רש"ש/בבא בתרא/קלט/ב

רש"ש בבא בתרא קלט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תד"ה גבי. כיון דאית ליה אינה חוזרת כו'. כצ"ל:

תד"ה התם. תימה כו' והשתא האמר הכא כו' דלא ה"ל למיזבן מאתתא כו'. לכאורה י"ל דהא לא קאמר הכא גבי דריב"ח אלא משום פסידא דידיה והיינו היכא דהפסידא הוא ע"י הלוקח אבל התם גם בלא קנייתו לא היה הבעל עומד ליורשה אלא אחריך וכ"מ מפי' רשב"ם בד"ה דיתבא תותי גברא:

בא"ד וא"ת דאמר כו' שמו לה לאשה ואינסבה כו'. עי' מהרש"א. ולנ"פ דהתוס' דהכא אזלי בשיטת הרא"ש שם דיורש ממילא מחזיר ואורתה דקאמר התם דלא מיהדר היינו דאורתה מחיים ולכן אם היה הבעל יורש הוה מיהדר:

בסה"ד ותקנו דבכ"מ כו' אפי' במקום כו' דאיכא פסידא דאחריני כו'. וצריך לחלק בין זה להא דאביי שהביאו התוס' בריש הדבור:

תד"ה והבנות יזונו. מה שהזכיר רשב"ם כו' פרנסה (אי נמי) [אין נראה] לריב"ן כו'. נראה דמ"מ כסות ולבוש שנצרכות עד שתבגרן ודאי דהוו בכלל מזונות וכמש"כ הר"ן בכתובות פרק נערה על הא דתנן התם נישאת כו' וחייב במזונותיה ע"ש וכמו אלמנה דלא תנן בה אלא ומיתזנא ואפ"ה גם כסות בכלל כדאיתא בשו"ע אה"ע ר"ס צ"ד. ואע"ג דבכ"מ אינן בכלל מזונות כמו במתניתין דס"פ דלעיל וכן בכתובות (מ"ח) וזנין ומפרנסין את אשתו:

תד"ה אר"ג (בסופו). אלא שמתמיה על התקנה שתקנו בנכסים מועטין. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף