שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה בשי' או לאה שמיאנה בפני ב"ד והביאה עדי' שהי' קטנה ואותו ב"ד כתבו ובדקנ' בה ואתברר לנא בעדי' דעדיין הי' קטנה כו' פלוני דיין פלוני דיין:
ועתה המקדש מערער וטוען שהמיאון אינו מיאון ונותן טעמים לדבריו אחד שמקבלי העדות הם עמי הארץ ב' שלא חקרו העדים ואומר שאע"פ שדיני ממונות אינם צריכים דריש' וחקירה היינו טעמא שלא תנעול דלת אבל עדי גטין וקדושין דלא שייך האי טעמא צריכ' דריש' וחקירה ג' טען שעד א' מהם שהוא רשע ופסו' לעדות גם בב' שם תפלה שפעם א' אמר כך ופעם ב' העיד בסגנון אחר ד' טען שזה הע' מעיד על פי פנקסו ואפי' אחר פנקסו אינו זוכר העדות אלא שאומר כפי אומד דעתו וכפי מה שרואה בפנקסו וא"כ נר' שאינו עדות עוד ה' טען שכתב הרמ"בם פ"ב מהל' אישות שאין סומכין במנין השנים ע"פ נשים ולא ע"פ קרובים שא"כ נר' דב' עדים כשרים בעינן כדי שיהיה העדות גמורה עוד ו' טען שקבלו הדיינים עדות שלא בפניו עם היותו בעיר ז' טען שיש מי שהעיד שנקרא להיות א' ממקבלי העדות ושכבר היה נוסח קבלת העדות כתוב וכשראה זה סלק עצמו ח' טען שיש עדים שראו שערות בזרועותיה ושאע"פ שדעת הרמב"ם אינם סי' אלא באותו מקו' רבים חולקים עליו ויש להחמיר ט' טען מעדות אדם כשר שמעיד שהוא ראה אותה קומתה דמתה לתמר וכפי ראותו כבר היתה גדולה ע"כ תורף טענות המקדש הרוצה להצריכה גט ממנו והב"ד כתוב וחתום כנז' והבחור' כונת' להנשא לאחר הדין עם מי:
תשובה
לא נתבא' בשאלה אם ס' זה שנפל בגדלו' הבחור' אם הית' דוק' בשע' המיאון בזה הם חולקי' אבל בשעת הקידושין כולי עלמא מודו שהית' קטנה דכך נרא' שעבר זמן בין קדו' למי' או אם נאמר שגם בשעת הקי' יש זה המחלוק' שהמק' טוען שגם בשעת הקי' כבר היתה גדולה והיא אומרת קטנה הייתי אפי' בשעת המיאון שודאי יש הפרש גדול בין זה לזה כמו שאבאר בס"ד תחלה ראיתי לבטל קצת טענוח ממה שטען המקדש והם טעות בדין א' שמקבלי העדות היו עמי הארץ הא אין הבחורה מפסדת שהרי שנינו ביבמות בפ' ב"ש ב"ש אומ' אין ממאנין אלא ארוסו' כו' עד ב"ש או' בב"ד וב"ה או' בב"ד ושלא בב"ד ובגמ' בהל' ע"כ ל"ק ב"ה אלא דלא בעי' מומחין אבל ג' בעי' עד ר"י בר יאודה ור"א מכשירין בשני' אר"י בר מניומי אר"נ הלכ' כאותו הזוג ע"כ וכן פסקו הפו' הרי משמע שהב' אין צריך שיהיו מומחין כדי שתמאן בפניהם וכיון שהב' שממאנ' בפניהם הם יכולים לכתוב לה פלו' מיאנ' לפנינו והם עדי המיאון והם הם הדיינים אפי' שהם ע"ה שאינם מומחין גם שיהיו מקבלי עדו' המיאון שאי' מומחין לא אבדה הבחור' זכות' זה גם מה שטען שעידי נשי' צריכי' דרי' וחקירה כיון דלא שיי' בהן טעמ' דכדי שלא תנעול דלת הא נמי ליתא שכבר כ' הרשב"א תשו' סי' תק"ס וז"ל אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקיר' דקי"ל כת"ק דר' טרפון ור"ע וכ"ד רבוותא והגאו' והרמב"ם גם מה שרצה להוכיח מדברי הרמב"ם דעדו' גמורה בעינן למיאון נראה מדבריו שאפי' נתקדשה בעוד' קטנה כשבאו להעיד על שעת המיאון ושהיא קטנה צריך שיהיו עדים ב' כשרים הא נמי ליתא שהרי כתב מהר"ם כמ"ש בהגהות הל' אישו' שאשה נאמנת במנין השנים שהיא בת י"א או י"ב כל עוד שלא בעל אבל אמה שמא אינה נאמנ' מפ' האו' דאמרי התם זה בני בן י"ג שנים בתי בת י"ב שנים נאמנת לנדרים ולא למכות ולעונשים ושמא ה"ה לענין מיאון ואפי' לא בעל שמא אינה נאמנת ואין לו שהרמב"ם פליג אמר"ם וא"כ אית למיזול לחומרא דהא כלם ממקום א למדו וא"א לו' שלא ראה מהר"ם מה שראה הרמב"ם ולא ג"כ שלא ראה הרמב"ם מה שראה מהר"ם אלא שהרמב"ם מיירי בדבר שהוא מן התורה למכות ולעונשים כאשר יר' המעיין בדבריו שם אבל מהר"ם מיירי בדבר שהוא דר' וכן כתוב שאלה וז"ל וששאלתם על יתומה קטנה שנתקד' אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים כשהיא בת י"א שנה כו' עד הימנוה רב' בדר' כו' יע"ש ועוד אאריך בס"ד ועוד הייתי אומר דהרמב"ם מיירי הא דאין סומכין אעדות נשים להוציא הקטן לחזקת גדול אבל מהר"ם מיירי אם יועיל עדות נשים שהיא בת י"א דהיינו להעמידה בחזקה כמו שהיתה עד עתה אלא שעדיין יש לי עיון בדברי מהר"ם שכתב שם אבל אמה שמא אינה נאמנת מפ' האו' דאמרי' התם זה בני י"ג שנים בתי י"ב שנים נאמנת לנדרים ולא למכות ועונשים ושמא ה"ה לענין מיאון אפי' לא בעל שמא אינה נאמנת ע"כ משמע מתוך דבריו שאשה שאינה אמה נאמנת יותר מאם הקטנה או מאביה ואחר שמביא ראיה מפ' האו' כו' שם לא הוזכרה האם אלא האב ומשם למד לאם ג"כ נמשך שלדעת מהר"ם האב גרע עדותו מאיש אחר שכתבו שם בפ' האו' וז"ל מה שאמר רב חסדא נאמן לנדרים כו' דעד א' נאמן באיס' תימה הרי אינו נאמן אלא בדבר שבידו וי"ל דכיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו מיהו קש' מאי איריא אב אפי' אחר נמי וי"ל דאב דייק טפי לדע' שניו לפי שעליו מוטל להודיע לאחרי' ולכך לאב עשאוהו כבידו ולא לאחרים ע"כ משמ' בפי' שאב נאמן על השנים יותר מאחר ובמה שאב אינו נאמן בענין השנים כ"ש אחר ובידיעת ההפכי' א' דבמה שאחר נאמן כ"ש האב וכ"נ מלשו' המ"מ שכת' על לשון הרמב"ם וז"ל אין סומכין על הנשים כו' זה נלמד מהסוגיי' שבפ' האו' בפי' דמשמע מינה דעדות בעינן ויתבאר בסמוך שאפי' האב אינו נאמן לכל דבר ע"כ הרי משמע דעדות האב עדיף ומ"ה כתב אפי' האב אינו נאמן הרי בהדיא נר' שאב ראוי להיות נאמן יותר מאחר א"כ ק' למהר"ם איך כת' שאשה אחרת נאמנת ובאם שמא אינה נאמנת ואם אשה אחרת נאמ' בענין השנים כ"ש אמו עוד קש"ל דמן הראיה שמביא מפ' המדיר היא ראיה להאמין אשה אפילו בדבר תורה מדאמרי' הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה בפיה וא"כ נר' דכ"ש בענין אחר שהרי האב נאמן לנדרים אינו נאמן למכות אמו שנאמנת למכות לכ"ש וא"כ איך אמר הימנוה רב' בדר' דוקא וצ"ע מ"מ נר' בעיני למעט המחלוקת כל האפשר וכיון שרמז לנו מהר"ם שאשה נאמנת לו' שהיא קטנה בת י"א שנים יש לנו לו' שגם הרמב"ם מודה וכבר תירצנו שמ"ש הרמב"ם שאין סומכין כו' דלא קשה בא' מב' התירוצים ושניהם כא' טובים ומעתה אני או' שאם נ"ד הוי שנסתפקו בשני הבחורה הזאת בשעת המיאון אם כבר היתה גדולה עדיין הוא אינה מקום מן התורה אלא מדרבנן ועתה אפי' אין עדות ברורה שהיא קטנה הוי ס' מדרבנן ולקולא ולא עוד אלא דאפשר דהוי ס"ס ספק הגיעה לשני גדלות ס' לא הגיעה ואת"ל הגיעה ס' הביאה סימנים ס' לא הביאה ואע"ג שנניח לאמת עדות הח' שראו שערות בזרועותיה מ"מ מידי ס' לא יצא דשמא הלכה כהרמב"ם דלא הוי' סי' אלא באותו מקום וכן יש להוכיח מתשו' הרמב"ן שכתב המ"מ וז"ל קטנה שלא נודע אם הגיע לכלל שנותיה והביאה סימנין לא מצינו בגמ' דינה מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר ספקות ע"כ א"כ טעמא דאיכא סי' ודאי בהא דאיכא דאמרי דמטילין אותם לחומ' הא ספק הביאה סימ' לכ"ע אין מטילין אותה להחמיר אלא להקל אך אמנם הרשב"א גדו' הפו' האחרונים כתב בתשו' וז"ל אשה שנסתפק' במספר שנותיה ונתקד' ונבדקה ולא מצאנו לה סי' אפשר שגם בזו אנו חוששים שמא נשרו אלא שיש להתייש' בזה לפי שי"ל בזה ב' ס' ס' הגיע לכלל שנותיה ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה ס' הביאה ונשרו ס' לא הביאה וכל ס"ס אפי בשל תורה לקולא ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר עד כאן ואין מכאן ראיה לנ"ש להחמיר כפי הצד הח' דאפשר דנ"ד ס' שנותיה לא היה בזמן הנישו' רצה לומר הקדו' כי אז ודאי היתה קטנה ונמצ' שאפי' שגדלה ולא מיאנה כל שלא נבעלה לא הוו קדו' אלא דר' ואם כן השתא דהוי ס' גדלה ס' לא גדלה לא הוי ס' אלא דר' וס' דרב' לקולא אבל ההיא דהרשב"א מיירי שנסתפ' בשנותיה בשעת קדו' והם של תורה וכ"ת הא ס"ס ואפי' בשל תורה יש לנו להקל נראה בעיני דלנן כתב כי יש לנו עוד להתיישב בדבר דאולי לא מיקרי זה ס"ס דכולא חד ס' הוי ס' אי הוי גדולה ספ' אי הוי קטנה ומש"ה כיון שהס' היה בשעת קדו' הוי ס' של תורה וס' ש"ת להחמיר אבל בנ"ד כפי ההנחה הנז' הוי ס' דר' וס' דר' לקו' ואפי' בלא שום עד היה הדין נותן להקל כ"ש השתא דאיכא עד אח' כשר ולא עוד אלא אפי' לא היה שם עד כיון שזקנת הבחורה מעידה שהיא עדין קטנה נאמנת דאי"ל דע"כ לא נסתכק מהר"ם אלא באמה אבל בזקנתה לא גרע מאשה אחרת וכ"ש כפי מה שכתבתי דאדרבא האם עדיפא להעיד וזקנתה היא במקו' אמה שגדלה והיא נאמנת יותר ויכולנ' לו' שלפי מה שכתבתי הוי ס"ס גמור ס' היו לה סי' ס' לא ואת"ל היו בה סי' ס' לא הוי סי' אלא שומא ועו' שהרי יש ס' בשני' וכדי ליתן גמר לדברי אני או' שמן הדין בכל הספ' כזה היה לנו להעמיד דבר על חזקתו וכמ"ש בהמ' בחייה בחזק' איסו' עומד' עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזק' היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומ"ה התירו בבא זאב ונטל כו' הרי דאזלי' בתר חזקת בין להחמי' ובין להקל הן אמת שכ' הר"ן ברי' מס' קדוש' אני מסתפ' בכל ס' קדו' אי צריכ' גט מדאו' או לא דאפשר דמדאו' שרי דאי"ל העמ' אשה על חזקת' דמאי שנא מכל תיקו דממונא דאמרי' ביה העמד ממון על חזקתו והסכימו גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין מידו הכא נמי מצינא למימר הכי ושתהא מותרת לינשא אלא שמפני חומר' ערוה אסור' מדרב' ומשום הכי דס' הוי חיישינן מדרבנן אבל הר' אלפסי כתב לקמן בפ' י"ו בבעייא דרב מארי בכלב רץ אחריה דסלק' בתיקו וז"ל ס' דאוריי' ולחומרא וצ"ע עכ"ל ואם ס' במקוד' מן התורה כתב הר"ן שהיה הדין נותן להעמיד אשה על חזקתה להתירה בנ"ד דהוי ס' דר' בלי ס' שיכולים אנו לו' ע"פ הטעמי' הנז' להתי' כ"ש בהיות עד א' כשר מעיד שהיא קטנה דודאי י"ל להאמינו דהוי כב' עדי' חזקה ועד ומה שטען המק' שנתקב' העדו' שלא בפניו פשי' לע"ד שאין בז' הפס' כלל שכיון שהיא יכול' למאן בפניו ושלא בפניו אין צרי' קבל' עדות בפניו דהלכ' כב"ה שאמר כן וכתב הריב"ה הדין וז"ל וממאנת בין מן האירו' בין מן הנישו' אפי' שלא בפני הבעל ושלא בפני ב"ד רק שיהיה בפני ב' שיעידו על כו' עד והב' שמיאנה בפניהם נותנים לה גט מיאון וחותמין לה ע"כ הרי שאין צריך קבלת עדות בפני ב"ד אלא העדים שראו אפי' שלא בפניו יכתבו שטר מיאון ויתנו לה לראיה א"כ אין מדקדקין באלו העדים כשאר עדויות גם על מ"ש המקדש שפעם א' אמר העד כך ועתה אמר בסגנון אחר גם בזה אין הפסד אם היה שבפעם הא' היה שלא בב"ד שהדברים שאומר אדם חוץ לב"ד אינו מדקדק בהם שאינו חושש אבל כשבא להעיד בב"ד מדקדק הטב בדבריו ואז אמרינן אינו חוזר ומגיד סוף דבר כי בעיני הבחורה הזאת מותרת להנשא לכל מי שתרצה אם היה שלא נסתפקו בשנים אלא בשעת המיאון ובשע' שנתקד' היתה קטנה ודאי והוו א"כ קדו' דר' והמיאון מועיל להתירה על הס' אך אם ספק הגדלות היה גם בשעת הקדו' דהוו ס' קדושי תורה אע"ג שלא היה נוטה להתיר גם בזה יר' אני לו' כן כן כי מתשו' מהר"ם נראה לי שאינו מתיר בעדות אשה על קטנותה אלא כשנתקדשה בודאי קטנה ובשעת המיאון נפל הספק אם היא כבר גדולה או לא אבל כשהספק היה בשעת הקדושין לא אמר רב להתיר אלא לאסור ושמדברי הרשב"א נר' כן ואע"פי דהכא בנ"ד איכא טעם להתיר מה שלא היה במעשה מהר"ם מ"מ לא מלאני לבי להתיר הנר' לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |