רב פעלים/א/אורח חיים/כו

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. בענין המצנפת שהיו לובשין גדולי בני עמינו פה עירנו בגדאד יע"א, [מזה עשרים שנה נתבטלה, אך אנא עבדא עד היום אני לובש אותה] וזה סדר לבישתה, תחלה לובש על ראשו כובע עב וחזק שקורין כימ"א, והיא מלאה מצמר גפן מעשה מחט, ועל כובע זה לובש כובע אחר שקורין פי"ס, וכורך עליהם חתיכת בגד לבנה לחזקם, ואח"כ כורך עליהם הבגד הגדול שקורין שאל, בכריכה מהודקת ומהודרת בכמה קיפולים זעג"ז מעשה אמן, שאין כל אדם יודע לכרוך אותה, ומחזיק אותה במחטים קטנים שתוחב בה, ובזה תהיה המצנפת הזאת חזקה שיוכל להסירה מעל ראשו, ולהחזירה כמה פעמים ביום, ועד חודש ושני חודשים ויותר תשאר בתיקונה כמו שהיא, לשום אותה בראשו ולהסירה ולהחזירה שלא תתקלקל. ונסתפקתי אי שרי לתקן המצנפת הזאת בראשו מתחלה בשבת, דמחזי כמתקן מנא, שבזה הכריכה עושה אותה כלי. ונתעוררתי בזה, מפני שמצאתי בחידושי דינים לרבני עה"ק ירושלים תוב"ב הקדמונים, הנדפסים בסוף ספר חיים וחסד להרב מוסאפיא ז"ל, שכתוב שם בהלכות שבת אות ל"ג וז"ל, תיקון המצנפת בשבת נ"ל שהוא כעושה כובע, וכן אמר לי כמהר"י עטריל דנראה לו תיקון מנא, ולא ידעתי למה נוהנים קצת היתר בדבר, כי נראה שאין לדבר שורש, עכ"ל. והנה באמת פה עירנו בגדאד יע"א, היה המנהג פשוט לתקן המצנפת בשבת ויו"ט, ולא שמעתי מי שחושש בזה, אע"פ שבדור שלפנינו היו כל ת"ח וכל בעלי בתים הזקנים לובשים מצנפת זו, ולא היו חוששים מלתקן אותה בשבת ויו"ט, על כן רציתי עתה לברר ענין זה בעזה"י:

תשובה. תחלת כל דבר חפשתי לראות אם הובאו דברי חידושי דינים הנז' באיזה פוסק, ומצאתי שהרה"ג מהר"ח פלאגי ז"ל בכף החיים סי' למ"ד אות ק"ו, העתיק הדברים הנז' ע"ש, ואחר החיפוש מצאתי להרה"ג אשר קובו ז"ל בספרו שער אשר ח"א בא"ח סי' ט', כתב לענין כריכת המצנפת על הכובע דרך קיפולים כנהוג אי שרי לעשותו בשבת ויו"ט, ולפום ריהטא נראה להביא ראיה דשרי ממ"ש בשבת דף מ"ח דשרי לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא בעתיקי, ולא חשיב מתקן מנא משום דכבר הוה מנא בשבת, משא"כ בחדתי דלא הוו המוכין תוך כר זה בשבת, דהשתא הוא דקעביד מנא, וחייב משום מכה בפטיש דהיינו גמר מלאכה, וכנז' בש"ע סי' ש"מ ס"ח, וה"ה לנ"ד וכו', אמנם כד מעיינין בה חזינן דלא היא, ובנ"ד אסור משום מתקן מנא, משום דלא אמרו אלא גבי חזרת מוכין לתוך הכר, דהוא דבר שאין צריך טרחא בהכנסתם, ואין לך מי שאינו יכול להכניסם בקל, משא"כ בנ"ד דבעי טרחא לעשותו, ושפיר קרינן ביה מתקן מנא, גם שהוא עתיקי, וכן משמע מדברי התוספות שכתבו אם ניתקו חוטי הסרבל וכו', וכן כתב להדיא הט"ז בסי' שי"ז סק"ד, דאם יש בו טורח הוי כמתקן מנא, וכן נראה דעת המג"א בסק"ט ע"ש, וה"ה הכא בנ"ד דאינו קל לעשותו כנודע דאסור, ולדידי האי מלתא לא דמי אלא לההיא דקטורא בידי דמסכת ביצה דף כ"ג, שפסקוה הפוסקים בסי' תקי"ט, דהוא קמטים שעושין הנשים בבתי זרועותיהן דמעשה אומן הוא ואסור משום תיקון מנא, וה"ה בנ"ד, וצ"ע עדיין בההיא דסי' תקמ"ט, דבחוה"מ נמי אסרו, וכעת לא היה לי פנאי עכ"ד. ובמפתחות הספר הנז' הוסיף הרב המחבר להביא דין הנז' של חידושי דינים, מ"ש בדין המצנפת יע"ש:

ואנא עבדא נ"ל בס"ד, דמצנפת דנ"ד של מנהג עירנו אע"ג דאית בה טרחא קצת, ואין כל אדם יודע לכרוך אותה, עכ"ז לית בה חשש משום מתקן מנא, יען כי הוא כורך אותה בראשו, וכיון דמתקנה בראשו דרך לבישה הוא זה, ואין זה נקרא מתקן מנא אלא הוא מתקן מלבוש ראשו, כדרך שהוא חוגר חגורתו, אבל המצנפת שמזכיר בחידושי דינים הוא כורך על הכובע בהיותו מונח לפניו תחוב באיזה עץ או בד"א, באופן שאין משים הכובע בראשו וכורך עליו, וכיון שהוא עומד בפני עצמו ומתקן אותו בכריכה זו מחזי כמתקן מנא, ואפשר שגם המצנפת שמדבר בה הרב שער אשר ז"ל היא ג"כ כך, שאין כורך אותה בראשו, אלא כורכה על הכובע בהיותו לפניו בפ"ע, ועל כן י"ל דכ"ע מודים במצנפת שלנו אין חשש, שהוא עושה אותה בהיותה בראשו ואע"פ שהוא כורך על הכובע, כיון דהכובע מונח בראש ה"ז מלביש ראשו ודרך לבישה הוא זה, ואע"ג דאח"כ כשיסיר אותה מראשו נראית מנא בפ"ע, מה לנו בזה, הנה עיקר החשש הוא על עת שמתקנה, וכיון שהוא מתקנה וכורכה בהיותה בראשו, הנה תיקון זה הוא דרך לבישה שמלביש את ראשו ושרי:

ונראה להביא ראיה בס"ד לזה ממ"ש מהריט"ץ ז"ל בסי' ר"ג, דאסור לקלוף התרמוסים בידו אע"פ שאוכלם לאלתר, אלא משים התורמוס בפיו וקולפו בפיו או בידו בהיותו בתוך פיו, דבזה לא חשיב בורר כלל אלא הוא דרך אכילה ושרי ע"ש, והרב בית דוד א"ח סי' קכ"ד כתב באכילת התרמוסים בשבת אין ברירה, דכתב הרא"ש ז"ל והביאו מר"ן בב"י סי' שי"ט, דמים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה, ולא הוי כבורר ומשמר, דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה, כדי שיהיה ראוי לאכילה או לשתיה, שזהו דרך מלאכה, אבל אם בשעת שתיה מעכב הפסולת שלא יכנס לפיו, אין זה מעין מלאכה ומותר, וכן פסק בש"ע, וא"כ ה"ה באכילת התרמוסים שאינו מתקן קודם אלא בשעת אכילה שרי, ומה שאסרו בגמרא וכן הרמב"ם והטור, היינו בבורר אותם קודם אכילה מתוך הפסולת שלהם, עכ"ל. ועיין להרב דבר משה ח"א א"ח סי' כ"ד, שהביא דברי הרב בית דוד הנז', ומה שתמה עליו לחלק בין נדונו לנידון הרא"ש ז"ל, ואנא עבדא הבאתי דברים אלו בתשובה אחרת, ויישבתי דברי הרב ב"ד, גם הבאתי דברי הרב טל אורות ביאור על המרדכי דף למ"ד, שהביא דברי מהריט"ץ הנז' ופלפל בדבריו, וכתבתי אנא עבדא מה שנ"ל בזה:

איך שיהיה, דין המצנפת שמתקנה וכורכה בהיתר על ראשו שהוא דרך לבישה, דמי לדין הרא"ש ז"ל במים שיש תולעים ושותה אותם על ידי מפה, ולדין התרמוסים שמסיר קליפתם בהיותם בתוך פיו, דאין בזה חשש משמר וחשש בורר, משום דחשיב זה דרך שתיה ודרך אכילה, ולכן בע"כ צריך לומר אותה המצנפת שפקפק בה בחדושי דינים, היא באופן שכורך על הכובע העומד בפני עצמו ולא בראשו. גם ידוע כי בבורר אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול אותה לכ"ע מותר משום דאמרינן דרך אכילה הוא זה, ולכן ה"ה הכא דרך לבישה הוא זה, ושרי:

ועוד יש ללמוד לנ"ד ממ"ש מר"ן ז"ל בסי' שכ"א סעיף י"ב, המחתך ירק דק דק חייב משום טוחן, וכתב רמ"א דזה מיירי בחותך ומניח, אבל אם לאכלו מיד שרי כדין בורר כדי לאכול לאלתר, ומפורש הטעם בתשובת הרשב"א מפני שלא אסרו חז"ל על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות, א"כ דרך אכילתו הוא כך, וכל שהוא דרך אכילה אין בו משום מלאכה, כמ"ש לענין בורר אוכל מתוך פסולת, ע"ש, וכן ה"ה בענין המצנפת שהוא כורכה על הכובע בהיותו מונח בראשו, הנה זה בא להלביש את ראשו בבגד זה שכורכו, ואם ירצה לדקדק לעשות כריכות שלו באומנות להתגאות, מה בכך, דאין גוזרין על האדם ללבוש מלבוש גופו בלי סדר ותיקון:

ומה שהביא הרב שער אשר ז"ל דין קטורא בידי דמס' ביצה דף כ"ג התם עושים ומתקנים אותם הקמטים קודם שילבשו החלוק, ואפילו אם נאמר שעושים אותם אחר שלובשים החלוק שאני טובא מדין המצנפת דנ"ד, כי בנ"ד זה הבגד שקורין שאל, אשר כורך אותו באומנות ותיקון יפה, הוא עצמו המלבוש של כובע הראש, ובעת שכורכו אין זה מתקן מנא, אלא מתקן ראשו להלבישו בבגד זה בסדר נאה, משא"כ הקמטים שעושין בבתי ידים ובתי שוקים, הם אינם מלבוש אלא הם נעשים לתשמיש המלבוש, לחבר בהם צדדי המלבוש, והרי הוא עושה אותם מנא כדי להשתמש בהם, ולכן גם אם יעשה בהיות החלוק עליו אסור, ושאני טובא מן המצנפת, וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.