יד) וקלי: (סה"מ קצ, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמד שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנאמר (ויקרא כג, יד) וכרמל: (סה"מ קצא, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמה שלא לאכול כלאי הכרם שנאמר (דברים כב, ט) פן תקדש המלאה. ותניא (ספרי כי תצא פסקא כ וע"ש) נאמר כאן קדש ונאמר להלן (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה: (סה"מ קצג, יראים סי' עו, מאכ"א פ"י ה"ו) קמו שלא לאכול ערלה שנאמר (ויקרא יט, כג) ערלים לא יאכל. שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ, [דין נטע רבעי] ודין פדיון נטע רבעי: (סה"מ קצב, מאכ"א פ"י ה"ט) קמז שלא לאכול טבל, והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציאו ממנו תרומה שנאמר (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה', בעתידים ליתרם הכתוב מדבר. וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם: (סה"מ קנג, מאכ"א פ"י הי"ט) קמח שלא לאכול תקרובת עבודה זרה ולא לשתות יין נס(י)כם שנאמר (שמות לד, יב) השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו. בכלל \לאו\ זה יין שנתנסך לעבודה זרה שהוא עיקר שמחתם בזבח. וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך. וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גויים ובישוליהן, ודין קטן אוכל נבילות, ושלא לשתות בכלים מאוסים: (סה"מ קצד והשגת הרמב"ן, יראים סי' קא, מאכ"א פי"א הל' א) קמט ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב, כח): (סה"מ קא, שחיטה פי"ב ה"א) קנ לא תקח האם אל הבנים (דברים כב, ו): (סה"מ שו, שחיטה פי"ג ה"א) קנא לא תעשו עול במשפט במדה (ו)במשקל ובמשורה (ויקרא יט, לה) במשפט המדות רוצה לומר: (סה"מ רעא, גניבה פ"ז ה"א) קנב שלא ישהא אדם בביתו [שום] מדה חסרה או משקל חסר, שנאמר (דברים כה, יג יד) לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגומר: (סה"מ רעב, גניבה פ"ז ה"ג) קנג שלא להשיג גבול רעך שנאמר (דברים יט, ד) לא תשיג גבול רעך: (סה"מ רמו, גניבה פ"ז הי"א) קנד שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר (שמות כ, יג) לא תגנוב: (סה"מ רמד, גניבה פ"א ה"א) קנה שלא לגנוב ממון שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תגנובו: (סה"מ רמד, גניבה פ"א ה"א) קנו מי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר (ויקרא יט, יג) לא תעשוק את רעך: (סה"מ רמז, גזילה ואבידה פ"א ה"ד) קנז ולא תגזול (ויקרא יט, יג). ולפי [מה] שאמר רבא בפרק המקבל (ב"מ קיא, א) שעשק וגזל הכל אחד, נמנה [הא] דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמר רב(א) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר יז, ה) [ו]לא יהיה כקורח וכעדתו: (סה"מ רמה, גזילה ואבידה פ"א ה"א, ועי' יראים סי' שנז והשגת הרמב"ן בשורש השלישי ובהשלמת הלאוין וח"ח פתיחה לאוין יב) קנח לא תחמוד (שמות כ, יד) [כתוב שם (דברים ה, יח) עוד לא תתאוה והכל אחד]: (סה"מ רסה, רסו, יראים סי' קטו, גזילה ואבידה פ"א ה"ט י) קנט כתוב בהשבת אבידה (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם: (סה"מ רסט, גזילה ואבידה פי"א ה"א ב) קס לא תרצח (שמות כ, יג). שם בארנו דין הבא במחתרת: (סה"מ רפט, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"א) קסא לא תקחו כפר לנפש רוצח (במדבר לה, לא): (הס"מ רצה, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ד) קסב שלא ליקח כופר להציל מגלות שנאמר (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר (לנפש רוצח) לנוס אל עיר מקלטו: (סה"מ רצו, רוצח ושמירת נפש פ"ה ה"א) קסג רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו עד שידונו אותו בית דין שנאמר (במדבר לה, יב) ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה למשפט: (סה"מ רצב, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ה) קסד שלא לחוס על הרודף שנאמר (דברים כה, יב) וקצותה את כפה (ו)לא תחוס עינך: (סה"מ רצג, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ז ח) קסה לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז): (סה"מ רצז, רוצח ושמירת נפש פ"א הי"ד) קסו שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנאמר (דברים כא, ד) אשר לא יעבד ולא יזרע: (סה"מ שט, רוצח ושמירת נפש פ"י הל' ט) קסז שלא להניח מכשול שנאמר (דברים כב, ח) לא תשים דמים בביתך: (סה"מ רצח, רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ג, ד) קסח שלא להכשיל \תם\ [עור] בדרך שנאמר (ויקרא יט, יד) לפני עור לא תתן מכשול: (סה"מ רצט, רוצח ושמירת נפש פי"ב הל' יד) קסט שלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר (דברים כב, ד) לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת: (סה"מ רע, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"ב) קע וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (ויקרא כה, יד) ותניא בתורת כהנים (בהר פרשתא ג ה"ד) באונאת ממון הכתוב מדבר. שם בארנו דיני אונאה ודין מוכר ואירע אונס במכר: (סה"מ רנ, מכירה פי"ב ה"א) קעא ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז) תניא בתורת כהנים (בהר פרשתא ג ה"ד) באונאת דברים הכתוב מדבר: (סה"מ רנא, מכירה פי"ד הי"ב) קעב וגר לא (תונו) [תונה] (שמות כב, כ): (סה"מ רנב, מכירה פי"ד הט"ו) קעג ולא תלחצנו (שמות כב, כ): (יראים סי' קפא, סה"מ רנג, מכירה פי"ד הט"ו) קעד שלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר (ויקרא כה, מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך: (סה"מ רנט, עבדים פ"א ה"ו) קעה שלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר (ויקרא כה, מב) לא ימכרו ממכרת עבד (סה"מ רנח, עבדים פ"א ה"ה) קעו שלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר (ויקרא כה, לט) לא תעבוד בו עבודת עבד: (סה"מ רנז, עבדים פ"א ה"ז) קעז שלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר (ויקרא כה, נג) לא ירדנו בפרך לעיניך: (סה"מ רס, עבדים פ"א ה"ו) קעח שלא ישלח עבדו ריקם בצאתו מאתו שנאמר (דברים טו, יג) (ו)לא תשלחנו ריקם: (סה"מ רלג, עבדים פ"ג הי"ד) קעט שלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנאמר (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה: (סה"מ רסא, עבדים פ"ד ה"י) קפ לא תסגיר עבד אל אדניו (דרים כג, טז), בעבד שברח מחוצה לארץ הכתוב מדבר: (סה"מ רנד, עבדים פ"ח ה"י) קפא שלא לאחר פעולת שכיר שנאמר (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר [אתך עד בוקר]: (סה"מ רלח, שכירות פי"א ה"ב) קפב שלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר (דברים כג, כה) ואל כליך לא תתן: (סה"מ רסח, שכירות פי"ב ה"ג) קפג שלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא \לבצור\ [יבצור] בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר (דברים כג, כו) וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך: (יראים סי' ריד, סה"מ רסז, שכירות פי"ב ה"ג) קפד שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנאמר (דברים כה, ד) לא תחסום שור בדישו: (סה"מ ריט, שכירות פי"ג ה"ב) קפה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה (שמות כב, כד): (סה"מ רלד, מלוה ולוה פ"א ה"ב) קפו כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כד, י): (סה"מ רלט, יראים סי' קלב, מלוה ולוה פ"ג ה"ד) קפז שלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנאמר (דברים כד, יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו: (סה"מ רמ, מלוה ולוה פ"ג ה"ה) קפח לא תחבול בגד אלמנה (דברים כד, יז): (סה"מ רמא, מלוה ולוה פ"ג ה"א) קפט - קצ לא יחבול רחים ורכב (דברים כד, ו), בפרק המקבל (ב"מ קטו, א) מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין: (סה"מ רמב, מלוה ולוה פ"ג ה"ב ג) קצא שלא להלוות בריבית לישראל שנאמר (ויקרא כה, לז) את כספך לא תתן לו בנשך: (סה"מ רלה, מלוה ולוה פ"ד ה"א) קצב שלא ללות בריבית מישראל שנאמר (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיך נשך כסף, אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה: (סה"מ רלו, מלוה ולוה פ"ד ה"ב) קצג שלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות \לא\ ערב ולא [להיות] עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר (שמות כב, כד) לא תשימון עליו נשך. במצות אלו בארנו דיני הריבית: (סה"מ רלז, מלוה ולוה פ"ד ה"ב) קצד שלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינין שנאמר (דברים ג, יז) לא תכירו פנים במשפט: (סה"מ רפד, סנהדרין פ"ג ה"ח) קצה שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין \יותר\ על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות: (סה"מ רפב, סנהדרין פ"ח ה"א) קצו אם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר (שמות כג, ב) לא תענה על ר[י]ב לנטות רב כתיב [בקרא] לפיכך מתחילין בדיני נפשות \מן הקטנים\ [מקטנים] שבסנהדרין: (יראים קפד, סה"מ רפג, סנהדרין פ"י הל' א, ב, ו) קצז שלא ילין הצלוב על העץ שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו [על העץ]: (סה"מ סו, סנהדרין פט"ו ה"ז) קצח מכשפה לא תחיה (שמות כג, יז) הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה (סה"מ שי, סנהדרין פי"ג ה"ג) קצט שלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר (דברים כה, ג) לא יוסיף פן יוסיף. שם בארנו דין מכה חברו: (סה"מ ש, סנהדרין פט"ו הי"ב) ר שלא להרוג הרוצח אפילו [אם ראו שיש] חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר (שמות כג, ז) ונקי וצדיק אל תהרוג. מכאן למדו רבותינו (סנהדרין לג, ב) שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה: (סה"מ רצ, יראים קפז, סנהדרין פ"כ ה"א, פ"י ה"ט) רא שלא לענוש האנוסה שנאמר (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר: (סה"מ רצד, סנהדרין פ"כ ה"ב) רב שלא לחוס על הרוצח שנאמר (דברים יט, יג) ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי: (סה"מ רעט, סנהדרין פ"כ ה"ד) רג שלא לרחם על העני בדין שנאמר (שמות כג, ג) ודל לא תהדר בריבו ונאמר (ויקרא יט, טז) לא תשא פני דל: (סה"מ רעז, יראים קפה קצ) רד שלא לכבד פני גדול בדין שנאמר (ויקרא יט טו) לא תהדר פני גדול: (סה"מ רעה, סנהדרין פ"כ ה"ד) רה לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט, טו) ונאמר (דברים טז, יט) לא תטה משפט: (סה"מ רעג, סנהדרין פ"כ הל' ו, יב) רו לא תטה משפט גר יתום (דברים כד, יז): (סה"מ רפ, סנהדרין פ"כ הי"ב) רז שלא ירא הדיין מאדם \בדין\ שנאמר (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש: (ה"מ רעו, סנהדרין פכ"ב ה"א) רח לא תקח שוחד (דברים טז, יט). שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין. ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם: (סה"מ רעד, סנהדרין פכ"ג ה"א) רט - רי שלא לקלל לא דיין ולא נשיא או ראש או מלך שנאמר (שמות כב, כז) א - להים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (סה"מ שטו שטז, סנהדרין פכ"ו ה"א) ריא שלא לקלל אחד מישראל שנאמר (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש: (סה"מ שיז, סנהדרין פכ"ו ה"א) ריב שלא לקלל את עצמו שנאמר (דברים ד, ט) השמר לך ושמור נפשך מאד: (יראים קפט, סנהדרין פכ"ו ה"ג) ריג לא יקום עד אחד באיש (דברים יט, טו): (יראים רה, סה"מ רפח, עדות פ"ה ה"א) ריד שלא יעיד רשע שנאמר (שמות כ"ג, א) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. שם בארנו כל הפסולים להעיד לבד פסול קרובים: (סה"מ רפו, עדות פ"ו ה"א) רטו שלא יעיד קרוב שנאמר (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים, הוא הדין לקרובים אחרים שם בארנו כל הפסולים להעיד מחמת קרובים: (סה"מ רפז, עדות פי"ג ה"א) רטז לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ, כג), במעיד בבית דין הכתוב מדבר: (סה"מ רפה, יראים קעח, עדות פי"ז ה"א) ריז שלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר (דברים יז, יא) לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא: (סה"מ שיב, יראים שצח, ממרים פ"א ה"ב) ריח שלא לקלל אביו ואמו שנאמר (שמות כא, יז) מקלל אביו ואמו מות יומת: (סה"מ שיח, ממרים פ"ה הל' א, ג) ריט שלא להכות אביו ואמו שנאמר (שמות כא, טו) ומכה אביו ואמו מות יומת, וכבר בארנו (בל"ת טז) שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אילו שני לאוין במנין אף על פי שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה. עניין זה צריך לומר במברך את השם: (סה"מ שיט, ממרים פ"ה הל' ה, ח) רכ לא תאכלו על הדם (ויקרא יט, טו) אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין, ועוד אזהרות דרשינן (סנהדרין כג, א) ממנו. ושם בארנו הלכות בן סורר ומורה: (סה"מ קצה, ממרים פ"ז ה"א) רכא שלא למנות איש על ישראל מקהל גרים שנאמר (דברים יז, טו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי: (סה"מ שסב, מלכים פ"א ה"ד) רכב מלך לא ירבה לו נשים (דברים יז, יז): (סה"מ שסד, מלכים פ"ג ה"ב) רכג ולא ירבה לו סוסים (דברים יז, טז): (סה"מ שסה, מלכים פ"ג ה"ג) רכד וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דברים יז, יז): (סה"מ שסה, מלכים פ"ג ה"ד) רכה שלא להחיות אדם משבעה עממים שנאמר (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה: (סה"מ מט, מלכים פ"ה ה"ד) רכו שלא להסיר \מלבבו\ [מלבנו] מעשה עמלק הרעה שעשה לנו שנאמר (דברים כה, יט) לא תשכח: (סה"מ נט, מלכים פ"ה ה"ה) רכז שלא ישובו העם מצרימה שנאמר (דברים יז, טז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: (סה"מ מו, יראים שט, מלכים פ"ה ה"ז) רכח שלא לקר[ו]א לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנאמר (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם: (סה"מ נו, מלכים פ"ו ה"ו) רכט שלא להשחית אילני מאכל במצור שנאמר (דברים כ, יט) לא תשחית את עצה. שם בארנו איסור השחתה \מכל\ [לכל] דבר: (סה"מ נז, מלכים פ"ו ה"ח) רל שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו שנאמר (דברים כד, ה) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר: (סה"מ שיא, מלכים פ"ז הי"א) רלא שלא ייראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה[ם] בשעת מלחמה שנאמר (דברים כ, ג) לא \תערצו\ [תערוץ] מפניהם: (סה"מ נח, מלכים פ"ז הט"ו) רלב שלא למכור אשת יפת תואר שנאמר (דברים כא, יד) ומכור לא תמכרנה בכסף: (סה"מ רסג, מלכים פ"ח ה"ו) רלג שלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנאמר (דברים כא, יד) לא תתעמר בה: (סה"מ רסד, מלכים פ"ו ה"ו) רלד שלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר (ויקרא כא, א) לנפש לא יטמא בעמיו: (סה"מ קסו, אבל פ"ג ה"א) רלה שלא יכנס כהן הדיוט באהל המת, ובתורת כהנים (אמור פרשתא ב ה"ד) לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא [לא יטמא] האמור בכהן גדול. \שם\ בארנו שם הקרובים שמטמאין להם ודין קברי גוים אם מטמאין באהל ודין הגוסס ששנינו שאינו מטמא: רלו שלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר (ויקרא כא, יא) לאביו ולאמו לא יטמא: (סה"מ קסז, אבל פ"ג ה"ו) רלז שלא יכנס עם המת באהל שנאמר (ויקרא כא, יא) על כל נפשות מת לא יבא (סה"מ קסח, אבל פ"ג ה"ו) רלח שלא תשא את שם ה' א - להיך לשוא (שמות כ, ז): (סה"מ סב, שבועות פ"א ה"ז) רלט לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא יט, יב) זו שבועת ביטוי: (סה"מ סא, שבועות פ"א ה"ג) רמ שלא לכחש בממון חבירו שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תכחשו: (סה"מ רמח, שבועות פ"א ה"ח) רמא שלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך. שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה ענין התראה: (סה"מ רמט, שבועות פ"א ה"ח) רמב שלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר (במדבר ל, ג) לא יחל דברו. שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי. ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו. ודין בן כמה שנים נדרו קיים. ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל: (סה"מ קנז, נדרים פ"א ה"ה) שמנה לאוין יש בנזיר ואילו הן: רמג שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם (במדבר ו, ג): (סה"מ רב, נזירות פ"א הל' ח, ט) רמד שלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים (במדבר ו, ג): (סה"מ רג, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמה שלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים (במדבר ו, ג): (סה"מ רד, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמו שלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים (במדבר ו, ג): (סה"מ רה, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמז שלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר (במדבר ו, ד) מחרצנים ועד זג לא יאכל: (סה"מ רו, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמח שלא יכנס באהל המת שנאמר (במדבר ו, ו) על כל נפשות מת לא יבא: (סה"מ רח, נזירות פ"א הל' יח) רמט שלא יטמא למתים שנאמר (במדבר ו, ז) לאביו ולאמו לא יטמא: (סה"מ רז, נזירות פ"א הל' טו) רנ תער לא יעבור על ראשו (במדבר ו, ה). באלו הלאוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו: (סה"מ רט, נזירות פ"א הל' יא) רנא שלא למכור שדה החרם שנאמר (ויקרא כז, כח) לא ימכר: (סה"מ קי, ערכין וחרמין פ"ו הל' ד) רנב שלא לפדות שדה החרם שנאמר (ויקרא כז, כח) לא יגאל: (סה"מ קיא, ערכין וחרמין פ"ו הל' ד) רנג שלא יקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון שנאמר (שמות כב, כח) מליאתך ודמעך לא תאחר, כלומר לא תאחר דבר שראוי להקדימו: (סה"מ קנד, תרומות פ"ג הל' כג) רנד שלא יאכל זר תרומה שנאמר (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קודש: (סה"מ קלג, תרומות פ"ו הל' ה) רנה שלא יאכל אפילו תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר (ויקרא כב, י) תושב כהן ושכיר לא יאכל בו. שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה: (סה"מ קלד, תרומות פ"ו הל' ה) רנו שלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ואפילו בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל, ולא חזה ושוק: (עי' סה"מ קלז, תרומות פ"ו הל' ז) רנז שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר (ויקרא כב, ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר: (סה"מ קלו, תרומות פ"ז הל' א) רנח שלא יאכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים, רבותינו למדוה בפרק הערל (יבמות ע, א) בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח. ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד: (סה"מ קלה, תרומות פ"ז הל' י) רנט שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך: (סה"מ קמא, מעשר שני פ"ב הל' ה) רס שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) ותירושך: (סה"מ קמב, מעשר שני פ"ב הל' ה) רסא שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) ויצהרך (סה"מ קמג, מעשר שני פ"ב הל' ה) רסב שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שיפדה שנאמר (דברים כו, יד) לא בערתי ממנו בטמא (רמב"ם במנין המצות קנ), ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפרק הערל (יבמות עג, ב): (יראים פט, סה"מ קנ, מעשר שני פ"ג הל' א) רסג שלא לאכול מעשר שני באנינות שנאמר (דברים כו, יד) לא אכלתי באוני ממנו (רמב"ם במנין המצות קנא). ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת (דברים יד, כו) כמו בביכורים, נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנאמר (ויקרא י, יט) ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', ואף אם ימצא לאו \באזהרה\ [באזהרת] מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניה[ם] כי אם הכל בלאו אחד: (סה"מ קנא, יראים פז, מעשר שני פ"ג הל' ה) רסד שלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר (דברים ו, יד) לא נתתי ממנו למת, כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף (ע"פ מנין המצות קנב). ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל (יבמות עד, א) למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו, ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שניהם נקראין קודש ובשניהם ערל אסור: (סה"מ קנב, יראים פח, מעשר שני פ"ג הל' ד, י) רסה שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול וגומר [ותרומת ידך] ואמר מר ותרומת ידיך אילו הביכורים: (סה"מ קמט, מעשר שני פ"ג הל' ג) רסו שלא לעבוד אדמה בשביעית שנאמר (ויקרא כה, ד) שדך לא תזרע: (סה"מ רכ, שמיטה ויובל פ"א הל' א) רסז שלא לעבוד אילן בשביעית שנאמר (ויקרא כה, ד) וכרמך לא תזמור. במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית: (סה"מ רכא, שמיטה ויובל פ"א הל' א) רסח שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנאמר (ויקרא כה, ה) את ספיח קצירך לא תקצור: (סה"מ רכב, שמיטה ויובל פ"ד הל' א) רסט שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנאמר (ויקרא כה, ה) ואת ענבי נזירך לא תבצור: (סה"מ רכב, שמיטה ויובל פ"ד הל' כב) רע שלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנאמר (דברים טו, ב) לא יגוש את רעהו: (סה"מ רל, שמיטה ויובל פ"ט הל' א) רעא שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנאמר (דברים טו, ט) השמר לך (ושמור נפשך) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה, והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה: (סה"מ רלא, שמיטה ויובל פ"ט הל' ל) רעב שלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תזרעו: (סה"מ רכד, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעג שלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תקצרו את ספיחיה (סה"מ רכה, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעד שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר שנים שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תבצרו את נזיריה: (סה"מ רכו, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעה שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנאמר (ויקרא כה, כג) והארץ לא תמכר לצמיתות: (סה"מ רכז, שמיטה ויובל פי"א הל' א) רעו שלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר (דברים יח, ב) ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שאר שבטים, בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו, מאמו, ברייתא זו שנויה בספרי: (סה"מ קסט, שמיטה ויובל פי"ג הל' י) רעז שלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנאמר (דברים יח, א) לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, פירוש חלק בביזה ונחלה בארץ: (סה"מ קע, שמיטה ויובל פי"ג הל' י) רעח שלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר (ויקרא כה, לד) ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מסכת ערכין (לג, ב) שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר מכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל שנמכר: (סה"מ רכח, שמיטה ויובל פי"ג הל' ד, ה, ז) רעט שלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר (ויקרא יט, יט) שדך לא תזרע כלאים. שם בארנו דיני כלאי זרעים: (סה"מ רטז, כלאים פ"א הל' א) רפ שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים. שם בארנו דיני כלאי הכרם: (סה"מ רטז, כלאים פ"ה הל' א) רפא שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים: (סה"מ ריז, כלאים פ"ט הל' א) רפב שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו: (סה"מ ריח, כלאים פ"ט הל' ז) רפג לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו (דברים כב, יא) ונאמר (ויקרא יט, יט) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. שם בארנו הלכות כלאי בגדים: (סה"מ מב, כלאים פ"י הל' א - ד) רפד שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר (ויקרא כג, כב) לא תכלה פאת שדך בקצרך: (סה"מ רי, מתנות עניים פ"א הל' א) רפה שלא ללקוט השיבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירה שנאמר (ויקרא כג, כב) ולקט קצירך לא תלקט: (סה"מ ריא, מתנות עניים פ"א הל' ד) רפו שלא ללקט פרט הכרם שנאמר (ויקרא יט, י) ופרט כרמך לא תלקט, זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים: (סה"מ ריג, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפז שלא לבצור עוללות הכרם שנאמר (ויקרא יט, י) וכרמך לא תעולל: (סה"מ ריב, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפח שלא ליקח עומר השכחה שנאמר (דברים כד, י"ט) לא תשוב לקחתו, ושכחה ופאה נוהגים באילן שנאמר (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך, ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה, עניין לאו אחד הוא שלא יקח [ה]שכחה, וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד: (סה"מ ריד, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפט שלא יעלים [אדם] עיניו מן הצדקה שנאמר (דברים טו, ז) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: (סה"מ רלב, מתנות עניים פ"ז הל' ב') אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש רצ שלא לבנות אבני מזבח גזית שנאמר (שמות כ, כב) לא תבנה אתהן גזית: (סה"מ עט, בית הבחירה פ"א הל' טו) רצא שלא \לפסוח\ [לפסוע] על המזבח שנאמר (שמות כ, כג) לא תבנה אתהן גזית: (סה"מ עט, בית הבחירה פ"א הל' יז) רצב שלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר (שמות ל, לב) על בשר אדם לא ייסך: (סה"מ פד, כלי המקדש פ"א הל' ה, ו) רצג שלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר (שמות ל, לב) ובמתכונתו לא תעש \כמוהו\: (סה"מ פג, כלי המקדש פ"א ה"ד) רצד שלא לעשות כמתכונת הקטורת שנא' (שמות ל, לז) ובמתכונתו לא תעשו: (סה"מ פה, כלי המקדש פ"ב ה"ט) רצה שלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנאמר (שמות ל, ט) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה \וגומר\ [ונסך לא תסכו עליו]: (סה"מ פא, כלי המקדש פ"ב הל' יא) רצו שלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנאמר (שמות כה, טו) לא יסורו ממנו: (סה"מ פו, כלי המקדש פ"ב הל' יג) רצז שלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולא לוים בעבודת כהנים שנאמר (במדבר יח, ג) אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם, לא יקרבו פירוש לעבודה: (סה"מ עב, כלי המקדש פ"ג הל' ט, י) רצח שלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנאמר (שמות כח, לב) לא יקרע: (סה"מ פח, כלי המקדש פ"ט הל' ג') רצט שלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת [ה]עבודה שנאמר (שמות כח, כח) [ו]לא יזח החושן מעל האפוד: (יראים סי' שיז, סה"מ פז, כלי המקדש פ"ט הל' י) ש שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנאמר (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת וגומר [ו]להורות את בני ישראל: (סה"מ עג, ביאת מקדש פ"א הל' א, ג) שא שלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנאמר (ויקרא כא, י) את ראשו לא יפרע: (סה"מ קסג, ביאת מקדש פ"א הל' י) שב [וכן] שלא יקרע את בגדיו שנאמר (ויקרא כא, י) ובגדיו לא יפרום, וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר (ויקרא י, ו) ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו. ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפרק הנשרפין (סנהדרין פג, ב): (סה"מ קסד, ביאת מקדש פ"א הל' ח, יד) שג שלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנאמר (ויקרא טז, ב) ואל יבא בכל עת אל הקדש: (סה"מ סח, ביאת מקדש פ"ב ה"ב) שד שלא יכנסו המצורעים במחנה ישראל היא ירושלים, וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית, וטמא מת לא יכנס בעזרה, שנאמר (במדבר ה, ג) ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע: (יראים סי' רעז, סה"מ עז עח, ביאת מקדש פ"ג ה"ח) שה שלא יעבוד כהן טמא שנאמר (ויקרא כב, ב) וינזרו מקדשי [בני ישראל ולא יחללו] \וגומר\: (סה"מ עה, ביאת מקדש פ"ד ה"א) שו שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנאמר (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו לא - להיהם ולא יחללו וגומר ומעמידו בפרק הנשרפין (סנהדרין פג, ב) בטבול יום: (סה"מ עו, ביאת מקדש פ"ד ה"ד) שז שלא יכנס בעל מום אפילו בלא עבודה אל הפרוכת \ואל המזבח\ שנאמר (ויקרא כא, כג) אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו: (סה"מ סט, יראים של שלא, ביאת