שער אפרים/הקדמת בן המחבר

הקדמה מבן הרב המחבר זצוק"ל ערוכה ושמורה

לכבוד קב"ה ושכינתיה העוטר ישראל בתפארה. ולכבוד מר אביו זצוק"ל הגאון אפרי"ם מעוז ראשו שר התורה. בנו יהוד"ה מחוקקו מדבר בשפה ברורה.

וזאת ליהודה ויאמר שמעו מלכים מאן מלכי רבנן יושבי בשבת תחכמונים ישישים וזקנים. האזינו רוזנים. מוסדי ארץ האיתנים. אנכי לי"י אנכי חסדי י"י אזכיר בשיר ושבח ורננים. ברוך המקום ב"ה שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהנים. ברוך הוא שבחר באהרן ובניו לעמוד ולשרת לפני ולפנים. להורות בישראל חוקים ומשפטים סינ"י מעורר מדנים. דיני דינים. עוקרי הרים זה בזה טוחנים. דאתי משבט לוי מורה ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא וקלי"ם מכול"ם שי"נים. ועל דגלו מחנה אפרי"ם חונים. כמין חומר היה דורש את התורה במ"ט פנים. והיה כעץ שתול על פלגי מים רבים אשר פריו יתן בעט"ו יקרה היא מפנינים. ועל"הו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח וישכיל בדברים חדודים ושנונים. כי מימיו מן המקד"ש המה יוצאים ובצלו צל הכוס"ף וצל החכמה.מסתופפים ולנים. וע"ט יעלה מן האר"ש להשקות את הק"ן קולמוסא וקן מגילה עפה. והיה פריו למאכל ועלה"ו לתרופה. באמרת אלוה צרופה. אפרי"ם עם אלהי צופה. כה"ן שדעתו יפה. עוף הפורח בהבל פיו חי"ה שורפה. פלפלא חריפא. מקשי ורמי כאילפא. אמרותיו טהורות האו"מר הוא מנופה בי"ג נפה. כי ידברו אוהבי"ם אב ובנו בשע"ר אפרי"ם את והב בסופה. מי זאת הנשקפה. כמו שחר ועיפה. ברה כחמה כלבנה יפה. וזרח השמש ובא השמש יומא דאב"א כולא שמשא. הוא אבא מארי ורבי מר קשישא. ספרא וספרי מתניתין ומתניתא רב מלכי"א וכולי תנויי על לוח לבו חרושה. הי עניו המאושר בכל עניניו. הי חסיד ר"ב חסיד"א יושב בתענית היה מדי יום ויום ולכל חודש הפסקה רצופים יפים שנים או שלשה. ונהירנא שהיה מתענה שמונה פעמים משבת לשבת ימים ששה. ואעפ"כ היה לומד בשקידות שקדן וזכרן הגדול פום ממלל רברבן צפרא ורמשא. דרופתקי דאורייתא צוה לנו משה מורשה. מפיו לא ימישה. מקים דגל תפארתו דגל מחנ"ה אפרי"ם לצבאותם ימה ודרום ירשה. המוכתר בכתרים שלשה. כתר תורה וכתר מלכות וכתר כהונה כהנא רבא יקירא וקדישא. וכתר שם טוב על גביהן עולה תמיד אל השערה שע"ר אפרי"ם מאתו תצא תורה חדשה. המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה דאית ביה ממשא. האיר פני כל המזרח עד שבחברון חבריא קדישא. הלא המה הרבנים המובהקים. זיום מבהיקים. במשפטים ישרים וחוקים. כלפידים וברקים. מחותניו הרבנים כמהור"ר אהרן שמואל קוידנואר נ"ע בעל ברכת הזבח וכמהר"ר שבתי הכהן בעל שפתי כהן נ"ע רגזה הארץ. תחת אלה שלשה. ועל צבאם יעטה מורה עוז והדר לבושה. חריף ומקשה. אב"ד ור"מ דעיר ואם בישראל ק"ק ווילנא ה"ה כמהור"ר משה נ"ע בעל חלקת מחוקק הכי נכבד מן השלשה. ובהיותם יושבי על מדין בקהלא קדישא הנז' ורוח י"י לבשה. את אפריים מקשא'. דן ידין עמי כאחד שופט"י ישראל זה עשרים שנה אליו יביאון כל דבר הקשה. ויהי היום אשר נהפך עליו גלגל החמ"ה וקצף מוסדי ערי"ם רגזה והתגעשה. מסבת רעש המלחמות אף שמים נטפו דם ואש ותימרות עשן עלה באפו והארץ רעשה. הגלה גולה אחר גולה וגיל"ה ברעדה בטלטולא הקשה. עד שבא למדינת מערהרין ונתקבל שם לרב והרביץ תורה בישראל שנים שלימות ותמימות ששה. ונאספו אליו עדרים מכנף הארץ זמירות שמעי שמו הטוב ארשת שפתיו שפתי כה"ן ישמרו דעת ותורת אמת יבקשו מפיהו מבוארה ומפורשה. חכמתו בחוץ תרונה דולה ומשקה מתורתו לאחרים. זקנים ובחורים. הורים ומורים. דכייל לה במרה גדושה. ולכל בני ישראל היה אור בישיבתו המפוארה. בפלפול וסברא. חידודו קודם ללבונ"ה סבר"ה והחמה בושה. ובשנה השביעית נשמע קול תרועת מלחמות בארצינו והארץ רטושה. ברח לעיר הגדולה רבתי בדיעות ק"ק פראג יע"א עירוקיה מסתייע והרביץ שם תורה עם בעלי בתים בבי מדרשא. עד שנתקבל לק"ק ווינא בבית מחותנו הראש והקצין הנדיב המפורסים הגביר המרומם כהר"ר קאפיל הלוי ז"ל ועם בנו הקצין הנדיב על נדיבתו יקים בכל עת צדקה עושה. תורה וגדולה במקום אחר הרב המובהק כמהור"ר ישראל הלוי נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק ברודא יע"א ועם שאר בעלי תריסין השמיע תורתו מרישא לסיפא ומסיפא לרישא. אחר הדברים האלה שמועה שמענו מאת י"י וציר בגוים שלח אליו מק"ק בידון בל"א אובן קהלא קדישא. בשנת לפ"ק והם תכ"ו לרגליך מדברותיך ישא. ונתקבל לרב ולמ"ץ על הדרישה ועל הפרישה. עד כי יבא שילה לציון ברנה בארעא קדישא. וישב ביניהם על כסא ההוראה כמו שנים עשר שנים ואליו את נפשו הוא נושא. ובאלו השנים אני ובן אחותי בן גיל"י ושמחי עטרת צב"י אברך אב בחכמה ורך בשנים החכם השלם הדיין המצויין הרב המובהק כמהר"ר צבי נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק שארי"י במדינת ישמעאל ותדבק נפשינו בדינ"א ופוסקים וים התלמוד וסדרי משנה ששה. מל ברכו נתגדלנו ונתקדשנו בקידוש ידים ורגלים מן הכיור אשר עליו יצקנו גדולה שמושה. יותר מלמודה הרבה תורה למדנו ולא חסרנו ממנו כטיפה פן הים ליבשה. וביני ביני קיבל אגרת הרבנות מירושלים קרתא קדישא. איך שמקבלים אותו עליהם לרב ולמ"ץ לישב על כסא רם ונשא. וימלא מקום זקינו ושמו בקרבו התייר הגדול רבינו אפרים נ"ע שהיה בימים ההם זה שמונים שנה בירושלים ובא"י לנשיא. ואמ"ו זצוק"ל רוח אחרת היתה עמו שיפוצו מעיינותיו חוצה להביא תחלה ספריו לבית הדפוס ולהוציאם לאורה ועל ציון תאיר אור חדשה. ובזה יבא אל שער המלך שע"ר אפרי"ם אשר בירושלים נוכח חצר החדשה.

והנה בימים האלה ימים של צער בשנת תל"ח לפ"ק בזמן המגפה וריתחא תכפו עלינו רעות רבות וצרות צרה אל צרה נגשה. וזה יצא ראשונה בעו"ה בנו הגדול הוי אחי אחיר"ם על כל ברכה ותהלה כקרני ראימים מנושא. מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד נכספה וגם כלתה נפשי והכספי"ם הפריד איש מעל אחיו במיתה חטופה. מחט"ף לחזקיה"ו בחלותו לקחת בא הנושה. בע"ש קודש ביום מיתת שמואל הרמתי כ"ח לאייר בא למנוחתו במעלי שימשא. הוא הגביר החכם המרומם הולך תמים ופועל צדק ראשון הוא לכל דבר שבקדושה. הראש ומנהיג ופרנס דק"ק אובן יע"א כהר"ר יחזקיהו הכהן זצ"ל אבן הראשה. אוי לרבנות שמקברת את בעליה בן שלשים שנה בעומדו לפני מלך מלכו של עולם הצור תמים בכל מעשה. וזה לך האות מאת ה' אשר הוא עושה. הן כל אלה ראתה עין אמ"ו זצוק"ל אוי לעינים שראהו בכך ומי יאמר לו מה תעשה. ולמשמע אזן דאבה נפשינו שבשבעת ימי אבל אמי נהייתי ונחליתי מכותיה אנושה. כי באה עד יהוד"ה מכת המגפה והודעתיו לי בלחישה. ויהי כשמעו הדב"ר הזה התעטף בטליתו וכפיו פרושות השמים בתחנה ובקשה. וכך היה אומר הכ"ג בתפלתו אנא השם יהי נפשי תחת נפש בני ידידי יחידי בן זקונים הוא לי הקשיבה נא ועשה. מי יתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד כשה. וכשמעי קול דבריו קול נהי ובכי ישבתי על ערש דוי וארכבותי דא לדא נקשא. ונהפכו צירי עלי כחבלי אשה. ואבכה והרימותי קולי כארי"ה שאג שאגתי על אביה"ו כי אלולי ששאלו סילוק"ן בפיהם לגזור מיתה על הצדיקים קשה. ועודהו עומד בתפלה לפני אל רם ונשא. והנה יד ה' נגעה בי וירא אפרי"ם את חליי ויהוד"ה את מזורו ותגזויר ויקם לו. האומר ועושה. ונר אלקים טרם יכבה כיבה שמשא. ויקרא לבנו ארי"ה על המצו"ה ויאמר בני יחידי גור אריה יהודה אתה יודוך אחי"ך ובכה בדמעות שלישה. הנה אני נאסף אל עמי לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה וכחי תשה. ובהיות שברא מזכי אבא לך הגאולה ולך משפט הירושה. והיה כגבור אפרי"ם ישמח לבי לחוקקי ישראל ברוך הוא לי"י יהוד"ה מחוקקי עושה חושה. היי גבור כאר"י לעשות רצון אבינו שבשמים ורצוני חזק ואמץ בתורת י"י חמשה. להוציא מוניטון שלי בעולם ואגורה בעולמים כלביא יקום וכאר"י יתנשא. ומי יתן אפוא ויכתבון מילי מהני מילי מעלייתא נפישא. מי יתן בספר חרותות חרות על הלוחות ספרי. מחנה אפרים על התורה מידרשא. ושער אפרים בשער התוך מקום שחותכים בו הלכות ודיני דינין מילתא אוושא. זה השער לי"י צדיקים.יבואו בו בשמחה ובמשושה. ויחוקו בעט ברזל ועופרת. כתבי הקודש אשר בגנזי אוצרת. המתוקים מדבש ונופת צופי"ם מה"ר אפרי"ם לצבאותם ימה וים כנרת. תזל אמרתי כטל טל אורת. כל הני מילי מעליותא יתאמרו משמאי. ועל הלוחות יהיה חרת. יהוד"ה בני ששמשיני בחיי ישמשיני במטת"י מטה אפרי"ם לעיין ולמשמש בכלי הרואי"ם רוא"י כהני"ם נעמני"ם ואת האר"ש כי נעמה והאמת בל תהי נעדרת. כי כמה פעמים כתבתי דרך פלפולא בעלמא וקב"ה חדי ביה מראש מקדמי אר"ש. ורשמתי דברי השואל ותשובתי בקיצור בראשי פרקים מפני הכבו"ד כבידות השכחה כי גברה בעו"ה ואמרתי לכשאפנה אשנה ויהיה לי למזכרת. והן היום קרבו ימי למות כי אש המזב"ח תוקד בי והא"ח לפני מבוערת. ונטרפה עלי השעה שעת הכושר בכושר"ת. על כן אזור נא כגבר חלציך חזק והיה לגבור חיל כלב הארי"ה כך שמך ואסמוך ידי עליך ואברככה ברכת כהני"ם וישימך אלהים כאפרי"ם לעמוד בקודש ולשרת. יהוד"ה יעלה בשיר המעלות כי ידברו אוהבי"ם בשע"ר אפרי"ם ליד שערים לפי קרת ולדור דורים יהיה למשמרת. אף בר"י יטריח לא"ב על עבודת הקודש אשר ידי תכן בזרת. לחשוב מחשבת לסדר ולחבר היריעות אחת אל אחת במחברת. ידעתי בני ידעתי כי יהיה לך למשא ולטירחא גדולה ורמה כעל מרומי קרת. כי רדיית הפ"ת ידא די כתבא מסברת. ותקיע"ת השופ"ר היא חכמה ומלאכה להרים המכשול והטעיות להבין ולהורות. ולצרף האותיות אשר שאלוני בשאלות ותשובות המפורדות ומפוזרת. והמחקים והתלויים ביני שיטי מילין ע"ג מילין וכתב שאינו ניכרת. הכל צריך למפרש ולמפשר ולמקרייה כאגרת. לבל יהא מסוכסכת ואוגרת. וכען הן תוכל כתבא דנא למקרא ארגוונא תלבש בגדי כהונה מושזרת. כתנת אור מיוצר המאורת. ויהוד"ה שעיל"ה מצא וטיהר כל התמי"הות והמכשלות מדרך עוברת. יתעלה ויעמיד בין הדבקים כי רחומתין עזיזא אפותי' דספר"א שכבין ולהיות סניף לעטר"ה ויהיה לי לעטרת. ואפרי"ם לא יקנא את יהוד"ה כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ומכ"ש הכא דתרוייהו איתנהו ביה והיו לכבוד ולתפארת. זאת עולה פן המדב"ר פה קדוש מדברת. מקו"ל א"ב כ"ת רוכל מ"ר ולבונה כתמרו"ת עשן מקוטרת. ויהי כאשר ויכל לצוות ויגיע ויאסף אל עמיו במעלי דשבת' נשבה ארון האלקים מעל הכפורת. ולא קמה עוד רוח באפי ולבי בקרבי משתברת. ולצלם אלקים מר לי מר אשר הוסר מעליו אין יוצא ואין צא בא בכלח אלי קבר לעמת המסגרת. ואחר שעה חמישית ביום הששי עש"ק י"ג בסיון. נזכר עלי עון. שגברו העליונים ונשמתו עלה שמים. בן ששים ושנים. לא נס ליחה ולא כהתה עינים. עיני עיני ירדו פלגי מים. כי נפלה עטרת תפארתי אפרי"ם מעוז ראשי אשר היה לי לעינים. ולמיום סור מעל יהוד"ה אפרי"ם. אבי אבי רכב ישראל ופרושי"ו הנשר הגדול בעל כנפים נלקיתי בכפליים. שבת משוש לבי יציאות השב"ת אב ותולדה שתים. שהן מרב"ה שמחה והודי נהפך עלי למשחית מי ראה ומי שמע כזאת גזרה היא מן השמים. איש ואביו ילכו אל הקבורה יחדיו בשבועות שתים. שניהם מלאים סולת מה שאירע לזה אירע לזה לשמוע זאת תצלינה אזנים מה יום מיומים. ואני נשארתי לבדי כשירי שירים. מי יאכיליני בשר בשרא שמינא בי אבא. אפתורת' דדהבא. אמרותיו טהורות ככסף מזוקק שבעתים. ומי ישקני מים מבאר בית לחם יהוד"ה אשר בשע"ר אפרים. ובכן אשא לבבי אל כפים. אל אל שבשמים. שתהא מיתתם כפרה על החיים. וינחמני המנחם בתוך אבילי ציון וירושלים. וזכותם יגן בעדי ואהיה כעץ שתול על פלגי מים. אשר פריו יתן בעט"ו פרי צדיק עץ חיים. ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. ולהוציא ספריו לאורה בזריזות ולא בעצלתים. ותהא נפשם צרורה בצרור החיים. ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ בקיבוץ נדחי יהוד"ה ואפרי"ם. אמן:

ויהי אחרי המגפה והדבר. רעיוני על משכבי סליקו לאמר זה הדבר. קום מה לך נרדם כלביא יקום וכאר"י יתגבר. לקיים מילי דאבות להוציא ספריו לאורה ושפתותיו יהיו דובבות בקבר. וכאשר פתחתי שקו לשבור בר. לירד בגנים וללקוט שושנים ששונים אמרי שפר. ראיתי האוכל מן האוכל לברר. כי מה לתבן את הבר. וגם לתקן כל המחקים והתלויים ביני שיטי ובגליונות כתב ע"ג כתב עובר. כדרך מחברי ספרים שחושבים לכונן מעשה ידיהם בחייהם לגמור. ועצת י"י היא תקום ומחשבותיהם הפר. ואמרתי איכה אוכל שאת לבדי את המשא כבד הזה לסדר ולחבר. וגם לשלוח ידי בעטי ובקסת הסופר. להעמיד על מכונו כל דבר ודבר. אחת אל אחת לצרף והיו לאחדים את היריעות האהל לחבר. ובשפה ברורה לדבר. ומה גם השנים שלא כסדרן הגעוני. שנים שמתהפכות מטובה לרעה שנים שאין לי חפץ בהם שנת מלחמה והיוקר הוה על הוה וקשה עלי מהטרדות אשר טרדוני. והצרות וסבות אשר סבבוני. והאחרון הכביד עלי המלחמה כבידה אשר כתרוני הדריכוני הרדיפוני. ואתיצבה על המצו"ר ולא נשאר בי כח מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני. זכרנו את הדאג"ה אשר נאכל במצרי"ם במצור ובמצוק הציקוני. את הקשואים הקשים לגוף כחרבות מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ופחד פחדוני. אימת מות נפלה עלי מבית ומבחוץ תספנ"י כי המטירו גפרית ואש ואבני אלגביש אר"ס אשר אבניה ברזל עגולים ככדורים ותפוחים. באויר פורחים. עולים ויורדים במערות ושיחים. ובתים מלאים כל טוב מחריבים ומנתחים נתחים. ירה יירה סקל יסקלוני. ונדרתי נדר לי"י אלקי ישראל נודרים בעת צרה אם יהיה אלקים עמדי ושמרני. אני וביתי בית אהרן כהני. אעלה על במתי א"ב אבות העולם לארעא קדישא ובמעגלי צדק ינחני. ומצוה גוררת מצוה אקיים מילי דאבות אבי התעודה אשר קדשני במצותיו וציוי. וגם לקיים כיבוד אמי מורתי אשר חשבה זה כמה ימים להתהלך לפני י"י בארצות החיים חיוני. והפחד ומורא הקריב את לבבינו לאבינו שבשמים קראתי מצרה לי אל י"י ויענני. ברוך ה' אשר הפליא חסדו לי בעיר מצור ומן המיצר ענני. וביני ביני נפרדה ממני פרידה טובה אשת חיל מי ימצא תמורתה אשה יראת ה' היא תתהלל ויהללוהו בשערים שער אפרי"ם מעשיה בעלה נתעטר בה היא הרבנית אמי מורתי הורתי הגבירה החסידה והכבודה הצדקת מרת רחל אמנו תנצב"ה בת מוהר"ר אליה נכד הגאון המפורסם הנקרא בפי כל ר' אליה בעל שם ותמת רחל ותקבר בשם טוב שמונה לכסלו שנת אפרי"ם כיונה תמ"ה לפ"ק וכל ביתה לבוש שנים שני חייה ששים ושש ויה"ר שתהא מיתתה כפרה וזכותה יגן בעדי אמן. הרי לפניך שבאלו השנים זמן זמנם לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז רוגזו של יוס"ף מכאוב ודאגות עד שאמרתי ומעתה אלך לי אל הר המור בית אל לשלם נדרי אשר נדרתי ועל במותי יעמידני. ובכן יצאתי מביתי בצל כנפיך י"ח סיון בשנת ונחל י"י יהוד"ה חלקו על אדמ"ת הקודש לפ"ק והולכתי עמי הילדים רכים אשר אין בהם מום לגדלם לתורה כי מציון תצא תורה גו' הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים מחמד עיני. והבחור נחמד ונעים היתום בן אחי הגדול זצ"ל אהרן הכהן ה"י והלכתי מעירי עד יפו דרך אניה בלב ים ויהי היום וי"י הטיל רוח גדולה אל הים והאניה חשבה להשבר וכל משבריו וגליו עלי עברו תהום יסבבני. ובאו מים עד נפש אפפוני. וממים רבים ימשני. ומכולם הצילני. ובכן הפעם אודה את י"י בכל לבב בסוד ישרים. לדור דורים. על כן קרא שמי יהוד"ה להודות ולהלל ולשבח להאדיר שבאדירים. למי שעשה ניסים לאבותינו ולנו זקנים ונערים. ילדים וילדות בתולות ובחורי'. הוציאנו מיגון לשמחה ומשעבוד לגאולה ומאפילה לאורה. ואלי אלי בים לא עזבתני ולמות לא נתנני. ויעמוד הים מזעפו ורוח הקשה שברו ורשלו בהרים. ובאתי לירושלים עה"ק ת"ו בתחילת שנת ונקראה ירושלים עיר האמ"ת לפ"ק דוכתא דמשה ואהרן לא זכו זכינא ת"ל שכנתי בתוך ירושלים שנה תמימה. ונשתטחתי על קברי האבות אברהם יצחק ויעקב ועל שאר צדיקים וצדקניות נביאים ונביאות תנאים ואמוראים קדושי עליון זכותם יגן בעדינו. ובזאת השנה פניתי לראות לסדר ולחבר ספר א"א מ"ו זצוק"ל וישבתי ימים ולילות וכתבתי חיבור הזה בצער גדול מבלבול הכתב וחסרון כמה קונטרסים ומה גם כי זאת קשה עלי היה יותר מכולם כי ספרי ואור עיני אין אתי. ומילתא דא בעי חיפוש אחר חיפוש בספרי הפוסקים לעיין כל דבור ודבור על מקומו אף שלחדרי המלך הביאני מאן מלכי רבנן אל בית המדרש הגדול של הרב הגדול מ"ו הגאון המפורסים מארי דארעא ישראל מאור עיני הגולה ראש גולת אריאל כמוהר"ר משה גאלנטי נר"ו ספרא רבא דאורייתא דכוין פתיחין ליה מול פני הר המוריה ומשם יוצא אורה לעולם אור חדש על ציון האיר מתלמידים מקשיבים לקולו בעלי תריסין קרנ"א דתור"ה בהם קבירא בעלי קרנים מנגחים ימה וצפונ"ה צפונות מופיע בבית מדרשו ושם ראיתי בית מלא ספרים וכן בבתי מדרשות אחרים עשייות ספרים הרבה אין קץ אמנם מי שרוצה לסדר ספר כזה צריך להיות מסובב בספרים בביתו ולפעמים שאלתי ספר א' או שתים ואין הקומץ משביע את האר"י ואינו מרוה צמאוני ודין גרמא שלא יכולתי לעיין בכל תשובה כאשר קדשני במצותיו להיות לו סניף לעטרה ויהי' לו לעטרת אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא שנים ושלשה גרגרים בראש האומ"ר בעברי בקן קולמוסא בהעתקתי ספר הזה כתבתי מה ששביתי שבי בהשקפה ראשונה לפום ריהטא כאשר מבואר הכל בכתב מיד י"י עלי השכיל באיזה מקומן של שבחי"ם שבחי קודש של כל מקום ומקום שמתחיל וזאת ליהודא או הג"ה סתם זהו מעשה ידי כוננו לפי קט שכלי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי:

ואחר כלות שנה תמימה. שישבתי בירושלים עה"ק ת"ו עיר העליזה והנעימה. קול נהי נשמע בציון קול ברמה. כי נלכדה העיר אוב"ן ותבקע האומה. ונהפך עלי גלגל החימ"ה. שיצאתי נקי מנכסי והיתה לי נחלתי כארי"ה ביער לשמה. ונפלתי לבירא עמיקתא מאיגרא רמה. אך ורק מיעוטין המה. שמוע שמעתי ועיני דמוע תדמע. על אך גדול הנעשה באותו יום שמה. כי חדלו מן האדם אשר באפו נשמה. והרגו נפשות מבני ישראל כמה וכמה. ובתוכם אחותי הצנועה והחסידה כל כבודה בת מלך פנימה. מרת אסתר היא הדסה הקדושה והשלימה. הנאהבה והנעימה. נפלאתה אהבתה לי מימים ימימה. כי נפלה במלחמה. בחרב מהומה. ואין קוברה ותהי לדומן על פני האדמה. אוי לי על שברו על שבר בת אמ"י נתנני שוממה. אין מנחם לי בנחמה. ונפשי עלי עגמה. כי לא ידעתי בני ביתי היכן המה. אם לחרב נקמה. ואם לשבי דכולהי איתנהו בי' לקלון ולכלימה. ועל פרישתי מירושלים ת"ו לבי עלי הומה. כפרישת הצפורן מן הבשר המה. והבחורי חמד מחמדי עיני בני ובן אחי הנז' ישמרם צורם הנחתי שמה. ללמדם ספר ולגדלם לתורת י"י תמימה. וטרם יציאתי משם על ספרי אמ"ו הגאון זצוק"ל לקחתי הסכמה. שחכמי רבני גאוני דארעא קדישא בגזרת נח"ש בסילווא דלא מבע דמא. לבלתי ישיגו גבולי ולירד לחיי בצעקת לגימא. לגרום לי היזק בדפוס שלא יהיה לריק יגיעתי זו טור"ח וזו שכרי למה. כי אחז"ל היורד לחייו נקרא רשע וכתב הב"ח לטח"מ סי' רל"ז הטעם לפי שבפ"ק דקידושין דף כ"ח תניא הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו ופירש"י מותר לשנאותו אף למעט פרנסתו ולידד לאומנותו וא"כ בדין הוא שהיורד לחיי חבירו נקרא רשע כשם כשקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו עכ"ל:

ואני בעניי לא הבנתי דברי רש"י כי לכאורה דבריו סותרים אהדדי דבגמ' דמציעא פא"נ דף ע"א פירש"י וז"ל אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו רגיל להתקוטט עמו כאלו הכהו וכאלו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנתו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות עד י"ב שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנתו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר עכ"ל וקשה שהרי רש"י בעצמו פי' בקידושין כן. גם מאי דפריך מגמ' דכתובות נמי יש לפרש הכי דאיכא למידק למה התקינו שאחר י"ב ירד עמו לחייו ולא מקודם ונלע"ד דה"פ דלפי מ"ש הרמב"ם ומביאו הטור בח"מ סי' רצ"ה וז"ל קטן עד י"ב שנה אין הקנאותיו כלום מי"ב ואילך ממכרו ממכר כו' עכ"ל ע"ש ואפשר דלכך התקינו באושא שיהא מתגלגל עמו עד י"ב לפי שעד י"ב אין הקנאותיו כלום אבל מי"ב ואילך ממכרו ממכר ואז יעסוק בסחורה לכן מכאן ואילך יורד עמו עמו לחייו לתוך אומנותו כדי שעי"ז יעזוב דרכו ובזה יכופו שיעסוק בתורה ולפ"ז לק"מ מגמ' דכתובות הנז' ואף שכתב הב"י שם שספר מוטעה נזדמן לפניו דהנוסחא אמיתית ברמב"ם הוא בזה הלשון קטן עד ו' שנים אין הקפותיו לאחרים כלום ומשש שנים עד שיגדיל כו' הנה הב"י לטח"מ אין בידי לע"ע אלא ראיתי בב"ח שמביא משמו ולפי מ"ש נלע"ד אפשר לומר דא"צ להגיה ברמב"ם אלא כמ"ש בטור והוציא דין זה מגמ' כתובות הנ"ל ומדיוקא דדייקינן לעיל ואף דשם איירי ביתום ומשום כדי חייו תקנו שיהא ממכרו ממכר ומשא"כ בגמ' דכתובות אמנם מאחר שיורד עמו לחייו כפירש"י בחוסר לחם כאן נמי נקרא כדי חייו וצ"ע לחכימא. ובכן יצאתי מעה"ק הנז' בפחי נפש מבלי תקומה. וירדתי בעניו"ת ירידה היא לי דרך אניה בלב ימה. עד שבאתי לק"ק פראג המפוארה והמהוללה. ומצאתי שם את בני ביתי האמונים עלי תולה. הלכו בגולה. וביתי ריקן בערום ובחוסר כולה. מבלי כסות ושמלה. ואנשי חסד וחמלה. אנשי סגולה. יחיד ורבים מק"ק פראג יע"א אתי עמי הטיבו את אשר דברו כהטבת הקטרת יעלה. ברך י"י חילם ומשכורתם תהיה כפולה. עד שעזרני י"י ומגן אבות היה בעזרי להוציא מחשבתי מכח אל הפעולה. להביא ספר הנכבד הזה על מזבח הדפוס המעולה. וזה שמו אשר יקראו להספר הזה לשם ולתהלה שער אפרים זה השער לי"י צדיקים יבאו בו בחדוה וגילה. על שם הפסוק ב(מלכים י"ד) וב(עזרא ח') וברחוב שער אפרים. ומאחר שבמחשבתו עלה. לעלות לירושלים נשיאתו לקבלה. ונטרפה לו השעה בעו"ה ונשמתו עלה בשערי גן עדן דרך ירושלים של מעלה. המכוון זה מול זה בשער אפרים אשר בירושלים של מטה ומה גם דמלת שע"ר ר"ת שלום על רבינו אפרים כמאמר חז"ל בשעה שהצדיק נפטר המלאכים אומרים יבא שלום ינוח וגו'. והריני משתטח לפני כל יודעי דת ודין רב וצורב ואחלה פני כל בר לבב. הקורא בספר הזה דבריו יחבב. לבלתי שלוח ידו בכה"ן משיח י"י ולסתור דבריו. עד אשר ירד לעומק הענין לאשוריו. כי סהדי במרומים שבקצת מקומות ראיתי דברים תמוהים לכאורה ויראתי לשלוח יד בשיחו שיחה נאה. אמרתי אולי מחסרון ידעתי באה. ותליתי החסרון בי כי בעו"ה על שנטרפה השעה ולא הספיק הזמן לאמ"ו הגאון זצוק"ל לגמור כל תשובה בדעתו הרמה והנשאה. ועי"ז לפעמים בפתח דבריו יאיר לנו אשר לכאורה תמוהים הם לפי הנראה. בודאי לא נעלם ממנו גם הוא ידע את כל זאת וראה. אלא שרצה לסתור דבריו הראשונים בסוף התשוב' וכדרכו בתשובותיו הארוכים מני ים שמרוה נפש הצמאה. ולזה בכל מקום שראיתי שלא גמר הענין כתבתי (ע"כ מצאתי) כדי להצילו משגיאה. וארימית ידי בצלו ובתפלה. לאל נורא עלילה. כשם שזכיתי לקיים מילי דאבות לגמור הספר הנכבד הזה מתשובה ושאלה. כן יזכני להוציא לאורה הספר מחנה אפרים על התורה כולה. עם חידושי דיבורי תוס' בכל פרשה ופרשה עושה פלא. בסברא ופלפולא. אשרי עין ראתה כל אלה. ובשכר זאת אל חי צור חלקי ולבבי הנה זה עומד אחר כתלינו השוכן זבולה. יאמר לצרותי די עאכ"ו מרובה מדה טובה וכפולה. יהוד"ה יעלה. מעלה מעלה. בתורה וגדולה. וינחני במעגלי צדק דרך סלולה. ואנכי בדרך הקודש יקרא לה. לארעא קדישא עיר ציון תמלא. ואחריתי ישגא מאד בשמחה וששון וצהלה. בשמחת התורה ובעבודת הבורא וביראתו יתברך ויתעלה. להגות בו יומם ולילה. אורך ימים בימינה ועושר וכבוד בשמאלה. עד כי יבא שילה. ויקויים בי המקרא לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו'. גילה אחר גילה. כשהתורה מחזרת על אכסניא שלה. אמן נצח סלה. ונזכה לראות בבין עיר קדשנו ותפארתינו המעטירה והכלולה. ונבנתה העיר על תלה. ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה. בית י"י נעלה. ואז שחוק פינו ימלא. כ"ד הצעיר הקטן והשפל כתעלא. שועל בן ארי'הודא ליב באמ"ו הגאון החסיד הרב כמהר"ר אפרים זצוק"ל מווילנא עיר המהוללה. כהן צדק שלשלת היחס מיחוסי כהונה נשתלשלה. איש מפי איש קיבלה. עד אהרן הכהן עולה. הנודד כצפור מקנו גלתה יהוד"ה כולה. ומצפה לרחמי שמים לחזור ולעלות לירושלים ת"ו אל המנוחה ואל הנחלה. ולהסתפח בנחלת י"י ונחל י"י את יהוד"ה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים כבתחילה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף