שיירי קרבן/יומא/ה/א

שיירי קרבן יומא ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר הושעיא תיפתר וכו'. כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה ו' המפטם הקטרת מן החולין או בכלי של חולין פסולה וכתב הכ"מ בירושלמי פיטמה בחולין ריב"ח וכו' אתיא דריב"ח כשמואל ודריב"ל כר"י ולפי"ז היה ראוי להכשיר כריב"ל ור"י מ"מ מאחר דגמ' דידן סתם וכתב כל מעשיה יהיו בקדש דמשמע דעיכובא הוא פסק כן עכ"ל וקשה כיון דא"ר הושעיא תיפתר באומן של בית אבטינס א"כ ריב"ח כר' יוחנן נמי סובר ה"ל ריב"ח ושמואל נגד ריב"ל והלכתא כוותייהו דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים:

מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש. כתבו תוס' בשבועות דף יא בד"ה מ"מ קשיא וכו' וי"מ דודאי לא היתה מכתשת כלי שרת וכו' וקשה מאי פשיטא להו הא שמואל וריב"ח לא ס"ל הכי שוב ראיתי שהרגיש בזה הרב בעל משנה למלך ע"ש:

שאין קרבנות צבור וכו'. בבבלי בשבועות דף י"ב ע"ב גרסי' ואף שמואל ס"ל להא דר' יוחנן דאר"י אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן וכתבו תוס' בד"ה ואף שמואל סבר לה פי' בקונט' להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן את המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטה סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים מוכחא דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב ב"ד מתנה עלייהו ע"כ ונ"ל דה"פ דר' יוחנן דאמר התם לר"ש מקיצין בהן את המזבח ס"ל דבין בחטאת בין בעולה מקיצין ועלה קאמר דשמואל סובר להא דר' יוחנן דאפילו למ"ד דלית ליה לב ב"ד מתנה עלייהו לפרותן מ"מ מקיצין בהן המזבח ובזבחים פ"ק דף ו ה"פ רב פפא קאמר קרבנות ציבור קאמרת שאני קרבנות ציבור דלב ב"ד מתנה עלייהו ותו כדר"י אמר שמואל סכין מושכתן וכו' ובהכי ניחא דבפ"ק דזבחים פריך הש"ס ומי אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה עלייהו וכו' והאר"י לדברי ר"ש תמידין שלא הוצרכו לציבור אין נפדין תמימים וכו' ולא משני הש"ס מידי אהך קושיא כמ"ש תוס' שם בד"ה דלמא וכו' וע"ש ולפי מ"ש היינו טעמא דאהך קושיא עדיין איכא לשנויי כדרב יהודה אמר שמואל והדברים ברורים לפום סוגין:

אין תימר חפניים עשו ככלי שרת וכו. נראה דאתי לאשמועינן דהנך בעיין בהדדי שייכי ואם אירע שנתפזר הקטרת מהחפניים וחפן ומת ונכנס אחר פסול ממה נפשך אי נעשו ככלי שרת וכשר משום הפיזור וכדפירשתי בקונטרס פסול משום חפינת המת ואי לא נעשו ככלי שרת פסול משום פיזור כמצואר בהמה וקצת קשה על הרמב"ם שכתב סוף הל' עבודת יה"כ נתפזרה הקטרת מן ידו על הארץ ואספה וכו' או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן הראשון כל אלו ספק ולא יקטיר ואם הקטיר הורצה ע"כ משמע דאפי' שתי ספיקות בהדי הדדי נמי הורצה בדיעבד ולפי סוגיין אינו כן:

על איזה מהן הוא עובר. וא"ת מאי נפקא מיניה הרי מ"מ עובר וי"ל דנפקא מיניה למלקות דכל חייבי מיתות בידי שמים לוקין אם עשו מעשה וקמיבעיא ליה על איזה מהן מתרין ביה:

מה מבפנים או מבחוץ. כאשר פירשתי בקונט' כן פירש"י והערוך ותוס' פירשו טרסקין לשון טרוקו גלי שסגור היה לפנים ממנו הלוחות שנתנו בסיני ובכלאים פ"ח הגירסא טרכסון ונראה שהוא כמו טרכסמון שהוא שער גן ופרדס ובית קדשי הקדשים הוא גן ופרדסו של עולם והא דקאמר מה מבפנים וכו' היינו דקמיבעיא ליה לש"ס אי כבפנים או כבחוץ הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף