תוספות רבי עקיבא איגר/כלים/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כלים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות יט] מטילין אותו לחומרו בזיתים. וכן מטילים לחומרא דשיעורו בכונס משקה לענין ההיא דלקמן (פ"ח מ"ב) כדאיתא במתני' שם ולענין ההיא דלקמן (סוף פ"ט):

[אות כ] הרע"ב ד"ה שיעור כ"ח. אבל חזר ויחדה. עי' בסוגיא דשבת (ס"פ המצניע) דדעת רש"י ותוס' שם דאפילו יחדו לא מקבל טומאה וההיא דלקמן (רפי"ז) היינו בכלי עץ [*ומ"ש הרע"ב הוא אליביה דרבא שם]:

ב

[אות כא] תוי"ט סד"ה ר"מ אומר. הבלתי נהוגים בדורינו. במג"א (סי' רי"ח סק"ג) כתב דמדברי תוס' זבחים (דף ה') לא משמע כן:

[אות כב] תי"ט ד"ה הלפס. שיעורן בזיתים מדרבנן. קשה לי ממתני' דלקמן (פ"ח מ"ב) נקבו העשוי לאוכלין שיעורן כזית ועי' בהרע"ב שם דנקב המטהר מטומאה אינו מציל וא"כ כיון דמדאורייתא בניקב כשרש קטן טהור בכה"ג לא לציל. שוב ראיתי דלק"מ דדברי תוס' רק במיוחד לאוכלים ומשקים:

ז

[אות כג] הנוגע בחומר טמא. ומודים בזה החכמים דמתני' ה' משום דמיחם [צריך] לטפלו כמ"ש הר"ש (במתני' ה') בשם התוספתא:

ח

[אות כד] בהרע"ב ד"ה ומטהר בשל חרס. א"נ נקב שבפי משפך. הר"ש כ"כ בדרך וכי תימא. וכתב עלה אכתי לר"ע מ"ש משפך חרס מחבית חרס. היינו דס"ל להר"ש כיון דרע"ק מטמא בשל עץ ולא ס"ל לסברא דסופו להסיר הסתימה א"כ גם בחרס יטמא כמו בחבית ולענין זה הסברא דסופו להסיר הסתימה לא ניחא ליה להר"ש לחלק בין מינו לאינו מינו והר"ב ס"ל דגם בזה יש לחלק בין מינו לאינו מינו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.