רידב"ז/נזיר/ו/יא

רידב"ז נזיר ו יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחלפא שיטתיה דר"א אמן הוא אמר סותר ז' כו'. כגירסת הקרבן עדה ז"ל ודוק:

פשיטא דא בלא נטמא כשר לא בדא כשר ואח"כ נטמא אר"ח ולא ר"א היא עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל ונראה לפענ"ד דה"פ וברור בעיני שצ"ל תיבה המאוחרת קודם לחבירתה המוקדמת ותיבות בלא נטמא צ"ל נטמא בלא ועי"ז יעלה כעין חומר דהנה קיי"ל תגלחת לא מעכבת אבל קרבנות מעכבות ולכל הפחות קרבן אחד מעכב וקיי"ל דאם גלחוהו לסטים סותר ל' דבעינן גידול שער והנה הנך ב' משניות דה"י והי"א הוי ענין אחד דהוא גילח בלא קרבנות דבה"י גרסינן גילח על זבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו פי' דנמצא הזבח פסול מעיקרא ובשעת מעשה היה פסול כפי' המפרש ז"ל כגון שנמצא הזבח טמא או הבעלים טמא או שיצא או נשפך דמו דהוי הזבח שגילח עליו פסול בשעת מעשה אז הוי תגלחתו ג"כ פסולה וזבחיו לא עלו לו כפי' המפרש ז"ל והתוס' ז"ל בדף מ"ו ע"ב דשאר הזבחים שהקריב אחר תגלחת הפסולה לא עלו לו דהואיל והיה צריך לשהות עד שיגדל שערו ובהקרבת שאר הזבחים לא היה ראוי לתגלחת יש להחשיב הזבחים כאילו הקריב קודם או תוך מלאת עכ"ל ז"ל עיי"ש ובהי"א גרסינן מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר"א אומר סותר את הכל וחכ"א יביא שאר קרבנותיו ויטהר פי' התוס' ז"ל דר"א ס"ל דכל קרבנותיו חשובים כקרבן אחד ור"א לטעמיה דס"ל אחר המעשים כולם מותר לשתות ביין ולגלח והילכך אינו ראוי ביום זה לתגלחת עד אחר כל קרבנותיו וכיון שנטמא קודם הבאת כל קרבנותיו נמצא שלא היה שעה אחת ראוי לתגלחת וע"כ הוי הקרבן ראשון שהקריב כאילו הקריב בתוך מלאת ורבנן לטעמייהו דאמרי אחר מעשה יחידי הרי קודם שנטמא היה ראוי לתגלחת וע"כ יצאה שעה אחת שראוי לתגלחת ע"ש והנה בנוסח המשנה שבמשניות משנה ז' גרסינן ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת וכתוב ב' נוסחאות נוסח א' ר' אלעזר ונוסח ב' ר' אליעזר ולהנוסחא דגרסינן ר' אליעזר הרי דס"ל לר"א הגם דדרש כל הקרא כדכתיב אחר מעשה כולם וצריך להיות הכל כסדר הכתוב מ"מ הגילות יכול לגלח על החטאת לחוד מריבוי דקראי ובפירוש מסקינן במשנה שם ואם גילח על אחת משלשתן יצא אליבא דר' אליעזר וכיון דבדיעבד כשר חשיב זמנו של גילוח ביום זה כדאיתא בתוס' ז"ל במס' פסחים דף ה' ובירושלמי במס' חגיגה פ"ק ה"א ע"ש ע"כ ליכא לפרש על פי נוסחא זו כפי' התוס' ז"ל ומתפרש כך דר"א לטעמיה דס"ל דאינו מותר לשתות ביין ולטמאות עד אחר הבאת כל קרבנותיו ע"כ כל קרבנותיו חשובים כקרבן אחד כדכתב הרא"ש ז"ל וע"כ ס"ל לר"א דלאחר ז' כשמביא ב' קרבנות הנשאר אינו חשיב רק חצי קרבן ונמצא דהביא חצי קרבן השתא וחצי קרבן לאחר ז' ולא הקריב קרבן שלם וכ"מ מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דכתב ז"ל דצריך להביא קרבנות שלמים אתר תשלום ז' ימי סתירה עכ"ל ז"ל הרי כדברינו דכולהו בב"א הוי קרבן שלם אבל שלא בב"א לא הוי שלם וכה"ג איתא בתוס' ז"ל במס' חגיגה דף ו' ע"ב ד"ה אין ע"ש א"נ מטעם אחר ס"ל לר"א דסותר כל קרבנותיו ועי"ז יתפרש היטב הסוגיא הזאת דהנה במשנה בה"י מיירי בגילח על הזבח ונמצא שהיה הזבח פסול הוי תגלחת פסולה וממילא לא נתקיים מצות גילוח והוי כגלחוהו לסטים וצריך למנות ל' ובמשנה הזאת בהי"א מיירי שהיה הזבח כשר בשעת מעשה ורק דנטמא אח"כ והדין לר"א דסותר הקרבן הראשון וכיצד הדין אם גילח על הזבח הראשון ונזרק עליו הדם ונטמא אח"כ ע"ז מיבעיא לן דאימא דוקא במשנה דה"י דגילח על הזבח ונמצא שהיה פסול אז התגלחת פסולה אבל אם בשעה שגילח היה כשר רק נסתר אח"כ דנמצא דהיה כשר אז והתגלחת כשירה א"כ א"צ שוב להתגלח והוי דומה לההיא דגרסינן בירושלמי במס' יומא פ"ד חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו ע"ש דאינו צריך חתייה אחרת כיון דהחתייה היתה אחר הפר הראשון אע"פ שצריך כעת להביא פר אחר והיה צריך להיות מחויב להביא אח"כ מחתה כסדר הכתוב ביוה"כ דקי"ל כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר כו' ז"א דהחתייה הראשונה כשירה הוי והשניה חולין בעזרה דעיקר הקפדת הכתוב שיהא מחתה אחר הפר [אבל בבבלי דף נ' ודף ס' ס"ל דצריך לעשות אח"כ חתייה משום דהשתא בא הפר השני אחר הקטורת ועיקר הקפדת הכתוב שלא יהא פר אחר קטורת וה"נ בא החטאת השני אחר גילוח וכבר ביארנו במס' ר"ה סוף פ"ק דנחלקו אם הקפדת הכתוב שלא יהא החתייה קודם הפר או דהקפדה הוא שלא יהא הפר אחר החתייה] והכא אפשר דצריך הנזיר להיות עליו שער קדוש בעת עשיית הקרבן כשמואל לעיל בה"ט דהקפדת הכתוב שלא יהיה הקרבן אחר גילוח וההקפדה הוא על הקרבן דהא אם נתגלח קודם הקרבן חטאת והביא הקרבן חטאת הוי קרבן פסול דחשיב הקרבן כמו בתוך מלאת אלמא דתלי זמן הקרבן בשער נזיר שלא יהיה מגולח ויהיה בעת הקרבה שער קדוש עליו או י"ל כיון דממצות גילוח פטור הוי הנזיר כמי נזיר שאין לו שער כלל דהוי נזיר ממורט ואין צריך להיות עליו שער קדוש בשעת עשיית הקרבן ועיקר הקפדת הכתוב שלא יהיה גילוח קודם הקרבן לכן קאמרינן פשיטא דא נטמא בלא כשר כמו במתניתין דה"י לא בדא כלומר בדא ניכא שום ספק אבל כשר ואח"כ נטמא מהו לר"א אם בזה שייך ג"כ דצריך תגלחת אחרת וצריך להמתין ז' אחר התגלחת של טומאה כדי לגדל שער או לא דלמא דמי לנזיר ממורט דדוקא אם גילח קודם הקרבן ואח"כ הקריב הקרבן הוי הקרבן ג"כ פסול משום דכיון דהתגלחת פסולה מצד עצמה וצריך להמתין ז' או ל' על גידול שער ע"כ חשיב הקרבן כבתוך מלאת אבל אם אין צריך לתגלחת י"ל דלא מעכב הקרבן מה שאין עליו שער קדוש בשעת עשיית הקרבן וע"ז קאמר ר"ח ולא ר"א היא ור"א שמותי הוא דתני נזיר ממורט בש"א צריך להעביר תער כו' וכדמפרשינן בבבלי צריך ואין לו תקנה וע"כ דגזה"כ הוא דצריך להיות עליו שער קדוש וטעמא דב"ש לאו משום דס"ל דתגלחת מעכבת ז"א דא"כ למה לי' למימר דר"א שמותי הוא הא בפירוש ס"ל לר"א דתגלחת מעכבת כדאיתא בכל הסוגיא בבבלי דף מ"ו ע"ש ובירושלמי לקמן פ"ט ה"ב אלא דב"ש ס"ל דאפילו אין תגלחת מעכבת ונזיר שיש לו שער ולא גילח אין מעכב אבל נזיר ממורט ס"ל לב"ש דמעכב משום דבעינן קידוש שער בשעת עשיית הקרבן וע"כ הקרבן שהקריב בלא שער קדוש פסול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף