רש"י/סוטה/יב/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י סוטה יב א

דיקא נמי דכתיב. קרא אחרינא כי משתעי בכלב לא קריה בן קנז כדכתיב בעתניאל אלא הקניזי מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז:

עזובה שהכל עזבוה. שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות ולקמן קרי לה נמי חלאה ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה:

והא מיסב נסבה. כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו וגו' אלמא איתתיה הואי:

לשם שמים. כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים שבדק באחיה אהרן ומשה וראה אותם צדיקים ורוב בנים דומין לאחי האם בב"ב ביש נוחלין (דף קי.):

ליריעות. בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת:

בוניה. אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים ישר ושובב וארדון:

שיישר את עצמו. מלטעות את טעות המרגלים:

ששיבב את עצמו. מעצתן לשון הבת השובבה יוצאנית ומורדת והכי נמי קרי ליה מרד בקרא אחרינא על שם שמרד בעצת מרגלים:

שרדה ביצרו. שהיה מסיתו לטעות עמהן:

שהושחרו פניו. שקבל עליו תעניות הרבה שינצל מעצת מרגלים:

שנעשה לה כאב להתעסק בה ברפואות ומזונות. הצריכין לחולה:

שתקע את לבו לאביו שבשמים. שלא להיות בעצת מרגלים:

חלאה. חולי:

ולבסוף נערה. שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים . כנערה:

ובני חלאה. ובנייני חלאה שנבנית ונתרפאת משובחין היו להיות צרת וצהר ואתנן:

צרה לחברותיה. מתקנאות ביופיה:

מוליך אתנן לאשתו. שהיה מתאוה למשכב נשים:

אף על עמו גזר דרש רבי. תנחומא יום שנולד משה אמרו איצטגניניו היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי הוא או יהודי ועמד וקיבץ כל עמו ובקש מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו:

בתחילה והמתן אותו. לא הושיב שומרים אלא סמך על המילדות:

תשליכוהו. שהושיב שומרין וקסדורין לדבר:

ולבסוף על עמו. כדפרישית וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה העמיד הגזירה עד יום שהושלך ליאור:

גדול הדור היה. והיו הכל נשמעין לדבריו:

על הזכרים ועל הנקיבות. שלא יולידו לא זכר ולא נקיבה:

אלא בעולם הזה. שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה"ב אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא:

בת מאה ושלשים. כדמפרש ואזיל שנולדה בירידתן למצרים וישראל עמדו שם ר"י שנה ומשנולד משה לא נתעכבו אלא פ' שנים כדכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה (שמות ז) ואותה שנה יצאו נמצא שעברו מירידתם עד שנולד משה ק"ל שנה וכשהחזיר עמרם את יוכבד היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן בשמעתין:

דאמר רבי חמא. ביש נוחלין:

זו יוכבד. בפרטן של יורדי מצרים אתה מוצא שבעים חסר אחת ובכללן אתה אומר הבאה מצרימה שבעים זו יוכבד שהשלימה מנינן בכניסתן לעיר:

סימני נערות. חזרה לימי עלומיה באורח כנשים ובתואר פנים ופשטו הקמטים:

והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. מקמי דאהדרה כדלקמן:

מקיש לידתה וכו' לא נכתב הריון זה. אלא לדרוש כך:

בפיתקה של חוה. בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון:

הגון לנביאות. ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה:

ותצפנהו שלשה ירחים. שלשה חדשים יכלה להצפינו שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים משהחזירה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ומהכא נפקא לן:

אמאי תצפניה ותיזיל. מאחר שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג:

ומעוי התם. וצועק שם ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו:

אחזו לנו שועלים. בת קול אומר למי הים אחזו לנו שועלים הקטנים המחבלים את הכרמים בהיותם סמדר בעוד הפרי קטן:

שחביב עליהן ממונן. שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים:

דבר רך. בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר הקשה כשהמים מוליכין אותו בחזקה הוא נתקל והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל נתקל ונזדקר באבן לאחוריו:

ריח רע. של זפת:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון