שו"ת מהר"ם אלשקר/נא
|
< הקודם · הבא > |
ליפנטו שאלה אשה שהלך בעלה למדינה אחרת ומכרה אשתו קצת מטלטלין למזונותיה: ועתה בא בעלה ורוצה להוציאם מיד הלוקח ולפרוע לו מעותיו אם יכול להוציאם או לא:
תשובה נראה דכל שמכרה ואפי' בינה לבין עצמה מכר' קיי' מידי דהוה גבי אלמנה דתנן פר' אלמנה נזונת המוכרת למזונותיה שלא בב"ד וכו' וכן הדין נמי במי שהלך בעלה: והכי מוכח בפ' בתר' דכתובות דפליגי התם רב ושמואל רב אמר פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל אמ' אין פוסקין: אמ' שמואל ומודה לי אבא דבשלשה חדשים ראשונים דאין פוסקין שאין אדם מניח ביתו ריקן: ואמרינן התם כששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי שלא שמעו בו שמת: רב אמר פוסקין דמשעבד לה ושמואל אמ' אין פוסקין ומשמע מהך סוגי' שלא שמעו בו שמת לרב דינו כששמעו בו שמת לשמואל הילכך כמו ששמעו בו שמת ונשארת אלמנה יכולה למכור למזונות שלא בב"ד כדקתני מתני' הכי נמי בשלא שמעו בו שמת מוכרת שלא בב"ד ונפסקה שם הלכה כרב וכן כתב הרמב"ם ז"ל פר' י"ב מהלכות אישות גבי מי שהלך בעלה למדינה אחרת זה לשונו וכן אם לא עמדה בדין ומכר' לעצמה מכרה קיים ואינה צריכה הכרזה ולא שבועה עד שיבוא בעלה ויטעון ע"כ: נראה דלא שנא ליה בהא מילתא בין אלמנה לאשה שהלך בעלה ולא ראינו מי שחלק עליו בזה: הילכך אפילו שמכרה קרקע מוכרת שלא בב"ד ומכרה קיים: ואע"ג דמ"מ שלש' הדיוטו' מיהא בעי' דהיינו גברי מהימני דידעי בשומא כדי שלא תמכור בזול וכדאית' במציע' סוף פר' אלו מציאות גבי עובדא דרב ספרא דפלג בלא דעתו דאיסו' ואתא לקמיה דר' אבא ואמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו וכו' ובעא רב ספרא לסיועי נפשיה ממתני' דאלמנה מוכרת שלא בב"ד ודחייה אביי ואמר ליה הא איתמ' עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות אלמא אע"ג דב"ד גמור לא בעיא: שלשה הדיוטות מיהא בעיא: סבירא ליה להר"ם במ"זל דהני מילי לכתחלה אבל בדיעבד אפילו אם מכרה בינה לבין עצמה מכרה קיים וזהו שכתב כאן מכרה לעצמה כלומר אפי' בלא שלשה הדיוטות אם עברה ומכרה מכרה קיים: וכן נמי כתב פי"ז גבי מכרה לכתובתה וכן כתב פי"ח גבי אלמנה המוכרת למזונות זה לשונו וכן יש לה למכור למזונות שלא בב"ד מומחין אלא בשלשה נאמנין בלא הכרזה:
עוד כתב שם זה לשונו וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים עכ"ל: פירוש ולא בעיא שבועה בתחלה כחנן דאמר פר' שני דייני גזרות לא בעיא שבועה בתחלה אלא בסוף כלומר עד שתבוא לגבות כתובתה לאחר מותו ואז מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונות או עד שיבא ויטעון דהניח לה מזונות דאמרינן התם דנאמן: וכתבו התוספות דנאמן להצריכה שבועה: וכן כתב הרמב"ם ז"ל דנשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה: ואע"ג דבאלמנה התובעת מזונות לב"ד כתב הוא ז"ל בשם רבותיו ז"ל שאין לה מזונות עד שתשבע נראה דבעברה ומכרה מודה דאינה נשבעת אלא לסוף וכמו שכתב פר' י"ב מי שהלך בעלה דאינ' צריכה שבועה עד שיבוא בעלה הילכך עברה ומכרה מכרה קיים אפילו בלא שלשה הדיוטות ואפילו בלא שבועה: וכ"ש כשעברה ומכרה מטלטלין שוה בשוה שמכרה קיים דאפי' בא הבעל וערער ואמר שהניח לה מזונות אינה נשבעת אלא הסת שלא הניח לה ונפטרת כמו שכתב פרק י"ב מכרה מטלטלון ואמרה במזונות מכרתי והוא טוען ואומר מזונות הנחתי לך נשבעת שבועת היסת שלא הניח ע"כ: דלדידיה כיון שלא מכרה אלא מטלטלין שהיתה יכולה לכפור בהן ולומר אין לך בידי כלום ונשבעת היסת הכא נמי אינה נשבעת אלא היסת: מיהו הרמב"ן ז"ל והר"י בעל הטורים בשם ר"ח ז"ל כתבו דאפילו עברה ומכרה בדיעבד אין מכרה קיים בלא שלשה הדיוטות בין לכתובה בין למזונות אבל יש מן המפרשים ז"ל שכתבו כה"רם במ"זל וכן נראה דעת הר"ם מקוצי ז"ל לפיכך אם מכרה זאת האשה למזונות שוה בשוה אפי' בינה לבין עצמה ואפילו בלא שבועה מכרה קיים: ואם בא הבעל וערער ואמר שהניח לה מזונות נשבעת היסת ונפטרת כיון שלא מכרה אלא מטלטלין כדברירנא: זהו הנראה לי להשיב בנדון זה כפי קוצר הזמן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |