שו"ת אהל יעקב/כד
|
< הקודם · הבא > |
כתבתי להרב של אלטנא שהיה תובע רבנותו מק"ק האמבורגו וק"ק ואזנביק והם משיבים לו שכבר נפטרת ממנו בלכתך מכאן ואנחנו קבלנו כבר רב אחר והוא משיב שכשנפטר מהם היה על תנאי שאם לא יחזור לכאן והם משיבים שבלא תנאי היה ואם תעמוד עמנו לדין הנה אנחנו צייתי דינא ואם עדיין אתה רב עלינו אנחנו מקבלים עלינו כל מה ששורת הדין נותנת ובפרט כי כבר נודע לנו שנתקבלת בחיל"ם לרב עליהם כאשר אתה אומר שיש לך כתב הרבנות ועל זה עברו דברים ונידה אותם והם אמרו לו בלשון אדרבא וכל זה היה לאחר האזהרה לרב הנז' שלא ינדה אותם מאחר שהם צייתי דינא והוא אומר שלא היה לו לדון בפני כי אם בפני ב"ד אחר וז"ל התשובה שכתבתי לו:
תשובה רבה דעמיה מדברנא דאומתיה כמהור"ר מאיר נר"ו מו"ץ בק"ק אלטאנה יע"א:
אחר קריאת שלום ודרישת שלום מרוב שיחי וכעסי רסיסי קולמוסי. על לובן נייר חדש יטיפו טיפות דיו עבות כתובות באצבע אלהים: שמעתי ותרגז בטני לקול צלל ושפתי מעכ"ת אשר לו נעשו חומות ללשונו לנגוע מטהו בקצה כבודי המוני על בפני שלוחי הקהל הנאמנים. הייתי בעיניו כמי שאינו יודע דבר במסכת כלה או כמי שמעולם לא ישב על כסא ההוראה שמא תהית בקנקני ומצאתיו אפילו חדש אין בו ולא בעבור דלאו מריה דאתרא אנא יהיה בית דיני של עראי בציר מיניה מטעם שלא קניתי אדון לעצמי ולא ידע מעכ"ת כי יש לאל ידי בכל מקו' לכפות בכח האמת למאן דלא ציית דינא בהורמנא דרבנן בעלי ההוראה ואי לאו מריה דאתרא אנא מריה דשמעתתא ולפני מלכים אתיצב בל אתיצב לפני חשוכי הראות בצורתא דשמעתתא ופסק הלכה הלא ידע מכ"ת אם לא שמע שאם ישב לכסא שופט בק"ק אלטאנה לא יצא מוניטון שלו במקום אחר כי אמנם אנכי בן כ"ד שנים שקלית רשותא מראשי גלותא לומר יורה יורה ידין ידין וכי הוי זוטרי הוינא קשישי ומומחה לרבים ומ"ץ לששה קהלות בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים וכל גלילותיה נכספים לי והייתי מלך במחוז המערב ואין לי לומר הוינא כד הוינא כי תהלות לאל עוד היום אם אני כאן מצודתי פרוסה עליהם ובמתאי ודלא במתאי שמאי ולא אצטריכא לתותבאי ואם מעכ"ת היה רואה כתבי הרב הגדול רב נתן דנחית לעומקא דדינא וג"כ המנוח כמוהר"ר מנחם מענדל זלה"ה ותשובותיו על פסקי ואופן התנהגותו עמי והרב המופלג בתורה ובענוה כמהור"ר שמעון נר"ו אב"ד ומ"ץ בק"ק פראג הוא ובית דינו החתומים על כתבו שענוותם תרבני אפשר שיקח מוסר השכל לשמור דרכיו מחטוא בלשונו נגד א' מתלמידי אשר הנם היום מומחים לרבי' בעירו' גדולות במנין ובבנין וגם לא הוא מוציא מילין מפיו שאין אני מב"ד הסמוך מי לחשך לומר כן והלא אם מריה דאתרא מצר פני עמו הייתי על כרחיך מב"ד הסמוך ואף אם לא הייתי מצטרך עמו אם הנתבע מברר אותי אף אם מכ"ת מברר למריה דאתרא הייתי נעשה שלא מרצונך מב"ד הסמוך כי לא נעלם מעיני כל יודע ספר אם הנתבע מצוי בכאן כופין את התובע לדון עימו בעירו כפי תקנת הגאונים אבל כיון שראיתי כונתך שאינה רצויה לאמת הניתן ליעקב סילקתי עצמי מדינך וגם מריה דאתריה כך היה כונתו להסתלק ולהניחה בידי ההדיוטות לדונך על סירובך ויותר מזה גילה מכ"ת בדבריו דעתו הבלתי נוחה בעבור שנתתי לך עצה טובה כחס על כבודו שלא יזדלזל בפני המון העם מק"ק האמבורגו הפרוץ שבהם מרוב על העומד ואל ימהר להוציא דבר אלותא ולטותא וכ"ש חרם ונידוי לאותם דצייתי דינא שמא יאמרו אדרבא ויהיה נידוי' נידוי היה כמצחק בעיניו לומר שהם רב וגם הדיוטות ואחר שאמרתי לו שהם רבים והוא יחיד וגם ממוני הקהל העומדים במקום הקהל וחשיבי כת"ח השיב בדבר הדיוט לומר שמא אני מורשה בעדם ח"ו ומאז איתרע חזקתיה בעיני ממה נפשך אם לימוד הזכות כפי הדין למה חרה לו ואם אינו כפי הדין למה למעכ"ת להקיצה שמא ישרף בהבל פי יאחז בכסא רבנותו וישיב לי תשובה גדולה לעשו' זכיותי שגיאות או זדונות ועל כל זה לא השקיף והכשיל עצמו ואחרים עמו במכשול גדול כשגגה שיוצאת לפני השליט ויראה מעכ"ת מה שכתב מוהר"י קולון ז"ל בתשובה קסט על ענין כזה ממש וסתם דבריו סוף דבר הנלע"ד כי הר' אלמוני יצ"ו יצא י"ח נגד הרב יצ"ו החולק עליו בהיותו ציית דינא בא' מהג' המקומות הנז' לעיל ואם יטיל עליו הרב בעל דינו או רבנים אחרים בעבורו שום גזרה ועונשין נידויין או חרמות או שמתא הרי הן בטלין מעצמן דאין בהן ממש ואדרבא יש איסור ועונש על המטילין כדהוכחתי לעיל וכו' ועוד אני שאם הד' ראשים יסכימו שיוכל ה"ר אלמוני יצ"ו להציל עצמו בכל הדרך אשר יוכל מיד מי שיבא לבלעו חנם גם אני הצעיר מסכים עמהם וכו' עכ"ד ובתשובה הסמוכה לה הוכיח דאף אם התלמיד השיב לרב בלשון אדרבא היכא שהרב נידה שלא כדין לתלמיד דציית דינא א"ו להדיוט ג"כ שנידויים נידוי והוא דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל שהמנדה למי שאינו חייב נידוי ב"ד מנדין אותו בשאר הכ"ד דברים שמנדים עליהם הב"ד וכפי זה אפילו הדיוט אם אמר אדרבא נידויו נידוי:
ואם יאמר מעכ"ת שבעד זלזולו שסלקו אותו קודם זמנו והעמידו אחר תחתיו שלא ברשותו והלא עליו אנו דנים ומלתא דלא פסיקא היא שהרי הם צווחים ככרוכיא ביא ביא שפיטורין נתן להם ואף אם מעכ"ת אומר שעל תנאי היו הרי הם כופרים בדבר ועל זה תהיה חיוב שבועה למאן דרמיא עליה רחמנא וצריך לעמוד עמהם לדין ואיו אדם עושה דין לעצמו לנדות למאן דציית דינא כדמוכח בטור י"ד משמו של הראב"ד דדוקא אם הדין פסוק כההיא דהקורא לחבירו עבד שהוא בנידוי ואם אין הדבר פסוק אינו מנודה אלא לו לבדו ולע"ד בנ"ד אפילו למעכ"ת לבדו אינו מנוד' לפי שהדבר הזה לא בא כלל ליד זלזול אלא לידי טעות ולפי דבריהם שוגגים היו בדבריו ואף אי יהבינן למעכ"ת צד זכות בדבריו לומר שעל תנאי היו שאם לא יחזור ירויחו הזמן הנשאר ואם יחזור לא ירויחו סבורים היו שעל הממון היתה הקפידא ואם יתנו הממון יפטרו וכן נראה לכל מדקדק בדבריו ואם כונת כ"ת לענין אחר הרי זה מסור לשורת הדין ואף אם יתחייבו ממון לא יתחייבו נידוי על שגיאתם וטעותם:
ואם פסיקא לך מילתא שחייבים לו ממון ואזיל לפירוש רשי ז"ל דמפרש עביד דינא לנפשיה אפילו לדון ולהוציא ממון ולנדותו אם לא יתן לו הלא יראה מה שכתב הרא"ש על זה דקשה הדבר לפרש כך אם הדין ברור לו או ברור לאחרים ואיכא חילול ה' בדבר ועוד היכא שהדבר ברור אין אדם דן דין קרובו וכ"ש של עצמו וכו' ע"כ ואף אי ס"ל כדברי רש"י ואינו חש לדברי הרא"ש שעליה' נפסק הדין היינו דוקא לדון ולהוציא ממון ואם מסרבים ליתן מנדה אותם אבל הפך הדין הפשוט לנדות היכא דצייתי דינא דמילתא דלא פסיקא חלילה זה לא עלה על שום דעת שא"כ הוא כל צורבא מרבנן יתקוף בטליתו של חבירו וינדה אותו עליה עד שיפשיטנה ממנו ולאחוז בכנפו' איש עשיר לנער אותו מבגדיו ויהיה כפי זו כל צורבא מרבנן עשיר ורוב ההמון עניים ואיפשר דלא שבקת לעשירי' חיים ויש תמיהא יותר גדולה מתמיהת הרא"ש על רש"י ז"ל ועל הכפירה שבידיכם יראה בכעין זה בתשובה להריב"ש ז"ל בסי' תעה ותדע חיוב שבועה על מי:
ולבעבור ידע מעכ"ת האמת הברור שכל מה שעשה בענין זה נעשה שלא עפ"י הדין ואפילו ממון לא נתחייבו לך הנני בא לגלות את אזנך שאף לפי דבריך אם היה הדבר נמסר לדיינים יפטרו מהתשלומין נהי דאם בעל הבית חוזר בו משלם לפועלים שכרם היינו דוקא אם לא מצאו להשכיר עצמם במקו' אחר או ישלם לו מה שבין פעולה כבדה לפעולה קלה אבל אם מצאו להכשיר עצמם כנ"ד שכבר נתקבל לרב במקום אחר כנראה מכתב רבנות שבידו וגם במעלה גדולה וכבוד מרובה ובקהלות מרובות אף לפי דבריו שהתנה עמהם אין העיקר בחזרה כי אם בקבלה וחזרה לאו דוקא ואם בעד טרחו ויגיעתו המרובה שיש לו באותם הקהלות לענין הלימוד וההוראה מה שלא היה לו בכאן מלבד שיש לומר לפום צערא אגרא הנה יש טעם אחר דאיתא בגמרא ולפסק הלכה הביאו הרשב"א בסי' קנ"ז ובסי' תרמ"ב דתלמידי חכמים הם כאוכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי וכן הביא אדוני זקני הרמב"ן ז"ל בפסקיו דיגיעה לחכמים בתורה היא נחת רוח להם וכל מה שתכבד העבודה עליהם בלימוד היא שמחה להם פקודי ה' ישרים משמחי לב ואם מעכ"ת מצי להכשיר עצמו בכבוד גדול אפילו תרעומת אין לו עליהם אם חזרו בהם אפילו בתוך הזמן וזה פשוט:
ובמה היה לו למעכ"ת להסכים על ידיהם וליפות כחם בלקיחתם צורבא מרבנן להורותם הדרך ישרה ולא יהיו כצאן אשר אין להם רועה וגם הב"ד שבכאן היה מסכים על ידיהם ומחזיק בידיהם לענין החזרה לפי שמעכ"ת היה דר בעיר אחרת ונמשך אחר הקהל הגדול אשר שם ולא היו שומעין בקול דרשתו הזה וגם לא היה בא בקהל' כי יהיה שום גט או קידושין לקבל שכרו ולענין הנרא' איסור והיתר אינם הולכים אליו בכל שעה והם שואלים פי אחרים הנמצאים במקומם וזה הוא להם לצער גדול ואם לקחו למעכ"ת לרב בתחילה הוא בשביל זה. אמנם לענין גטין וקידושין הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו בפני עצמה וכאשר עכשיו מצאו להם צורבא מרבנן בר סמכא במקומם הממלא מקום בכל עת שיצטרכו לכ"ת ולהוראה למה לא יסכימו הב"ד על זה ודמיא למה שכתב מוהר"ר בצלאל בתשובותיו סי' כה ומכ"ש שהם סוברים שנפטרו ממך ואם נרצה להחמיר עליהם להפטר דוקא בשבועה נאמנים הם במגו כיון דהם תפוסים בסך השכירות של אשתקד ואין לך ראיה עליהם וגם בזמן השכירות הנקצב לג' שנים אין לך ראיה ובמגו דיכולים לומר שכרנוך לשנה ופרענוך ונפטרים בשבועה גם עכשיו נאמנים לומר פטרתנו ולא חשיבי ח"ו לחוטא ולא להם ואף אם היה מגיע להם חלק בשכירות זה לא יקלקלו את עצמם על דבר זה:
ואל יקחך לבך לצד א' לחשוב שהוראתי זאת היא להכריחך לקבלה שאם כן הייתי אומר הלכה קודם למעש' וכבר נודע מפי האהוב כהר"ר משה ישראל נר"ו שכבר תווך שלום וגמר הדבר ואם כן הלכתי זאת אחר מעשה רב אבל עיקר כתבי זה הוא להודיעך שחטא' כנגדי ושלחת לשונך יותר מדאי בפני אחרים ועליך לתקן את מעוותך ולהודיעך שמחלתי על כבודי ואין אני מקפיד על דבריך מהיום ולהלאה:
וכאשר ג"כ הוגד לי שאתמול נדית לא' מיוחד מק"ק ואנזביק בהחזיק את עצמך לרב עליהם והלא על זה אנו דנין ועדיין לא נתברר היותך רב שלהם ומה כח יש לרב א' על ק"ק אחר לגזור עליו נידוי ואף אם יהיה כמוהר"ם בדורו כמו שכתב הריב"ש ז"ל ואם יחיד מדיין עם קהלו הלא בני קהלו יקריבו את משפטו לפני רבם ואותו המבלבל והמסכסך המדיין עם הקהל כבר מריה דאתרא ידע את האיש ואת שיחו וכמה טרחות טרח בשבילו ולא עלה בידו שכל כונתו היתה להרבות במחלוקת ומעכ"ת קיבל לשון הרע ממנו ותכף הזמין לר' אליעזר יצ"ו ועל הזמנתו בשמו לבדו נידה אותו שלא כדין וזה גורם מכשול אחר שמא ח"ו יאמרו אדרבא ומה יאמרו בכל הגלילו' שמעכ"ת נידה שלא כדין לק"ק או לפרנסיה והם הפכוהו עליו וממה נפשך יזכירוך לגנאי אם עשית שלא כדין פשיט' שזה רע ומר ואם נראה לך כפי סברתך שהוא כדין היה עושה באופן שלא יבואו אחרים לידי מכשול כי על כל פנים כח דרבי' עדיף בלתי הבחין אם בני האמבורגו או ואנזבי"ק גדולים במנין או בבנין כי אמנ' יאמרו נתנה דת מפי ובין כה וכה קררו את האמבורגו הרותחת ועוף השמים יוליך את הקול ובפרט אם ימצאו שומע להם מרבני' מובהקי' ודייני' מצוייני' שאינ' מעין דייני דחצצתא:
מי יתן לי שומע לי מרבני אשכנז ופולין אם יכשר בעיניה' הדבר ואם לא יטילו אשם בב"ד הסמוך אשר לא קם כנגדך להשבית מלחמות ברם אנא לאו מריה דאתרא אנא בעיניך אבל לא בעיני הרב האב"ד אשר ענוותנו' תרבני ולא בעיני אחרי' היודעי' שאני בורח מן השררה אשר עוד היו' רודפת אחרי כי ת"ל מכד הוינ' טליא רבי קרו לי וסודרא פרישו על ראשי וילדותי לא ביישה את זקנתי ומדוע אלי ריבות ותזכירני בשפתיך כת"ח אשר אין כח בהם לעמוד לפני רבותיך בעלי משנה וגמרא ופוסקי' עם חכמת האלדות המתקבלת ולא אזכיר על שפתי צחות המקרא והלשון המשבר הרים ומפוצץ סלעים בכל מקום:
ואם שבט מושל לדון בכפיה חדל כעת ממני הנה ככחי אז כחי עתה בפי ובטיפת דיו מקולמוסי זכיתי בדין לשים קרני הוד בין עיני לנגח בהם אל אבירי בשן שאותיותיו הנכתבו' מחכימות את קוראיה' אם ידקדקו היטב ולפי דעתי כי הסיבה המביאה למעכ"ת להקל בכבוד חכמים לפי שרא' שנתקבל בעיר חילם וקהלם יע"א לרב עליהם ומשום דאחזו ליה בחלמי"ה דתלי בזקיפא דליהוי ריש מתיבתא וחלם חזה ויבהליניה ורעיוניה על משכביה סליקו דמעייל פילא בקופא דמחטא וצריך למימר ג' הטבות חלמא טבא חזיתא שבע זימנין יגזרון עלך מן שמיא ליהוי טב ובעי למימר ג' הפוכות וג' פדויות וג' שלומות יהי לך אשר לך, לך בשמחה אכול חלמ"ך אבל לא בעבור זה תשתרר גם השתרר על הגדולי' בעיני אחרים הדורשים שלומך ושמא מעכ"ת סומך על חריפותו בדיבורי התוספות באותו פרק ובאותו מקום אבל לא ממקום זה לזולתו ולא מפרק לפרק מותיב ומפרק ואם לפום חורפיה לא עייל שבשתא יפה אף נעים ואף גם זאת כי מטי מר לסדר קדשים יחוי ליה חורפיה וזה אינו כלום לעיקר הרבנות דאינה תלויה בפלפול התוספות כי אם בבקיאות וכמו שכתב מוהר"י קולון בתשובה ק"ע וז"ל ואשר כתבת שעיקר הרבנות תלוי בפלפול וכו' אומר אני דלאו כללא כו' אבל הדרכים שעושי' היום בתוספות וכו' וכל א' אומר הדרך שלו יהיה אמת או שקר בענין זה איני רואה בו שום רבנות וכו' וחתם דבריו להוכיח דעיקרא בבקיאות וכמו שאמרו בגמר' סיני עדיף דכולהו צריכי למרי חיטייא ועוד מייתי ראיה מפר' מי שמת דקתני ברישא עתיר נכסין עתיר פומבי זה בעל אגדות והדר קתני עתיר תקוע זו בעל פלפול דעדיף מבעל אגדות והדר עתיר משח עתיר כמוס זה בעל שמועות משמע דבעל שמועות עדיף ומסיים התם כדאמרינן בסוף הוריות סיני עדיף דכולהו צריכי למריה חטייא ואם עם כל זה סבירא ליה דעוקר הרים עדיף יהי רצון שמעכ"ת יהיה עוקר הרים ואנכי זה סיני ומעכ"ת חריף ומקשה ואנא מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ומכ"ש אפשר דאי משדר לן מר חורפא לא משדרנא ליה מיתקא והיום כמו ג' שנים שאני מצוי בכאן ושותא דמר לא חזינן והיה למעכ"ת לקפחנו בהלכות וכדרך הרבנים אשר מעולם אנשי השם וגברא דלא ידע מאי מרוחא היכי קרי לנא חברין:
לא כמתפאר בתוך מטעי ישראל וכמתגדל וכמתנש' היו דברי כי אם כדי שלא יהיה מעכ"ת נידון כשוגג או כאנוס הודעתי לך את עצמי דשרי ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתר דלא ידעין ליה לא כדי ליהנות מכבוד תורה שזה ודאי הוא אסור ועובדא דר' טרפון יוכיח ובמקומות אחרי' היזהירונו רז"ל לשלא ליהנות מכבוד תורה אלא כדי למנוע אחרים לחטוא אפילו בשוגג או אונס לזלזל בכבוד תורה ואדרבא תמה הרשב"א בשאלה פ"ד למה לא אמרו חייב אדם להודיע עצמו במקום שאין מכירין אותו ולא שיהיו כשוגג או כאנוסין אשר על כן מהיום ולהלאה מעכ"ת יגער בנזיפה באותם הבאים להוציאנו מחזקתנו שעמה טענה מלבד כי באתי מחמת ירושה מאב לבן נוסעת אדוני זקני הרמב"ן ז"ל אשר אני לו י"א דור וכמו שתראה בפסקים של הרשב"א בן הרשב"ץ המעמיד חזקתנו בידינו ועל מעכ"ת לסלק ולהפיץ ולהדיח כל טוען ומערער ובזה יתרבה שלום בעולם מאת החותם בסדר אז תנקה מאלתי ובשנת והוא ישקיט לפ"ק פה האמבורגו יע"א: