שו"ת מבי"ט/א/קמז

שו"ת מבי"ט א קמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קמז

עולם הפוך ראיתי תחתונים רוצים לעלות למעלה שאינה ראויה להם ועליונים כובשים פניהם למטה מלמחות בידם תחתונים נוצחים את העליונים וכל אחד אומר אני אמלוך ואינם מכירים את מקומם ונותנין מקום לעמי הארץ שירהב הנער בזקן והנקל' בנכב' ושיזלזלו בכבוד התורה ולומדי' ושופטי דיניה ורעה זו חולה עד צואר יגיע ויחצה מלבישים צוארם רעמה ותחתיה' ערמה והנה אין להם מוכיח הוכח יוכיח אותם ואם אין דין למטה יש דין למעלה והאל ית' ירחם על עמו ויהפוך לבב כולנו לעבודתו יתברך אמן ומעשה שהיה כך היה בא לפני כ"ר משה ן' שמחה והוציא פסק דין אחד שנכת' זה ט"ו שנים על הנעלה כ"ר שלמה בנימן ובראותי אותו אמרתי לו שהיה נראה לי כי בדין היה פטור כ"ר שלמה הנ"ל מכל מה שכתו' בפסק ההוא בשבועה אחת ועכ"ז אמרתי כי להיות הענין מכמה שנים שהיה נראה לי לומר לכ"ר שלמה הנ"ל שיעשו ביניהם איזו פשרה אחר כך באו שניה' פעם ופעמים וחזרתי ואמרתי הדברים הנ"ל לכ"ר שלמה הנ"ל. עוד חזרו פעם אחרת לברר עוד טענותיהם ולא נתבררו ומפני שראיתי את משה הנ"ל שהיה מגמגם עלי שהייתי מסייע את כ"ר שלמה הנ"ל אמרתי שלא היה נראה לי לחייבו במה שכתוב באותו הפסק לפי פשטו אלא שיקחו שני אנשים שיפשרו ביניהם ולא יהא עסק שבועה ביניהם ואם לא ירצו יקחו שני חכמים שידונו ביניהם וכן כתבתי פתקא אחד מזה ונתתיה למשה הנ"ל ופתקא אחרת כמות' לכ"ר שלמה הנ"ל ולא רצה לקבלה הוא והלך ונתתיה לבנו כ"ר יהודה בנימין והלך משה הנ"ל עם הפתק' ההיא שמח וטוב לב עם הפתקא ומיד חזר משה הנז' ואמר אלי כי גם הוא אינו מרוצ' בפתק' ההיא כי היה לחובתו כאשר יעצו כ"ר חיים המון ואז חזרתי ונתתי פתקא אחרת לכ"ר שלמה הנ"ל כי מצד הדין אינו מחויב כי אם שבועה על הכל והנני אוכיח בראיות ברורות על מה שפסקתי וזה החלי לעשות בע"ה בהיות כי בפסק דין הנזכר היה כתוב שנמצאו ביד כ"ר שלמה הנ"ל כמו קע"ו סול' וכ"ו חתיכות מנכסי כ"ר אלחנן ן' שמחה נ"ע אביו של משה הנ"ל ותבע' ממנו ה"ר שלמה אלבוטיני י"ץ שהיה בזמן ההוא אפוטרופוס משה הנ"ל ושהשיב כ"ר שלמה הנ"ל כי אותם הקע"ו סול' המא' מהם קבלם לחשבון ק' סול' שהוסיף כ"ר אלחנן נ"ע הנ"ל חמיו בצואתו שיתנום לבתו אשת כ"ר שלמה הנ"ל יתרים על מה שנדר לה קודם והנ"ה סול' האחרים מהם קבלם על מכירת ש"ח שהיה לו לכ"ר שלמה הנ"ל על כ"ר יוסף דימודינ' נ"ע ואמר שמכרו לחמיו ה"ר אלחנן נ"ע הנ"ל בקנ"ה סול' ונתן לו המאה מהם בחייו ונשאר חייב לו חמשה וחמשי' סול' וכתבו הדיינים בפסק ההוא שהיה נראה להם שהיה חייב כ"ר שלמה הנ"ל לברר שכן היה כתוב בצוואה או ע"י ב"ד ואם לאו שהיה חייב לפרוע המאה סול' ועל הנ"ה סול' אמרו שהיה חייב לפורעם מפני שלא היה דרך ליפרע מנכסי יתומי' והנני בא להוכיח בראיות כי הוא פטור עתה בשבועה על הכל והוא מצד כי אלו הקע"ו סול' הכתובין בפסק שנמצאו בידו מנכסי ה"ר אלחנן נ"ע הנ"ל נראה שלא היה כתוב עליהם שום שטר ולא שום עדות אלא מה שאמר הוא שעל המאה סול' של הצואה ועל הנ"ה סול' של מכירת הש"ח של כ"ר יוסף די מודינא נ"ע נתנה לו הזקנ' אמו של כ"ר אלחנן נ"ע הנ"ל סך קאריזאש ובגדים שימכור אותם ויקח הקנ"ה סולט' ושמכר' בצובא והותירו כמו עשרים סולט' אחרים הכתובים בפסק ונתנם אחר כך לאפטרופוס כאשר הודה האפטרופוס שקבל אותו השארית א"כ נאמן הוא בשבועתו מגו שהיה יכול להכחיש שלא קבל שום דבר או שהחזירו וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ו שנאמן לוי בשבועתו לומר כך וכך צוני המת לעשות וכן עשיתי מגו דאי בעי אישתבע אין בידי כלום משלו או החזרתי לו ע"כ והכא נמי נאמן לומר על מה שנתנה לו אמו של כ"ר אלחנן נ"ע שנתנה אותו כדי שימכור ויקח הק' סול' שצוה בנה הנ"ה סול' משטר המכירה במגו דאין בידי כלום או החזרתי ולא מצית למימר דמה שכתוב בפסק שנמצאו בידו רוצה לומ' בשטר חדא דהוה ליה למימר בפי' בשטר ועוד דנמצאו בידו לא משמע בשטר דהוה ליה למיכתב שחייב כך וכך ועוד שאומר נמצאו בידו בגדים וקאריזאש דמשמע דאינו חוב אלא כמו פקדון דאינו חוב עליו אלא נכסי' של ה"ר אלחנן נ"ע שנמצאו בידו כדי שימכרם כמו שטען הוא ואין דרך לכתוב שטר עליהם ואפילו היו כותבים שטר הוי כמפקיד בשטר דנאמן לומר החזרתי במגו כמו שהביא בטור חשן משפט סימן רצ"ו ואפי' שהיינו דוחקים דנמצאו בידו מנכסי וכו' הוה משמע נמי בשטר א"כ לא חייבו אותו אלא מכח השטר שהיה ביד האפטרופוס וכיון דהשתא לא נפיק שום שטרא מתותיה יד יתום א"כ צריך להביא ראיה שמכח השט' שביד האפטרופוס חייבוהו כיון דאינו בפירוש בפסק אדרבא משמע איפכא כדאמר' ואפילו היה מביא ראיה שהיה בשטר עכשיו שאינו מוציא שטר בידו היה נאמן לומר לו פרעתי אפילו הפסק דין ביד דהלכתא כרב זביד פ"ק דמציעא דאמר בין חייב אתה ליתן לו ובין צא ותן לו נאמן לומר פרעתי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שביעי מהלכות טוען ואפי' פסק דין בידו כמו שכתבתי בפסק האחר וכמו שהביא מהרי"ק ז"ל שורש קי"ח ובודאי נראה דלא היה כאן שטר אלא הודאת פיו שהיו בידו והיה נאמן בטענתו במגו כדאמר':

ונתתי לב לתת סמך למה שפסקו שני החכמים ז"ל החתומים בפסק ההוא זה ט"ו שנים ונראה שסמכו על ההיא דאיסי סוף פרק האומנין אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה או יביא ראיה או ישלם כמו שהכריח ר"ח ז"ל פירוש זה וכמו שהביא הרי"ף ז"ל שם וכתבו בשם הרנב"ר ז"ל דלאו דוקא בשבועת השומרים אמרה איסי אלא אפילו בעלמא באתרא דשכיחי ביה סהדי לא מפטר בשבועה אלא בעדים ע"כ והכא נמי צוואה זו שאמר שצוה חמיו שיוסיפו לו ק' סול' הוי באתרא דשכיחי סהדי ולכך חייבוהו לפרוע אם לא יברר שכן כתוב בצואה ולפי זה דוקא באותו זמן שהיה קרוב למיתת ה"ר אלחנן נ"ע איפשר שהיו אז עדים מצויי' ואם לא היה מביאם היה חייב לשלם אבל אחר שעברו ט"ו שנים ויותר מזמן הפסק דין ועד עתה יכול לומ' שכבר הביא אז עדים אחר הפסק דין או שלא חזרו לתבוע ממנו שום דבר על זה כי היה נודע לאפטרופוס ומפני זה לא תבעו עוד ממנו שום דבר בכל אלו השני' ועתה שתובעי' ממנו אינו מצוי להביא עדים אחר כמה שנים ואינו חייב אלא שבועה דהוי באין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם:

ועל הנ"ה סול' שכתבו שהיה חייב לפרוע מפני שלא היה לו דרך ליפרע מנכסי יתומים כבר כתבתי שהוא פטור בשבועה וגם הם ז"ל לא כתבו אלא בזמן שהיה היתו' קטן דאין נזקקין לנכסי יתומים ונראה להם דכיון שלא היה לו א' מן הדרכי' שנפרעי' מנכסי יתומים תוך זמן או הודה בחוליו או מת בנידוייו שנפרע שלא כדין ויחזרו הדמים למקומם דהוי תפיסה דלאחר מיתה דלא מהניא וכשיגדל היתו' יזקקו לנכסיו לעמוד בדין ואם כן אפילו לפי סברת' אחר שלא פרע או שלא תבעו עוד ממנו וגדל כבר היתו' הפרעון שנפרע נעשה למפרע דין וישבע עתה על טענתו זאת במגו דפרעתי ולפי האמת אפילו כשהיה קטן לא היה חייב לחזור מה שפרעו לו דאף על גב דלהוי כתפיסה דלאחר מיתה היינו לדינא דגמרא אבל אחר שתקנו הגאונים ז"ל שיגבו ממטלטלים שירשו יתומים מאביהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות מלוה וכמו שהביא בטור חשן משפט סימן ק"ז בשם הרא"ש ז"ל דהאידנא גובין אף המטלטלים מהני ליה תפיסה אחר שב"ד נזקקין לפרוע למלוה ממטלטלי דיתמי אפי' קטנים באחד מן הדרכים ג"כ אם תפס מלוה כשאין ב"ד נזקקין לו הוי תפיסה וכתב בטור חשן משפט סי' ק"י וטעמא דאין נפרעין מן הקטנים משום דחיישינן לצררי וכו' לפיכך אם תפס משלהם אפילו אחרי מות אביהן והוא בענין שיכול המחזיק בו לטעון עליו לקוח הוא בידי מותר לו לתופסו בחובו כיון שידע וברור לו שלא נפרע מאביהם ע"כ משמע דמהניא תפיסה לאחר מיתה אפילו למה שאין ב"ד נזקקין והיינו ע"כ אחר התקנה וכמו שכתב הרי"ף ז"ל פרק הכותב וכתב הר"ן ז"ל ומיהו השתא לא נפקא לן מידי דהא תקינו רבנן כו' הילכך אפי' תפיסה דלאחר מיתה בכל מקום מהניא וכי היכי דמהניא למי שיש לו שטר דמות' לו לתפוס בחובו כמו שכתב בטור חשן משפט הכי נמי מהני למלוה על פה או לכל חיוב שהיה לשום אדם על חבירו ומת ותפס מנכסיו אחר מותו כיון שהוא בענין שיכול להחזיק בו ולטעון לקוח הוא בידי נאמן ובשבועה והיינו כנדון דידן דאפילו היה דרך תפיסה הויא תפיסה וכ"ש שלא היה תפיסה אלא שאמו של כ"ר אלחנן עצמה נתנה לו אותם הנכסים בתורת פרעון כפי מה שטען דאפילו לדינא דגמרא לא היו מוציאין מידו ובשבועה כדאמרן:

ונראה לי שהחכמים ז"ל שחתמו באותו פסק וחייבוהו לחזור לפרוע מה שקבל מפני שלא היה לו דרך ליפרע מנכסי יתומים הפכו בזכות היתום משום דהוי' תפיסה דלאחר מיתה כמו שכתבתי למעלה לדעת' ואפי' לפי התקנ' דמהניא תפיסה נראה להם לפסוק לזכו' היתום הקטן כיש אומרים שהביא שם בטור חשן משפט סימן ק"ה שתקנ' הגאוני' לא היתה אלא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ לא תקנו וכו' ובנדון דידן היתה מלוה על פה ואוקמוה אדאורייתא דלא מהניא תפיסה אבל כל הפוסקים סוברים דאפילו במלוה על פה היתה התקנה ומהניא התפיסה כדאמר' ואפילו למה שפסקו הם ז"ל היה בעודו קטן אבל אח' שגדל אפי' לסברת' אינו חייב אלא שבועה כדאמרינן לעיל ותיתי לי דאשכחית טעמא לגברי רברבי כוותייהו דלא להוו כב"ד טועין וכי שכיבנא בתר דקשינ' ויהא רעוא דלהוי תלמודאי בידי לפקו לקבלאי משום דאסקינ' מילתייהו אליבא דהלכתא כדאמרן:

ועוד נראה לי על אלו הנ"ה סול' שהם מחמת הש"ח שהיה לו על כ"ר יוסף דמודינא נ"ע דנאמן בשבועה לכולי עלמא כיון שהש"ח היה כתוב על שמו של כ"ר שלמה הנ"ל שהיה חייב לו כ"ר יוסף נ"ע הנ"ל ולא נמצא שמסרו הוא לה"ר אלחנן חמיו נ"ע במסירה וכתובה והאפטרופוס ה"ר משה אלבוטיני י"ץ מודה שגבה החוב ההוא ואם לא היה אז מודה כ"ר שלמה הנ"ל שהוא מכר הש"ח לא היה גובה האפוטרופוס שום דבר ממנו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ו מהלכות מלוה ופרק ו' מהלכות מכירה שצריך עדים לענין שבועתו שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך ואם לא ירצה לא יפרע כמו שכתב שם ובהלכות נחלות פרק ט' כתב בעל המגיד משנה דלדעת הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל כל שצריך כתיבה או אגב מודה רבא שצריך להביא ראיה וכמו שכתב גם כן שם פרק ו' מהלכות מכירה ולכך אפילו ירצה הנתבע לפרוע יכול הלוה לעכב ואם כן בנדון דידן שלא היה כתיבה ומסירה היה צריך להביא ראיה האפטרופוס שכ"ר שלמה הנ"ל מכר הש"ח הנז' לחמיו כ"ר אלחנן הנ"ל נ"ע שלא גבה מיורשי כ"ר יוסף נ"ע הנ"ל מפני שהודה כ"ר שלמה הנ"ל שמכרן ואם לא יביא כיון דלא הודה אלא בטענתו זו שלא קבל אלא המא' סול' ושנשארו אצל חמיו הנז' הנ"ה סול' נאמן דאפילו המאה לא גבה האפטרופוס אלא מכחו כדאמר עוד יש להביא ראיה שהוא נאמן בשבועה על אלו הנ"ה סול' כי אין עליו שום ראיה אלא פסק זה שחייבוהו והרי הוא נאמן לומר פרעתי כדאמרן לעיל אפילו בחייב אתה ליתן לי ומה שאומר פרעתי הוא כי פרעון חוב זה של מודינא היה אחר פסק דין זה והדיינים חייבוהו קודם מפני שלא פרעו דין יורשי כ"ר יוסף נ"ע ואולי לא יפרעו השטר יהיה בחזקת כ"ר שלמה הנ"ל כי מכירת השטר לא היה כדין בכתיבה ומסירה אבל אחר שכבר נפרע האפטרופוס מכל החוב שהיה כתוב על שם כ"ר שלמה מכח שהודה הוא שיגבה ה"ר משה אלבוטיני החוב לא נשאר שום חיוב עליו אלא שבועה כדאמרן כי אין בפסק דין שום חיוב שנתחייב בקנין לפרוע אלא דרך חיוב ופסק בלא קנין ולהכי נאמן לומר פרעתי כדאמרן ולענין הי"א סול' שכתבו שישאלו את אמו של כ"ר אלחנן נ"ע אם קבלם או לאו ואם לא קבל' שיפרע' נאמן בשבועה לומר ששאלו לה ואמרה שקבלה אות' וכן חייב שבועה על הסוסיא ושאר הדברים כמו שכתוב בפסק שפסקו החכמים ז"ל נאם המבי"ט ועיין לקמן סי' רפ"ח וסי' רפ"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >