שיח השדה/שבת/קנז/א

שיח השדה שבת קנז א

איבעיא להו כו'. בנדרים ע"ז א' אי' סוגיא זו קצת בע"א ע"ש וכ' הר"ן בתחלת הסוגיא א"ד אפי' שלא לצורך השבת דלא קאי אלא אשאלה משום דכיון דצריך חכם או ג' הדיוטות מחזי כדינא א"נ שאין שעה עוברת לשאלה והק' רע"א במכילתין בתוס' למשניות הא ע"כ מוכח כהטעם הב' משום שאין שעה עוברת לשאלה ואי לא היתה שעה עוברת להפרה הי' ג"כ אסור דאי הטעם משום דמחזי כדינא ובהפרה זה ל"ש מאי פריך שם בדף ע"ט דאי שותק ע"מ למקט מפר אמאי מפר בשבת משום שלא יוכל להפר אח"כ ליהוי כשותק ע"מ למקט ואם הטעם משום דלא מחזי כדינא א"כ בלא"ה מצי מפר בשבת אע"ג שיוכל להפר בערב ע"ש וגם ברא"ש מביא ב' הטעמים ובנמוק"י הביא רק הטעם דמחזי כדינא, ונ' דודאי למסקנא דמסקי' תנאי היא בודאי תלי הטעם אם שעה עוברת וכמבואר בגמ' והכי אזלא סוגיא דדף ע"ט אבל מתחלה דבעי הגמ' ע"כ הוצרכו הראשונים להביא טעם אחר מלבד זה דאי לא מבעיא לי' רק משום שהחילוק בין שעה עוברת הו"ל לאקשויי בפשיטות ממתני' דהתם הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להחמיר ולהקל כו' ול"ל לדקדק מסיפא דנדרה עם חשכה אע"כ שיש עוד טעם לחלק בין הפרה לשאלה משום דבשאלה מחזי כדינא ולהכי הוצרך ע"כ לדקדק מסיפא אבל למסקנא דמסיק תנאי היא בודאי אין הטעם רק משום שעה עוברת:

בק"נ פ"ק סי' ז' אות ז' כ' דלבן עזאי דמהלך כעומד דמי הו"ל כעומד לפוש על כל פסיעה והיינו משום דק"ל דעומד לכתף הא פטור וזה דוחק גדול, ולענ"ד פשוט דבן עזאי לא ס"ל כלל דינא דעומד לכתף פטור ואפשר דטעם רבנן דמחייבי הוא משום עומד לכתף וזהו חדושו של אביי בדף ה' ב' דלא תימא דוקא במהלך פטרי אלא אפי' עומד לכתף פטור אבל כ"ז לרבנן, והרי"ף דפסק כב"ע לכמה ראשונים באמת לא הביא דינא דאביי:

ר"ן ר"פ במה טומנין ד"ה ומקשן. ולא התירו אלא במיחם ע"ג מיחם. במ"ב סי' שי"ח סקנ"א פי' כונתו דמותר להטמין אגב התחתון והביא ראי' בשה"צ מתוספתא דתניא טומנין מיחם ע"ג מיחם ובחזו"א (או"ח סי' ל"ז סקי"ז) תמה דהא רבנו יונה כ' הטעם משום שטומנין את הצונן ופי' התוספתא בשהי' ע"ש אמנם ברשב"א הביא ג"כ דברי רבנו יונה ומסיים והביא ראי' מהתוספתא טומנין מיחם ע"ג מיחם, ולענ"ד יל"פ כונת רבנו יונה דמה שהק' מ"ש ממיחם ע"ג מיחם היינו ממה דמותר להטמין מיחם ע"ג מיחם מע"ש ולא חשבי' המיחם כדבר המוסיף הבל ולמה אסרת כאן להטמין צונן ע"ג חם והביא ראי' מהתוספתא דמיירי בהטמנה ולא בשהי' ומדויק כל דבריו ע"ש, ולפ"ז קם דינא כמרן ז"ל שאין שום היתר בהטמנה אגב ודו"ק, והא דמשני רבה התם אוקומי כו' ול"ק התם מע"ש משום דהברייתא אסרה הטמנת צונן גם מע"ש וממילא כל המחמם אסור ולכן הוכרח הברייתא לצייר במיחם אבל למאי דקי"ל דמותר להטמין צונן מותר גם בזה בע"ש כמ"ש בחזו"א (סוף סק"ז):

ירו' ס"פ שמונה שרצים לא סוף דבר הרוג את פלוני [יהרג ואל יעבור] אלא אפי' חמוס את פלוני. וכ"כ בשטמ"ק ב"ק פ' א' בשם המאירי גבי מעשה בחסיד א' דהפסד חברו אין מותר במקום פקו"נ ובשטמ"ק כתובות י"ט א' כ' הרמב"ן בשם ברייתא חיצונית (ונמצא במדרש שלשה וארבעה באוצר מדרשים עמוד תקל"ח ותק"ז) ג' דברים יהרג ואל יעבור רמ"א אף הגזל וצ"ע בפ' יוה"כ (יומא פג:) קפחת את הרועה ועי' בפ' הכונס מהו להציל עצמו בממון חברו ופ' הגוזל בתרא:

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)