שבות יעקב/א/ד

שאלה ד

הנה ראיתי דבר חדש בחנוכה תסח"ל הובא מארץ לוע"ז שני נערים גוים תאומים זכרים שדבוקים זה בזה קדקד ראשיה' וכל אחד ואחד מהם היה לו כל איבריו וחושיו כמו שאר כל אדם וכל פרצוף פניהם דהיינו שני פרצופין זה בצד זה מן הצדדים דהיינו אזן שמאל של הילד שלצד הימין היה סמוך לאזן ימנית של הילד שבצד שמאל וקדקד ראשיהם דבוקים יחד עד שלאחוריהם נראה כאלו הוא רק ראש אחד רחב מאוד ושאר כל הגוף חלוק זה מזה וכל אחד ואחד יונק ואוכל ושותה ומדבר וחושיו בפני עצמו והם כמו בני שנה ויותר גם בעיני ראיתי וברכתי עליהם כדינו ועמד השואל ושאל לפרש לו דיניהם אם יארע כן ח"ו בישראל:

תשובה

שאלת השואל סתם כשאלת התם ומ"מ לא אשיב פניו ריקם, דמצינו בש"ס דמנחות דף ל"ז ע"א בעי מיניה פלימו מרב מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין. אמר ליה או קום גלי או קבל עליך שמתא (ופרש"י משום דאחוכי קא חייכת בי). אדהכי אתא האי גברא א"ל אתילד לי ינוקא דאית ליה תרי רשי כמה בעינן למיתב לכהן, אתא האי סבא תנא ליה חייב ליתן לו עשר סלעים (ופרש"י אע"ג דיולדת תאומים לא יהיב אלא חמש סלעים התם משום שאי אפשר לצמצם אבל הכא חד הוא ואפשר לצמצם שיצאו כאחד והוי שניהם פטר רחם). ומקשה הש"ס, והתניא רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור אדם שומע אני אפי' נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק (ופרש"י דהאי נמי כטרוף דמי שהרי לא יחיה וכ"כ תוספת דכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי). ומתרץ הש"ס, שאני הכא דבגלגולת תלא רחמנא לפדיון בכור (פרש"י דכתיב חמש סלעים לגלגולת והאי אית ליה תרי עכ"ל). וכתבו תוספת שם דאשמדאי הוציא מארץ אדם שיש לו שני ראשים והוליד כיוצא בו, וכשבאו לחלק בנכסי אביהם שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה עכ"ל תוספת שם:

וכל זה בשאלת הש"ס שהוא רק גוף אחד ונולד בשני ראשים להכי קא מבעיא ליה, משא"כ במעשה שלפנינו שגופים מחולקים דודאי תרי גופי נינהו, גם הפרצופים והראשים הם שנים רק שהם דבוקים בקדקדם, ואין כל חדש תחת השמש, שכן היה תחלת הבריאה כדאיתא בברכות (סא.) ועירובין (יח.) ובמדרשים (בראשית רבה פ"ח), דו פרצופין בראם שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", ואף על פי שהיה דבוקים כל הגוף אפ"ה מקרי שני בריאות כדכתיב "זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם" "אחור וקדם צרתני". וא"כ כיון דשני בריאות ושני גופים נינהו, א"כ פשיטא דלענין תפילין צריך כל אחד להניח תפילין בפני עצמו על ראשו, דהיינו הקציצה על הראש במקום שער בין עינים והקשר מאחוריו נגד פרצוף פנים דידיה:

ולענין ירושה פשיטא דיורש שני חלקים כיון דתרי גופי נינהו. ומ"מ אסורין לישא אשה, דיש חשש איסור אשת איש כיון שצריכן לשכוב במטה אחת, גם אסור לשמש בפני כל חי (נדה יז. ורש"י ד"ה באלי). ומהאי טעמא אפילו אחד זכר ואחד נקיבה, או אפילו שני נקיבות ובמקום שנושאין שתי נשים, אסורים להנשא, כיון דאסור לשמש בפני כל חי. ומכל מקום, אם אחד זכר ואחד נקיבה קיים מצות פריה ורבים אע"ג דבן סריס ואיילנו' דלא קיים מצו' פריה ורביה, מכל מקום הני ראוין הם להוליד, רק דאריה הוא דרביע עליהן (ופריה ורביה עיקר דינו ילפינן מברייתו של עולם וכדאיתא ביבמות (סא.) מדכתיב (בראשית ה ב) "זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם", והתם דו פרצופין היה). ומהאי טעמא אחד מהם כשר לחליצה, ועיין באבן העזר ס"י קע"ב. ומכל מקום נראה דיחלוץ אותו ולד של ימין, דימין לעולם עדיף לענין חליצה:

ולענין פדיון בכור, אם יצאו דרך ראשיהם דאפשר לצמצם שיצאו כאחד והוי שניהם פטר רחם וכפרש"י, חייב ליתן עשר סלעים. ואין מקום לומר דזה מקרי גלגולת אחת, דזה אינו, שהרי גופין מחולקין, גם הפרצוף פנים עם כל חושיו מחולקים, רק שהקדקד דבוק, וכל א' יש לו גלגולת בפני עצמו ולכן נראה הראש מאחוריו רחב, וצריך ליתן עשר סלעים. ואם יצאו דרך מרגלותיהן, דינם כשאר תאומים ולא יהיב רק חמש סלעים. נ"ל לדינא ורחמנא לשזבינוהי מכל בריאה משונה ומגונה. ה"ק יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף