שלמי נדרים/נדרים/ה/א

שלמי נדרים נדרים ה א

דף ה' גמ' אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור. מ"ט מודר אני ממך דלא משתעינא בהדך משמע כו' ובפי' הרא"ש ד"ה אבל אמר כו' הגי' מ"ט דלמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע והגירסאות מתחלפות לפי שני הפירושים שהביא הר"ן בד"ה אלא הכי אתמר טעמא דאמר כו' ושם דלפירושא קמא דהר"ן דהן לאיסור הנאה והן לדבר עמו לכל חד וחד הוויין ידים שאינן מוכיחות הגירסא דלמא לא משתעינא בהדך משמע והוא דעת הרמב"ן ז"ל בהלכותיו ולפירוש השני שבהר"ן דאפי' לשמואל אסור לדבר עמו דלדיבור הוי ידים מוכיחות הגירסא מודר אני ממך דלא משתעינא בהדך משמע דלדבר עמו הוי ידים מוכיחות וע' בפי' הרא"ש ובס' הפלאות נדרים ראיתי שהקשה להך דיעה קמייתא דאינו אסור לא בהנאה ולא בדבור. אמאי לא נימא גם הכא סתם נדרים להחמיר ופירושן להק כדלקמן (יח:) והר"ן בקדושין כתב דלהכי הוי פירושן להקל ולא אמרינן דדברים שבלב אינן דברים משום דכיון דלשונו כולל שני פירושים ולהכי אם פירש אח"כ ה"ל כאלו פירש מיד. וא"כ הכא נמי יועיל פירושו על איזה דבר נדר אם לאשתעי בהדי' או ליהנות ממנו. ומה שפירש אח"כ יהי' במשמעות לשונו ובסתמא ניזול להחמיר ויהי' אסור בשניהם ע"ש שהאריך ולדעתי לא קשיא דע"כ לא אמרינן סתם נדרים להחמיר אלא בכה"ג דלקמן אבל לא בידות דבלא ריבוי דקרא לא הוי שמעינן ידות ואמרינן לקמן (ע"ב) אמר רבא רב אידי אסברה לי אמר קרא נזיר להזיר מה נזירות בהפלאה אף ידות נזירות בהפלאה וע' בר"ן שם שפירושו שיהיו הידות מופלאין ומפורשין וכיון דאיכא לפרושי בתרי גוונא אין הידות מופלאין ומפורשין ולא אתרבי ידות כה"ג שיהא להן דין נדר וע"ל (ט'.) גבי כנדרי רשעים הימנו דפריך ודלמא הימנו דאכילנא קאמר וכ' הר"ן וכיון דאיכא למימר דאכילנא קאמר הוו להו ידים שאינן מוכיחות וס"ל לשמואל דלא הוויין ידים. וכוונת הר"ן שם לתרץ דלכאורה מאי מקשה דלמא דאכילנא קאמר נימא דמספיקא דמספקינן בכוונתו אם כוונתו שיאכל או כוונתו שלא יאכל אזלינן לחומרא בשב וא"ת שלא יאכל משום דלמא הי' כוונתו שלא יאכל להכי כתב הר"ן דכיון דאיכא למימר הכי והכי ה"ל ידים שאינן מוכיחות ולא הווין ידים ובידים בעינן שיהיו מופלאין ומפורשים וע' בתוס' שבועות (דף כ) ד"ה לישנא איתקיל ליה כו' שהקשו וא"ת נישיילי' מאי הי' בדעתו וי"ל כגון שאמר שהי' בדעתו כל מה שיהי' במשמעות לשונו א"נ כגון ששכח מה הי' בדעתו עכ"ל וכ"ז אחר שפירש לשון נדרו לא הי' בתורת יד אבל אם יהי' אפי' אחר שיפרש כוונתו רק בתורת יד ידות לא אתרבי מקרא רק באופן שיהי' מוכיח וע"ע לקמן (ו:) באיבעי' דיש יד לקדושין או לא דשם האיבעי' אפי' ביד מוכיח כדפירש הר"ן שם ומספקינן באומר לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת מי אמרינן ואת נמי אמר לחברתה ותפסי בה קדושין לחברתה או דלמא ואת חזאי אמר לחברתה כו' וכתב שם הר"ן דאע"ג דלא משמע הכי ויד מוכיח הוא דואת נמי קאמר כיון דאין יד לא מהני כו' ע"ש כן ה"נ וכ"ש ביד שאינו מוכיח דלא יועיל פירושו שיפרש אח"כ כיון דס"ל דיד שאינו מוכיח לא הוי כנדר:

בר"נ ד"ה אלא הכי אתמר א"ר יוסי ב"ר חנינא מודרני לך שניהם אסורים דלך משמע כלומר נכסי אסורים לך ומשמע משלך כו' עכ"ל בחדושי הגרע"א על יו"ד סי' ר"ו כתב על דברי ר"ן הללו וז"ל ממתק לשונו נראה דרק הנכסים אסורים ולא הגופים [כגון שיחמם א' בבשרו של חברו] ובאמת צ"ע אמאי לא נפרש דמודר אני לך היינו גם על הגופים וצ"ע עכ"ל ואפשר לומר כיון דלך כולל המשמעות דשלך ג"כ ומשלך לא משמע על גוף חברו רק על נכסים של חברו שהם קנין שחוץ לגופו לכן גם משמעות השני דלך שיאסור על חברו את שלו הכונה על נכסיו ולא על גופו והרמב"ם השמיט כל דין זה וכתב הב"י ולא ידעתי למה ואולי יש לומר דהרמב"ם אינו מפרש כפי' הר"ן דלך כולל שני המשמעות וכוונת הנודר יהי' לשני המשמעות אלא שיש בני אדם המדברים בלשון לך וכוונתם לאסור על חברו את שלו ויש אנשים שכוונתם כשמדברים בלשון לך שאוסרים על עצמם מליהנות מחבריהם והוו להו לשני המשמעות ידים שאינן מוכיחות ור' יוסי ב"ר חנינא אפשר דסובר ידים שאין מוכיחות הווין ידים אבל לפי המסקנא דמסקינן דידים שא"מ לא הווין ידים וכן פסק הרמב"ם להכי השמיט דין זה והפוסקים שהביאו דין זה סוברים כפי' הר"ן דלך כולל משמעות שניהם ושניהם בכלל:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף