שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/נא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png נא

סימן נא

להרב הנ' מו"ה אלימלך שמעון אבד"ק חיראב והרב החריף כו' מו"ה דוד אבד"ק סאמביד.

שאלה באחד שהי' לו דו"ד עם אחד בעסק החזקה באוראנדי ופסק גדול הדור א' כל דאלים גבר והלך אחד מהם וגבר ושכר את האוראנדי וישב בה כמה שנים ולאח"כ לאיזה טעמים עשה שותפות עם אחד והוא עקר דירתו מהכפר מחמת שיצא עליו עלילות דברים ואולי בסבת השותף שהשתדל בזה שיגרשו אותו מהכפר ולכן יצא מהכפר ע"ד שהשני ידור בתוכו ליתן לו חלק ריוח והי' סכסוכים ביניהם והי' פשרות עד שנתפשרו ביניהם שיתחתנו יחד והחזקה יהי' שייך להזוג אך גם זה לא עלה בידם מחמת קטט שהי' ביניהם וזה אומר שבעבור השותף השני נהרס השידוך וזה אומר שבעבור המחזיק הראשון נהרס סוף כל סוף נתפשר ביניהם שמכר המחזיק לשותף השני החזקה לא כפי שווי' רק באיזה סך שנתפשר ביניהם בפני דיינים ואחר כל אלה מכר המחזיק הראשון את כל החזקה לאיש אחר והלך אותו הקונה ושכר את האוראנדי בהוספה גדולה והמוכר לו החזקה טוען שמסר מודעה קודם הפשר שמכר לו החזקה להשותף הנ"ל ולכן המכירה בטלה וטעם מסירת מודעה שהי' אונס שהשותף לא שילם לו כלום בעד השנים שישב בהאוראנדי לבדו ולא ציית כפי הפשר שהי' ביניהם ליתן לו כל שנה כך וכך ונעשה סרבן עפ"י ב"ד ולכן מחמת אונסו הוצרך למכרו לו ולכן מסר מודעה ובטל המכירה והפשר ולזה מכרוהו עתה לאיש אחר אך עדי המודעה פסולין כ"ז הגיד דיין אחד מק' חערוב שכן הי' המעשה ודיין אחר אמר שהמעשה הי' מעט בסגנון אחר שהמחזיק הראשון נתפס עם כמה נכריות עד שבא מהרעגירונג לגרשו משם והוכרח לעקור דירתו גם אמר שהשותף טוען שלא הי' אונס כלל ורק ברצונו התפשר עמו כי לא עשה לו שום דבר אונס ומה שלא שילם לו ונעשה סרבן מחמת שלא הי' לו מעות אז ותיכף כשהי' לו מעות רצה לשלם נמצא שלא הי' אונס בדבר:

תשובה מקודם נציע דין החזקה מאוראנדיס אשר במדינתנו הנה עפ"י הדין מותר לשכור האוראנדי שמחזיק חבירו ולא נקרא עני המהפך דהוי כמציאה וגם מערופיא אין נוהגין במדינתנו וגם החרם שכתב הרמ"א ז"ל [בסי' רל"ז] יש שכתבו שח' לשכור בתים מה שהחזיק ישראל גם זה אינו נוהג במדינתנו כמו שביאר מהרש"ל ז"ל ביש"ש ובתשו' [סי' ל"ו] בארוכה וכן מביא דבריו תלמידו מ"ב ז"ל [סי' כ"ז] והחזקות שבינינו הוא רק מצד התקנה שראו חכמי הדור גודל המכשלה שאחד עשה כמה תיקונים באוראנדי ויש לו חובות הרבה ויוכל לבא לידי הפסד גדול תקנו תקנות ומש"ה אין כל המקומות שוות בעניני החזקה יש מקומות שאין חזקה פחות מג' שנים ולאח"כ אם החזיק ג' שנים יש לו חזקה ואפילו אם הי' מוכרח המחזיק לעקור משם לא בטלה החזקה בפחות מג' שנים ויש מקומות שהחזקה הוחזק בה לאלתר ואין רשאים להשיג גבולו אך באם הוכרח לעקור י"ב חודש סגי עוד יש שינויים נהרא נהרא ופשטי' משום דתקנות שלנו הוקבעו רק עפ"י מה שראו חכמי הדור אז בכל מקום לפי הראוי ולפ"ז בצאפאווא דיש ליציטאציע לא שייך חזקה כמבואר בתשו' הב"ח ז"ל [סי' ס"א] ובאם עפ"י איזה הכרח הוכרח המחזיק לעקור וא"א בשום אופן להשאר לפי ראות עיני הב"ד לא שייך חזקה כמבואר בתשו' מהר"מ ז"ל [הנ"ל] אולם כתב המהר"מ ז"ל שם שקיבל מחכם אחד שקבלה בידו שאעפי"כ ראוי לתת להמחזיק דבר מה כפי ראות הב"ד זה תוכן עניני החזקות שלנו:

והנה לפ"ז אם אותו המחזיק נתפס עם נכרית או שעכ"פ נחשד הרבה כמו שחוששין גבי פרוצה ביותר לענין הבנים בכה"ג ודאי אין לו חזקה כי אדרבה ראוי להוציאו מהכפר שלא יחטא ודמי למי שנתפס עם שפחתו שמוכרין אותה כמבואר באה"ע סי' ט"ז ס"ד וז"ל הנתפש עם שפחתו מוציאין אותה ממנו ומוכרים אותה ומפזרים דמי' לעניי ישראל ומלקין אותו ומגלחין שערו ומנדין אותו ל' יום עכ"ל א"כ כיון שעפ"י הדין צריך לעקור דירתו מהכפר שוב אין לו חזקה כמבואר לעיל בשם מהר"מ ז"ל נהי דיכול למוכרו לאחר מ"מ בכה"ג לא תקנו דלא הוי התקנה רק כדי שלא לבא לידי היזק חוב ושאר תיקונים לפיכך התקינו שלא ישיג לו גבול אבל אם הוכרח לעקור דירתו אפילו ע"י הפריץ לא התקינו כמ"ש מהרמ"מ ז"ל ומכ"ש כשאסור עפ"י התורה להשאר בהכפר וגם א"צ ליתן לו מאומה אפי' לפי קבלת אותו חכם שבמהר"מ ז"ל משום שהוא עצמו גרם לו זה וז"ב:

אמנם מלבד זה מה שרצה חכם אחד לומר דהוי כשדה זו ול"צ מסירת מודעה [ע' בב"י סי' ר"ה באריכות דעת הפוסקים דבשדה זו ל"צ למ"מ אם ידעי' באונסו וגם י"ל כיון דשדה זו היא בגזילה בידו ואנסו בזה גופא א"ל למ"מ עי' בב"י בסוף מחו' ד' בהמ"כ בשם הרמב"ן ובש"ע ס"ח עכ"ה] ע"ז אני תמה דא"כ כל הפשרות הוי שדה זו דעל דבר טענה זו הי' הפשר ואעפי"כ כתבו כל הפוסקים דפשרות צריך מודעה אך החילוק פשוט דפשרה לא הוי כשדה זו כיון דלא הי' יודע אולי הדין עם השני וגמר ומקני א"כ ה"נ הי' סבור אולי יזכה צד השני כי אין טענותיו מוכרחות כ"כ לומר שידע שיזכה בדין דלא כמש"כ דיין אחד דזה לא מקרי פשרה כלל רק מכר דזה ליתא דמצד אריכות הטענות נראה שלא הי' ברור כ"כ בעיניהן מחמת החיתון ושארי ענינים שביניהם א"כ צריך מודעה וכיון דהמודעה הי' בפני פסולי עדות המכר קיים לכן בודאי המכירה קיימת וכיון שהמכירה קיימת עבר זה הבא והוסיף והשיג גבול על התקנה ומוציאין אותה ממנו כמו מכל משיגי גבול. ויותר נ"ל כיון דעכ"פ זאת נראה בעליל מתוך הטענות שהמחזיק הראשון לא רצה לדור הוא עצמו בהאוראנדי רק רצה לעשות סחורה מחמת החזקה ולפע"ד בכה"ג שהשותף הראשון ישב בה כמה שנים וטרח שוב עתה למקני מזה המחזיק נהי שהי' שלא ברצונו מ"מ לפי מה דמבואר במ"ב גבי האוראנדי שמוציאין עפ"י דין היכי שטרח ועשה מעשה והוא אומן שחיותו מזה משום מרחיקין מצודות כמבואר במ"ב שם א"כ ה"נ זה היושב בה והוא חיותו מזה וטרח ונתן מעות שישאר בו מדינא דש"ס זולת התקנה אסור להשיג גבולו ומוציאין מהמשיג גבולו דהא החזיק השנים הללו בהיתר נהי דנעשה סרבן על פריעת המעות שלא שילם לו אך גוף העסק החזיק בהיתר ועתה טרח והוציא מעות שישאר תח"י בודאי לפי דין הש"ס אם לא הי' תקנה כלל אסור להשיג גבולו ואי משום דלא פרע המעות זה הוי כמו חוב אחר על הב"ד להכריחו לקיים פס"ד ולשלם החוב אבל בודאי אסור לב"ח להשיג חיותו א"כ כן ה"נ עפ"י דין הש"ס אסור להשיג גבולו כיון דכבר החזיק בו וטרח טירחא עד דסמיך דעתי' דהוי כמו מצודת דגים שיוצא בדיינים ואין טענה להמחזיק הראשון רק שהשותף הזה עבר על תקנת חזקה שבמדינתנו ולפע"ד בכה"ג לא שייך דין חזקה ולא יכול התקנה לבטל דינא דגמרא כיון דעפ"י דינא דש"ס כיון שטרח ונתן מעות לפייס חבירו נהי דמדינא דש"ס לולי החזקה הי' המעות בחנם מ"מ עכ"פ הוציא מעות כדי לסמוך באומנתו ולולא זה המשיג גבול שבא והוסיף עליו הי' בא האראנדי לידו א"כ ודאי מדינא דש"ס מוציאין מזה המשיג גבול והתקנה שבמדינתנו באופן כזה שא"א לו ואין רצונו לדור שם כלל ורק למכרו בודאי שהשותף שדר בה קודם ולא הי' בזה תקנה ודי עכ"פ שישלם כפי מה שישומו הב"ד אבל החזקה ודאי של השותף שישב בה עד הנה בין מדינא דש"ס ובין מכח התקנות ולכן זה המשיג גבול שמחדש מוציאין ממנו כדברי המ"ב ז"ל:

ועוד רצה זה החכם לומר כיון דלא זכה בו הראשון רק מכח כל דאלים גבר א"כ אם אחר יתקפו מהלוקח לא יוכל הלוקח לאשתעי דינא בהדי' דיאמר לו לאו בע"ד דידי את. ואני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר דא"כ מי שלוקח שדה מחבירו יאמר לו מערער פ' לא זכה בו רק מכח כל דאלים גבר והלוקח לא יוכל להכחישו אך דבר זה ליתא כלל דבשלמא מיד מי שגבר ואלים מקודם דעת יש פוסקים [בסי' קל"ט ס"ב בש"ך] שיכול השני לתופסה דאמרינן אם הי' של ראשון הי' מתגבר ולא הניח לתפוס ומדהניח לתפסו מוכח שהוא של תופס השני אבל בלוקח מה יעשה זה שלא ידע מידי ואנן טענינן בעד לוקח מסתמא הי' של הראשון מדגבר ידו ומסתמא יש לו ראיות ומש"ה הניחו חבירו לגבור ולתפוס דקיי"ל טענינן ללוקח וסברא כזו כתב הנ"מ [סי' קל"ח סק"ט] לענין טלית אולם באמת גוף דברי קצה"ח שבזה תלה החכם הנ"ל דינו צ"ע שהקצה"ח ז"ל [סי' מ"ט סק"ח] משיג על התומים שכתב דרשאים לכתוב הרשאה ומה שהתוס' ז"ל כתבו (בב"מ) [בב"ב דל"ה] דאין כותבים הרשאה הוא רק לנהרדעי דס"ל גזלן של רבים לא שמי' גזלן אבל לדידן כותבים הרשאה והקצה"ח השיג עליו דגם ר"א לא פליג ע"ז דלרשעים כאלו אין כותבין הרשאה רק דס"ל לר"א דצריך להחזיר וכו' ובמכ"ת זה ליתא כלל דהנה צריכין להבין מ"ש התוס' דאין כותבין הרשאה דלמה לא יכתבו הרשאה ויוציא הגזילה עכ"פ ואפילו בלא הרשאה למה לא יוציאו הב"ד את הגזילה אך באמת סברת התוס' כיון דס"ל לנהרדעי דכה"ג אין כופין הב"ד ומזדקקים להוציא הגזילה ולהשיב לרשעים כאלה כמ"כ אין מזדקקין לכתוב הרשאה לר"א דס"ל דהב"ד מזדקקין להוציא הגזילה מהגזלן בודאי כותבין הרשאה ג"כ להוציא הגזילה ועוד נראה פשוט דכל הפלפול של הקצה"ח ז"ל קודם שזכה אחד אבל לאחר שזכה האחד נגד חבירו מכח התפיסה מדהניח חבירו לתופסו ש"מ שהדין עמו כמבואר בפוסקים וא"כ זה הנכרי שבא בלא שום טענה הוי גזלן ממש של יחיד וגם לנהרדעי מוציאין ממנו שגזל ממנו עכ"פ זכות זה ואפי' לענין להקדים לשחוט או"ב מקרי זה זכות שיכול לקדים כמבואר בט"ז ז"ל (שם) [י"ד סי' ט"ז סק"ט] (מ"מ) [מכ"ש] בכה"ג שזה כבר זכה מכח תפיסתו דאחד מן השוק שחטפה בלא טענה [ודאי] דמוציאין ממנו:

סוף דבר דעפ"י הדין והתקנה זכה השותף וזה אשר השיג גבולו בהוספה מוציאין ממנו וזה המוחזק הראשון המוכר לו יחזיר לו מעותיו שהמכר השני בטל אך לאשר שגם השותף שישב בהאוראנדי גם הוא עשה שלא כהוגן ונעשה סרבן עפ"י ב"ד ראוי שישלם ויוסיף על דמי מקחו מהחזקה שקנה מהמחזיק הראשון כפי שיראו הב"ד ודמי ההוספה נמי תלי' בראי' עיני הב"ד כיון שלפ"ד המשיג גבול בהיתר עשה וד"ל:

ועוד תמה אני ע"ז החכם דלפי דבריו דיכול לומר בכה"ג לאו בע"ד דידי את הכא א"כ אדרבא כיון דהשותף השני שלקחה עכ"פ בהיתר ועשה תיקונים בהאוראנדי וחובות ודאי חל עליו תקנת חז"ל שלא להשיג גבולו מכח עצמו שזכה באוראנדי בהיתר ואיך יכול אחר להשיג גבולו מכח התקנה ומהיכן באת לומר שכיון שלא פרע להראשון הי' רשות ביד הראשון למוכרו ז"א דיוכל השותף לומר לאו בע"ד דידי את והאראנדי מעיקרא לאו בחזקתך ולא הי' מגיע לך שכר לפרוע בכל שנה וממילא שייכה החזקה להשותף שישב בה ג' שנים ועשה חובות וכן הוא בודאי לפ"ד אותו החכם:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף