תוספות רבי עקיבא איגר/בבא קמא/ב

תוספות רבי עקיבא איגרTriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

[אות יג] במשנה דרסה על הכלי ושברתו. ואף בשעה שדרסתו לא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מ"מ הוי רגל וחייב נ"ש דבתר מעיקרא אזלי' והואיל וסופו לישבר כשינוח כשברתו בגופו דמי (גמרא):

[אות יד] תוי"ט ד"ה משלם. אפילו ברה"ר כיון כו'. ואם התיזה צרורות ע"י ביעוט מיבעי בש"ס אם משלם ח"נ או רביע נזק ולא אפשטה:

בעריכה

[אות טו] במשנה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית. והא דלא אמרי' כיון דהניח פירותיו שלא ברשות יהא הדין דכל הקודם בהן זכה כההיא דלקמן (פ"ג מ"ג). דלקמן דוקא בהניח שם כדי להשביחן כמ"ש התוי"ט שם. תוס' בפרקין (ד' כ"א ע"א ד"ה דרב סבר כו'). ומ"מ תמוה לי לס"ד דהש"ס דלרב קניס אפילו בלא נתן להשביחן ובסיפא דמתני' דלקמן דההופך את הגלל אמרינן ג"כ כל הקודם זכה. א"כ יקשה מתני' דהכא דאכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית הא הוי הפקר וצ"ע:

געריכה

[אות טז] תוי"ט ד"ה ועל הגדיש. ועל מקום חררה נ"ש. הנה בפשוטות מיירי באנח אנוחי כי אורחיה אבל באמת א"א לומר כן דהא קיי"ל דצרורות משתלם מן העלייה (כרב פפא) והא בברייתא תנא עלה דמתני' דהכא דמשלם ח"נ מגופו ע' בסוגיין (ד' ח"י א'). אע"כ דמיירי בשינוי והא דמשלם נ"ש היינו דמתני' אתי' כר"ט דקרן ברשות ניזק משלם נ"ש ומגופו. ואם דהיא גופא קשה אמאי נדחוק לומר דאתיא כר"ט ולא מפרשי' באמת כפשוטו דגם על מקום הגחלת משלם רק ח"נ. היינו דלצד איבעי' (ד' י"ט א') דיש שינוי בצרורות אמאי משלם על שאר הגדיש ח"נ לא הו"ל לשלם רק רביע נזק כיון דיש שינוי בצרורות. ולומר דבאמת משלם על השאר רביע הנזק ומה דקתני על הגדיש ח"נ היינו על מקום הגחלת כמו דמפרשי לר"ל. זה אינו דלר"ל דעל השאר פטור לגמרי שייך לומר דתני רק חילוקי דתשלומים דעל החררה נ"ש ועל הגדיש ח"נ ומן השאר לא מיירי כיון דפטור לגמרי. אבל לר"י דיש תשלומים על השאר אם איתא דמשלם רק ח"נ הו"ל למיתני ג' החילוקים דעל החררה נ"ש ועל מקום גחלת דגדיש ח"נ ועל השאר רביע נזק. אע"כ דאתי כר"ט וא"כ ממילא משלם על מקום החררה נ"ש. וגם אם נפרש דגם לר"י מיירי באדיי' אדויי ועל כל הגדיש משלם ח"נ כמ"ש התוי"ט ממשמעות דברי הרע"ב יקשה ג"כ אמאי משלם רק מגופו ומוכח ג"כ לומר דמיירי בשינוי והא דלא משלם רק רביע נזק לפי צד איבעי' אם יש שינוי לצרורות נ"ל דאתיא כר"ט. (ובצרורות אינו משלם אלא ח"נ). וא"כ הו"ל להרע"ב ולהתוי"ט לבאר זה דמתני' מיירי בדרך שינוי ודלית הלכתא כהך מתני' כיון דאתיא רק כר"ט. ואולי י"ל כיון דממתני' עצמה בלי הברייתא הנ"ל יש לפרש כפשוטו דמיירי בלא שינוי מש"ה סתמו הדברים:

[אות יז] בא"ד ועל כולה גדיש ח"נ. אף דשאר הגדיש הוי כח כחו מ"מ ככחו דמי:

דעריכה

[אות יח] במשנה ממשמשין בו ואינו נוגח. בפשוטו משמע דאינו נוגח להתינוקות. וכ"כ הר"ם בפי' המשניות אינו מנגחתם. ובתשו' מגן שאול בלשונותיו על רמב"ם כ' בשם דברי נב"א דדקדק כן מלשון תוס' מדכתבו עלה דתינוקות ממשמשים אע"ג דאדם אית ליה מזלא כו' אלא דהקשה עלה דבסוגיא (ד' כ"ד ע"ב) דאמרי' עלה הא נגח חייב משמע דאינו נוגח היינו דאינו נוגח לבהמות ע"י משמוש זה. וצ"ע:

[אות יט] תוי"ט ד"ה כל שיהו. של ג' ימים פשיטא. ומלשון הרע"ב שכתב ובהא הלכה כר"מ כו' עד שיהו תינוקות משחקים בו מבואר דס"ל דחזרה דג"י לא מהני לר"מ:

העריכה

[אות כ] תוי"ט ד"ה ברשות הניזק. אלא ח"נ. אף ע"ג דעכ"פ מעליי' משלם כדכתיב מיטב שדהו ואם כן נימא מה לקרן שכן משלם מגופו. מ"מ י"ל צרורות יוכיח תוס'. ולפי"מ דס"ד דשן ורגל ברשות ניזק משלמים רק ח"נ לולי ילפותא דישלם תשלומים מעלייא. הא דגמירי מסיני דצרורות משלם ח"נ היינו דגם באייעד משלם רק ח"נ. מהר"ם לובלין. ולענ"ד י"ל ג"כ דהלכה היא רק דצרורות מחצה משלם. ונ"מ בצרורות דקרן דמשלם רק רביע:

[אות כא] במשנה ומה במקום. לפי"מ דצדדו תוס' בפ"ק (ד' ו' ע"ב) דדוקא בקרן פטור בהקדשות אבל שן ורגל חייב בהקדשות עיי"ש. א"כ איכא למפרך מה לשן ורגל דחייב בהקדש. וצ"ע (*כוונת רבינו לפי קושית תוס'. דלהמסקנא כתבו דלר"ט ניחא):

[אות כב] הר"ב ד"ה דיו לבא מה"ד. ולא אהני ולא מידי. ומ"מ כיון דמהני הק"ו לחייב נ"ש אמרינן דיו ולא משתלם אלא מגופו. ריש פרקין די"ח ע"ב:

ועריכה

[אות כג] הרע"ב ד"ה סימא. אלא מזיד. כך מפרש להדיא בסוגיא. ותמוה לי על מ"ש רש"י יבמות (דף נ"ד ע"א ד"ה חייב בד' דברים). בנזק צער רפוי שבת כדאמרי' בהחובל דפצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד. הא באמת בשוגג אינו חייב רק בנזק אבל לא בד' דברים. וההיא דיבמות דנפל מן הגג ונתקע. ע"כ דמיירי ברוח מצויה דהוי מזיד. וצע"ג:

[אות כד] תוי"ט ד"ה סימא. בשת נמי לא מחייב אלא במתכוין. היינו דאפי' במזיד וכגון שנפל מן הגג ברוח מצויה על חבירו דחייב בד' דברים אבל לא על בשת עד דמתכוין ליפול על האדם אף שאינו מכוין לביישו כיון דמכוין לעשות זה ובמעשה זה יש בושת חייב עלה וכ"כ בתוי"ט (פ"ג מ"י):


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.