מקדש פ"ו ה"א) שח שלא יעבוד כהן בעל מום אפילו מום עובר שנאמר (ויקרא כא, יח) \כל\ [איש] אשר בו מום לא יקרב: (סה"מ עא והשגת הרמב"ן, ביאת מקדש פ"ו הל' א, ב) שט שלא יעבוד זר במקדש שנאמר (במדבר יח, ד) וזר לא יקרב אליכם: (סה"מ עד, ביאת מקדש פ"ט הל' א) שי - שיג ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח, שהרי [כתיב] ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור (ויקרא כב, כ כב כד) להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן, כשהוא אומר ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן. ואפילו בעל מום עובר בכלל שנאמר אשר בו מום לא יקרב, כך שנינו בתורת כהנים: (סה"מ צא - צה, איסורי מזבח פ"א הל' ב, ד, ה) שיד שלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנאמר בפרשת בעלי מומים (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו: (סה"מ צו, איסורי מזבח פ"א ה"ו) שטו שלא ליתן מום בקדשים שנאמר (ויקרא כב, כא) כל מום לא יהיה בו [קרי ביה לא יהיה בו]: (סה"מ צז, איסורי מזבח פ"א הל' ז) שטז שלא להקריב אתנן זונה שנאמר (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה: (סה"מ ק, איסורי מזבח פ"ג ה"ז) שיז שלא להקריב מחיר כלב שנאמר (דברים כג, יט) ומחיר כלב: (סה"מ ק, איסורי מזבח פ"ג ה"ז) שיח שלא להקטיר שאור שנאמר (ויקרא ב, יא) כל שאור לא תקטירו: (סה"מ צח, איסורי מזבח פ"ה ה"א) שיט שלא להקטיר דבש שנאמר (ויקרא ד, יא) וכל דבש לא תקטירו: (סה"מ צח, איסורי מזבח פ"ה ה"א) שכ שלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר (ויקרא ב, יג) לא תשבית מלח ברית א - להיך: (סה"מ צט, איסורי מזבח פ"ה הל' יב) שכא שלא לאכול בשר העולה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגומר, כלומר לא תוכל לאכול נדריך. וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור[ין] ליהנות מהן ואם נהנה מעל: (סה"מ קמו, מעשה הקרבנות פי"א ה"א, מעילה פ"א ה"ג) שכב שלא תאכל מנחת כהן שנאמר (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל: (סה"מ קלח, מעשה הקרבנות פי"א ה"ג) שכג שלא לאכול בשר חטאת הנעשית בפנים שנאמר (ויקרא ו, כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגומר לא תאכל: (סה"מ קלט, מעשה הקרבנות פי"א ה"ג) שכד שלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול [בשעריך] וגומר נדבותיך, כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם: (סה"מ קמז, מעשה הקרבנות פי"א ה"ד) שכה שלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך וגומר בקרך וצאנך, ותניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות יז, א) שלא בא הכתוב אלא לאסור [לאכול] בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו: (סה"מ קמה, מעשה הקרבנות פי"א ה"ה) שכו שלא יאכל זר בשר קדש[י] קדשים שנאמר (שמות כט, לג) וכל זר לא יאכל \כי\ קדש \הם\: (סה"מ קמח, מעשה הקרבנות פי"א ה"ח) שכז שלא יבדיל בחטאת העוף שנאמר (ויקרא ה, ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל: (סה"מ קיב, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ו) שכח שלא ליתן שמן במנחת חוטא שנאמר (ויקרא ה, יא) לא יצוק עליה שמן: (סה"מ קב, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ז) שכט שלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר (ויקרא ה, יא) ולא יתן עליה לבונה: (סה"מ קג, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ז) של שלא לעשות שיורי מנח[ו]ת חמץ שנאמר (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ: (סה"מ קכד, מעשה הקרבנות פי"ב הל' יד) שלא שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנאמר (דברים כג, כב) כי תדרו נדר לה' א - להיך לא תאחר לשלמו: (סה"מ קנה, מעשה הקרבנות פי"ד הל' יג) שלב שלא להעלות קדשים בחוץ שנאמר (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר [ה' א - להיך] שם תעלה עולותיך ושם תעשה [ככל אשר אנכי מצוך]: (סה"מ פט, מעשה הקרבנות פי"ח ה"ב) שלג שלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר (ויקרא יז, ג ד) אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגומר ונכרתה. עונש שמענו אזהרה מניין, אמר קרא ושם תעשה, הוקשה עשייה להעלאה, עוד למדוה במסכת זבחים (קז, א) בגזירה שוה: (סה"מ צ, מעשה הקרבנות פי"ח ה"ג) שלד שלא לכבות אש המזבח שנאמר (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה: (סה"מ פב, תמידין ומוספין פ"ב ה"ו) שלה שלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנאמר (ויקרא ז, טו) לא יניח ממנו עד בקר. והוא הדין לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן: (סה"מ קכ, פסולי המוקדשין פי"ח ה"ט) שלו שלא לאכול נותר שנאמר (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם: (יראים מט, סה"מ קלא, פסולי המוקדשין פי"ח ה"ו) שלז שלא לאכול פיגול. למדוה בגזירה שוה עון (ויקרא ז, יח) עון (שם יט, ח) מנותר. שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן: (סה"מ קלב, פסולי המוקדשין פי"ח הל' ו) שלח שלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל: (סה"מ קל, פסולי המוקדשין פי"ח הל' יב) שלט שלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר (ויקרא יב, ד) בכל קדש לא תגע, אזהרה לאוכל, עוד למדו אזהרה בזבחים (מג, ב) ובמכות (יד, ב) בגזירה שוה: (סה"מ קכט, יראים מו, פסולי המוקדשין פי"ח הל' יג) שמ שלא לעבוד בקדשים שנאמר (דברים טו, יט) לא תעבוד בבכור שורך: (סה"מ קיג, מעילה פ"א ה"ז) שמא שלא לגזוז את הקדשים נאמר (דברים טו, יט) ולא תגוז בכור צאנך: (סה"מ קיד, מעילה פ"א ה"ז) שמב שלא לאכול \בשר\ [בכור] תמים חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך [וגומר] ובכורות בקרך וצאנך: (סה"מ קמד, בכורות פ"א הל' טז) שמג שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר (במדבר יח, יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה: (סה"מ קח, בכורות פ"א הל' יז) שמד שלא לגאול מעשר בהמה שנאמר (ויקרא כז, לג) לא יגאל: (סה"מ קט, בכורות פ"ו ה"ה) שמה שלא להמיר שנאמר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר [אותו]. שם בארנו דין תמורה: (סה"מ קו, תמורה פ"א ה"א) שמו שלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנאמר (ויקרא כז, כו) בבכור לא יקדיש איש אותו: (סה"מ קז, תמורה פ"ד הל' יא) שמז שלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנאמר (שמות לד, כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי: (סה"מ קטו, קרבן פסח פ"א ה"ה) שמח שלא ילין אמורי הפסח \למזבח\ מלהעלותם [למזבח] עד הבקר שנאמר (שמות כג, יח) לא ילין חלב חגי עד בקר: (סה"מ קטז, קרבן פסח פ"א ה"ז) שמט שלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר (דברים טז, ד) תניא בפרק אילו דברים בפסחים (עא, ב) לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר [ממנה] עד יום השלישי, וזה שנאמר לבקר, לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו: (סה"מ קיח, קרבן פסח פ"י הל' יג) שנ שלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר (שמות יב, ט) (לא תאכל) [אל תאכלו] ממנו נא: (סה"מ קכה, קרבן פסח פ"ח ה"ד) שנא שלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר (שמות יב, ט) ובשל מבושל: (סה"מ קכה, קרבן פסח פ"ח ה"ד) שנב שלא להוציא בשר הפסח מן החבורה שנאמר (שמות יב, מו) לא תוציא מן הבית [מן הבשר חוצה]: (סה"מ קכג, קרבן פסח פ"ט הל' א) שנג שלא יאכל משומד מן הפסח שנאמר (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו [פירוש נכר] שנתנכרו מעשיו: (יראים סא, סה"מ קכח, קרבן פסח פ"ט ה"ז) שנד שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר (שמות יב, מה) תושב ושכיר לא יאכל בו, ותניא במכילתין תושב זה הגר [תושב]: (סה"מ קכו, קרבן פסח פ"ט ה"ז) שנה שלא יאכל ערל בפסח שנאמר (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו: (סה"מ קכז, קרבן פסח פ"ט ה"ח) שנו שלא לשבור עצם בפסח ראשון שנאמר (שמות יד, מו) ועצם לא תשברו בו: (סה"מ קכא, קרבן פסח פ"י ה"א) שנז שלא לשבור עצם בפסח שני שנאמר (במדבר ט, יב) ועצם לא ישברו בו: (סה"מ קכב, קרבן פסח פ"י ה"א) שנח שלא להותיר מבשר פסח [עד בקר] שנאמר (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר [וזה נכתב בפסח ראשון]: (סה"מ קיז, קרבן פסח פ"י הל' יא) שנט שלא להותיר \מבשר\ פסח שני [עד בקר] שנאמר (במדבר ט, יב) לא ישאירו ממנו עד בקר: (סה"מ קיט, קרבן פסח פ"י הל' יא) שס שלא לעלות לחג בלא קרבן שנאמר (שמות כג, טו) [ו]לא יראו פני ריקם: (סה"מ קנו, חגיגה פ"א ה"א) שסא שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמר (דברים יב, יט) השמר לך פן תעזוב את הלוי: (סה"מ רכט, חגיגה פ"ג הל' יד) שסב שלא יגלח שער הנתק שנאמר (ויקרא יג, לג) ואת הנתק לא יגלח: (סה"מ שז, טומאת צרעת פ"י ה"א) שסג שלא לתלוש [ממנו] סימני [ה]צרעת שנאמר (דברים כד, ח) השמר בנגע [הצרעת]: (סה"מ שח, טומאת צרעת פ"י ה"א) שסד שלא להוסיף על המצוה שבתורה, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה שהיא פירוש[ה], והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה, וכן כל כיוצא בזה שנאמר (דברים יג, א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיף עליו: (סה"מ שיג, ממרים פ"ב ה"ט) שסה שלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבעה בתים של תפילין לעשות שלש, וכן כל כיוצא בזה שנאמר (דברים יג, א) לא תגרע ממנו: (סה"מ שיד, ממרים פ"ב ה"ט) נשלמו רמזי המצות לא תעשה. מנינם כמנין ימות החמה.