שו"ת מבי"ט/א/קא
|
< הקודם · הבא > |
מי שהתנה עם אשתו בשעת נישואין שלא ישא אשה אחרת עליה ונדר בנזרות שמשון ב"מ ב"ד על זה יראה דאם היא נתנה לו רשות לישא שיכול לישא כי אעפ"י שלא אמר בפי' שהיה נודר נזירות שלא ישא כי אם לרצונה אלא בסתם נדר הרי הוא כמו שפי' שלא ישא כי אם לרצונה וכשתרצה היא יכול לישא דאע"ג דנזירות שמשון ליתיה בשאלה הכא אי הוה שבועה או חרם לא הוה בעי התרה אם היא היתה נותנת לו רשות דמסתמא לא נשבע אלא אם היא לא תתרצה וכשאמר לדעת פלוני והיה דעתו שהוא יוכל להתיר לו אינו צריך התרת חכם כיון שנתן לו רשות האיש שנשבע לדעתו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת מ"ח בס"א ובסוף ספר אחרון וכיון שאם היתה שבועה לא היה צריך התרה גם כן בנזירות שמשון דליתיה בשאלה מותר כיון שהיא נותנת לו רשות שלא נדר אלא שלא ישא אלא מרצונה ואם ישא שלא מרצונה שיהיה נזיר שמשון ואפילו בסתם כדאמ' פשיטא שלא נדר אלא שלא מרצונה ומעשים בכל יום במי שנשבע שלא ישא אשה אחרת על אשתו שכשהיא נותנת לו רשות אינו נשאל לחכם שיתיר לו דמשמע דמעיקרא בשעת הנדר או השבועה לא היתה הכוונה אלא שלא ישא שלא לדעתה וכתב הר"ן ז"ל בתשובה על חרם ר"ג שלא לישא ב' נשי' שאיפש' לדון שאפי' התר אינו צריך שכיון שחרם זה לתקנת האשה עשה והיא אומרת אי איפשי בתקנ' חכמי' כגון זו שומעים לה עכ"ל נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |