שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/יב

סימן יב

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א מו"ה ישראל אפרים פישל שרייבר נ"י אבד"ק נאנעש יע"א:

שאלה בעיר הנ"ל בנו ביהכ"נ חדש סביב הישנה אם מותר ליטול עצים ואבנים מן הראשונה ולתתם בהשני' גם אם מותר ליתן האבנים והעצים מבהכ"נ הישנה לערל בעד שכרו ומקום העיר שבהכ"נ עומד בה הוא מקום אינו קבוע לרבים מעלמא כי אין שם אנשים ממקומות אחרים רק לפרקים זה תורף השאלה:

תשובה לפענ"ד נראה דאסור ליטול אבנים ועצים מהראשונה דכן מורה פשטא דסוגי' דמגילה כ"ו ע"ב וז"ל רמי בר אבא הוי קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למיסתרא ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיילי להתם יתיב וקמבעי' לי' הא דרב חסדא דאר"ח לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כה"ג מאי אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' ולקמי' דר"ה ואסר לי' עכ"ל אלמא דבכל גווני אסור וא"ל הטעם דהתם במגילה החמירו דבליכא דוכתא לצלויי דז"א דהא הרשב"א הביאו האס"ז בב"ב דכתב בפירוש דממגילה מוכח דס"ל מטעם פשיעותא וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל [פי"א מה"ת הי"ב] ורק הב"ח [בסי' קנ"ב] שכתב דבגמ' מגילה הטעם שאסרו בדליכא דוכתא לצלויי והמ"א [שם סק"ה] דחה אותו וכמעט הוא יחיד בזה ובפרט שאמת ברור שגם לדברי הב"ח ז"ל אסור בנ"ד דהנה דברי הב"ח ז"ל באמת תמוהים הא גם בנבנה באמצע נמי שייך פשיעה וגם הלא הפוסקים כתבו הטעם דחיישי' לאונס ודברי המחצית השקל ז"ל [שם בסק"ה] במחכ"ת הקדושה דחוקים מאוד בפירוש דברי הב"ח כמבואר למעיין אולם לפענ"ד כוונת הב"ח ז"ל פשוט דהנה אמר' בגמ' ב"ב [דף ג' ע"ב] א"ה כי בני נמי ומשני דירתא דאינשי לא מכרי והנה כוונת הב"ח ז"ל דאיירי דהישינה עומדת בתוך חדשה ומה שחסר עדיין להשלים להחדשה לוקחים מהישינה ונותנים תיכף להחדשה והוו שניהם כבית א' ובזה שייך דירתא דאינש לא מזדבן דשניהם כא' הוי דירה אחת ובודאי לא יזדבני משום דבר ובזה לא שייך שום אונס ופשיעה כיון שאינו חסר רק ליקח מהישינה וליתנה לתוך החדשה שסביבה אבל בנ"ד דנהי דיתנו קצת מהעצים ואבנים מהישינה בזה לא יושלם החדשה עדי יקחו במחיר כסף לשארי צרכי בנין החדשה כידוע לכל וא"כ הדרא לחששא דרבנן ז"ל דלמא מתרמי פדיון שבוים ויקחו העצים והאבנים והמעות שלקחו לצורך בנין החדשה ויתנו לפ"ש ובזה ודאי כ"ע מודים שאסור ולכן אל יהרסו בית ה' בלתי אם יושלם הראשונה שיוכלו להתפלל בה בקיץ וחורף עכ"פ ע"צ הדחק ואז מותר:

ומה שנשאלו אם מותר למכור העצים ואבנים כבר מבואר להיתר במ"ב [סי' ל"ג] בכה"ג דהוי ככפר כיון שאין יושבין בקביעות אנשים מעלמא מותר למכור אפי' קבלו מעות על בנינו ממקומות אחרים ובזה לא פליג שום אחרון וגם מסיק להתיר אפי' בשל כרכים דאדעתא דראשי העיר נבנה וגם כי מסתמא ניחא להו וכעין זה מביא בשערי תשובה [סי' קנ"ג ס"ק יו"ד] שהפ"י ז"ל התיר והגם שמ"א ז"ל [שם סקט"ז] חילק בקצת חילוקים של המ"ב מ"מ גדול האחרונים אלי' רבא [סקי"ד] מתרץ בטוב ולכן בוודאי מותר ליתן האבנים לבע"מ הבונים. ומ"ש כ"ת מטעם דחיישי' שקרקע גזולה לפענ"ד ל"ש זה האידנא דאין בונין רק ברשות שרי מדינה עפ"י דד"מ דזה ודאי מהני נגד זו דידוע אפי' שהי' גזול לא מיהדר עפ"י דד"מ ביהכ"נ ויותר ק' לי על מעכ"ת לדבריו למה לא חשו גם בסוכה והאיך מברכין לכתחילה א"ו ל"ח לזה דדמ"ד וכיון שהוא נכתב בערכאותיהם שוב לא הדר ועיין בח"מ (סי' רל"ו] גבי אם איכא בי דואר במתא ומה שרצה כ"ת לומר דהוו של יחידים כיון שיש להם בביהכ"נ מקומות קנוים זה ליתא דנהי דנימא דמקומותם שלהם לחלוטין אבל אין בידם למחות מלהתפלל לשום אדם ונקנה לכל העולם גם דעת הש"ע [בסי' קנ"ג] דאם מסרו לצבור הוי של צבור יעו"ש ולכן לדעתי נכון מ"ש והי' שלום כ"ד אדר שני תרכ"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף