שדי חמד/כללים/ג/נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים נה

נה גוי בענינים רבים נאמרו בש"ס ופוסקים חילוקי דינים בין ישראל לנכרים, וארשום פה אשר יעלה במצודתי בס"ד ולהקל על הקורא אחלק אות זו לסעיפים קטנים*):

א

א) אי אמרינן ביה חצירו של אדם קונה לו של"מ, עיין במערכת החי"ת אות ל"ח מה שרשמתי שם:

ב

ב) ולענין שליחות רשמתי במערכת האל"ף עי"ש במפתחות אין שליחות לנכרי ואין שלד"ע ובמערכת החי"ת אות קי"א:

ג

ג) ולענין קנין סודר, רשמתי במערכת הקו"ף אות ט"ו ועי"ש לענין אם יועיל ממנו הרשאה לישראל לגבות חובו:

ד

ד) ולענין משיכה וחזקה בשליחות ישראל, במערכת הקו"ף אות נ"ד:

ה

ה) ולענין שוחד, רשמתי במערכת השי"ן אות נ':

ו

ו) ואם שייך בהם סייגים ותקנות, עיין לקמן אות נ"ז:

ז

ז) ואי איכא בנכרי משום הלנת המת, רשמתי במערכת הבי"ת אות ק"ג:

ח

ח) ואם ישראל קונה ממנו משכון, רשמתי במער' הבי"ת אות ק"א:

ט

ט) ואי נכרי קונה גנבה מישראל ע"י שינוי, רשמתי במערכת השי"ן אות ע"ב:

י

י) ואי אמרינן בהו יד אשה כיד בעלה, רשמתי במערכת היו"ד אות ל"ז:

יא

יא) ולענין נאמנות נכרי במסיח לפי תומו, רשמתי לעיל אות כ"ה עד כ"ט:

יב

יב) ולענין גזל הנכרי, רשמתי לעיל אות ל"ח, ל"ט, מ', מ"א, מ"ב:

יג

יג) ואי אמרינן בנכרי אין אדם חוטא ולא לו, עיין במערכת האל"ף אות קל"ה:

יד

יד) ואי אמרינן בנכרי אין אדם משים עצמו רשע, עיין במערכת האל"ף אות רס"ג:

טו

טו) ואי מהני בהו קנין אגב, רשמתי במערכת האל"ף אות ק"ט:

טז

טז) ואי אמרינן בנכרי אוקי ממונא בחזקת מאריה, עיין למרן מוהריט"א בס' הלכות יו"ט רפ"ב דבכורות ושם (בד"ה והנה לפי האמור לכאורה) כתב דמדברי הראשונים הו"ד בא"ז לכתובות דף ט"ו ע"ב דלא אמרינן כן משום דעובד כו"ם לית ליה חזקת ממון ומסיק דתלי בפלוגתא דלמ"ד גזל עכו"ם אסור מה"ת יש לו חזקת ממון ואמרינן ביה או"מ בחז"מ, ובס' ישרי לב דף ע"ה אות ס' כ' בשם הג' חק"ל ח"מ סי' ק"מ דהסכים דיש לו חזקת ממון וכ"כ בס' רוב דגן, ותפארת אדם ח"מ סי' ג' חלק עליו וכו', ועיין בשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ז דשקו"ט ליישב דברי ט"ז יו"ד סי' ס"א וסיים וזה דלא כסברת קצת ראשונים בשט"מ סופ"ק דכתובות דלא אמרינן בשל נכרי חזקת ממון מתבאר דלא כל הראשונים מודים בזה דאין חזקת ממון לעכו"ם דלא כמו שתפסו בפשיטות קצת מרבנן קדישי הנ"ל וכן רב אחד בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' ו' והמחבר בסי' ז' ע"פ דברי הא"ז בכתובות הנ"ל דאין חזקת ממון לעכו"ם עי"ש וצריך להתיישב במ"ש בשו"ת רמ"צ א"ח סי' ל"ב אות ו'. שוב בא לידי ס' עדות ביהוסף להג' מסלאנים וראיתי בסי' ל"ג דשקו"ט בזה ושדי נרגא עמ"ש מרן מוהריט"א דתלי בפלוגתא אי גזל עובד כו"ם מותר מה"ת או לא, שהרי הרא"ש והרשב"א סברי דגזל עכו"ם אסור מה"ת ואפי"ה כתבו דלא שייך חזקה בעכו"ם ועכ"ל דסברי דחזקת ממון הוא כשאר חזקות ובעובד כו"ם לא שייך דין חזקה והאריך עוד בענין זה עי"ש, ובס' יפה ענף בכללי, הקי"ל אות ל"א כתב וז"ל אי זוכה הנכרי מטעם חזקת מארי קמא וקי"ל, עיין הלכות יו"ט דף כ"ח ודף ל"א ע"ד קהלת יעקב דף מ"ג (ואחר שציין עוד כמה ס' בזה סיים), ועיין בא"ז סוף פ"ק דכתובות דף ע"ח ע"ג בשם הרשב"א והרא"ש והרא"ה והרמב"ן דליכא בעכו"ם חמ"ק עכ"ל, ואין מצוי אצלי ספר הלכות יו"ט הנדפס בפ"ע לראות דב"ק ואם הוא מ"ש ברפ"ב שרשמתי לעיל הרואה יראה שכבר הביא דברי הא"ז לכתובות הנ"ל ואין כל חדש:

יז

יז) ואי דנין אסמכתא בנכרי, עיין שו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' מ"ט שהביא מח' הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' חמץ ה"ה ועי"ש בדברי ה"ר דהעיקר דיש אסמכתא בנכרי וכתב המג"א רס"י תמ"א שכ"נ דעת מרן בש"ע, וע' נו"ב מ"ת יו"ד סי' קצ"א לענין מכירת בהמה לפטור מהבכורה, וע' בס' שו"ת רמ"צ יו"ד סי' פ"ב דמסיק דהוי ס' בכור ושם ביאר דאין חילוק בין ישראל המוכר לנכרי לבין נכרי המוכר לישראל בענין שהוא אסמכתא והוי ס' בכור, ובשו"ת יד יוסף להג' מוהר"י דייטש סי' ק"ט בנותן פרה לנכרי לזונה וא"ל באם שתלד יהיה הולד בשכרו לא הזכיר כלל החשש משום אסמכתא כיון שלא אמר לו מעכשיו כיעי"ש ולא ידעתי למה ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' שי"א דחשש לאסמכתא בנכרי, וביד שאול ליו"ד סי' רצ"ד סט"ו כתב בפשיטות ובעכו"ם לא שייך כלל אסמכתא, עיין בא"ח רס"י תמ"א ע"כ. ולכאורה נראה דאזיל בתר איפכא דאדרבא בסי' תמ"א מבואר דהעיקר כהסוברים דיש אסמכתא בנכרי, אך נראה דכונתו הוא להק' לשיטת הראב"ד דשקו"ט שם אליביה כיעי"ש, ועיין בשו"מ מהדורא ג' ח"ב סי' קמ"ח שכ' דהראב"ד ס"ל דקונה אסמכתא בנכרי ואנן לא קי"ל כשיטת הראב"ד בזה ותמה על המק"ח תמ"ח סק"ז דנקיט דאין אסמכתא לנכרי דאנן לא קי"ל הכי, ובשו"מ מ"ק ח"א סי' צ"ג הזכיר מח' הרמב"ם והראב"ד ומשמעות דבריו שם דהפוסקים סברי כהרמב"ם, ובשו"ת זכרון צבי מנחם סי' א' דף א' ע"ב ד"ה והנה וכו' כתב לשיטת הרמב"ם אם נימא דס"ל אסמכתא קניא גבי נכרי, עיין מג"א סי' ת"מ שהביא דעת הרבה פוסקים כן ע"כ מה שכתב בשם מג"א סי' ת"מ הוא ט"ס וצ"ל תמ"א ותמיה לי שנראה כמסתפק בדעת הרמב"ם אי אסמכתא קני בנכרי, ולפי הנראה אין ספק בדבר דדעת הרמב"ם דאסמכתא לא קני בנכרי ומ"ש שבמג"א הביא דעת הרבה פוסקים דסוברים כן הנה במג"א שם לא הביא אלא דעת הראב"ד כיעי"ש ושם בסי' ג' כתב דדעת רוב פוסקים דבנכרי לא שייך אסמכתא דבדיניהם דיינין ליה כמ"ש מג"א בכמה דוכתי וכו' עי"ש שנראה שמייחס כן בדעת מרן בש"ע והוא תמוה דאדרבה דעת מרן נראה כהרמב"ם דל"מ אסמכתא בנכרי וכמ"ש המג"א ועי"ש בסי' ה' ד"ה ואת אשר, ועיין בב"ח סי' תמ"א ס"ב, ובשו"ת רמ"צ א"ח סי' ל"ב אות ו' ד"ה ושוב וכו' כתב דלענין חמץ שעבר עה"פ יש לעשות צד היתר סברת הראב"ד דבנכרי מהני אסמכתא, ועיין בקרבן נתנאל ע"ד הרא"ש פרק כל שעה סי' יו"ד (אות ס"ה) שהבין מדברי הרא"ש דפוסק כהראב"ד, ועיין במה שהסביר בשו"ת שואל ומשיב מ"ב ח"ג סי' קכ"א דף נ"א ע"ד בדעת הראב"ד, ובשו"ת חת"ס ח"מ סי' ס"ו הסביר באיזה סברא פליגי הרמב"ם והראב"ד ואם יש לחלק בין ישראל הקונה מן הנכרי לנכרי הקונה מישראל וכתב שדעת רוה"פ שיש דין אסמכתא לנכרי וה"ד בקיצור בפ"ת ח"מ סי' ר"ז סקט"ו ומכל האמור בענין מתבאר יפה דטפי אית לן למינקט דיש אסמכתא בנכרי ולא ידעתי למה כתב בישועות יעקב סי' תמ"ח סק"ז ואנן קי"ל דאין אסמכתא לנכרי ולפי האמור אפכא מסתברא, וכ"כ הרב חת"ס בחיו"ד רס"י קי"ד דשיטת הרמב"ם ורוב הפוסקים דגם בנכרי דין אסמכתא עי"ש:

יח

יח) ולענין קנין מנכרי אי מהני לקנות ממנו אף בפחות משוה פרוטה כי היכי דמהני בשכירות מקומו לענין הדר עם הנכרי בחצר, עיין בא"ח סי' שפ"ב מצד הסברא נלע"ד דכיון דההיא אינו קנין גמור רק סילוק רשות בעלמא, ועיין בשו"ת ח"צ סי' ו' א"כ מסתברא דאין ללמוד לשאר ענינים, אך ראיתי בחידושי הרש"ש על מס' עירובין דף ס"ב ע"א עמ"ש בש"ס וארחב"א אר"י בן נח נהרג על פחות משו"פ שכתב וז"ל ור"ל כיון דהוי ממון לגביה ודאי דנקנה בו רשותו לישראל ואע"ג דלגבי ישראל הקונה אינו נחשב לממון, ונראה דה"ה לשאר קניות דישראל מנכרי קונה בכסף די בפחות משו"פ ומזה נראה לפשוט ספקו של המשל"מ רפ"ה מהלכות אישות במקדש מסוכנת באה"נ עכ"ל הנה פשיט"ל דיש ללמוד מעירוב לשאר קנינים דמהני פחות משו"פ ואפשר דמשו"ה הביאו בש"ס גם מ"ש ר"י ב"נ נהרג על פחות משו"פ דלכאורה הוה סגי בדר"י קמייתא הוו יודעין ששוכרין מנכרי בפחות משו"פ אלא כדי לאשמועינן באגב דל"ד בעירוב אלא ה"ה לכל דבר הדין כן כיון דלדידיה הוי ממון, ועיין מה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' ג' אות ב':

ומ"מ נלע"ד דאין לפשוט מזה ספק המשל"מ דהתם צד הספק הוא דלא סגי בהנאת המקבל אלא בעינן שהמקדש יתן כסף וכשהוא איסורי הנאה לאו מידי יהיב, וכמ"ש הריטב"א שהביא המשל"מ ואי נמי דבמקדש י"ל דאינה מקודשת אף דשוה לגבי דידה משום דא"כ נמצא נהנה באיסורי הנאה. ולכן לפענ"ד אין לפשוט כלל ספק זה מסוגיא זו וצ"ע. ומצאתי בס' עמודי אש להג' מוהר"י אייזינשטיין נר"ו דף מ"ח ע"ד ד"ה והנה המעות וכו' שכתב בשם האבני מלואים סי' ל"א ס"ק כ"ד דמההיא דשוכרין מנכרי בפחות משו"פ הביא ראיה להרדב"ז דסובר גבי קידושין דאזלינן בתר המקבל עי"ש דנראה מדבריו דבכל מקום גם שלא במקום עירוב הדין כן והרבה להשיב ע"ד ממ"ש הפוסקים ביו"ד סי' ש"ך בבכור בהמה שיקח פרוטה מהנכרי וכו' מוכח דלא סגי בפחות משו"פ מדלא כתב דסגי בפחות משו"פ, וכן הוכיח ממ"ש מוהרא"מ חלאו"ה בפסחים דף ד' בההיא דבני חילא וכיצד יעשו ישכירו להם בית אפילו בפרוטה מדלא כתב אפילו פחות משו"פ משמע דלא מהני וע"כ מסיק דליתא להא רק בעירוב הקלו אלו תוד"ק, וע' עוד בסדר מכירת חמץ להג' נו"ב שהובא בשו"ת שיבת ציון סי' יו"ד יקח פרוטה או יותר מהנכרי וכו' ואין מכ"ז סתירה לסברת חי' הרש"ש דלקנות הנכרי מישראל ודאי צריך שיקבל הישראל שו"פ כיון דפחות משו"פ אינו ממון לגבי ישראל וגם מה שהוכיח האבני מילואים דאזלינן בתר המקבל נראה דאין לו סתירה מכל הנ"ל דכיון דהמקבל הוא ישראל בעינן שיהיה שו"פ, ושם הביא מ"ש בכל בו סי' ל"א חלב שחולבות הנכרי בשבת יקנה בדבר מועט אפילו אינו שו"פ ומותר לאוכלו דנראה שקונים מהנכרי אפילו בפחות משו"פ וכתב דשאני התם דבעינן רק שיעשה הנכרי אדעתא דנפשיה ע"כ סגי בפחות משו"פ אבל בשאר דוכתי לא מהני עכ"ד. ולע"ד שפיר מוכח מדברי הכל בו דאזלינן בתר המקבל והכי נמי בשאר קנינים אזלינן בתר המקבל אלא דלגבי קידושין י"ל דלא מהני מטעם דבעינן שיתן לה ממון וכמו שצדד המשל"מ בנדונו אך לא מטעם דבשאר קנינים לא אזלינן בתר המקבל וק"ל, ועיין שו"מ מהדורא ב' ח"ב סי' ע"ז ד"ה והנה בעש"ק וכו' שהאריך לפקפק במכירת חמץ של כל בני העיר ע"י איש אחד שליח בהרשאה מהם ואחד מהפקפוקים הוא דהעירבון שמקבל מהנכרי אין ידוע אם מגיע עכ"פ שו"פ לכל מכר והיינו משום שהמקבל הוא ישראל בתר דידי' אית לן למיזל (עיין מ"ש ע"ד השו"מ בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ו'):

והנה מדברי הירושלמי בפ"ו דעירובין סוף ה"ג דבעי על שכירות מקום מהנכרי בכמה הוא ופשיט מדאר"י אין קרקע נקנה פחות משו"פ דה"ה לשכירות עי"ש, נראה לפום ריהטא דשכירות מקום לענין עירוב ושאר קניות דמו להדדי דאל"כ היכי יליף מדר"י הא איכא למימר דהכא שאני דאינו אלא סילוק רשות ומהני אף פחות משו"פ אלא דבירושלמי שם מייתי דר"י בר אחא חולק וס"ל אפילו באגוז אפילו בתמרה, וא"כ לדידיה י"ל דאינו סותר מ"ש ר"י אין קרקע ניקנית בפחות משו"פ דשאני הכא דסילוק רשות בעלמא הוא ומהני פחות משו"פ ואנן קי"ל כר"י בר אחא ובש"ס דילן מייתי דר"י עצמו אמר דלענין עירוב שוכרין מנכרי אפילו בפחות משו"פ ונצטרך לפ"ז לחלק בין הא דעירוב לבעלמא, או אפשר די"ל דר"י בר אחא ס"ל דאין חילוק, אלא דס"ל דלא אמר ר"י דאין קרקע נקנה אלא בפרוטה אלא בישראל אבל מנכרי קונה בפחות משו"פ וצ"ע:

יט

יט) ואי אמרינן בנכרי הפה שאסר הוא הפה שמותר, פר"ח יו"ד סי' מ"ח ס"ק כ"ז, ופר"ת שם סקי"ט, חינא וחסדא ח"ב דף כ"ג ע"ב:

כ

כ) ואי אמרינן לגבי נכרי אזלינן בתר רובא, עיין נחלת יעקב (להג' בע"ס מקור חיים) בשו"ת שבסס"י ג' וכן לחזקה עי"ש, ובשו"ת שואל ומשיב מ"ת ח"א סי' י"ד דף ח' ע"ג כתב בשם הפמ"ג אפי' ברובא דאיתיה קמן ודברי הפ"מ הם שם במשבצות אות א' ד"ה עוד וכו' והרואה יראה דלא כ"כ בפשיטות אלא מסתפק בזה, וכן הבין בדעתו בבית אפרים סי' ל"ז סס"ק ע"ב ודברי הנו"ב הם במ"ת באה"ע סו"ס מ"ב עי"ש, ובשו"ת רמ"צ יו"ד סי' ע"ח אות ט' כל ענין הרוב הוא מאחרי רבים ולישראל נאמר ולא לעכו"ם עכ"ל, ועיין שו"ת שו"מ מהדורא ה' סי' יו"ד ד"ה והנה הנוב"י ובסי' פ"ו ד"ה והנה בשנת תרי"ב ובמהדורא ב' ח"ב סי' ט"ז ד"ה והנה שאלני, ובחת"ס יו"ד סי' י"ט ד"ה ועדיין אני וכו' כתב בפשיטות דלא שייך ביטול ברוב בב"נ דהא מאחרי רבים להטות ילפינן ולא נאמר לב"נ עי"ש, ועיין, בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' א', ובספר עדות ביהוסף להג' מסלאנים סי' ו' האריך מאד להוכיח מכמה מקומות דגם בנכרי אזלינן בתר רובא ותחלת דבריו הם ע"ד הפרמ"ג הנ"ל ובסוף ענף ז' הזכיר דברי הנו"ב הנ"ל ודחה דבריו עי"ש דנקיט הכי דאזלינן בתר רובא גם לב"נ:

כא

כא) ואם קטן שהגיע לעונת הפעוטות נענש בב"נ אף שלא הגיע לכלל איש, עיין שו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"א סי' י"ד דף ח' ע"ב, חת"ס יו"ד סי' שי"ז עי"ש לענין קנין בקטן נכרי שהגיע לכלל דעת אי קונה כישראל גדול ובשו"ת בית שלמה בא"ח סי' ס"ו האריך בזה ובדברי החת"ס עי"ש:

כב

כב) ואי אמרינן בהו דלא משקרי במילתא דעבידא לגלויי, עיין בס' שו"ת רמ"צ בחיו"ד סוס"י פ"ג דאמר מר מסתברא דלא אמרו מדה זו אלא בישראל והוקשה לו דברי הש"ך יו"ד רס"י צ"ח והצ"ע ועי"ש בהגהות יד שאול ובפר"ח ובמה שציין מהרב יד דוד שם אות ז' ואם הוא באופן דכשיתברר שקרו יהיה לו איזה הפסד שיצטרך להחזיר דמי המקח וכיוצא כההיא דביו"ד סי' פ"ו באומר ביצים אלו מעוף פ' הטהור סמכינן דלא משקר עי"ש, ועיין מה שרשמתי לעיל אות כ"ז:

כג

כג) ואי חשדינן לנכרי שיחליף פקדונו של ישראל אף בדבר שאין לו בזה ריוח, עיין ביו"ד סי' קי"ח סעיף יו"ד ובט"ז שם ובסי' ס"ג סק"ג ומג"א סי' כ' ססק"א וסי' תקי"ג סקי"ג ובקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ל"א ובסי' י"א אות ו' כתבתי בזה עי"ש וי"ל בח"צ סי' ל"ט ובס' רבע שקל כסף דף נ"ו ע"א ובס' בית יהודה הנד"מ בסוס"י א':

כד

כד) והא דקי"ל בנכרים לא מעלין ולא מורידין, כתב הרב בית יהודה חיו"ד סי' ד' דאיסור העלאה לדעת התוס' הוא מדרבנן ולהרמב"ם מן התורה:

כה

כה) ואי עכו"ם מוזהר על שבועת שוא ושקר, עיין להגאונים משל"מ הלכות מלכים פ"י ה"ז (ד"ה ודע שמה וכו') יעיר אזן במדב"ק מערכת היו"ד אות נ"ה, ובדבש לפי מערכת היו"ד אות מ', דרכי שלום דף ה' ע"ב ודו"ק:

כו

כו) ועכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, עיין סנהדרין נ"ט ע"א ותוס' חגיגה י"ג ע"א ד"ה אין וכתב הג' מוהרש"א בח"א בפ"ב דמס' שבת בעובדא דגר שבא לפני הלל להתגייר וכו' דאם בא להתגייר שרי ללמדו ורבינו עקיבא איגר בתשו' סי' מ"א חוכך להחמיר עי"ש, וכן נלע"ד דיש להוכיח ממ"ש בכתובות כ"ח ע"א בסופו ודילמא עבד כהן הוא מסייעא ליה לריב"ל דאמר אסור ללמד את עבדו תורה עי"ש ואם בעכו"ם שבא להתגייר שרי כ"ש בעבד כנעני שבא להתגייר דשרי וא"כ אכתי קשה ודילמא עבד שבא להתגייר הוא ולכן הותר לרבו ללמדו אלא ראי דל"ש וק"ל ובעיקרא דהאי מילתא דעכו"ם העובד וכו' אי הואי מקמי מת"ת עיין להרב דרכי שלום דף ד' ע"ד ואגב ריהטאי תמיה לי כי לא ראיתי שהזכיר דברי מי שגדול מרן המשל"מ בפרשת דרכים דרוש א' דפשיטא ליה דמקמי מת"ת הוה שרי דהנהו טעמי דבש"ס משום גזל או משום ג"ע לא שייכי מקמי מת"ת כיעי"ש:

כז

כז) וגבי עובד כוכבים ומזלות ליכא משום לא תחמוד דכיון דכתיב רעך ממעטינן עכו"ם כ"כ בשו"ת יד יוסף סי' קי"ב בשם הרב השואל וכתב ע"ד דאין זה דבר חדש דכ' כ' כן בס' המקנה בקו"א סי' כ"ח וכתב בס' חתן סופר דף צ"ב אות מ"ו דיש ללמוד דשרי לעשות חמסנות דיהיב דמי' לעכו"ם דהא האיסור בזה הוא מלא תחמוד וליתיה בעכו"ם והפרמ"ג במש"ז סי' תר"ד סק"א שנסתפק בזה נראה דלא פשיט"ל דליכא בעכו"ם לא תחמוד:

כח

כח) ולענין קנינו של נכרי במטלטלין אם בכסף או במשיכה רשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת בכור בהמה (סי' ג' אות א' סק"א עד סקי"ב) ובדעת הרשב"א כתב מרן מוהרטי"א בהל' יו"ט פ"ב דבכורות אות י"ז דף י"ז ע"א (מדפוס ווארשא) ד"ה והנה בפ"ב וכו' דהריב"ע בשו"ת מוהרש"ך ח"ב סי' קי"ז כתב דס"ל כהרמב"ם דקונה בכסף או משיכה וכ"כ הכנה"ג ח"מ סי' קצ"ד אות י"ג וכתב ע"ד דבחידושי הרשב"א לחולין דף ל"ט ע"ב מפורש דס"ל כר"ת דמשיכה קונה עי"ש, וכ"כ בשו"ת עטרת חכמים יו"ד סי' כ"ד ד"ה אמנם וכו' דהרשב"א בחולין הנ"ל ס"ל כר"ת, ושכ"ד הרמב"ן שם וכ"נ דעת הריטב"א בחידושיו לע"ז דף ע"א ועי' לה"ה פ"א מהל' זכיה שכתב בהל' י"ד דהרמב"ן לא ס"ל כהרמב"ם ומרן הב"י ביו"ד סי' קל"ב ד"ה כתב עוד הרשב"א וכו' הביא דברי הרמב"ן ושלזה הסכים הרשב"א דמ"ש אמימר משיכה בנכרי קונה לאו משיכה דוקא קאמר אלא אף משיכה וה"ה למעות הילכך כל שהקדים לו מעות וכו' מותר עי"ש ומלבד דקשה דברי הרמב"ן אהדדי ממ"ש ה"ה בשמו וכן הקשה ר"ע איגר בתשו' סי' ל"ז ד"ה אמנם וממ"ש בחידושיו לחולין הנ"ל קשו ג"כ דברי הרשב"א אהדדי ממ"ש בחידושיו לחולין הנ"ל, ור"ע איגר שם כ' דכדאי הם הנך פוסקים לסמוך עליהם לעשות מזה ספק בקנין כסף עי"ש, ולי ההדיוט צ"ע כיון שאין סברתם מבוררת וסתראי נינהו מאי חזית דסמכת אהא וכו' ולפי מה שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' י' דכשסותר הרשב"א אהדדי ממ"ש בחידושיו לתורת הבית נקיטינן כמ"ש בתה"ב (ועיין עוד במה שרשמתי לקמן במערכת הקו"ף אות ט"ז ד"ה והיכא) ניחא דהא מ"ש מרן בב"י הוא מ"ש בתה"ב אבל לסמוך שזהו סברת הרמב"ן זוהי שקשה וצריך לעיין בדברי מוהרש"ך וכנה"ג הנ"ל אם הזכירו דברי הרשב"א והרמב"ן ואין מצוים אצלי (אחר זמ"ר ראיתי להרב מלאכת שלמה חכים דף כ"ג שהאריך בסתירת דברי הרמב"ן והרשב"א בזה וכתב בשם הכה"ג דמתשובת הרשב"א במיוחסות לרמב"ן סי' רכ"ה נראה דס"ל כסברת הרמב"ם):

ואני מצאתי בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שי"ב) דהכריח שדעת הרי"ף הוא כדעת הרמב"ם דקונה או בכסף או במשיכה ואף שכתב לדחות עפי"ד הרא"ם פ' משפטים מ"מ כתב דהאמת נראה דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם וגם בסיום דבריו כתב ולהסוברים הל' כר"י ודוקא נכרי במשיכה ולא בכסף כלל דלא כהרי"ף והרמב"ם כלל וכו' עי"ש ובס' מלאכת שלמה חכים דף כ"ג ע"ג כתב בשם מוהרד"ב סי' קנ"א דס"ל להטור כדעת הרמב"ם ורק משום חומרא הצריך ביו"ד סי' ש"כ כסף ומשיכה:

שוב ראיתי דמרן מוהריט"א שם באות י"ז בד"ה והן עתה וכו' (דף י"ו ע"א וע"ב) אחר שכ' שדעת הרמב"ן שם מבואר דס"ל כדעת הר"ת דמשיכה קונה ושכן דעת בה"ג ודקדק ע"ד בה"ג דממ"ש בהל' הלואה נראה בהפך וכו', כ' שהרשב"א שבב"י יו"ד סי' קל"ב כ' בשם הרמב"ן דס"ל דאמימר או כסף או משיכה קאמר ושכ"כ הריטב"א בחי' לע"ז דף ע"א בשם הרמב"ן וכ' בשם הריב"ע שבשו"ת מוהרש"ך סי' קי"ו דיש להגיה בדברי הרשב"א שבב"י הנ"ל הרמב"ם במקום הרמב"ן כי היכי דלא ליסתרו ד"ק ממ"ש ה"ה בפ"א מהל' זכיה דהרמב"ן לא ס"ל כהרמב"ם ומרן מוהריט"א כתב ע"ד דאין צריך להגיה דמ"ש הרשב"א והריטב"א בשם הרמב"ן הוא דמפרש סברת אמימר דכסף או משיכה קאמר ולא דס"ל כן לדינא דלדינא קי"ל כר"ת כמ"ש ה"ה וכמו שמבואר בפי' בדבריו שבהל' בכורות וס"ל לדחות סוגיא דע"ז מקמי ההיא דמס' בכורות וכו' אלו תוד"ק ומובן לפי זה דמ"ש לקמיה בדף י"ז ע"ב הנ"ל דהרשב"א בחי' לחולין ס"ל כר"ת דלא כהריב"ע שייחס להרשב"א דס"ל כהרמב"ם וכו' כונתו ג"כ לומר דמ"ש הרשב"א שבב"י יו"ד הנ"ל הוא דוקא בפי' הסוגיא דע"ז אבל לענין הלכה ס"ל כר"ת כמ"ש בחי' לחולין ולפי זה אזדא לה סמיכתו של הג' רע"ק איגר הנ"ל ע"ד הרמב"ן וכו' שהרי לפי האמור גם הרמב"ן והרשב"א ס"ל כר"ת וכ"כ בשמן המשחה סי' י"ט דף י"ט ע"ב, ומצאתי בחת"ס בח"ו בחי' למס' ע"ז על דף ע"א ע"א דשקו"ט טובא בזה ובסו"ד כ' בדף נ"ט ע"ג (מהספר) וז"ל מ"מ לדינא אי נתן מעות איכא דעת רש"י דנכרי במעות ודעת רבינו חיים בתוס' ב"מ מ"ח ע"ב דתרווייהו במעות ודעת תוס' דשמעתין דנכרי או בכסף או במעות (צ"ל או במשיכה), וכן דעת הרמב"ם וכן רמב"ן במיוחסות סימן רכ"ה וכו' ע"כ וכונתו דלדעת הרמב"ן במיוחסות קונה בכסף מדיניהם דוקא כמ"ש שם בע"ב בד"ה ועוד ושם בע"א בד"ה אמר כתב דהרמב"ן בהל' בכורות ס"ל דקנין נכרי הוא במשיכה עי"ש (ומה שנראה מדבריו דהמיוחסות הם להרמב"ן אינו מדוקדק עיין מה שרשמתי בקונטרס כללי הפוס' סי' יו"ד):

והנה מעיני הרבנים הנ"ל נעלם מ"ש הרמב"ן במלחמות בסוגיא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו שנראה מדבריו שם דמשו"ה בעי לרבא הרהינו אצלו ולא סגי במעכשיו משום דקנין נכרי במשיכה עי"ש הרי דאע"ג דאיכא כסף וכיון דאמר ליה מעכשיו קנאו למפרע והו"ל כסף ממש ולא הלואה בכל זאת לא סגי בהכי ובעי משיכה ודבריו מכוונים למ"ש בהלכותיו לבכורות דקניינו של נכרי דוקא במשיכה וא"כ בהכרח לומר דמ"ש הרשב"א בתה"ב הנ"ל בשם הרמב"ן הוא לפרש סברת אמימיר או דט"ס הוא וצ"ל הרמב"ם כנ"ל. ומצאתי בשו"ת בית שלמה א"ח סי' ס"ב שהק' ע"ד הרמב"ן במלחמות הנ"ל ממ"ש בתה"ב בשמו והצ"ע עי"ש שלא זכר דברי הרמב"ן בהל' בכורות הנ"ל ולא דברי הריב"ע ומוהריט"א הנ"ל:

כט

כט) והיכא דליכא כסף כמו במתנה וכיוצא אי מהני משיכה לכ"ע רשמתי בקונטרס אסיפת דינים במע' בכור בהמה סי' ג' אות א' ס"ק כ"ה:

ל

ל) ואי מהני ביה תנאי לקנות המטלטלין בכסף לבד או במשיכה לבד ויועיל אליבא דכ"ע רשמתי בקונטרס אסיפת דינים במע' חמץ ומצה סי' ט' אות כ"ד:

לא

לא) ולענין שכירות קרקע מנכרי אי סגי בכסף או בעי דוקא שטר עיין בח"מ רס"י צד"ק ובסמ"ע וט"ז וראיתי בס' פרת יוסף להג' מסלאנים בנימוקיו על ש"ע ח"מ סי' קצ"ד בדף קל"ג ע"ג שהביא ראיה דשכירות קרקע מנכרי סגי, בכסף לחוד מהירושלמי דעירובין דף ל"ג ע"ב (הוא בפ"ו סוף ה"ג) עי"ש ועיין מה שכתבתי לעיל באות זה ס"ק י"ח (בד"ה והנה מדברי הירוש' וכו') ודו"ק ובקונטרס אסיפת דינים במער' חמץ ומצה סי' ט' אות כ"ב הבאתי דברי רבינו האחרונים המדברים בזה עי"ש:

לב

לב) ואי סגי בשטר לחוד עי"ש בפרת יוסף בסי' קצ"ה שכ' בשם שו"ת מ"ח דסגי בשטר לחוד היכא דמהני גבי ישראל וכדברי סמ"ע סי' צד"ק סק"ד דלא כתוס' ב"ב דף נ"ד ע"ב וא"כ שכירות מנכרי סגי בשטר לחוד ודוק עכ"ד וכונתו שבשו"ת מ"ח קעסיק לשכירות קרקע מישראל דמהני בשטר לחוד ויליף מינה הג' פ"י דה"ה איפכא. אך מ"ש דלא כהתוס' ב"ב וכו' הנה בס' מים חיים שם לא הבין כן בדעת התוס' דלא מהני שטר לנכרי לפי האמת אלא כתב דלא כתבו כן התוס' אלא לס"ד והכריח כן מפסקי תוס' שם ובקידושין וכ' ומי שירצה להתעקש לומר דהתוס' כ"כ לקושטא מ"מ מדברי ה"ה וכ"מ מבואר דמהני וכו' א"כ מוכח דדעתו דגם להתוס' מהני, ועיין בשו"ת אגודות אזוב מדברי שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה (סי' ח' אות י"ג ס"ק י"ז ושם אות י"ד ד"ה אחר כל) ובשו"ת בגדי ישע (א"ח סי' ב' אות ז' ד"ה והנה ראיתי בתומים וכו') כתב דהפוס' חולקים על התוס' שסוברים דלא מהני שטר לנכרי דלישראל נאמר וכו' וס"ל במידי דלישראל לא ילפינן אלא מיתורא דקרא אמרי' דיתורא לא אתי אלא לישראל אבל מידי דבישראל ילפינן מפשטי' דקרא לא ממעטי' נכרי וע"ע בפרת יוסף הנ"ל בהתשו' סי' ט"ו:

לג

לג) ולענין קנין קרקע לנכרי ומנכרי דהוא בכסף ושטר אי מהני ביה תנאי שיקנה בכסף לבד עיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' י"ו אות כ"ד:

לד

לד) ולענין קנין יד בנכרי אי אמרי' דידו קונה כמו בישראל, עיין שו"ת רמ"ץ או"ח סי' ל"ג ובמה שרשמתי לקמן במער' החי"ת אות ל"ח בד"ה והנה:

==לה==לה) ולענין דעת אחרת מקנה אי מהני בנכרי עיין חת"ס יו"ד סי' שי"ז סוד"ה ובנידון וסי' שי"ג ד"ה אכן ובסי' שי"ח בד' הרב השואל, אגודות אזוב מדברי א"ח סי' י"ד, זכרון צבי מנחם סוס"י א' ד"ה וראיה לזה, תפארת יוסף א"ח סי' י"ט ובחיו"ד סי' ל"ב ד"ה אך עדין, בית שלמה א"ח סי' פ"א ובסי' ס"ה דף מ"א ע"ד וד' מ"ב סוע"ד ס"ל דמהני בנכרי עי"ש ועיין שו"ת רעק"א סי' ל"ז, שו"ת רמ"ץ א"ח סי' ל"ג עמודי אש סי' ו' אות ח', שבילי דוד ליו"ד דף קכ"ז סוף ע"ב, מנחת משה בחיו"ד סי' כ"ה הבאתיו בקונטרס אסיפת דינים במערכת בכור בהמה סי' ג' אות כ' ועיין מחנה אפרים (הל' קנין חצר סי' י"ב) ובס' צפיחת בדבש (דף קל"ו ע"א) חת"ס (ח"ו סי' כ"ח). ובשו"ת צ"ץ החדש (חיו"ד סי' ר"ל) כתב בשם קצה"ח (סימן ער"ה) שכ' ליישב ערעור הצ"ץ ועה"ג במכירת מבכרת לנכרי דהא אין הנכרי מכוין לקנות וכו' עפ"י דעת הראשונים דבדעת אח"מ מהני בלא כונה לקנות עי"ש דש"מ דגם בנכרי ס"ל דמהני דאח"מ ועיין במה שרשמתי לקמן במער' הקו"ף אות י"ו ובשואל ומשיב (ח"ב סי' ס"ז) כ' ג"כ דמהני אף שאין הנכרי מכוין לקנות משום דדאח"מ ובס' מלאכת חרש דף י"ד אות נ"ח כתב לתמוה ע"ד הקצוה"ח בזה שדחה מהלכה דברי המוהרי"מ מינץ וצ"ץ ועבוה"ג לענין בכור דהרי לפי דברי הקצוה"ח דלקנות בלי כונת קנין מחמת דעת אח"מ תלוי במחלוקת הראב"ד והטור בסי' ר' א"כ מאחר דמרן בסי' ר' ס"ח והרמ"א שם ס"ז הביאו ב' הסברות ולא הכריעו א"כ יש לילך לחומרא וכו' עי"ש ויש לי לתת ולשאת בדב"ק לולא כי ס' קצוה"ח אמצ"א ובשו"ת יד יוסף סי' ק"ט ד"ה וראיתי נקיט דראח"מ לא מהני בנכרי כמ"ש בקצה"ח, ובנתיבות סי' ר':

לו

לו) ואי מסייע לעובדי כו"ם יש בו משום מסייע ידי עוברי עבירה רשמתי במער' המ"ם אות מ"א:

לז

לז) ואי אמרי' בנכרים קים ליה בדרבה מיניה עיין תוס' עירובין דף ס"ב ד"ה בן נח ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' מ"ח האריך בזה בדעת רש"י ותוס' וכן בשו"ת בן יאודה הנדפס בשנת תרל"א, עי"ש בסי' ג':

לח

לח) ואם העכו"ם מוזהר בקריבה לעריות לדעת הרמב"ם דקריבה לעריות אסור מה"ת בשו"ת חיים ושלום (ח"א סי' י"ו) הביא שו"ת חו"י (סי' ק"ה) דנראה דס"ל דאין העכו"ם מוזהר והוא כתב ע"ד דגם העכו"ם מוזהר כדדרשי' בסנהדרין (דף נ"ז ע"ב) איש איש לרבות את העכו"ם, ולפום ריהטא נראה דאין משם הכרח לזה וצריך להתיישב ועיין מה שרשמתי במערכת הזיי"ן אות כ' לעניין אי מוזהרים העכו"ם בהשחתת זרע ואם מצווים במצות פריה ורביה:

לט

לט) ואי איכא זכיה לעכו"ם מדאורייתא או מדרבנן עיין שו"מ מהדו' ג' ח"א סוס"י קמ"ט:

מ

מ) בן נח אינו חייב בדיני שמים שאינו חייב רק משום ישוב העולם אבל לא בד"ש וז"פ וברור כ"כ בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ר"ל:

מא

מא) אם עכו"ם מצווה על לא יחל דברו בנדר ובשבועה עיין תוספות בנזיר דף ס"א ד"ה הניחא ובמשל"מ פרק יו"ד מהלכות מלכים בד"ה ודע שמה שתירצו ועיין אבני מילואים סי' א' אות ב' ד"ה ולענ"ד:

מב

מב) אם עכו"ם מצווה בלפני עור ל"ת מכשול נסתפק הג' פרמ"ג בס' גו"ר כלל מ"ג ונוטה דעתו דמצווה אלפ"ע ובספר חתן סופר דף קל"ט אות ט"ז הביא בשם תלמידו שיש להוכיח מדברי תוספות חגיגה דף י"ג דליכא בהו משום לפ"ע ודחה ראיתו ובאות י"ט תמה עליו מסברא דהיכן מצינו שנצטוה בזה וכו' וכתב דבשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ד פשוט לו דליכא לפ"ע בעכו"ם עי"ש:

מג

מג) בצים אי מותרים לבני נח דלישראל חידוש הוא דהוי דבר היוצא מן החי ושרי וי"ל דלישראל גלי תורה דשרי ולא לב"נ האריך בזה הג' חת"ס יו"ד סי' י"ט בד"ה ויצאתי, וביאר אם יש לחלק בין ביצה חיה שנחשבת משקה למבושלת וצלויה שנחשבת אוכל ובין כשרות לטרפות עי"ש ובס' דרכי הוראה בח"ב פרק י"ו פלפל בחכמתו בזה ומסיק דדבר ברור הוא דמותרים לב"נ עי"ש:

מד

מד) מאי דקי"ל דרודף אחר חברו להורגו ניתן להצילו בנפשו נשאל גדול בדורנו בשו"ת בן יהודה סי' כ"א אם דין זה ישנו בב"ן דכיון דמהיקשא דרוצח לנערה המאורסה הוא דילפינן ליה מוכח דמסברא לא היה הדין כן וא"כ בב"ן דליכא היקשא אולי לא נאמר בו דין זה וכן נראה מסקנת הרב המחבר עיש"ב:

מה

מה) באכילת איסורין שלא כדרך אכילתן י"ל דב"ן מוזהר דומיא דח"ש דהא ח"ש דומה לשלא כד"א וכו' עיין בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל"ח אות ד':

מו

מו) לענין השיעורין אם נאמרו לבני נח הרב פרמ"ג בס' גנת ורדים כלל מ"ה הביא בזה מחלוקת דהרמב"ם בהל' מלכים פ"ט כתב דהשיעורין נאמרו רק לישראל אבל בן נח נהרג בכל שהוא (והאריך קצת להסביר טעמו) והתוס' בחולין דף ל"ג ד"ה אחד עכו"ם ואחד ישראל נראה שחולקים בזה עי"ש, ובשו"ת בית שלמה בחא"ח סי' ס"ז דף מ"ד ס"ו ע"א הזכיר דברי הגנת ורדים ושכ"כ גם בפרמ"ג סי' ס"ב וכתב דאין ראיה מדברי התוס' די"ל דהתוס' לא נחתו לזה בקושיתם ולפשיטות הקשו ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"א סי' י"ד ד' ח' ע"ב נקיט בפשיטות כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ולא הזכיר דברי התוס' והפרמ"ג הנ"ל גם בפלתי סי' ס"ב סק"ג לא. הזכיר כ"א דעת הרמב"ם והעיר עליו הג' מסלאנים בספר עדות ביהוסף סי' ו' ענף ט' שלא זכר דברי התוס' ושוב כתב דתלי הא בפלוגתא דר"י ור"ל אי חצי שיעור אסור מה"ת ולמאי דקי"ל דח"ש אסור גם התוס' מודו דב"ן מצווה אפחות מכשיעור כדעת הרמב"ם:

מז

מז) אי אמרינן הפקר ב"ד הפקר לגבי עכו"ם עיין מה שכתבתי לקמן במערכת ה"ה אות נ"ט בד"ה והיה נלע"ד:

מח

מח) אם מוזהרין הן על שש"ש וד"א עיין בדברי הרמ"א בא"ח סוס"י קנ"ו ומה שביאר הרב נו"ב במ"ת חיו"ד סוס"י קמ"ח ובמ"ש הרב פ"ת ביו"ד סי' קמ"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף