רש"י/נדה/יז/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מקרקש זגי. פעמונים התלויים בכילה שסביב מטתו מקשקשן בעת תשמיש לסור בני ביתו משם:
באלי דידבי. מגרש הזבובים שלא לשמש מטתו בפני כל חי:
פרוחי. יתושים:
דמו בראשו. נענש על עצמו וחובת דמו נדרשת ממנו לאחר מיתתו וראיה לדבר ודמו בראשנו דמרגלים (יהושע ב׳:י״ט) חובת דמו יהא מוטל בראשנו:
ומתחייב בנפשו. כלומר הוא גורם לעצמו:
שעבר עליהם הלילה. אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין:
בסילתא. סל:
עיקרן. שערות שבראש השום והבצל:
רוח טומאה. כמדת הלצים שקורין גרמנטי"ר האוחזים את העיניים:
בגנוסטרי. מספרים:
חסיד. עדיף מצדיק. כשקוברן איכא למיחש דהדרי ומגלו:
ויתקין. חלשים:
בעלי ראתן. חלשים יותר מדאי שיש להם שרץ במוחם כדאמר בכתובות:
תלמיד חכם. דידע לאצטנועי נפשיה:
אף על פי שאמרו המשמש מטתו כו'. כדאיתא בברייתא דלעיל בריש שמעתין ומסקנא או תשמש לאור הנר אלמא מגונה הוא דהוי אבל איסורא ליכא מדקתני או תשמש והשתא ליכא למימר תבדוק דא"כ מאי אע"פ שאמרו כו':
אימא הבודק מטתו לאור הנר כו'. משום דלא מיבדיק שפיר אפ"ה או תביא שני עדים לכל תשמיש או תבדוק לאור הנר:
מילא פרהבא. קוטו"ן. מתוך שהוא לבן נראית בו טיפה כחרדל. לישנא אחרינא צמר נקי ורך:
ומזכירין חכמים אותן לשבח. בתמיה. נהי אי הוה מותר בעלמא הוה תמיה לן וכ"ש שמזכירין לשבח ומה הוא שבחן:
אונס שינה. מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות דאמרו בנדרי' (דף כ:):
פקולין. קוטו"ן:
דכי הואי התם. בארץ ישראל:
בערבי שבתות. זמן עונת פרושים ותלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת:
שחקי דכיתנא. בגדים בלויין של פשתן:
ולא בפשתן. שאינו לבן ואין דם ניכר יפה אלא בעד לבן:
שחקים לבנים יותר מן החדשים:
חישב עליו וכו'. דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל:
לא נטמא כו'. דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה:
נטהר מקצתו. כגון חישב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלי אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן (תרומות פ"ט מ"ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא אלמא מטהרא להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן:
נטהר מקצתו. שלא נגעו המים אלא בפי הכלי:
נטהר כולו. ומדקתני נטהר כולו מכלל דטמא כולו והיכי משכחת לה דנגעה טומאה בכולו:
שהעבירו. לשלג:
על אויר תנור. ושרץ בתוכו דנטמא מאויר כלי חרס:
דהתורה העידה. כל אשר בתוכו יטמא (ויקרא י״א:ל״ג):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |