קרן אורה/סוטה/מד/ב

דף מ"ד ע"ב

גמ' שח בין תפלה לתפלה כו' וחוזר עליה מערכי המלחמה פי' רש"י ז"ל עבירה היא אם לא חזר ובירך משמע מדבריו ז"ל דאם חזר ובירך אין כאן עבירה וכן דקדקו התוס' ז"ל במנחות מדבריו שם ונראה דהכריחו לזה לפי שיטתו דאם לא שח אינו מברך אלא אחת על שתיהם וא"כ יקשה מימרא דר' יוחנן דאמר על תפלה של יד מברך להניח ועל של ראש על מצות משמע דלכתחלה הוא עושה כן והיינו משום דמותר הוא לדבר בנתים ומברך שתים והתוס' ז"ל בברכות פ' הרואה הקשו לפי' רש"י ז"ל דדוחק לפרש הא דר"י דלא הוצרך ב' ברכות אלא כששח ועבר עבירה והרי לשיטת רש"י ז"ל אין כאן עבירה ולכתחלה הוא עושה כן ואין כאן משום ברכה שאינה צריכה אלא דא"כ מאי אריא שח בין תפלה לאשמעינן בכל המצות אם לא בירך לפניהם חוזר מערכי המלחמה ועוד דאמרינן בספרי ובירושלמי דכולן צריכין להביא ראיה על בית וכרם ואשה לבר מהירא ורך הלבב דעדותו בידו דראה ונרתת:

ואמרינן התם דלמ"ד הירא מעבירות שבידו ג"כ צריך להביא ראיה ועל ביטול ברכה לכאורה אינו יכול להביא ראיה דשמא בירך בלבו דיצא אלא ודאי משמע דשיחה עצמה עבירה היא וכמשמעות שאר הראשונים והוי דומיא דשח בין ישתבח ליוצר דהביאו הראשונים ז"ל דברי הירושלמי דעבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה:

וכמבואר בש"ע א"ח סי' נ"ד אלא דלשון הש"ע שכ' דחוזר עליה מערכי המלחמה צ"ע דהא לא קיי"ל הכי וכמש"כ הרמב"ם ז"ל כר"ע דאינו חוזר כלל משום עבירה:

ובעיקרא דהאי מילתא מספקא ליה אפילו לריה"ג אם חוזר על ביטול מ"ע דפשטיה דשמעתין משמע דאינו חוזר אלא בעובר עבירה במעשה כמו אלמנה לכה"ג גרושה כו' ולר' יוסי ודאי משמע דוקא אם עבר עבירה כמו אלמנה לכה"ג וממילא ש"מ דלריה"ג ג"כ אין ביטול עשה בכלל עבירה שבידו דאל"כ אמאי לא קאמר הש"ס דביטול מ"ע איכא בינייהו וא"כ מוכח דלא כפי' רש"י ז"ל דעבירת השיחה הוא משום ביטול הברכה אלא השיחה עצמה עבירה היא וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

גמ' בהא אפי' ריה"ג מודה כו' מזה הלשון משמע דריה"ג פליג אר"ע דמתניתין אבל בכה"ג אפי' ריה"ג מודה ועי' בכ"מ בהל' מלכים ובילקוט פ' שופטים לא גרס בהא אפי' ריה"ג מודה ע"ש:

גמ' אמר ר' יוחנן רשות דרבנן כו' ומסקנ' הש"ס בזה לפי פי' רש"י ז"ל דבעיקר הדין הכא לא נחלקו ואין הכל יוצאין אלא במלחמ' יהושע אבל בשאר מלחמו' אפי' למעוטי עו"ג דלא ליתו עלייהו לא יצא החתן כו' אלא דרבנן קרו להאי נמי רשות ונפ"מ לעוסק במצוה ור' יהודה קרי להאי מלחמ' מצוה ופטור מן המצו' בירושלמי איכא מ"ד דמחלוקת ביניהם לרבנן מלחמת מצוה כגון מלחמת דוד מלחמת חובה זה מלחמת יהושע ולרבנן אפי' במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו ולר' יהודה מלחמת הרשות היינו דאזלינן עלייהו ומלחמת מצוה דאתיין אינון עלן וס"ל לר' יהודה דבמלחמת מצוה אין הכל יוצאין אלא במלחמת חובה דוקא כן נראה גירסת הירושלמי ולכ"ע איכא ג' מיני מלחמות רשות מצוה וחובה אזלינן עלייהו רשות אתיין אינון עלן מצוה מלחמת יהושע חובה ואמרי רבנן דאפילו במצוה הכל יוצאין ור' יהודה ס"ל דאין הכל יוצאין אלא במלחמת חובה. והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מלכים כ' דמלחמת מצוה היא מלחמת עמלק וז' עממין ולהושיע להם מצרים הבאים עליהם ולכאורה הוא נגד מסקנא דשמעתין דלמעוטי עו"ג דלא ליתו עלייהו הוי רשות לרבנן ומד' הלח"מ ז"ל שם משמע דיש חילוק כי היכי דלא ליתו עלייהו הוי רשות אבל עזרת ישראל אם כבר באו עליהם זה ודאי מצוה היא ומסתבר כן אבל פשטא דשמעתין לא משמע הכי אבל לפי דברי הירושלמי דלעיל נראה כד' הרמב"ם ז"ל דאתיין אינון עלן הוי מלחמת מצוה לרבנן ג"כ ובכה"ג ג"כ הכל יוצאין אפי' חתן מחדרו אלא דמהא דאמרינן לעיל גבי אסא המלך שנענש מפני שעשה אנגריא בת"ח והשמיע אין נקי אפי' חתן מחדרו והרי התם היה מפני אויב דאתא עלייהו מפני בעשא מלך ישראל ואפ"ה שלא כדין הוי וי"ל דהתם כבר הלך בעשא ממנו ע"י מלחמת ארם כמבואר בקראי התם ומשמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן וא"כ יש לדקדק מהא דשבע בן בכרי דאמרינן בסנהדרין דעמשא דריש אכין ורקין ואשכח לרבנן דפתחי במסכתא והא התם הוי מלחמת מצוה משונא הבא עליהם ואפילו ת"ח צריכין לצאת וצ"ל דעיקר מרד שבע בן בכרי היה בכבוד מלכות וזה לאו בכלל מלחמת מצוה הוא ועי' בד' הרע"ב ז"ל והתוסי"ט ז"ל במתניתין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף