שיירי קרבן/עירובין/ג/א

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכל מערבין. פירש"י עירובי חצירות ותחומין ע"כ וכתבו תוס' וא"נ דבעירובי חצירות בעינן פת לכ"ע ועיין בתוס' פרק חלון דף פא ע"א בד"ה איתיביה וכו' ואף דמשמע בסוגיין מפורש כדברי תוספות י"ל דרש"י סמיך אבבלי דפרק חלון וכגירסת הר"א בתוספות:

מפני שיכול לילך לחוץ וליכול. הרמב"ם והר"ב פירשו דפליגי אי מותר להניח עירוב בבית הקברות ע"ש וקשה דבגמרא משמע דבמתניתין לא פליגי אלא באהל זרוק ובברייתא פליגי אם מותר להניח עירוב בבית הקברות ומה"ט פסק הרא"ש כת"ק ולא בר"י דאם נאמר דפליגי בהנחת עירוב בבית הקברות היה ראוי לפסוק כרבי יהודה ועיין בהרא"ש בפרקין ובהה"מ פ"ו ובמ"ש לקמן ר"פ הדר בתוס' בד"ה הלכה:

בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח בין בדבר שהוא נאכל וכו'. בקונט' הגהתי לפרש פשטא דשמעתת' ונראה לקיים הגירסא שלפנינו דה"ק דלעירוב מצטרפין דבר שאינו נאכל כמות שהוא כגון בצלים שנאכלים עם הפת אבל בכסף מעשר אין קונין דבעינן שיהא דבר הנאכל לבדו כמו כל הנך פרטי דכתיבי בקרא וגי' הקונט' נר' עיקר:

שהן מין קללה. מה שפירשתי בקונט' הוא מדברי הערוך ול"נ שמים מלוחים מין קללה הם שהרי כתיב ביחזקאל שלעתיד ירפאו המים ולא יהיו מלוחים ש"מ דמים מלוחים מין קללה הם ומימי אוקיינוס מלוחים הם וכל הנהרות ממי אוקיינוס שותים ומי הגשמים נמי ממי אוקיינוס באים אלא שהעבים ממתקים אותם וכ"ש המלח עצמו מין קללה הוא אך קשה אם נאמר דמים מין קללה הם א"כ לר"י לא יברך עלייהו דהא א"ר יהודה בפ"ו דברכות כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו וי"ל דר"י כר"ע ס"ל דאמר התם בספ"ו דברכות דמברכין על המים בנ"ר ובמקום אחר הארכתי:

וכן לעירוב אר"ח הדא דתימר ביין וכו'. בבבלי בפרקין דף כ"ט ע"א גרסינן רשב"א אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק וכו' ואמר גורסק וכו' משמיה דרב מנשיה משמיה דרב וכן לעירוב א"ר יוסף שרא ליה מריה לרב מנשיה אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן אין פוחתין לעניים וכו' ואמר רב וכן לעירוב ומאי אולמיה דהאי מהך וכו' אלא משום דקתני חצי לוג יין ואמר רב מערבין בשתי רביעיות של יין מדבעינן כולי האי ש"מ כי קאמר רב וכן לעירוב אמתני' קאמר ע"כ ופי' תמוה ועיין בתוס' בד"ה מאי אולמיה ואף דבריהם קשה להולמם דנימא דלא אמר רב מערבין בשתי רביעיות אלא דאתמר מכללא ותו אי מכללא איתמר מנ"ל לרב יוסף דפליג ארב מנשיה דלמא רב מנשיה לא יליף הא מכללא לכן נ"ל דה"פ מאי אולמיה דהאי מהך כיון דרב סובר דשיעור עירוב כשיעור מה שמחלקין לעני בגורן א"כ אף אלו הנזכרים בברייתא שיעורן שוה לעירוב. אלא מדקתני וכו' מדבעינן כולי האי כלו' דאיצטרך תרתי דרב אס"ד דלכל מילי שוה שיעור עירוב לשיעור חילוק מעשר עני בגורן הא תו ל"ל אלא ודאי דלא קאמר אלא איין וא"ת כיון דכבר אמר מערבין בשתי רביעיות ל"ל הא דקאמר וכן לעירוב י"ל לאשמועי' מנ"ל דשתי רביעיות הן מזון שתי סעודות לפיכך קאמר דממתני' יליף אבל אינך השנויין במעשר עני אינן אלא ליקח בהם מזון שתי סעודות וע"ש בסוגיא היטיב ועיין בת"ח:

כלבודא בגליון פי' מין מאכל שצריך בישול ול"נ דכלכודא גרסינן והם מיני דגים קטנים ונזכרים בש"ס זה פ"ו דנדרים:

מה נפיק מביניהון. וקשה הא איכא בינייהו בנודר מן המבושל דלר' יוחנן מותר בצלי ולר' יאשיה אסור בצלי וי"ל דלא פריך מאי בינייהו אלא למצוא שיהא ר' יאשיה לקילא ור' יוחנן לחומרא:

ע"ז שעשאה לחי. כתב הרמב"ם פי"ז מה"ש בכל עושין לחיי' וכו' עכו"ם עצמה או אשרה שעשה אותה לחי כשר ע"כ והפוסקים השמיטו הא דכתב עכו"ם עצמה והדבר מבואר שמסוגיין למד כן וא"ת עכו"ם עצמה ל"ל כיון דכתב דין אשרה המוזכר בבבלי י"ל דסד"א אשרה הוא דשרי דהא השריגים והעלים שלה מותרים בהנאה בדיעבד וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' עכו"ם הלכה י"א וא"א דלא ניתוסף משהו ראוי ללחי קמ"ל דאפי' עכו"ם עצמה מותרת:

תמן מ"מ נסתם המבוי. כתבו תוס' במכילתין דף פ' ע"ב בד"ה אבל קור' וכו' אע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רחב משהו מיהו בעי מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו ועוד תי' תירוצים אחרים וע' בהשגות פי"ז ובהמ"מ שם וקשה הא מפורש משני הש"ס כאן דשאני עכו"ם דהרי נסתם המבוי ודקשיא מ"ש קורה מלחי י"ל דלחי משום מחיצה והרי נסתם המבוי דמי לא מודה בזורק מרה"ר לבית עכו"ם אע"ג שהוא אסור בהנאה ועומד לישרף מ"מ חייב משום מכניס מרה"ר לרה"י ה"ה כאן אבל קורה משום היכיר' בעי שיעורא וכל העומד לישרף כשרוף ולא חשבינן ליה היכירא ועוד דהיכירא משום תקנת חכמים ואין לקיים המצוה בעכו"ם דאסורין לגבוה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף