שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/סו
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי אחד שהשיא בתו, ונתן שטר ח"ז כנהוג ומת הבעל והניח בת יורשת, והאשה לקחה איש אחר, והי' לה ממנו בנים ומתה האשה, אח"כ מת הזקן והניח נכסים, ויש לו כמה חתנים לוקחי בנותיו, וכולן לקחו שטר ח"ז שלהם, ובאו לפני האפוטרופסים של היתומה מבעל הא' ומבקשים ליקח ג"כ שטח"ז עבורה, והבעל השני שלקח אם היתומה טען שכבר קבלה האם בעד השטר ק"ז שהי' לה, עם בעלה הראשון, כי הזקן נתן לה הסך לנדן, כדי להשיאה לאיש אחר, ע"כ החזירה השטח"ז להזקן, והשטח"ז הנ"ל לעת עתה ליד בעל השני והוא קרוע, לזה הספק לכאורה אם יכולה האם הנ"ל למחול או למכור זכות היתומה, דהא מלשון ומנוסח שטח"ז נשמע ואנו למדים דהיא אינה יכולה למחול בלי ידיעת הבעל, ולאחר מיתת הבעל הבת במקום אביה עומדת, וא"כ א"י האם למכור או למחול בלא ידיעת היתומה, ע"כ יש לספק אם יכולה היא שטח"ז לאביה כדברי בעל השני, עכ"ד:
נראה לענ"ד אם נודע שמחלה לאביה השטח"ז דמהני, אף בנזכר בנוסח שטח"ז, גם הותנה שלא יועיל מחילה ופטורים מבתו וכו', מ"מ מהני המחילה וכדאיתא בש"ע חוה"מ סי' ס"ו סק"ג, אח"כ ראיתי דעמד בזה בספר נחלת שבעה, ומה שתירץ דהא קיבל עליו בח"ח ושד"א וכו' אינו מספיק, דאף אם חייב מכח השבועה, כיון דעכ"פ החיוב עצמו פקע ממילא אין על היורשים שום חיוב לקיים שבועת אביהם, וכדאיתא בש"ע חוה"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה ולזה נ"ל דהמכוון בנוסח הכתובה שלא יועיל שום פטורים, היינו נגד זכות בעלה שיש לו זכות בחוב הזה לאכול הפירות, ומדינא לא מהני מחילתה, ואף דגם בלא כתב כן הדין הכי, מ"מ כותבין כן לשופרא דשטרא, אבל במוחלת אחר מות בעלה, נ"ל דמהני דאף אם היא מתה אח"כ קודם לאביה, מ"מ אין יו"ח שלאחריה נוטלים דהא ע"כ הם לא זכו רק מכחה, דהא ליכא למימר דהוא התחייב לבתו, וגם בכלל ההתחייבות דאם היא תמות תחתיו דמחוייב למפרע ליוצאי חלציו, דהא א"י לחייב עצמו כלל לדבר שלב"ל, כדאיתא פ"א דגיטין בסוגיא דמעמד שלשתן אע"כ דעיקר התחייבות לבתו וממנה זוכים י"ח אחריה, [ובאמת לא הבנתי דאיך כתב הרמ"א חוה"מ סי' רפ"א דכיון דכותבין לי"ח ולא כותבים ליורשים, נוטלים בנים ובנות בשוה, הא מ"מ כיון דאין זוכים רק מכחה איך דבכחו להעביר הנחלה מבנים לבנות, ומצאתי אח"ז דעמד בזה גם בקצות החשן, ומה שנדחק לתרץ דהוי כאלו התנה שאם לא יתן הבן מחלקו לבת יהיה השטר למפרע בטל ומבוטל, אינו מספיק, דא"כ אם ירצה הבן לעשות קנוניא עם אחי אמו יכול לגרע זכות הבת שיאמר אני לא אתן לך, ויהיה באמת השטר בטל, ובאמת קושיא זו קשה בלא דברי הרמ"א הנ"ל אף אם נפרש י"ח היינו באמת יורשים, מ"מ יקשה היאך כותבים בשטח"ז יורשים שמבטלה פלוני, ואם יש לה בנים מבעל אחר, במה יופקע ירושתן מאמם, ובזה אינו מספיק תירוצו דקצות החושן הנ"ל כיון דאין רוצים ליתן להם כלל, יאמרו אנחנו ג"כ יורשי אמנו אנן, ואי דמפרשינן דהתנאי היה אם גם המה רוצים ליטול יהיה השטר בטל למפרע, יאמרו יבטל ויבטל, כי אין מפסידים בזה כלל, ובאמת על קושיית הקצה"ח הנ"ל יש ליישב, דמ"ש הרמ"א דבנים ובנות בכלל ונוטלים בשוה, י"ל דהיינו אם היורשים בוחרים ליתן חצי זכר, בזה נוטלות הבנות ג"כ, דמדין קיום התנאי הוא, יכול להתנות כרצונו, דאם ירצו בניו ליתן לי"ח של בתו בשוה שיעור ח"ז פטורים מהחוב, אבל אם היורשים בוחרים שלא ליתן ח"ז ולפרוע החוב, י"ל דאין הבנות נוטלות כלום, ואף דבנוסח שח"ז נכתב גם מתחילה שאני חייב לבתי או לי"ח, י"ל דבאמת לא מהני לעקור הירושה מבניה ורק לגבי התנאי מהני, אבל קושייתי הנ"ל קמה ונצבה, דאריכות לשון בנוסח שטח"ז בתחילה שאני חייב לבתי או לי"ח שיהיה לה מבעלה פלוני, איך יוכל לסלק בניה שמבעל אחר מלירש אותה, ואם היורשים אינם רוצים ליתן חצי זכר רק לפרוע החוב, ממילא זוכים גם בנים שמבעלה הב' וצ"ע, וממילא מהני מחילתה, אח"כ ראיתי בתשובת שבות יעקב סי' ק"ב שתמה וז"ל ולא ידעתי למה צריכים לכתוב שלא תמחול בלא רשות בעלה, הא קיי"ל בסי' ס"ה דמכנסת שט"ח לבעלה א"י למחול עכ"ל, ומדלא ניחא ליה בפשוטו דכותבים כן שלא תהני מחילתה אף לגבי יו"ח אחרים, ע"כ דפשיטא ליה דבאמת בזה מהני מחילתה:
אולם בנ"ד דאין ידוע שמחלה אם היה שטח"ז קיים בלי קרוע, יש לדון בזה הרבה, אחרי דידוע לכל בני העיר שקבלה מאביה נדן כשנשאת לבעלה השני, י"ל דהוי כאלו יש עדים שנתן הלוה להמלוה סך מסויים ולא נודע לנו אם בתורת פרעון אם בתורת מתנה, דתליא במחלוקת הר"י מיגש והרא"ש בש"ע חוה"מ סי' נ"ח דדעת הרא"ש שם דאיתרע שטרא דאין דרך ליתן מתנה עד שישלם חובו, ואף דבמשנה למלך פי"ד ה"ט ממלוה כתב דאם הוא ת"ז נאמן לומר סטראי דמסייע לו חזקה דאין אדם פורע ת"ז, מ"מ י"ל דזהו רק לענין סטראי שטוען שפרע לו בשביל חוב אחר, אבל לענין מתנה, י"ל דמ"מ יותר היה לו ליתן זה דרך פרעון תוך זמנו ממה שנותן לו במתנה, אלא דנאמן לומר במתנה במגו דסטראי שהיה על חוב אחר, אבל היכי דלא שייך כן היכי דידוע לנו שלא היה דרך פרעון חוב אחר, וכעין נ"ד י"ל דא"נ לומר במתנה ניתן לי, ומ"מ אינו ברור כ"כ, די"ל דבכל ת"ז ואינו חל עליו חיוב פרעון ל"ש בזה סברת הרא"ש הנ"ל, דכל ת"ז הוי כאלו אינו חייב לו כלום עתה ואינו חושב ועוסק כלל בענין פרעון, ודמות ראיה לזה מסוגיא דסוף כתובות דפרכינן אי דלא מטא זמני' מ"ט דאדמון ועיין מהרש"א שם, נראה דכוונתו דבפשוטו בא רש"י לתרץ דמה בכך דלא מטא זמני מ"מ לוה מבקש שילוה לו, יותר הי' לו לבקש שיפרע לו ת"ז מש"ה כתב רש"י דזה לא היה רוצה לפרוע כ"א להלוות לו כדי שבסוף חמש יתבע מעותיו ומעות ההלואה ישאר בידו עד סוף העשר, אך על זה קשה איך פרכינן בראשון לחמש והשני לעשר מ"ט דאדמון, הא בזה לא שייך סברא הנ"ל, אע"כ דלרווחא דמלתא כתב רש"י כן, ואך הא דבאמת לא אמרינן כן, דאדזייפת מינאי הי' לך לבקש לפרוע לך, לכך צ"ל דכל ת"ז אין עוסקים כלל בענין החוב ההוא ופרעון, ואולם לענ"ד הי' נ"ל ליישב קושיית מהרש"א דס"ל לרש"י דנהי דיש מקום לומר כן, מ"מ ליכא למפריך בפשיטות מ"ט דאדמון דדלמא טעמא דאדמון דיותר הי' לו לבקש להקדים פרעונו, ע"כ דפרכת הש"ס דיש סניף לומר דניחא ליה ביותר בהלואה מפרעון, דבראשון לי' והשני לה', ניחא ליה להשני להלוות מלפרוע כמ"ש רש"י, ובהיפוך הראשון לה' והשני לי' ניחא ליה לראשון ללוות להתפרע דבסוף חמש יתבע חובו, וההלואה יהיה עוד בידו עד עשר דאף במטא זמני' לא אמרינן כן, מ"מ בת"ז כיון דאינו זמן פרעון, בסברא קלה דחינן הטענה דכיצד אתה לוה ממני, והי' ההכרח לרש"י לזה כדי ליישב הבל"ז דלא פריך מקודם על מתני' אי דמטא זמני' וכו' א"ו דיש סברא לכאן ולכאן בת"ז וליכא ברווחא לזה ולזה בהלואה יותר מפרעון אם אמרינן בזה כיצד אתה לוה ממני, מש"ה לר"נ י"ל דהשני הלוה קודם דמטא זמניה, וזמן התשלומין לב' שטרות שוים ועולים וכלים כא' דבזה ס"ל לאדמון כיצד אתה לוה, דיותר הי' לו לבקש להקדים לו פרעונו, וחכמים ס"ל דמ"מ ת"ז לא אמרינן כן, וכדס"ל להמרש"א באמת, אבל לר"ש דס"ל הפוכי מטרתא, וע"כ דמתני' בלא מטא זמן ב' תשלומי שטרות כא' בזה פרכינן אי דלא מטא זמני' מ"ט דאדמון, כיון דיש רווחא לזה או לזה בהלואה יותר מפרעון, כן נראה לענ"ד:
אולם אחרי דהמאור והרמב"ן טרחו ליישב הבל"ז ולא ניחא להו כהנ"ל מוכח דס"ל כהמהרש"א, דבכל ענין בת"ז לא אמרינן כיצד אתה לוה ממני, א"כ ה"נ בנ"ד בת"ז לא אמרינן דודאי אין נותן לו מתנה ולא יפרע חובו, כיון דאין מוטל עליו עכשיו לא חשש לכך, ולדינא צ"ע:
גם אף אם נימא דגם בת"ז איתרע שטרא, מ"מ י"ל דזהו רק בעלמא, דאף אם הוא אוהבו ורוצה שיהיה לו זכות מתנה וזכות פרעון חובו לזמנו, היינו לעשות אפכא לפרוע מיד וליתן לו אז לזמנו מתנה כרצונו, אבל בשטח"ז י"ל דאוהב לבתו שיהיה לה זכות מתנה במעות הללו, וזכות שטח"ז דהיינו החוב לאחר מותו בדרך תנאי עם הבנים, ובזה לא היה לו לעשות בהיפוך לפרוע עתה החוב והמתנה תקבל אחר מותו במה תזכה ובמה יתחייבו היורשים ליתן לה המתנה אם לא שיעשה לה מחדש כענין שטח"ז והפוכי מטרתא למה לי' טוב לו יותר ליתן לה עתה המתנה והשט"ח כדקאי קאי, גם בלא"ה יש לחלק קצת, דוקא בחוב דעלמא שייך סברת הרא"ש דיותר יש לו לפרוע שלא יהיה עבד לוה, אבל בחוב של שטח"ז ל"ש עבד לוה דמעולם לא יתחייב בחייו, גם אחרי מותו הוא רק דחיקה להבנים ליתן לה מעזבונו הסך הקצוב או חק"ז, וניכר לכל שזהו רק שתהנה בתו מנכסיו וכעין נחלה, ול"ש בזה עבד לוה וי"ל דל"ש בזה סברת הרא"ש, ולא אתרע שטרא:
אולם אם השטח"ז נקרע בקרע בזמן או בעדים או בתורף, או שקרוע ש"ו איתרע השטר, כדאיתא בש"ע חוה"מ סי' נ"ב, ובפרטות דהאומד הדעת נותן דמכשואי שניה מחלה לו או קבלה הנדן בפרעון, דהא באם היא קיימת במות אביה אם הבנים בוחרים ליתן לה חח"ז בודאי יפטרו משני החובות דהא בשניהם נזכר התנאי אם ירצו ליתן לה כחצי זכר, וכל שנותנים לה כזה בטל ב' החובות, דלגבי כל החוב נתקיים התנאי ובטל החוב, ואם היא מתה בחיי אביה יצטרכו הבנים ליתן ב"פ ח"ז, בדרך קיום התנאי, דהא בתנאי נזכר שיתנו לה או ליו"ח שמבעלה פלוני, וכיון דלא ניתן לה לא נתקיים התנאי של שטר זה עד שנותנים ליו"ח שמבעלה זה, וכן בשטר השני, והוא נגד החוש והסברא, דאם היא בחיי' נפטרים בנתינת ח"ז פ"א ואם אינה בחיים אין נפטרים רק בנתינת ב' פעמים, דהיינו בכולל שלם זכר, וכמו כן אם בוחרים לשלם החוב יצטרכו לשלם שני פעמים, אולם נראה דבאמת גם אם היא בחיים אם נדון דב' השטרות בחזקתן תובעת ב"פ ח"ז, דהוי כנותן ב' שדות לחבירו ובכל אחת התנה ע"מ שתתן לי ר' זוז, דאינו נפסד במה שנותן פ"א ר' זוז דלגבי כל שדה בפ"ע צריך ליתן ר' זוז, וה"ה לגבי כל חוב צריך ליתן ח"ז, ועכ"פ בשטח"ז קרוע בודאי איתרע שטרא, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |