רש"י/חולין/נד/א

רש"י חולין נד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וושט נקובתו במשהו. תנן (דף מב.) הלכך דרוסתו נמי פשיטא לי דבמשהו:

קנה נקובתו בכאיסר. תנן:

דרוסתו בכמה. רוחב צריך להאדים:

אחד זה ואחד זה. וושט וקנה דרוסתו במשהו:

מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן:

מורי בה רב. רב היה רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא:

כפא דידא. של יד דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו"ן בלע"ז:

עד אטמא. הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (דף נו:) גבי נחמרו בני מעיה:

כפא דמוחא. כף הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנים:

מנו רב ומנו רב. מי הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה:

ולא נהירא ליה. אין אתה זכור מי הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל שהיה משמש את הנשיא:

בישיבה. הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני:

ומאן גבר. במה הוא גדול:

בכולא. בתורה ובחסידות:

פתח ר"ל ואמר. נהירא לי וזכור הוא לטוב:

שמוטה ושחוטה. נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה:

כשרה. שאם נשמטה תחלה היתה יורדת למטה ושוב אינה נשחטת:

ויקיף. יחתכנה במקום אחר אם דומין מראיהן של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון לאחר עיקור נעשה:

שב שמעתתא. בריש פירקין (דף מב.):

רישבא. צייד:

מחו. לחיותא:

בגידא דנשיא. בחצים או במקל:

וקטלי. שהיתה מתה בכך:

אתו לקמיה דרבי יהודה. לשאלו על כך שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה במכה זו:

אלא מה שמנו חכמים. ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה:

מחו בכולייתא. מכין בחץ החיה בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות לחלל:

וקטלי. מתה מאליה:

אתו לקמיה. לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו:

דאי בדרי לה סמא. אם מפזרין עליה סם:

מתני' ניקבה הגרגרת. בלא חסרון איסר כדמפרש:

או שנסדקה. לארכה וכדאמרן אם נשתייר הימנה למעלה ולמטה:

נפחתה הגולגולת. העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום:

זה לתוך זה. שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי שפכי:

ניטל לחי התחתון. מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר:

האם. מדרי"ץ של נקבה שהוולד מונח בה:

וחרותה בידי שמים. מפרש בגמרא (נה:) שצמקה ריאה שלה בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם וברקים. חרותה קשה כחריות דקל. ובגמ' (שם) מפרש מנא ידיע אם בידי שמים אם בידי אדם:

הגלודה. שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום. ובגמ' (שם) מפרש כמה ישאר מן העור ותהא כשרה:

גמ' כל היכא דתני אלו מיעוטא משמע אלו ותו לא:

תנא טרפות. חשבינהו לטרפות:

ותנא זה הכלל. לאתויי הנך דלא תננהו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף