שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מורי הרב נר"ו הטרדו' המתמידות עלי יום ולילה לא ישבותו הן הנה לא נתנוני לקבל פני מורי מדי שבת בשבתו כאשר עם לבבי ומה גם עתה חדש ימים כי הלכתי לעיר מונישטירייו על דבר ירושה עתה אמרתי הנה באתי לשאול דעת מורי על ענין מעשה שהיה שבהיות שעדיין לא בא לידי ענין כזה נסתפקתי עליו כאשר אגיד לפני מעכ"ת. מעשה שהיה כך היה שה"ר משה חביב נ"ע נשא שלשה נשים זו אחר זו ושתים מהם מתו בחייו והיו לו מהראשונה בנים ובנות ומהשניה נשארה בת אחת קטנה ועתה נפטר הוא לבית עולמו והניח אשתו הג' אלמנה עם בת אחת ואחר פטירתו נפטרה בתו מהאשה ראשונה שהיתה נשואה אחרי שנתאלמנה פעם אחרת וחזר' ונשאת עתה נפטרה ובאו אחיה לירש חצי כתובתה מפני שלא נשאר לה זרע של קיימא ויש ג"כ נכסים שהניח ה"ר משה חביב הנפטר ואחר פטירתו האלמנה שנשארה נטלה כתובתה ועתה שואלת מזונות ופרנסה לבתו הקטנה וגם הבת הקטנה של השנייה שואלת מזונות ופרנסה ובני הראשונה באים לירש את אביהם ואת אחותם ואני בעוניי נסתפקתי בענין החלוקה בכמה דברים:
ראשונה כבר נתברר אלי כפי מה ששמעתי שעת' בזמן הזה לא נהגו כתוב' בנין דכרין וכסברת הגאונים וכמו שכתב הטור בא"ה סי' קי"א אבל בענין מזונות הבנות דקיימא לן אם היו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים נסתפקתי איך נקראו מועטים אם משערים בנכסים עצמם מונחים בקוספא שכשיוציאו מהם מעט מעט המזון הבנות לא יש בהן רק עד כדי שיבגרו הבנות ואפילו שיעשו הנכסים ריוח כשהיה קרוב לשכר ורחוק להפסד מ"מ לא משערין רק בגוף הנכסים ונקראו מועטים או דלמא נאמר שאפילו שהנכסים עצמם היו מועטים כיון שעל ידי הריוח שירויחו כשהיה קרוב לשכר ורחוק להפסד להיות מרובים שיש בהם כדי שיזונו בנים ובנות א"כ ירשו הבנים והבנות נזונות מתחת ידיהם של בנים דהא מרובים נינהו ובכלל הספק יש עוד ספק אחר והוא אם הבנים אמרו לבית דין או לאפטרופוס שיתן הנכסים קרוב לשכר וררוק להפס' כדי שישארו להם נכסים ליר' והאפטרופוס טוען שאינו רוצה אלא למזוני הבנות מגוף הנכסים עד שיכלו מי כיפינן לאפטרופוס או לא עוד איכ' לאיסתפוקי אם הנכסי' שירשו הבנים מנכסי עזבון אחותם שמת' אחרי מות אביה אם יש לבנות חלק ונחלה באותם הנכסים ליזון מהם או ליכא אחריני ואם יאמר שיהיו אותם נכסים בכלל נכסים שהניח אביהם דהא הנהו מחמת אביהם קא ירתי והוי ראו' לגבי אביהם וגם אם יש לבנות באותם נכסים עשור נכסים לפרנסתם ואיתא בגמרא ב"ב מ"ה בת לאב עשור נכסים בעל חוב הוי ובעי השתא דאמרת בעל חוב הוי דאבא או דאחי למאי נפקא מינא למגבא בינונית שלא בשבועה כו' וכתב שם הרא"ש וה"ה דמצי לגבות מן הראוי וז"ל הטור בסימן קי"ג הבת לגבי עשור נכסים חשובה כבעל חוב של האחין לפיכך נוטלת מהן מהבינונית בלא שבוע' ומן הראוי כגון אם ימות אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואחר כך מת זקנה וירשו אחיהם נוטלת מהם עשור נכסים הרי כאן בהדיא שלגבי עשור נכסים נוטל' כמו האחין מן הראוי אע"פי שירשו אחיה אחר שמת אביהם ובנ"ד נמי כיון שאלו היה משה חביב קיים היה יורש את בתו השתא דמת ובניו עומדים במקומו נשתעבדו אותם נכסים לבת ליטול מהם עשור נכסים ובדברי הטור קשה לי מאי איריא ולא היו נכסים לאביה אי הוי דינא דבת שנוטלת עשור כראוי א"כ אפילו היו לו נכסים למה לא תטול עשור שבכל הנכסים אפילו אותם שנפלו מאחי אביה וירשו אחיה ואין לומר דהראוי חשוב כמו נכסים משועבדים ואי הוי נכסים לאביה לקיים בהם תקנת הגאונים ולמיתן אלה עשור כל דהו לא מהדרינן אחר הראוי דהא מתקיים תקנת הגאונים זה אינו דהא אי אמידיניה הכא ליכא עשור נכסים לא בנכסי אביה ולא בנכסיו אלא ודאי דלא ידעינן כמה היה נותן ולהכי הוי דינא כעשור נכסים וא"כ דלא ידענין כמה היה נותן אמאי לא תטול עשור שבכל הנכסים בין אותם שהיו לאביה ובין מן הראוי והוי בעל חוב הוי שמעינן מיהא לענין דינא דעשור נכסים דהוי בעל חוב דאתי ונוטל' כראוי וא"כ הכא הנכסים שירשו האחים מאחותם נוטלת מהם עשור דהוי ראוי אבל מזונות פשיטא דאינה נוטלת בראוי משום המזונות תנאי כתובה נינהו וכתובה אינה נוטלת כראוי כדאיתא בבכורות ותנאי כתובה נמי אינה נוטלת בראוי וכן כ' המרדכי שם בדברי ז"ל וה"ר אליעזר שאל את רב פרנסה נגבית מן הראוי או לא והשיבו דנגבת מן הראוי משום דאף כתובה עצמה היה דין לגבות מן הראוי מן התורה דיש עליהם דין בעל חוב דתנן בבכורות בכור אינו נוטל בשבח ולא בראוי ולא האשה בכתובתה ופריך והא אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ומשני א"ר אבא מקולי כתוב' שנו כאן ומשמע דוק' כתוב' או תנאי כתוב' אבל פרנסה לא ע"כ הרי לך בהדיא דפרנס' דהוי תקנ' גאונים גבי' ומזונות דהוי תנאי כתוב' לא ויש לחלק בין נ"ד להכ' ודוק' היכ' שמת זקנ' כמו שכתב הטור הוי ראוי שאותם נכסים ראויים היו ליפול לפני האב אם הי' קיים מן התור' שהאב יורש את אביו אבל בנ"ד שמה שמחזיר הבעל מחצית הנדוניא אינו מן התור' רק מצד התנאי שהתנה שיחזיר מחצית הנדוניא ליורשיה אותו שיהיה בעולם וא"כ כיון שבשעת מיתת אחותם לא היה אביה קיים הוה ליה כאלו לא היה ראוי דלא הוי הירושה דאתי ממיל' ובפרט שנכסים אלו לא הביאתן הנפטרת מבית אביה שכבר נתאלמנה פעם אחת וחזרה ונשא' לזה שחוזר מחצי הנדוניא ואעפ"י שחלוק זה אינו כדאי לעשות מעשה על ידו מ"מ נר' לי חלוק. עוד יש להסתפק דדילמ' לא עבדינן כדברי הרא"ש וכדברי המרדכי לגבות פרנסה מן הראוי דהא איכ' דפליגי עלייהו דהא טעמייהו דהרא"ש והמרדכי הוי משום דכיון דהוי בעל חוב גובה מן הראוי כבעל חוב גופיה וא"כ נראה דמאן דסבר דבעל חוב אינו גובה מן הראוי וזה לשון ספר התרומ' הביאו הב"י בא"ה סי' ק"ז ז"ל כ' בספר התרומה שער מ"ג לוה שכתב בשטרו דאקנה ומת ולא הניח נכסים ואח"כ מתו מורישיו וירשו בניו מכח אביהם כתב הרא"ש שב"ח גובה מאותם נכסים מהא דגרסי' דמי שמת בן הבן מוציא מיד הלקוחות וזה שקשה בדיני ממונו' והאריך בפרושה ואיכא מאן דאמר דלא גבי מבן הלוה מידי דכיון שהם ראויין לא זכה בהם בעל חובו וכן כתב הרמב"ן שהוא מקובל מפירו' רבנו חננאל ז"ל שכשם שכתובה אינ' נגבית מן הראוי כן בעל חוב אינו נוטל בראוי והאריך בראיות ע"כ ומשמע מלשונו שגם הרי"ף סובר כן ע"ש בסוף לשונו איברא דקשיא לי בדברי הרמב"ן היכי מדמה בעל חובו לכתובת אשה והלא כתובת אשה אינה גובה משבח כדתנן בהדיא בבכורות ובע' חוב גובה את השבח משמע דלא דמי בעל חוב לכתובת אשה וצ"ע שמעינן מיהא דלדברי הרמב"ן ור"ח דבעל חוב אינו גובה בראוי כ"ש פרנסה דאינה גובה בראוי ודלא כהרא"ש והמרדכי וכיון דיתמי היו מוחזקים לגבי נכסי אביהם לא מפקינן מינייהו דמצו אמרי קים לן כהרמב"ן ור"ח ואם כן בנ"ד אין לבת עשו' נכסים במה שירשו האחים מאחותם:
ויש לחלק דע"כ לא קאמרי הרמב"ן ור"ח אלא בבע"ח משום דהוי בע"ח דאביהם ולא הוי בע"ח דידהו ואם כן לא גבי מן הראוי אבל בת לגבי עישור נכסים דהוי בע"ח דאחי כמו שהפסיקה הלכה שם בכתובה אם כן אפילו הרמב"ן ור"ח מודה דגביא מינייהו מן הראוי דאע"ג דשעבודא דב' הוי על נכסי אבי' מ"מ חוב העשוי הוי על האחים וק"ל ודומה לחלו' זה איכא לחלוקי לתרוצי קושיא דקשיא בדברי הרא"ש דקשי' לי היכי כתב הרא"ש שם בכתובות וה"ה דנפקא מינה לגבות מן הראוי ותימא כיון דסבירא ליה להרא"ש דבעל חוב גובה מן הראוי כמ"ש ס"ה בשמו אם כן אפילו שתהיה הבת בעל חוב דאב גביא מי הראוי כמו בעל חוב וא"כ היכי כתב הרא"ש מאי בעי אי הויא ב"ח דאב או דאחי למיגבה מן הראוי ואין לומר דמה שאמר הרא"ש דנפקא מינה לגבות מן הראוי חוזר לעיל דבעי אי הוי הבת יורש' או בע"ח והשתא כתב הרא"ש דה"ה דגמר לגבות מן הראוי דהא לעיל הל"ל כן דה"ה קא' דמוכח דהכא קאי דקאמר למאי נפקא מינה למיגבא בינוני' וי"ל דבע"ח אינו גובה מן הראוי אלא היכ' דכ' דאקנה בפירוש ולא אמרינן סתמו כפירושו וכן סובר הרא"ש וכמו שכתב ס"ה ולהם הבא בבת לגבי עשור דליכא דאקנא אי הויא בעלת חוב דאב לא גביא מן הראוי מי לא כתב דאקני אבל אי הויא הבת בע"ח דאחי אע"ג דליכא דאקנ' מהם גובה מן הראוי שהרי אחים גופא חייבים לפרו לה וק"ל עוד יש להסתפק דהכא בנ"ד אינה נוטלת עשור מטעם אחר משום דסבירא ליה להרא"ש דאינה גובה עשור רק ממקרקעי כמו שכתב הטור והכא בנ"ד ליכא אלא מטלטלי וכ"ת הא השתא כתבינן מטלטלי אגב מקרקעי היינו דוקא לענין כתובה ותנאיה אבל פרנסה לא הוי אלא תקנת חכמים ועוד לא הונח שתטול ממטלטלי משום מאי דכתיב אגב בכתובה א"כ כי היכי דכתובה ותנאיה לא גבי' מן הראוי עשו' נמי לא גבי' מן הראוי זהו מה שנסתפקתי בענין זה נאם הצעי' אהרן אביוב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |