שרשי הים/חמץ ומצה/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png חמץ ומצה TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
רבנו מנוח
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
יצחק ירנן
מעשה רקח
סדר משנה
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
רבי עקיבא איגר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


יאעריכה

שורש איסור אכילת צלי בליל פסח

ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כא' בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ כו'. הכי איתא בגמ' דע"ד ת"ר איזהו גדי מקולס פירש רש"י דתנן בפרק מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בע"פ במקום שלא נהגו לאכול ע"כ נראה מדבריו דגדי מקולס אינו אסור אלא במקום שלא נהגו לאכול צלי וזה תימא דגדי מקולס אסו' לאכול צלי בכל מקום כמו ששנינו בפ"ב דביצה כ"ב ע"ב דעושין גדי מקולס בע"פ וחכמים אוסרים וזה ששנינו בפרק מקום שנהגו שאסור לאכול צלי במקום שלא נהגו היינו אפילו כשאינו מקולס אלא אפילו חתיכת בשר צלי לבד וכן מבואר בדברי הטור ומרן בא"ח סימן תע"ו ועיין שם בס' מלכי בקדש שעמד על דברי רש"י ז"ל הללו.
ולע"ד אפשר ליישב דברי רש"י בשני פנים הא' דודאי רש"י אזיל ומודה דגדי מקולס אסור בכל מקום אלא דק"ל אריכות לשון הברייתא דקתני איזהו גדי מקולס שאסור לאכול בע"פ בזמן הזה דכיון דתנא דברייתא קאי על מתני' דפ"ב די"ט דתני חכמים אוסרים לאכול גדי מקולס בזמן הזה הוה ליה למתני סתמא איזהו גדי מקולס כו' לזה תרי' יתיב דמשום דתנן בפרק מקום שנהגו שאסור לאכול צלי במקום שלא נהגו דוקא אבל במקום שנהגו שרי להכי הוצרך להאריך ולומר איזהו גדי מקולס דאסור בזמן הזה אפילו במקום שלא נהגו כו' ולזה נראה שכוין רש"ל בפי' שכת' וז"ל במקום שלא נהגו פי' לאכול צלי כו' שבא לשלול שאין כונת רש"י לומר דגדי מקולס אסור לאכול דוקא במקום שלא נהגו דליתא דרש"י ז"ל אצלי דוקא קאי אבל מקול' אסור בכל מקום.
ומיהו לזה יש לדחות שאם זאת היתה כוונת רש"י הו"ל לרש"י ז"ל לומר דמשום דתנן בפרק מקום שנהגו שמותר לאכול צלי במקום שנהגו לאכול להכי הצריך תנא דברייתא לומר דמקול' אסור אפילו במקום שנהגו היתר ולא הי"ל להביא סיפא דמתני' דמידק מינה דוקא במקום שנהגו לאסור ולא במקום שלא נהגו לאסור והיותר נכון נראה לי דרש"י ז"ל קשיתיה כיון דתני גדי מקול' תנא דברייתא ומקולס היינו שבני מעיו תולין חוצה לו כמ"ש רש"י ז"ל בלשון הקודם אמאי לא תני דכל שאינו מקולס אלא שבני מעיו בתוכו שרי ואפילו צלאו כולו לזה תרי' יתיב דכל כה"ג אסור לתנא דברייתא דמחזי כקדשים בחוץ שהרי שנינו יש מקומות שנהגו לאסור אפי' בחתיכ' בשר צלי אע"פ שאין דרך ק"פ לעשותו כך ואפי' בשר דעלמא שאינו של גדי הילכך במקולס אפי' שבני מעיו בתוכו דמחזי טפי כק"פ אסור בכל מקום. ומ"מ יש להסתפק אי שרי לעשות גדי מקולס ולא לאוכלו אלא להביאו לפניו בליל פסח דמלישנא דמתני' די"ט משמע לרבנן דר"א אפילו עשייתו לבד אסור אמנם מלישנא דברייתא דקתני דתודוס איש רומי הנהיג לאכול כו' משמע דדוקא לאכול אסור ודוק.


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.