רש"י/ראש השנה/ה/א

טעון לינה. ליל חולו של מועד:

ופנית בבקר. בי"ט לא קאמר קרא שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה:

ות"ק ורבי שמעון. דדרשי ליה האי קרא לבל תאחר דאילו ר' אלעזר בר' שמעון לא קשיא מידי דאיהו יליף בל תאחר מחג הסוכות לחודיה אייתר ליה חג המצות וחג השבועו' להקישא לתשלומין:

מנה ימים. שנא' (במדבר יא) עד חדש ימים:

וקדש חדש. בקרבנות מה חדש קדושו אחד ממנויו ביום ראש חדש הוא מקריבן זמן הוקבע להם אחד מן הימים שהוא נמנה על ידם:

אף עצרת. הבאת קרבנותיה באחד ממנוייה והרי היא נמנית על ידי שבועים שנאמר (ויקרא כג) שבע שבתות תמימות תהיינה:

אימא חד יומא. דכתיב תספרו חמשים יום (שם):

ופסח בר מיקרב ברגלים הוא. דקאמר ליה תנא לעיל בבל תאחר דשלש רגלים והרי אינו יכול להקריבו אלא בי"ד בניסן:

שלמי פסח. בשלא קרב בזמנו שאבד ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים כדנפקא לה בפסחים (דף צז:) ואותן שלמים אם אחרן ג' רגלים עובר:

כפסח

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף