שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/י

סימן י

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מהרח"א ל"ש האבד"ק בארדיוב יע"א תרכ"ז:

מכתבו הגיעני ומ"ש רומכ"ת דהברכי יוסף ז"ל מסתפק לאסור מי שמדבר בלשון עלג וקורא (סמך כמו שין) [שין כמו סמך] אך כשמכוון ומדקדק בדיבורו ככל אדם תמוה לי מאוד הלא מבואר שם להיפוך וז"ל הברכ"י א"ח סי' נ"ג בד"ה יש להסתפק מי שדרכו לקרות לעיינין אלפין והוא קורא כהוגן לכשירצה בטורח אם ישים אליו לבו אם ממנים אותו או דילמא חיישי' דכיון דבא ע"י טורח אין למנותו דזמנין דמשכחת קורא כדרכו ולאו אדעתי' כו' ונראה דהתו' פשיט' להו דמי שדרכו לקרות לעיינין אלפין בשגם הוא בצר ודוחק קורא כהוגן אין למנותו דלאו כל שעתא לבו נכון לכוון לקרות כהוגן ואמטי להכי כי מתרצי במגילה דר"ח כשמתכוין קורא בטוב אכתי לא אפריק דכיון דאורחי' הוא לקרות לאלפין עיינין אין למנותו דזמנין דמשתלי וקרי כי אורחי' ולכן הוצרכו לומר לפי שא"ל אלי' וכו' כלומר דאף באופן זה אין למנותו ושאני התם דלא אפשר בלא"ה כו' [עד[ אמנם כאשר ירדוף הקורא כדרכו בנביאים והן בעודנו לומד מגיע וחכיתי קרי כי אורחי' ולא יהיב דעתי' ולא יצבר איזה פעם דבעוד שהוא לומד הן בכלל קרא כי האי ולאו אדעתי' והיינו דקאמר כשאתה מגיע ודייק לומר לא נמצאת מחרף ולא אמר אתה מחרף ודו"ק עכ"ל משמע בהדי' דרק בתפילה או בלימוד י"ל שישכח וידבר כדרכו אבל בדבר שאין רק שני אותיות בשעה קלה מועטת בודאי שרי השאלה הי' לענין ש"ץ בברכת שופר] ובפרט בדיעבד אם עלה לא ירד כמבואר ולכן אין חשש כלל וכ"מ מדברי רש"י מגילה כ"ד ע"ב בד"ה מפני שקורין לאלפין עיינין וז"ל הגמ' שם אר"א חפני ובושני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה כו' מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין פירש"י וז"ל ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו את פני וכו' ומעיינין עושין אלפין ופוגמין תפילתן ודאמרי' דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשא עכ"ל ותמהו כולם דל"ל לרש"י ז"ל לפרש משום דהוא לשון קללה הלא בלא"ה פסול משום שפוגם תפילתו אך לפמ"ש א"ש דהנה ר"א דהוא אמורא דצריך לפרש דבריו כידוע ואפ"ה אמר סתמא חפני ובושני לי"כ ופרש"י מאנשי בית שאן וק' הא אם הוא מכוין לדבר היטב מותר לו לישא כפיו ובשלמא בברייתא מפרש טעמא מפני שהן קורין משמע אבל אם אין קורין כן בשעת נ"כ מותר אבל ר"א דהוא אמורא ואמר סתם חופני ובושני לי"כ דמשמע מזה כיון שהוא מאותו מקום שמדברים כן אפי' אם יכוין לדבר היטב כשמכוון נמי אסור וקשה לרש"י ז"ל למה ולזה מפרש הטעם דהרי כקללה יחשב ובזה חיישי' הרבה אבל משום פגימת התפילה ל"ח במכוון בנ"כ ורק משום מטעם שמקלל ח"ו ולכן בדבר קל כזה אם מכוון עצמו לומר בדיוק ככל אדם בודאי כ"ע מודים דמותר להוציא רבים י"ח בברכה כנ"ל ברור ועיין גם בפ"מ שם [בסי' נ"ג ס"ק ט"ו בא"א] מ"ש להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ת. גם מ"ש דוקא לחלק התפילה וה"ת ז"א כלל דרק תלוי ברצון הצבור ואין לפקפק בזה וכן המנהג אפי' במוהל וסנדק ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף